11b וּמַה קִיְלְקוּל הֲוָה תַמָּן. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים. עֲצֶרֶת לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְהָיוּ יוֹצְאִין עָלָיו מִבָּעֶרֶב בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ. מֵעַתָּה עַל נִיסָן לָא יְקַבְּלִינוּן. עַל שְׁאַר יַרְחַייָא יְקַבְּלִינוּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עִיקַּר קִלְקַלתְּהוֹן מִן אָדָר הֲווָת. מֵעַתָּה כַּד הִיא דִכְווַתְהוֹן יְקַבְּלִינוּן. אִין לֵית הִוּא דִכְווַתְהוֹן לָא יְקַבְּלִינוּן. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׂ‍ֽכְרוּ בַייְתוּסִין שְׁנֵי עֵידֵי שֶׁקֶר לְהָעִיד עַל הַחוֹדֶשׁ שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ. וּבָא אֶחָד וְהֵעִיד עֵדוּתוֹ וְהָלַךְ לוֹ. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. עוֹלֶה הָיִיתִי בְּמַעֲלֶה אֲדוּמִים וּרְאִיתִיו רָבוּץ בֵּין שְׁנֵי סְלָעִים רֹאשׁוֹ דוֹמֶה לָעֶגֶל אָזְנָיו דּוֹמוֹת לַגְּדִי. וּרְאִיתִיו וְנִבְהַלְתִּי וְנִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרַיי. וַהֲרֵי מָאתַיִם זוּז קְשׁוּרִים בַּאֲפוּנְדָּתִי. אָ‍ֽמְרוּ לוֹ. הֲרֵי מָאתַיִם זוּז נְתוּנִין לָךְ בְמַתָּנָה. וּשְׁלוֹחֶיךָ יָבוֹאוּ וְיִלְקוּ. אַתָּה לָמָּה הִכְנַסְתָּה עַצְמָךְ לְמִסְפֵּק. אָמַר לָהֶן. רָאִיתִי אוֹתָם מְבַקְּשִׁין לְהַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים. אָמַרְתִּי. מוֹטָּב שֶׁאֵלֵךְ אֲנִי וְנוֹדִיעַ לַחֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ומה קלקול הוה תמן. על המתני' קאי דקתני משקלקלו המינין:
שהיו. המינין אומרים עצרת לעולם אחר השבת והיו יוצאין להעיד על החדש מבערב בחזקת שנתקדש כדי שעל פי חשבון זה יהא עצרת ממחרת השבת כפי מינות טעותם:
מעתה על חדש לא יקבלינון אלא מן המכירין דהדבר תלוי מחשבון העומר שהוא בי''ו בניסן אבל על שאר ירחייא יקבלינון מהכל שאין לחוש לחשבון המינין:
עיקר קלקלתהון מן חדש אדר הוות. שבאותו חדש עשו זה כהאי מעשה דלקמן וסבורין היו שע''י חדש אדר יעשו הניסן של אחריו לפי חשבונם ויהא עצרת לאחר השבת:
מעתה כד היא כוותהין יקבלינון. שהרי הב''ד הגדול המקבלין עדות החדש יודעין הן לחשוב אם האמת הוא כך שנראית הירח בזמן שמעידין שראו ואם האמת היא כך יקבלינון מהכל ואפי' אינן מכירין אותם ואם הם רואים שאין הדבר כמותם אל יקבלינון ומשני זו מפני זו שאם אתה אומר כך סוף סוף שיכול לבא לידי טעות והתקינו על זו ואף שהאמת הוא כך שלא יקבלו מסתם בני אדם מפני זו שלפעמים שקר הוא והלכך לא פלוג רבנן:
מעשה ששכרו וכו'. תוספתא שם:
