תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. דִּין הוּא. מָה אִם פִּיגּוּל וְנוֹתָר שֶׁאֵינוֹ בַּל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. חָמֵץ שֶׁהוּא בְּבַל יֵירָאֶה וּבַל יִימָּצֵא אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶלָּא בִשְׂרֵיפָה. אָֽמְרוּ לֹו לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן תְּחִילָּתוֹ לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם לֹא נִתָמַנֶּה לוֹ אוֹר יֵשֵׁב לוֹ וְלֹא יַבְעִיר. אָֽמְרָה תוֹרָה תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאוֹר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל דין וכו' וסופו להקל אינו דין. שהרי אם לא נתמנה לו אור לשורפו ישב לו וכו' וכיוצא בדבר וכו' לכל הני דקחשיב להו:
לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. 12a עָבַר וְהִסִּיק. ייָבֹא כְהָדָא. אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. אִם יָשָׁן יוּצָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עבר והסיק. מהו להנות בהתנור או בפת הנאפה בו וקאמר דיבוא דין הזה כהדא דתנינן בפ''ג דע''ז בעצי ע''ז שהסיק בהן את התנור אם חדש התנור והסיקו כדי לחזקו יותץ התנור ואם ישן הוא והסיקו כדי לאפות בו יוצן ואח''כ בהיסק שני יאפה בו ואם אפה בו את הפת קודם שהצין אסורה בהנאה וה''נ בחמץ דחמיר הדין כן:
חָזַר רִבִּי יוּדָה וְדָנוֹ דִין אַחֵר. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה זֶה בִשְׂרֵיפָה אַף זֶה בִשְׂרֵיפָה. אָֽמְרוּ לוֹ. נְבֵילָה תוֹכִיחַ. שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַאֲכִילָה וְאֵינָהּ בִּשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה. אַל תּוֹכִיחַ נְבֵילָה שֶׁאֵינָהּ אָסוּר בַּהֲנָייָה. אָֽמְרוּ לוֹ וַהֲרֵי שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת [וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת]. אַל יוֹכִיחַ שׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁאֵין חַייָבִין עָלָיו כָּרֵת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי חֵלֶב שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה. אָמַר לָהֶן. חָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן וְנוֹתָר אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן. אַל יוֹכִיחַ חֵלֶב שׁוֹר הִַנִּסְקָל שֶׁאֵין לוֹ זְמַן. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי אָשָׁם תָּלוּי כְשִׁיטָּתָךְ יוֹכִיחַ. שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָייָה וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת וְיֵשׁ לוֹ זְמַן [וְאֵינוֹ בִשְׂרֵיפָה]. וְשָׁתַק רִבִּי יוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשם תלוי בשיטתך יוכיח. דאת אמר בסוף מסכת תמורה אשם תלוי יקבר שהוא אסור וכו' ויש לו זמן לשרפו כדין כל הקדשי' שעומדין לשריפה אם אירע בהן פסול וכיוצא בזה ואנו אומרים אשם תלוי בשריפ':
דין אחר וכו'. ודין זה בנין אב הוא ושפיר יליף הוא אם אין כאן דבר אחר ליוכיח כדלקמן:
כְּיוֹצֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָה. תֵּשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת. סוּכָּה שֶׁלָּכָל דָּבָר. שֶׁהָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הַדִּין נוֹתֵן שֶׁלֹּא תְהֵא הַסּוּכָּה בָאָה אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. מָה אִם לוּלָב שֶׂאֵינוֹ נוֹהֵג בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אֵינוֹ בָא אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. סוּכָּה שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אֵינוֹ דִּין שֶׁלֶֹּא תָבוֹא אֶלָּא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָן תְּחִילָּתוֹ לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא לֹא מָצָא מֵאַרְבָּעַת הַמִּינִין יֵשֵׁב לוֹ בְלֹא סוּכָּה. וְאָֽמְרָה תוֹרָה תֵּשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת. סוּכָּה שֶׁלָּכָל דָּבָר. [וְכֵן עֶזְרָא אָמַר וַֽאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל עָֽרִים֘ וּבִירוּשָׁלַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וגו'.]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכן עזרא אמר וכו' צאו ההר והביאו עלי זית וגו'.:
וסופו להקל אינו דין. שהרי אם אתה מטמאה טומאת לידה ביוצא מת מכח ק''ו דיוצא חי א''כ הא ילפת לה נמי לימי טהרה ביוצא מת כשם שהיוצא חי מטהר את אמו בימי טהרה וה''ז להקל ואין אתה יכול ללמוד לזה מדין ק''ו אלא הואיל ולא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר כלומר דהדר כתיב לזכר וגו' לרבות את היוצא מת כיוצא חי:
כְּיוֹצֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָה. אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָֽלְדָה֭ זָכָר֑. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל. שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְיוֹצֵא חַי שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. מְנַיִין לְיוֹצֵא מֵת שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. הֲרֵי אֲנִי דָן. מָה אִם בְּיוֹצֵא חַי. שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. הַיּוֹצֵא מֵת. שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. אֵינוֹ דִין שֶׁיְּטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָה. כָּל דִּין שֶׁתְּחִילָּתוֹ אַתָּה דָן לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם טִיהֵר הַחַי אֶת אִמּוֹ יְטָהֵר אַף הַמֵּת אֶת אִמּוֹ. אִם לֹא זָכִיתִי מן הַדִּין. [לְפִיכָךְ] אָֽמְרָה תוֹרָה זָכָר֑. לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שומע אני ביוצא חי. שהוא ראוי למילה הוא שאמו טמאה לידה זמנין וכו':
משנה: חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵרָאֶה לְךָ׃ נָכְרִי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵיצוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה. חָמֵץ שֶׁנָּֽפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר. רַבָּן שִׂמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו. וכמה היא חפישת הכלב ג' טפחים הלכך צריך שיהא עפר עליו לא פחות מג' טפחים וכן הלכה דרשב''ג לא בא לחלוק על הת''ק אלא ביאר דין המפולת:
הרי היא כמבוער. וצריך לבטלו אם עדיין לא נכנסה שעה ו' דשמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו:
ישראל שהלוה את העכו''ם וכו'. והרהינו אצלו וא''ל הנכרי מעכשיו א''כ אגלאי מילתא למפרע דשל ישראל הוה:
עכו''ם שהלוה את ישראל. מעות על חמצו קודם הפסח. ומיירי כשא''ל הישראל אם לא הבאתי לך המעות עד יום פלוני קנה לך מעכשיו והרהינו אצלו בביתו של עכו''ם והיה שם החמץ כל ימי הפסח הלכך לאחר הפסח מותר בהנאה דמכיון דמטא זימניה דקבע לו קודם הפסח ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דחמץ דנכרי הוא ולאו מחוסר גוביינא הוא שהרי הרהינו אצלו וברשותיה דעכו''ם קאי:
שנאמר לא יראה לך. ארישא קאי חמץ של עכו''ם מותר משום שנא' לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים:
