רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. קְצִירַת הָעוֹמֶר מָהוּ שֶׁתִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם. הָתִיב רִבִּי אַבַּיי. וְהָא תַנִּינָן. מִצְוָתוֹ לִקְצוֹר בַּלָּיְלָה. נִקְצַר בַּיוֹם כָּשֵׁר וְדוֹחֶה הַשַּׁבָּת: וְלֹא קִיבְּלָהּ. אָמַר רִבִּי אָחָא. חָזַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן הָדָא. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁיכָה אָמַר לָהֶן. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם לַלַּיָלָה. כְּבָר הוּא אוֹמֵר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לַלַּיְלָה תְּנֵיהוּ עִנְייָן לַיּוֹם. 10a דָּבָר שֶׁהוּא דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם. מַכְשִׁירִין מָהוּ שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת בַּלַּיְלָה. וְהָתַנִּינָן. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂה חֲבִיתִּין לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּן. תִּיפְתָּר. בַּחוֹל. תַּנָּא רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. זֶה סֵדֶר תָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. בֵּין בַּחוֹל וּבֵין בַּשַּׁבַּת. וְהָתַנִּינָן. קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְקוּפּוֹת. הֱבִיאוּהוּ לָעֲזָרָה וְהָיוּ מְהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָאוּר. כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קָלִי. [דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר] מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקַּייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. הַגַּע עַצְמוֹךְ שֶׁבָּא מִן הָעֲלִייָה. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אֵין אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סוֹסַיי. וְהָתַנִּינָן. שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁהַיּוֹם צָרִיךְ לְלַיְלָה וְלַיְלָה צָרִיךְ לְיוֹם כְּמִי שֶׁכּוּלֹּו יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא לְמַפְרֵיעוֹ הוּא קָדוֹשׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא קָדוֹשׁ לְמַפְרֵיעוֹ הוּא יוֹם הוּא לַיְלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
קצירת העומר מהו שתדח' את שבת ביום. לפי שמצותו לקצור בליל י''ו ואם לא קצר בלילה מהו שתדחה בששה עשר ביום את השבת:
הדרן עלך פרק ארבעה ראשי שנים
אמר ר' יוסי בר' בון ולא למפרע הוא קדיש וכו'. ר' יוסי בר' בון נמי מהדר בכה''ג דר' יוסי דמתני' דהכא לאו סייעתא היא שהרי העדים שראו את החדש בתחלת הלילה של שלשים הן שבאין להעיד לפני הב''ד שיקדשוהו למחר ביום ואם יקדשו למחר וכי לא למפרע הוא קדוש משעה שראו אותה אם כן הוא יום הוא לילה דהכל א' הוא ולפיכך מחללין השבת גם בלילה שלפניו לבא להעיד ולקדשו:
אמר להן ר' יוסי. שאני הכא שהרי מכיון שהלילה צריך ליום וכו' כמי שכולו יום כלומר כמי שהכל בו ביום הוא של עדות החדש שהרי אי אפשר לקיים המצוה של עדות החדש ביום אם לא יחלל שבת בלילה שלפניו ולבא להעיד ומקודם לא היה יכול לבא שעדיין לא ראה החדש אבל הכא היה יכול המכשירין להביא מקודם השבת להמגל והקופה וכיוצא באלו:
