משנה: וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בי''ט חמשה וכו' אבל מוסיפין עליהן. אי''ט וי''כ ושבת קאי דכיון שאסורין במלאכה מוסיפין עליהן דליכא למיחש משום ביטול מלאכה. ויש אומרים דאין פוחתין קאי אכולהו אבל מוסיפין עליהן אשבת בלחוד קאי אבל באינך לא כדי שלא להשוותן לשבת שהיא עדיף מינייהו ויתיר נמי במניינא:
ואין מוסיפין עליהן. בר''ח ובמועד משום דאיכא ביטול מלאכה וכדאמרן ומהאי טעמא נמי אין מפטירין בנביא:
מתני' ובראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה וכו'. דנקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא. הלכך בר''ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה. בי''ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה. דבחול המועד ליכא משום עשיית מלאכה דהא במלאכת דבר האבוד התירו ושאר מלאכות נמי אינם אלא מדרבנן וכן בראש חודש מותר בעשיית מלאכה מלבד הנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בר''ח וניתן להם מצוה זו בשביל שלא פרקו נזמיהן בעגל. ביום הכפורים דאיכא עונש כרת ששה. ובשבת דאיכא איסור סקילה שבעה:
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. רִבִּי יוֹנָתָן עֲבַר קוֹמֵי סִידְרָא. שְׁמַע קָלוֹן קְרוּיֵי וְלָא הֲוָה מְבָֽרְכִין. אֶמַר לוֹן. עַד מָתַי אַתֶּם עוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה קְרָחוֹת קְרָחוֹת. מֹשֶׁה הִתְקִין אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים וּבִרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת מוֹעֲדֵי י֨י אֶל בְּנֵי֭ יִשְׂרָאֵֽל׃ עֶזְרָה הִתְקִין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשֵּׁינִי וּבַחֲמִישִּׁי וּבַשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה. הוּא הִתְקִין טְבִילָה לְבַעֲלֵי קֶרִיִּין. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ בָתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲייָרוֹת בַּשֵּׁינִי וּבַחֲמִישִּׁי. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ הָרוֹכְלִין מְחַזְּרִין בָּעֲייָרוֹת 29b מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁלְבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ מְכַבְּסִין בַּחֲמִישִּׁי מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ אוֹפִין פַּת בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. שֶׁתְּהֵא פְרוּסָה מְצוּיָה לֶעָנִי. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין שׁוּם בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת. שֶׁהוּא מַכְנִיס אַהֲבָה וּמוֹצִיא תַאֲוָה. הוּא הִתְקִין שֶׁיְּהוּ הַנָּשִׁים מְדַבְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא. הוּא הִתְקִין שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹגֶרֶת בַּסִּינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירָע. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה שֶׁבָּעֲלָהּ קוֹף מִכְּדַרְכָּהּ וּשְׁלֹא כְדַרְכָּהּ. הוּא הִתְקִין שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת קוֹדֶם לְטַהֲרָתָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. כְּדֵי לַשַּׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְגָּלִיּוֹת. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וְהוּא שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְבוֹל בֵּנְתַּיִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וַאֲפִילוּ הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְבוֹל בַּסּוֹף. וַהֲוָה רִבִּי זְעוּרָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. מַה יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע תָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא עִמָּ֥נוּ הֽוּא׃ אֲתַא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה וְאָמַר טַעֲמָא. וַאֲפִילוּ הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְבוֹל בַּסּוֹף. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא מַעֲייָנָהּ רָחוֹק וְהִיא מַתְעַצֶלֶת וְאֵינָהּ טְהוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתא רב אחא וכו'. וקאמר טעמא דמשום הכי הקילו בה להרחיק החפיפה אפילו הטבילה היא לבסוף שאני חומר שמא לפעמים מעיינה רחוק זמן וסתה עדיין רחוק הוא ואם אתה אומר שלא תסמוך על חפיפה זו שהיא מע''ש ולא תטבול לבסוף אף היא מתעצלת מלטבול גם אח''כ שתאמר הואיל ולא טבלתי עצמי בזמנה אמתין עוד מלטבול שהרי יש לי פנאי כי זמן וסת שלי רחוק הוא ונמצא בין כך ובין כך אינה טהורה מטומאתה והלכך הקילו בה:
והוה ר''ז מסתכל ביה. בר' בא כמתמיה על דמיקל להרחיק החפיפה והטבילה כל כך וא''ל מה את מסתכל בי וקרא עליו המקרא הזה כי מה ידעת ולא נדע וגו' אף אני יודע הדבר כמוך אלא כך קבלתי מפי רב יהודה:
כדי לשבת וכו'. ואם זמן טבילתה בהן חופפת בע''ש וסומכת על כך ופליגי בהא אימת היא זמן טבילתה דר''ז בשם רב יהודה קאמר והוא שהגיע זמנה לטבול בנתיים והיינו במוצאי י''ט הראשון שא''א לה לחוף ביום סומכת על החפיפה שמע''ש ור' בא קאמר בשם רב יהודה ואפילו הגיע זמן טבילתה לבסוף במוצאי יו''ט שני:
קודם לטהרתה שלשה ימים. כלומר אפילו ג' ימים קודם לטהרתה וכדמפרש ואזיל:
שיהו הנשים מדברות וכו' משום יחוד. שלא יתייחד איש עמהן:
בלילי שבתות. שהוא זמן עונה:
מפני כבודן של בנות ישראל. שיהו מצויין להן תכשיטין להתקשט בהן ולא יוכלו בני העיירות לעכב על הרוכלין:
שנאמר וידבר משה את מועדי ה'. ור''ח נמי איקרי מועד:
שמע קלון קרויי. שמע קול שקוראין הקרואים להתורה ולא היו מברכין עליה שסמכו על הפותח הראשון שבירך לפניה כהמנהג מקדם והקפיד רבי יונתן ואמר להם עד מתי אתם עושים את התורה קרחות קרחות חתיכות חתיכות בלא ברכה שכבר התקינו שיהא כל אחד ואחד מברך לפניה ולאחריה:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי מַתָּנָה שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב. שִׁבְעָה חוּץ מִן הַמַּפְטִיר. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן פָּזִי. וְהַתַנִּינָן. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא לֹא יִּפְחוֹתּ מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִין. הוּא אָֽמְרָהּ וְאָמַר טַעַם. בְּשֶׁאֵין שָׁם תּוּרְגְּמָן. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם תּוּרְגְּמָן קֹרְאִים שְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. קָֽרְאֵיי תְּלָתָה. אָמַר לֵיהּ. [וְ]לֹא (הוּא) [יְהֵא] רִבִּי יוֹחָנָן כְּתוּרְגְּמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל ולא יהא ר''י כתורגמן. כלומר דמסתמא ר''י היה דורש לפניהם ממה שקראו בנביא וה''ז כמתורגמן:
אמר ר' חלבו. לפני ר' אבהו והרי לפני ר' יוחנן קראו לכתחלה שלשה פסוקים מנביא בלבד:
הוא אמרה. רב בעצמו אמרה ואמר נמי בה טעמא דהא דאמרי' לא יפחות מאחד ועשרים פסוקים דוקא בשאין שם תורגמן אבל אם יש שם מן המפרש להעם מה שקוראין ואיכא טירחא דצבורא אם יקראו בנביא כל כך ויתרגם אותן קוראין שלשה מנביא ודי בכך וכיון דאותן אחד ועשרים פסוקים עצמן אין בהן חיוב שהרי לפעמים אין קורין אלא שלשה פסוקים לא תיקנו לקרוא ג''כ כנגד המפטיר ונמי משום טירחא דצבורא:
התיב ר' חנניה בן פזי והתנינן. בברייתא המפטיר בנביא לא יפחות בו מכ''א פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה ג' פסוקים כנגד כל א' ואחד ואם איתא דמפטיר אינו עולה למנין שבעה א''כ הוו להו שמונה ועשרים וארבעה הוויין:
שבעה שאמרו חוץ מן המפטיר. שאינו עולה למנין שבעה:
הַלּוֹעֲזוֹת לָא נָהֲגוּ כֵן. אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא כָל הַפָּרָשָׁה כוּלָּהּ. הָיָה יוֹדֵעַ אֶחָד אֶת הַפָּרָשָׁה קוֹרֵא אֶת כּוּלָּהּ. שִׁבְעָה יוֹדִעִין שְׁלֹשָׁה פְסוּקִין כּוּלְּהוֹן קְרָאֵיי. אֶחָד יוֹדֵעַ שְׁלֹשָׁה פְסוּקִים קָרִי וַחֲזַר קָרִי. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. הָעֶבֶד עוֹלֶה לְמִוְייָן שִׁבְעָה. וַיְדַבֵּר עוֹלֶה מִשְּׁלֹשָׁה פְסוּקִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חָמָא בַּר עוּקֵּבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. אָסוּר לְלַמֵּד אֶת עַבְדּוֹ תוֹרָה. תִּיפְתָּר. שֶׁלָּמַד מֵאֵילָיו אוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ רַבּוֹ כְטָבִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שלמד מאיליו. מפי השמועה או שלימדו רבו כטבי עבדו של ר''ג שהיה ת''ח ואפי' כן היה מחזיק אותו לעבד דבכה''ג לא חששו ללמדו תורה כדאמרינן שם:
העבד. כנעני עולה למנין שבעה. ועוד אמר ר''ז שוידבר עולה למנין ג' פסוקים. וגרסינן להא בפ''ב דכתובות בהלכה. ופריך לא כן אמר ר' חמא וכו' שם אסור ללמד את עבדו תורה והיכי שרי למיקרי בתורה אם לא למד:
בשבת שבעה. דמשמע דלעולם קורין בו שבעה ואפי' הן אינן יודעין לקרות בעצמן מקרין לפניהם עד שיעלו למנין שבעה והלועזות אינן נוהגין כן אלא אם אחד בלבד יש כאן שיודע לקרות כל הפרשה קורא הוא את הפרשה כולה ואם יש כאן שבעה שכל א' וא' יודע לקרות שלשה פסוקים ולא יותר כולהון קוראין כל א' וא' מה שיודע לקרות ואם אין כאן אלא אחד ואינו יודע לקרות אלא שלשה פסוקים בלבד קרי וחזר וקרי אותן הג' פסוקים עד שיעלה למנין שבעה:
הלעוזות. היושבים במדינות לועזים לא נהגו כן כדקתני במתני':
הלכה: וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שִׁשָּׁה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שִׁבְעָה. מָאן דְּאָמַר. שִׁשָּׁה. מִפְּנֵי הַתְּפִילָּה. מָאן דְּאָמַר. שִׁבְעָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בַּשַּׁבָּת מְמַהֲרִים לָבוֹא וּמְמַהֲרִין לָצֵאת. בְּיוֹם טוֹב מְאַחֲרִין לָבוֹא וּמְמַהֲרִין לָצֵאת. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְמַהֲרִין לָבוֹא וּמְאַחֲרִין לָצֵאת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאן דאמר ששה. ולא יותר מפני התפלה שמוסיפין להתפלל ד' תפלות ולפיכך אין פנאי לקרות בו אלא ששה ומ''ד שבעה דלא חששו לכך דבלאו הכי מאחרין לצאת מבה''כ כהדא דתני וכו':
גמ' שלשה קרויות שבתורה וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ד דתענית בהלכה ג' עד וחד שלשה וע''ש:
משנה: זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב קוֹרִין אַרְבָּעָה. בְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שִׁשָּׁה. בְּשַׁבָּת שִׁבְעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ׃
הלכה: רַב חוּנָה אָמַר. שְׁלֹשָׁה קְרוּיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֲתוּ מֵעֲשָׂרָה פְסוּקִים. חִזְקִיָּה אָמַר. כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּיבְּרוֹת. [וְהָא תַנִּינָן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיְהִי רָקִיעַ. וְהָא לֵית בְּהוֹן אֶלָּא תְמַנְייָא. רִבִּי אִידִי אוֹמֵר. אִיתְפַּלְּגוֹן כֶּהֲנָא וָאַסִּי. חַד אָמַר. חוֹזֵר. וְחוֹרָנָא אָמַר. חוֹתֵךְ. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִים. וּמָן דָּמַר. חוֹתֵךְ. וַֽיְהִי עֶ֥רֶב וַֽיְהִי בֹ֖קֶר פָּסוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהָא תַנִּינָן. בַּשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ וְיִקָּווּ הַמַּיִם. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִין. וּמָן דָּמַר. חוֹתֵךְ. אֶפִילוּ חוֹתֵךְ אֵין בּוֹ. הוֹתֵיב רִבִּי פִלִּיפִּי בַּר פְּרוֹטָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וַהֶרֵי פָּרָשַׁת עֲמָלְק. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהִיא סִידּוּרָהּ שֶׁלְיוֹם.] הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר בַּר מְרוֹם. וְהָא תַאנֵּי. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא 30a לֹא יִּפְחוֹתּ מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִים. וְיִהְיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. תְּלָתָא עֲשָׂרָה וּתְלָתָא עֲשָׂרָה וְחַד שְׁלֹשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאן דאמר ששה. ולא יותר מפני התפלה שמוסיפין להתפלל ד' תפלות ולפיכך אין פנאי לקרות בו אלא ששה ומ''ד שבעה דלא חששו לכך דבלאו הכי מאחרין לצאת מבה''כ כהדא דתני וכו':
גמ' שלשה קרויות שבתורה וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ד דתענית בהלכה ג' עד וחד שלשה וע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source