מתני' חמץ של נכרי וכו' מותר בהנאה. בגמרא פריך הא באכילה אסור בתמי' ומשני דמתני' במקום שלא נהגו לאכול פת נכרים איירי אבל במקום שנהגו לאכול אין כאן משום חמץ שעבר עליו הפסח ומותר נמי באכילה והתם קאמר דבדין הוא למיתני דאפי' באכילה נמי שרי ואיידי דתני דישראל אסור בהנאה תני נמי דעכו''ם מותר בהנאה:
תַּנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בְכָל דָּבָר. 12b מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בִשְׂרֵיפָה. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוּדָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בִשְׂרֵיפָה. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אַתְּ מְבַעֲרוֹ בְכָל דָּבָר. וְאַתְיָא כְרַבָּנִין. רִבִּי אוֹמֵר. תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאוֹר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם. דָּבָר שֶׁהוּא בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְאֵי זֶה. זֶה בִשְׂרֵיפָה. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁהֵמִית בַּמֶּה הִיא מִיתָתוֹ. בָּעֲרִיפָה [אוֹ] בִסְקִילָה. רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר לֵוִי שָׁאַל. חַלּוֹת תּוֹדָה שֶׁנַּעֲשׂוּ נוֹתָר. נֵימַר. אִם נַעֲשׂוּ נוֹתָר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרָן. אַתְּ מְבַעֲרָן בְכָל דָּבָר. מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרָן אַתְּ מְבַעֲרָן בִשְׂרֵיפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חלות תודה. שהן מהחמץ שבתודה שנעשו נותר היאך דינן בי''ד אם כשאר נותר שהוא בשריפה לכ''ע או דילמא הואיל וחמץ הן דינו כשאר חמץ בי''ד ופליגי בהו ר' יהודה ורבנן דמתני'. וקאמר הש''ס דבחלות תודה מסתברא דנימר בהו כך דעד שלא הגיע זמן ביעורו מחמת החמץ א''כ ג''כ לא הוו עדיין נותר שהרי ראויין הן לאכילה מן התורה אלא שחכמים גזרו שלא לאכלן מחמת החמץ והרי מהן בדינן כשאר חמץ בי''ד דר' יהודה ג''כ מודה עד שלא הגיע זמן ביעור מבערן בכל דבר ומשהגיע זמן ביעורן מן התורה ונעשו עכשיו ג''כ ניתר מן התורה וא''כ את מבערן בשריפה לכ''ע מחמת הנותר שנעשו:
ר' ירמיה בעי פטר חמור. שעומד לעריפה כגון שאין הבעלים רוצין לפדותו ובתוך כך המית את הנפש ודינו בסקילה בהי מיתה אתה דנו עכשיו מי נימא דבעריפה דוקא וכחמץ בשריפה דוקא אליבא דר' יהודה או דילמא שאני הכא דאין כאן אלא לקיים ובערת הרע מקרבך וכל היכא דאתה מבערו מקרבך שפיר דמי ולא דמיא לחמץ לר' יהודה דגלי קרא שצריך לבערו בדבר שהוא בל יראה ובל ימצא וכר' אליבא דר' יהודה:
דבר שהוא בל יראה וכו'. דכתיב בהאי קרא וכלומר שביעור הזה בדבר שבודאי לא יראה ולא ימצא ואיזה זה שריפה ורבי אליבא דר' יהודה ס''ל דלעולם אין ביעורו אלא בשריפה שאם אתה מבערו בדבר אחר אפילו כשעדיין לא הגיע זמן ביעורו אין אתה מקיים הכתוב הזה שהרי אפשר הוא שימצא אותו אחר כך מאחר שאינו מבערו לגמרי מן העולם:
אית תניי תני. איפכא עד שלא הגיע וכו' והאי תניא אידך אתיא כרבנן דהא לא פליגי רבנן אדר' יהודה אלא מטעמא שאם לא מצא לשורפו יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו ואם כן בשעת ביעורו מן התורה הוא דלא יהדר אחר שריפה דוקא אבל קודם שהגיע זמן ביעורו מן התורה מודים הם דמצותו בשריפה ואם לא מצא לשורפו אין בכך כלום שהרי אינו עובר על תשביתו עד שעה ז' ואז יבערו בכל דבר:
עד שלא הגיע זמן ביעורו. מה''ת והיינו בתחילת ו' עד ז' שאין ביעורו אלא מדרבנן אתה מבערו בכל דבר משהגיע זמו ביעורו דהיינו בתחילת שבע דמחויב לבערו מן התורה את מבערו בשריפה ואתיא האי ברייתא כר' יודה דלא ס''ל בשריפה אלא כשמבערו אחר ו' שהרי מנותר יליף והלכך בזמן ביעורו מן התורה בנותר בהא הוא דקאמר בשריפה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source