הלכה: הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְיָחִיד. אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְרַבִּים אֶפִילוּ בָּנוּי אָסוּר. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי יוֹחָנָן מֵיקַל לַנַּשְׁייָא דְּשָֽׁטְחָן בִּגְדֵּיהוֹן עַל אֲוִירָא דְּבֵי מִדְרָשָׁא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צפה הקדוש ברוך הוא וכו'. לעיל בפרק קמא בהלכה ד':
מיקל לנשייא. היה מקלל להנשים השוטחות בגדיהן על מקום אויר דבי מדרשא לפי שנראה כמבזה קדושתיה:
גמ' הדא דאת אמר. בית הכנסת שחרב אין עושין בתוכו דברים הללו ומשמע דבחרב הוא דקפדינן שלא יעשה אותו קפנדריא וכיוצא בו שלא יהא נראה כמזלזל בקדושתו הואיל וחרב הוא ובבנוי ליכא קפידא כל כך דיודעין הן שאינו מזלזל בו אלא לפי שעה הצריכה לכך הוא עושה והיינו בבה''כ של יחיד דמיהת איכא ביה צד קדושה אבל בבה''כ של רבים אפילו הוא בנוי ויודעין שאינו עושה זה לזלזל בו אעפ''כ אסור דאית ביה קדושה טפי ואין להשתמש בו תשמישי הדיוט:
משנה: אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא עַל תְּנַאי אֵימָתַי שֶׁיִּרְצוּ יַחֲזִירוּהוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹכְרִים אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים לַמֶּרְחָץ וְלַבּוּרְסְקִי וְלַטְּבִילָה וּלְבֵית הַמַּיִם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְשֵׁם חָצֵר וְהַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה׃ וְעוֹד אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב אֵין מַסְפִּידִין לְתוֹכוֹ וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּרוֹת וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ 25a קַפַּנְדַּרְיָא שֶׁנֶּאֱמַר וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם. קְדוּשָּׁתָן אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין. עָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים לֹא יִתְלוֹשׁ מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ומפסיקין לשבת אחרת. בשבת הבאה מפסיקין לקרות פרשת זכור עד שבת של אחריה כדי שתקרא פרשת זכור סמוך לפורים לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:
מקדימין לשעבר. קורין בפרשת שקלים בשבת שלפני ר''ח ואפילו חל ר''ח אדר בערב שבת מקדימין לשבת שעברה:
מתני' ר''ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים. פ' כי תשא להודיע שיביאו שקליהם באדר כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בפ''ק דר''ה דגמרינן שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לכל חדשי השנה:
ואין עושין אותו קפנדריא. לקצר הילוכו דרך בה''כ. לשון קפנדריא אדמקיפנא דרי איעול בהא כלומר בעוד שאני מקיף שורות בתים אקצר דרכי להכנס ולצאת כאן:
מפני עגמת נפש. שיזכרו ימי בניינו ויתנו לב לבנותו אם יוכלו או יבקשו עליו רחמים שיזכו לבנותו לפיכך אין אסור אלא לתלוש ולהאכיל לבהמה או לאבדם לגמרי אבל לתלוש ולהניחם במקומם מותר דאיכא עגמת נפש:
אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי. ואפילו מרבים לרבים אוסר ר''מ מכירה חלוטה דדרך בזיון הוא:
וחכ''א וכו' ממכר עולם. אפי' ליחיד ולכל תשמישין:
חוץ מארבעה דברים. אלו למרחץ וכו' ולבית המים לכביסה:
רבי יהודה אומר וכו'. ואין הלכה אלא כחכמים:
גמ' אמר ר' יוחנן לית כאן. רישא דמתני' קשיא ליה ולית כאן לאוקמה דמה אנן קיימין אם כר''מ כדגריס במתני' קשיא הא ר''מ קאמר בסיפא אין מוכרין כלל לבה''כ אלא על תנאי ומשמע אפי' מרבים לרבים צריך תנאי והשתא אי רישא כר''מ היא מאי אריא מרבים ליחיד לא הא לרבים נמי תנאי בעינן ועוד מדקאמר מרבים ליחיד לא מפני שמורידו מקדושתו ומשמע הא מרבים לרבים מותר דבקדושתיה קאי וא''כ מה צורך להתנאי הרי בקדושתה עומדת ואי דלא גרסי' ר''מ בהרישא כמאן מוקמית לה אי כרבנן דר''מ דהסיפא הא לדידהו מוכרין אותו ממכר עולם וכו' וא''כ לשאר דברים מ''ש בין יחיד לרבים הא לא איכפת להו אם מורידו מקדושתו ופשיטא דכר' יהודה נמי לא אתיא וא''כ לית כאן וסמי הרישא דכמאן מוקמית לה:
תיפתר בס''ת. דברישא לא קתני בה''כ ומפרש לה דבס''ת מיירי ואין מוכרין מרבים ליחיד דמורידו מקדושתו שהיו רבים קורין בו ועכשיו הרי היא ליחיד ולפי שאין קורין אלא בעשרה:
מתני' ועוד אמר יהודה. משום דקאמר במתני' דלעיל מוכרין אותו לשם חצר והיינו שמוכרו בפי' לשם חצר אבל אם מוכרו בסתם הרי הוא בקדושתו הלכך קאמר ועוד אמר ר' יהודה בקדושת בה''כ:
אין מספידין לתוכו. דוקא הספד של יחיד אבל הספד של רבים כגון ת''ח שמת צריכין להתאסף ולהספידו בבה''כ שהוא גדול וראוי לכך מותר:
ואין מפשילין. גודלין ומפתילין וה''ה לכל שאר מלאכות אלא לפי שהפשלת חבלים צריך מקום רחב ידים והוא גדול וראוי לכך נקיט לה ולכה''ג:
שְׁמוּאֵל אָמַר. נִכְנַס שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ קַפַּנְדָּרִיָא מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ קַפַּנְדָּרִיָא. תַּנֵּי. בָּתֵּי כְנֶיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. לָא אוֹכְלִין וְלֹא שׁוֹתִין בָּהֶן וְלֹא מְטַייְלִין בָּהֶן וְלֹא יְשֵׁינִים בָּהֶן וְלֹא נִכְנָסִין בָּהֶן לֹא בַחַמָּה בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִגְשָׁמִים בִּמוֹת הַגְּשָׁמִים. אֲבָל שׁוֹנִין וְדוֹרְשִׁין בָּהֶן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי אָמַר. בָּתֵּי כְנֶיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לַחֲכָמִים וּלְתַלְמִידֵיהֶם. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָא מִיקְבָּלִין בְּגַו כְּנִישְׁתָּא. רִבִּי אִימִּי מְפַקַּד לַסַּפְרָייָא. אִין אֲתַא בַּר נַשׁ מְלֻכְלַךְ בְּאוֹרַיִתָא [לְגַבְּכוֹן] תְּהֲווֹן מְקַבְּלִין לֵיהּ וּלְחַמְרֵיהּ וְּמָנוֹי. רִבִּי בֶּרֶכְיָה אֲזַל לִכְנִישְׁתָּא דְבֵית שְׁאָן. חֲמָא בַּר נַשׁ מַשְׁזִיג יָדוֹי וְרַגְלוֹי מִן גּוֹרְנָהּ. אֲמַר לֵיהּ. אֲסִיר לָךְ. לְמָחָר חַמְתֵּא הַהוּא גַבְרָא מַשְׁזִיג יָדוֹי וְרַגְלוֹי מִן גּוֹרְנָהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. לָךְ שָׁרֵי וְלִי אֲסִיר. אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי. בָּתֵּי כְנֶיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לַחֲכָמִים וּלְתַלְמִידֵיהֶם. הָהֵן פַּרְווּרָה מָהוּ מִיעֲבוֹר בְּגַוָּהּ. רִבִּי אַבָּהוּ עֲבַר בְּפַּרְווּרָה. מַה דְשָׁרֵי. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לִֵוי. סַפְרָא הֲוָה אֵימָתָן וְאִין לָא הֲוָה רִבִּי אַבָּהוּ עֲבַר לָא הֲוָה מְפַנֵּי טַלְייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מה דשרי. מה הדבר אם מותר הוא הואיל ור' אבהו עשה כן וקאמר ר' זכריה לא היא דמדר' אבהו אין ראיה דהאי ספרא שישב שם עם התינוקות. אימתן הוה מטיל אימה על התינוקות ולא היה רוצה שיצאו משם ואם לא היה ר' אבוהו עובר דרך שם לא היה מניח להתנוקות להפנות ולצאת ומפני כבודו של רבי אבהו פינה אותם מלפניו לתת להם רשות ללכת לדרכם:
ההן פרוורה. זהו החדר שבחצר לפני הבה''כ ודבוק בבניינו. בסוף מסכת חלה כקונה בפרוור שבירושלים. ומהו מיעבר בגווה ולעשות קפנדריא דרך שם:
משזיג ידוי ורגלוי מן גורנה. היה מכבס ידיו ורגליו ממקום קיבוץ המים שבחצר הבה''כ. גורנה מקום האסיפה שאוספין בו מים כעין אסיפת הגורן וא''ל אסור לך שדבר הזה תשמיש הדיוט הוא ולמחר ראה אותו האיש לר' ברכיה שעושה כן וא''ל רבי לך שרי ולי אסור והשיב לו הן כדאמר ריב''ל:
לספרייא. מלמדי תינוקות שהם יושבים בבה''כ אם יבא אצליכם בר נש מלכלך באורייתא כלומר אפילו אינו בעל תורה הרבה אלא כמי שהוא מוטבל במקצת ויודע מעט בתורה תהיו מקבלין אותו אצליכם לו ולחמריה ולבגדיו לפי שמותר לכם כל תשמישי הדיוט בו ולפיכך תוכלו לקבל אף להיודע מעט ויכול ללמוד שם מה שיודע:
מיקבלין בגו כנישתא. יהיו נוהגין לקבל אורחים ולהניחם בבה''כ וכהאי דר' אימי דלקמיה:
לחכמים ולתלמידיהם. שעושין בהן תשמישי צרכן:
תני. בתוספתא ספ''ב:
נכנס. לבה''כ על מנת שלא לעשותו קפדריא אלא להתפלל ולקרות ולשנות בתוכו מותר לעשותו בקפנדריא ולצאת בפתח המקצר הלוכו:
משנה: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
ומפסיקין לשבת אחרת. בשבת הבאה מפסיקין לקרות פרשת זכור עד שבת של אחריה כדי שתקרא פרשת זכור סמוך לפורים לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:
מקדימין לשעבר. קורין בפרשת שקלים בשבת שלפני ר''ח ואפילו חל ר''ח אדר בערב שבת מקדימין לשבת שעברה:
מתני' ר''ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים. פ' כי תשא להודיע שיביאו שקליהם באדר כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בפ''ק דר''ה דגמרינן שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לכל חדשי השנה:
ואין עושין אותו קפנדריא. לקצר הילוכו דרך בה''כ. לשון קפנדריא אדמקיפנא דרי איעול בהא כלומר בעוד שאני מקיף שורות בתים אקצר דרכי להכנס ולצאת כאן:
מפני עגמת נפש. שיזכרו ימי בניינו ויתנו לב לבנותו אם יוכלו או יבקשו עליו רחמים שיזכו לבנותו לפיכך אין אסור אלא לתלוש ולהאכיל לבהמה או לאבדם לגמרי אבל לתלוש ולהניחם במקומם מותר דאיכא עגמת נפש:
אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי. ואפילו מרבים לרבים אוסר ר''מ מכירה חלוטה דדרך בזיון הוא:
וחכ''א וכו' ממכר עולם. אפי' ליחיד ולכל תשמישין:
חוץ מארבעה דברים. אלו למרחץ וכו' ולבית המים לכביסה:
רבי יהודה אומר וכו'. ואין הלכה אלא כחכמים:
גמ' אמר ר' יוחנן לית כאן. רישא דמתני' קשיא ליה ולית כאן לאוקמה דמה אנן קיימין אם כר''מ כדגריס במתני' קשיא הא ר''מ קאמר בסיפא אין מוכרין כלל לבה''כ אלא על תנאי ומשמע אפי' מרבים לרבים צריך תנאי והשתא אי רישא כר''מ היא מאי אריא מרבים ליחיד לא הא לרבים נמי תנאי בעינן ועוד מדקאמר מרבים ליחיד לא מפני שמורידו מקדושתו ומשמע הא מרבים לרבים מותר דבקדושתיה קאי וא''כ מה צורך להתנאי הרי בקדושתה עומדת ואי דלא גרסי' ר''מ בהרישא כמאן מוקמית לה אי כרבנן דר''מ דהסיפא הא לדידהו מוכרין אותו ממכר עולם וכו' וא''כ לשאר דברים מ''ש בין יחיד לרבים הא לא איכפת להו אם מורידו מקדושתו ופשיטא דכר' יהודה נמי לא אתיא וא''כ לית כאן וסמי הרישא דכמאן מוקמית לה:
תיפתר בס''ת. דברישא לא קתני בה''כ ומפרש לה דבס''ת מיירי ואין מוכרין מרבים ליחיד דמורידו מקדושתו שהיו רבים קורין בו ועכשיו הרי היא ליחיד ולפי שאין קורין אלא בעשרה:
מתני' ועוד אמר יהודה. משום דקאמר במתני' דלעיל מוכרין אותו לשם חצר והיינו שמוכרו בפי' לשם חצר אבל אם מוכרו בסתם הרי הוא בקדושתו הלכך קאמר ועוד אמר ר' יהודה בקדושת בה''כ:
אין מספידין לתוכו. דוקא הספד של יחיד אבל הספד של רבים כגון ת''ח שמת צריכין להתאסף ולהספידו בבה''כ שהוא גדול וראוי לכך מותר:
ואין מפשילין. גודלין ומפתילין וה''ה לכל שאר מלאכות אלא לפי שהפשלת חבלים צריך מקום רחב ידים והוא גדול וראוי לכך נקיט לה ולכה''ג:
הלכה: רִבִּי לִוֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָמָן הָרָשָׁע עָתִיד לִשְׁקוֹל כַּסְפּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר. מוּטָּב שֶׁיַּקְדִּים כַּסְפָּן שֶׁלְבָּנַיי לְכַסְפּוֹ שֵׁלְאוֹתוֹ הָרָשָׁע. לְפִיכָךְ מַקְדִּימִין וְקוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צפה הקדוש ברוך הוא וכו'. לעיל בפרק קמא בהלכה ד':
מיקל לנשייא. היה מקלל להנשים השוטחות בגדיהן על מקום אויר דבי מדרשא לפי שנראה כמבזה קדושתיה:
גמ' הדא דאת אמר. בית הכנסת שחרב אין עושין בתוכו דברים הללו ומשמע דבחרב הוא דקפדינן שלא יעשה אותו קפנדריא וכיוצא בו שלא יהא נראה כמזלזל בקדושתו הואיל וחרב הוא ובבנוי ליכא קפידא כל כך דיודעין הן שאינו מזלזל בו אלא לפי שעה הצריכה לכך הוא עושה והיינו בבה''כ של יחיד דמיהת איכא ביה צד קדושה אבל בבה''כ של רבים אפילו הוא בנוי ויודעין שאינו עושה זה לזלזל בו אעפ''כ אסור דאית ביה קדושה טפי ואין להשתמש בו תשמישי הדיוט:
הלכה: רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי. אֵין מַפְסִיקִין בֵּין פּוּרִים לְפָרָה. רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. אֵין מַפְסִיקִין בֵּין פָּרָה לְהַחוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. סֵימָנֵיהוֹן דְּאִילֵּין פָּ‍ֽרְשָׁתָא. בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יִשְׁתֶּה. בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי לֹא יִשְׁתֶּה׃ רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. בְּדִין הוּא שֶׁתִּקְדוֹם הַחוֹדֶשׁ לְפָרָה. שֶׁבְּאֶחָד לַנִּיסָן הוּקָם הַמִּשְׁכָּן וּבַשֵּׁינִי נִשְׂרְפָה הַפָּרָה. וְלָמָּה פָרָה קוֹדֶמֶת. שֶׁהִיא טָהָרָתָן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