התיב ר' יעקב וכו'. גם כן ממתני' לסייעתא דמכשירין שלפניו דוחה השבת דתנינן שעל מהלך לילה. ויום וכו' והרי העדות היה ביום דוקא דמשפט כתיב ביה ואם מהלך לילה ויום היה א''כ דוחה השבת בלילה והרי זה כמכשירין שלפני המצוה וקתני דוחה השבת:
התיב רבי יודן קפודקיא. והוא אמורא. לפני רבי יוסי חבירו דאמר להא מכיון שהתחיל במצוה וכו' והיינו מכיון שקצירתו דוחה שבת מכשירין שאח''כ נמי הגע עצמך שבא העומר מן התבואה שבעליה אם לא מצא לקצור וא''כ אין כאן קצירה כלל והרי הכא מכיון וכו' אין אומרין לו מרק כלומר דלא שייך כאן האי טעמא מכיון שהתחיל במצוה ולומר לו מרק שהתחלת המצוה אין בה דחיית שבת וא''כ אם חל י''ו להיות בשבת לא היו מקיימין בו מצות קלי לדבריך בתמיה:
רבי יוסי אומר וכו'. האי לאו ר' יוסי התנא אלא ר' יוסי אמורא הוא דדחי לה דשאני התם דמכיון שהתחיל במצוה אומרין לו מרק וכי קא מיבעיא לן אם המכשירין שלפני הקצירה דוחין שבת בלילה:
והתנינן. בפ''א דתמיד העמידו עושי חביתין וכו' מאי לאו בשבת דהואיל והקרבת החביתין דוחה את השבת מכשירין לעשותן ג''כ דוחה. ודחי לה תיפתר דבחול קא ותני ר' חייא בר אדא דלאו מילתא היא לאוקמי להא דבחול דוקא קתני דהתנינן בשלהי תמיד זה סדר תמיד וכו' ומשמע בין בחול בין בשבת עשו כסדר הנזכר למעלה:
דבר שהוא דוחה וכו'. הואיל ואיפשט ליה דהקצירה דוחה את השבת אף ביום י''ו הדר מיבעיא ליה מכשירין שלו מהו שידחו את השבת בלילה שלפניו כגון להביא את המגל והקופה וכיוצא בזה:
חזר ביה. רשב''ל אח''כ ופשוט ליה דדוחה את השבת אף ביום י''ו מן הדא דתנינן שם לעיל כיצד היו עושין וכו' כיון שחשיכה אומר להם בא השמש וכו' בשבת אומר להם שבת זו וכו' ומה אנן קיימין למתני' זו אם ללילה קאי שאם קוצר בליל י''ו דוחה השבת כדקתני בשבת וכו' הרי כבר אומר למעלה ריש הפרק שם העומר היה בא בשבת וכו' וחכמים אומרים אחד שבת יאחד חול וכו' אלמא לכ''ע דוחה שבת מיהת בליל י''ו ולמה חזר ושנה כאן ללמד שדוחה שבת אלא אם אינו ענין ללילה תנהו ענין ליום דקמ''ל כאן דאף ביום י''ו דוחה קצירתו את השבת:
ולא קיבלה. רשב''ל לתשובה זו דאימא לך דלא קאי איום י''ו אלא דה''ק מצותו לקצור בליל י''ו אם נקצר ביום שלפניו כשר ודוחה את השבת דקתני אעיקר מצותו קאי שאם קוצרו בלילה הוא דדוחה השבת הא ביום י''ו אינו דוחה:
התיב ר' אביי. ומאי תיבעי לך והא תנינן בהדיא במנחות בסוף פ' ר' ישמעאל מצותו לקצור בלילה ואם נקצר ביום כשר ודוחה את השבת ומאי ודוחה את השבת דקתני לאו דאיום קאי:
והתנינן. במנחות שם בתר המתני' דלעיל קצרוהו וכו' והיבהוב באור הוא מכשירין שלו אלמא דמכשירין דוחה השבת בלילה שהרי זה היה מיד אחר הקציר':
הלכה: אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָכֵין צוֹרְכָה מִיתְנֵי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחוֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ הָיוּ מְשַׁלְּחִין עִמּוֹ אַחֵר לְהַעִידוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אֲפִילוּ כְמַתְנִיתִין אַתְיָא הִיא. אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לְהַעִידוֹ. לָמָּה. שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחוֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. וְעֵד אֶחָד נֶאֱמָן. מִשֶּׁלָּךְ נָ‍ֽתְנוּ לָךְ. בְּדִין הָיָה שֶׁלֹּא יְהוּ צְרִיכִין עֵדִים. וְהֵן אָ‍ֽמְרוּ שֶׁיְּהוּ צְרִיכִין עֵדִים. וְהֵן אָ‍ֽמְרוּ עֵד אֶחָד נֶאֱמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ועד אחד נאמן. להעיד עליו בתמיה ומשני משלך נתנו לך כלומר הם אמרו והם אמרו לפי שבדין היה שלו יהו צריכין עדים להעיד עליו שכל ישראל בחזקת כשרות ונאמנות הם ואמרו חכמים דאפי' כן צריך עדים להעיד עליו והן אמרו עד אחד נאמן על זה:
אפי' כמתני' אתיא היא. אפילו כמו שנשנה לפנינו במתני' נמי אתיא שפיר דמה ששנה בראשונה וכו' נתינת טעם הוא על הא דתני אם אינן מכירין אותו משלחין וכו' ולמה הוצרכו לכך לפי שבראשונה וכו':
גמ' אמר ר' יונה הכין צורכה מיתני וכו'. מתני' נשנית שלא כסדר וכן היה צריך לשנות בראשונה היו מקבלין וכו' משקילקלו המינין התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין אם אינן מכירין וכו' וכדאשכחן בפ''ב דיומא דתני לה כסדר בראשונה כל מי שרוצה לתרום תורם וכו' ומשאירע המעשה התקינו שלא יהו תורמין אלא בפייס וכך צריך למיתני נמי כאן:
משנה: 10b אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ מְשַׁלְּחִין עִמּוֹ אַחֵר לְהַעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל הָאָדָם. מִשֶּׁקִּילְקְלוּ הַמִּינִין הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִין: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּילְקְלוּ הַכּוּתִים הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:
Pnei Moshe (non traduit)
משקלקלו הכותים. והשיאו גם הם משואות שלא בזמן כדי להטעות לפי שב''ד לא היו משיאין משואות אלא על החדש חסר שנתקדש ביום שלשים והיו משיאין בערב נגהי שלשים וא' וטעמא משום ר''ח חסר שחל להיות בע''ש שאז היו משיאין במוצאי שבת שהרי אין יכולין להשיא בזמנו מפני השבת ואי אמרת נעביד משואות נמי אמלא אתו למיטעי דלא ידעי אם חדש חסר הוא והא דלא עבדי מאתמול משום דלא אפשר או דלמא מלא הוא ובזמנו הוא דעבדי וכ''ת אכתי נעביד בין אמלא ובין אחסר וכי איקלע ר''ח חסר בע''ש לא ליעבד כלל הא ליתא דאכתי איכא למיטעי דסברי דילמא מלא הוא ואיתנוסו הוא דאיתניס ולהכי לא עבדי אבל כי לא עבדינן אמלא כלל ליכא למימר דאתו למיטעי דלמא חסר הוא ובשבת לא הוה אפשר ובמו''ש איתנסו דמכיון דאמלא לא עבדי ושכיחא הוא תלו בשכיחא ולא תלו באונס ואיפכא נמי לא מצי למיעבד שישיאו אמלא ולא אחסר וכי מיקלע ר''ח חסר בע''ש ולא עבדי מידע ידעי דחסר הוא דלא תלו באונס אלא בשכיח דא''כ ביטלת את העם ממלאכה שני ימים משום ר''ה שיהו צריכים לצפות ביום שני שמא עיברוהו לאלול ובערב ישיאו משואות אבל כי עבדי משואות לחסר בלחוד ידעי שלמחר חול הוא ולפיכך לא עבדי אלא אחסר וכשלא היו משיאין בערב של יום שלשים היו הכל יודעין שהחדש מעובר. ופעם אחת עיברו ב''ד את החדש ולא עשו משואות בערב של יום שלשים והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו את בני הגולה לעשות החדש חסר והתקינו שיהו שלוחין יוצאין:
בראשונה היו משיאין משואות. לאחר שקדשו את החדש ולא היו צריכין לשכור שלוחין לשלוח ולהודיע להגולה שהמשואות היו מודיעין אותן:
משקלקלו המינין. ששכרו להעיד עדות שקר להטעות את החכמים:
אחר עמו. זוג אחר של עדים להעיד עליו לפני ב''ד הגדול שמקדשין את החדש:
משלחין. ב''ד שבעירו:
מתני' אם אינן מכירין אותו. אם אין הב''ד מכירין את העד מהעדי' אם נאמן וכשר הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source