שהיא טהרתן של ישראל. ומה שנשרפה הפרה בשני בניסן מפני שאז לא היה אפשר להקדימה דכתיב בה אל נכח פני אהל מועד ובאחד בניסן היא שהוקם המשכן:
משנה: בַּשְּׁנִייָה זָכוֹר. בַּשְּׁלִישִׁית פָּרָה אֲדוּמָּה. בָּֽרְבִיעִית הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. בַּחֲמִישִׁית חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן. לַכֹּל מַפְסִיקִין לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לַחֲנוּכָּה וּלְפוּרִים בַּתַעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
לכל מפסיקין וכו'. כלומר לכל המועדות מפסיקין שמניחין פרשת היום וקורין בשל י''ט. וכן ביה''כ אבל בר''ח וחנוכה הך הפסקה להפטרה היא שמפטירין בשל ר''ח ובשל חנוכה:
בחמישית חוזרין לכסדרן. היינו לסדר ההפטרות שעד הנה מפטירין מעין הד' פרשיות. בפ' שקלים בן שבע שנים יואש במלכו. בזכור פקדתי את אשר עשה לך עמלק. בפרה וזרקתי עליכם מים טהורים. בפרשת החדש בראשון באחד לחדש מכאן ואילך חוזרין להפטיר מעין פרשת היום:
ברביעית. החדש הזה לכם. שבת פרשת הפסח:
בשלישית פרה אדומה. כדי להזהיר ישראל לטהר עצמם שיעשו פסחיהם בטהרה ואיזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה וכשחל ר''ח ניסן להיות בשבת הויא לה שבת שלישית שבת הסמוכה לר''ח ניסן כדי לסמוך אזהרת טהרת טמאי מתים לפסח:
בשניה זכור. בין כשחל ר''ח אדר להיות בשבת ובין חל להיות בתוך השבת והאי כגווניה והאי כגווניה שאם חל להיות בשבת הוי האי שניה שניה ממש ואם חל להיות בתוך השבת האי שניה היינו שניה להפסקה שהשבת הבאה אחר ההפסקה קורין בה זכור:
25b חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּמַה קוֹרִין. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. קוֹרִין לָשֶׁעָבַר. רִבִּי אִילָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹרִין לָבֹא. וַהֲוָה רִבִּי זְעוּרָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. אֲנָא אֲמַר לָךְ מִן שְׁמוּעָה וְאַתְּ אֲמַר מִן דִּיעָה וְאַתִּ מִסְתַּכֵּל בִּי. מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לדֵין וּמַתְנִיתָה מְסַייְעָא לדֵין. מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לרִבִּי זְעוּרָה. אֵי זוֹ הִיא שַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה. כָּל שֶׁחָל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ שֶׁלְאָדָר לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ. אֲפִילוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל מְסַייְעָא לרִבִּי אִילָא. אֵי זוֹ הִיא שַׁבָּת הַשְּׁנִייָה. כָּל שֶׁחָל הַפּוּרִים לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ. וַאֲפִילוּ עֶרֶב שַׁבָּת. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. לִקְרוֹת בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁאֵין קוֹרִין בְּכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ אֶלָּא מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. וְיִקְרְאוּ זָכוֹר. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רַב. וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַֽעֲשִׂ֜ים. שֶׁתְּהֵא אַזְכָּרָתָן קוֹדֶם לַעֲשִׂייָתָן. רִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. הֲרֵי שֶׁקָֽדְמָה אַזְכָּרָתָן לַעֲשִׂייָתָן. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא כְבָר אִיתְתָבָת דְּלֵית אֶיפְשַׁר. וְאִם אֶיפְשַׁר אִיחוּר הוּא לָעַייָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' לוי. משמיה דנפשיה דלא כהאי דר' בא בשם ר' חייה בר אשי דקאמר אין מפסיקין בין פורים לפרה אלא סימניהון דאילין ד' פרשתא כהאי דתנינן בד' כוסות של פסח בין הכוסות הללו וכו' בין השלישי לרביעי לא ישתה שלא יפסיק בכוס אחר ביניהן כך בין פרשה שלישית שהוא פרה לבין הרביעית שהוא פרשת החדש לא יפסיק ביניהן בשבת אחרת אבל בין הראשונה לשניה ובין שניה לשלישית מפסיקין לפעמים לפי היום שחל ר''ח להיות בו:
אין מפסיקין בין פורים לפרה. אלא בשבת שלאחר הפורים קורין בפרה:
ולא כבר איתותבת. המתני' בריש מכילתין בבבא זו דחל י''ד להיות בשבת דלית אפשר שתהא י''ד בשבת דא''כ צומא רבא בערובתא דשבת ואם אפשר והיינו אפילו אי אמרינן דבזמן שהיו מקדשין ע''פ הראיה לא היו משגיחין על הדחיות כדאמרינן שם מ''מ אין לקרות זכור באותה שבת דאכתי איחור הוא לעיירות שהן מקדימין וקורין המגילה עם הכפרים ביום הכניסה כדתנן שם כשחל י''ד בשבת ותהיה הזכירה מאוחרת לעשיה והלכך אין לקרות זכור אלא בשבת שלפניה:
הגע עצמך שחל ארבעה עשר להיות בשבת. שקורין המוקפין למגילה למחר והרי שפיר שקדמה זכירה לעשייה שלהן וא''כ יקראו זכור באותה שבת:
א''ל כן אמר רב וכו' שתהא אזכרתן קודם לעשייתן. שלעולם צריך לקרות פ' זכור קודם קריאת המגילה שהיא ביום עשיית פורים ואם יקראו זכור בט''ו שחל בשבת הרי שקדמה קריאת המגילה לזכירה דהא תנינן בריש מכלתין כשחל י''ד בע''ש דהויא ט''ו בשבת קירין המוקפין עם העיירות בע''ש והשתא אי אפשר להן לקרות זכור בשבת שהוא ט''ו אלא מקדימין לשבת שלפני י''ד:
הגע עצמך שחל חמשה עשר. שהוא זמן קריאת מוקפין להיות בשבת וא''כ לקרות במגילת אסתר אין את יכול בשבת שהרי אין קורין בכתבי הקדש אלא מן המנחה ולמעלה כדאמרי' לעיל בשבת בר''פ כל כתבי והשתא קשיא ויקראו זכור בשבת זו שהוא לאחר פורים של העיירות:
כל שחל הפורים להיות בתוכה וכו'. וא''כ קראו בזכור בשבת שלפניה שהיא שניה לשבת ראשונה של אחר ר''ח שקראו בה שקלים וזהו כר' אילא:
מתניתא מסייעא לדין וכו'. תרוייהו ברייתות בתוספתא פ''ג:
מסתכל ביה. כמתמיה על דבריו וא''ל מה את מסתכל בי אני אומר מפי השמועה ששמעתי מר' אבהו בשם רבי יוחנן ואת אמרת מן דיעה שלך ואתה מתמיה ומסתכל בי:
חל. ראש חודש אדר להיות בערב שבת במה קורין כלומר באיזו שבת קורין שקלים אם בשבת שלעבר או בשבת שאחר ראש חודש ופליגי בה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source