וּמַה קִילְקוּל הֲוָה תַמָּן. דַּהֲווֹן אִילֵּין מַסְבִּין יוֹם דֵּין וְאִילֵּין מַסְבִּין לְמָחָר. וְהָיוּ סְבוּרִין שֶׁנִּמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וְהֵן מִתְקַלְקְלִין. מִי בִיטֵּל אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת. רִבִּי בִיטֵּל אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת. וְהִתִּיר רוֹצֵחַ. וְהִתִּיר עֵד מִפִּי עֵד. וְהִתִּיר שֶׁיְּהוּ יוֹצְאִין עָלָיו מִבָּעֶרֶב בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אַף עַל גַּב דְּאָמַר אַתְּ בִּטְלוּ אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת לֹא בָ‍ֽטְלוּ מִיָּם טִיבֵּרִיָה. רִבִּי זְעוּרָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. אִילֵּין דְּחַמְייָן צְפַת מָהוּ דְיִסְבּוּן. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי בִיטֵּל אֶת הַמַּשּׂוּאוֹת. צְפַת לָמָּה מַסְבָּה. אֶלָּא בְגִין מוֹדָעָא דִאִינּוּן יָ‍ֽדְעִין. אֵין מַשִּׂיאִין לֵילֵי זְמַנּוֹ אֶלָּא לֵילֵי עִיבּוּרוֹ. לֵילֵי זְמַנּוֹ אֵין מַשִּׂיאִין מִפְּנֵי יוֹם טוֹב. אֲבָל מַשִּׂיאִין לֵילֵי עִיבּוּרוֹ. אֵין מַשִּׂיאִין אֶלָּא עַל הַחֳדָשִׁים 12a הַמְיוּשָׁבִין בִּזְמַנָּן. מִפְּנֵי יוֹם טוֹב שֶּׁחָל לִהְיוֹת בָּעֶרֶב שַׁבָּת. לֵילֵי זְמַנּוֹ אֵין מַשִּׂיאִין מִפְּנֵי יוֹם טוֹב. לֵילֵי עִיבּוּרוֹ אֵין מַשִּׂיאִין מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ. מַשִּׂיאִין בֵּין עַל הַחֳדָשִׁים הַמְיוּשָׁבִין בִּזְמַנָּן [בֵּין עַל הַחֳדָשִׁים שֶׁאֵינָן מְיוּשָׁבִין בִּזְמַנָּן.] אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אַף הֵן סְבוּרִין שֶׁמָּא נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וְהֵן מִתְקַלְקְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
דהוון אילין מסבין יום דין וכו'. שהיו אלו שעושין על פי ב''ד ניטלין ועושין המשואות יום זה ואלו הכותים נוטלין למחר ועושין והיו סבורין העם שנמלכו ב''ד לעברו וע''י כך הן מתקלקלין:
ומה קילקול הוה תמן. גבי משואות:
מי ביטל את המשואות. באיזה דור אירע הקלקול שמתוך כך בטלו:
רבי ביטל וכו' והתיר רוצח להיות שליח והתיר עד מפי עד לומר שקידשו ב''ד את החדש כדי שיהו יוצאין השלוחין להודיע והתיר גם כן שיהו שלוקין יוצאין עליו מבערב בחזקת שנתקדש כגון שנראה בעליל בכ''ט סמוך לחשיכה או בתחלת הלילה דבחזקת שיקדשו למחר את החדש ואינן צריכין להמתין עד שישמעו למחר מפי הב''ד מקודש ואף בניסן ובתשרי דאמרי' בפרק דלעיל דאין יוצאין עד שישמעו מפי ב''ד מקודש התיר רבי לפי הוראת שעה כדי שימהרו הליכתן:
לא ביטלו מים טיבריה. מקום האחרון שהוא בית בלתין הנזכר במתני' דלקמן הוא סמוך לים טבריה והוא ים כנרת ושם לא ביטלו שהוא היותר קרוב לגולה:
אילין דחמיין צפת. שהוא להלן מן טבריה מהו שיהו הן נוטלין להשיא משואות. א''ל אם רבי ביטל את המשואות א''כ צפת למה יטלו שם ומ''ש דשאלית על צפת:
אלא בגין מודעה דאינון ידעין. כלומר וכי בשביל להודיע שהן יודעין שנתקדש החדש הלא מ''מ היו שלוחין יוצאין לאחר שביטלו המשואות:
אין משיאין לילי זמנו אלא ליל עיבורו. ובתוספתא שם מאימתי משיאין על החדש לאור עיבורו והיינו הך שמשיאין ביום שלשים לערב שהיא אור עיבורו והיינו של יום ל''א ואין משיאין בכ''ט לערב שהוא לילי זמנו יום שלשים:
לילי זמנו אין משיאין מפני יום טוב. בחדש אלול שהוא חסר ואם כן יום שלשים ר''ה ואי אפשר להשיא בלילי י''ט ולפיכך לא נהגו בכל ראש חדש להשיא בליל זמנו אלא בלילי עיבורו שהוא מוצאי יום טוב להודיע שלא עיברו את אלול וכן בכל החדשים:
המיושבין בזמנן. שהוקבעו ביום ל' מפני י''ט וכו' כלומר משום חדש חסר שחל להיות בע''ש וי''ט של ר''ה הוא בע''ש וזהו בזמן שהיו מקדשין ע''פ הראיה דאפשר דמיקלע כן וא''כ בלילי זמנו אי אפשר שהוא יום טוב כדלעיל וכן בלילי עיבורו שהוא מוצאי יו''ט א''א מפני כבוד השבת שאם אתה אומר וכו' כלומר דהשתא לא היו יכולין להשיא אלא במוצאי שבת שהוא ביום ל''א לערב ואם אתה אומר שמשיאין בין אחסר ובין אמלא אם אתה אומר כן אתי למיטעי שיהו סבורין שמא נמלכו ב''ד לעברו לאלול ונמצא שהן מתקלקלין ולפיכך עבדינן אחסר לעולם ולא אמלא והשתא ליכא למיחש למידי וכדפרישית במתני':
משנה: כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מְבִיאִין כְּלוּנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרוּכִּין וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן וּנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי: וּמְנַיִין הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטְבָא וּמִסַּרְטְבָא לִגְרִיפִינָא וּמִגְּרִיפִינָא לְחַוְרָן וּמְחַוְרָן לְבֵית בִּלְתִּין וּמִבֵּית בִּלְתִּין לֹא זָזוּ אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה כָל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ:
Pnei Moshe (non traduit)
כלונסות. עצים ארוכים וגבוהים כדי שיראו מרחוק:
וקנים ועצי שמן ונעירת של פשתן. שכל אלו מרבים שלהבת:
ומוליך ומביא ומעלה ומוריד. בתכיפה אחת ולא יפסיק ביניהן שלא יטעו בכוכב כדקאמר בגמרא:
מהר משחה. זהו הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחה עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא ומסרטבא וכו':
עד שהוא רואה כל הגולה. זהו בבל:
כמדורת האש. שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלהו לראש גגו:
מתני' חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת. לישנא דקרא ויעזקהו ויסקלהו וכדאמר בגמרא ששם היו עוזקין את ההלכה שהיו בוררין לההלכה ומעמידים אותה על בורי' כדרך שנאמר ויעזקהו מנקהו מן האבני' והפסולת ומסקל אותן החוצה כדי שיהא הכרם יפה ומתוקן:
מתני' בראשונה לא היו זזין משם כל היום. העדים שבאו בשבת להעיד מחוץ לתחום:
מתני' כיצד משיאין משואות. אע''פ שבימי רבי בטלו המשואות כדאמר בגמרא לעיל מ''מ מפרש כיצד היו עושין בשעה שהיו נוהגין בהן ונ''מ שאם יתבטלו המינין שיחזרו למנהג שלהם:
הלכה: מָהוּ עֲצֵי שֶׁמֶן. דדנין. אָמַר רִבִּי יּוֹנָה. כְּהָדֵין מַקְזָנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו עצי שמן דדנין. כך שמו וזהו לכש המוזכר בריש במה מדליקין כדקאמר שם:
כהדין מקזנה. כמי מגזנה כגוזז הזה שגוזז הצמר מעט לאורך ומעט לרוחב בתכיפה אחת כך מעלה ומוריד מיד אחר שמוליך ומביא מבלי הפסק וכן בכל פעם ופעם וכדמפרש ר''ז דלא יהוון סברין דהוא כוכב הנראה באויר רקיע וכדר' יוסה דקאמר חמינן כוכב אחד סליק ונחית וחמינן לכוכב אחר דאזיל ואתי ואם יפסיק בין הולכה והובאה לבין עליה. וירידה יש לטעות שמא זה הוא הכוכב דאזיל ואתי וזה הוא הכוכב דסליק ונחית ולפיכך היה עושה הכל בתכיפה אחת זה אחר זה שעכשיו אין לטעות דאין כוכב אחד עושה הכל:
גמ' מהו בית יעזק וכו'. כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. דָּלָא יְהָווּן סָ‍ֽבְרִין דְּהוּא כוֹכָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. חֲמִינָן כוֹכָב סָלֵק וּנְחִית. חֲמִינָן כוֹכָב אֲזִיל וְאָתֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בחדא ברייתא אף בא למול את הקטן מחוץ לתחום יש לו ג''כ אלפים אמה לכל רוח וכדמסיק ואזיל דהך ברייתא דר''א היא דאמר בפרק המילה כורתין עצים וכו' ולעשות כלי ברזל דס''ל מכשירי מילה דוחין את השבת כמילה עצמה והלכך משכחת לה שזה בא לכתחלה מחוץ לתחום ומביא כלי ברזל בידו למול את הקטן או שאין כאן אחר למול כ''א זה:
גמ' בראשונה לא היו זזין משם כל היום ממקומן. ואפי' באותה חצר:
בכלים. שבאו מחוץ לתחום משחשיכה. בלילי שבת:
ככלים ששבתו בחצר שמותר לטלטלן בחצר. כולו:
תַּנֵּי. בְּהָרֵי מְכָווָר וְגָדוֹר. אָמַר רַב חוּנָה. כַּד סַלְקִינָן לְהָכָא סָ‍ֽלְקִינָן לְרֹאשׁ בֵּית בִּלְתִּין וַהֲוִינָן חַמְייָן [דִּקְלַייָא דְ]בָבֶל כְּאִילֵּין חָגַייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ק אף בהרי מכוור וגדר היו עושין משואות:
כד סלקינא להכא. מבבל לארץ ישראל ועלינו לראש בית בלתין וראינו לדקלים של בבל:
כאילין חגייא. כאלו הקוצים והקנים קטנים כל כך הוא גבוה ההר הוה שהדבר הגבוה כמו הדקל נראה מעליו למרחוק קטן הרבה ולפיכך מהר בית בלתין לא היו זזין ממנו עד וכו':
משנה: חָצֵר גְּדוֹלָה הָ‍ֽיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבֵית יַעְזֵק הָ‍ֽיְתָה נִקְרֵאת וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִין וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת הָיוּ עוֹשִׂין לָהֶן בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבוֹא. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּייִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְלֹא אֵילּוּ בִלְבַד אֶלָּא אַף חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַילֵּד וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵיקָה וּמִן הַגַּיִיס מִיַּד הַמַּפּוֹלֶת הֲרֵי אֵילּוּ כְּאַנְשֵׁי הָעִיר וְיֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ:
Pnei Moshe (non traduit)
כלונסות. עצים ארוכים וגבוהים כדי שיראו מרחוק:
וקנים ועצי שמן ונעירת של פשתן. שכל אלו מרבים שלהבת:
ומוליך ומביא ומעלה ומוריד. בתכיפה אחת ולא יפסיק ביניהן שלא יטעו בכוכב כדקאמר בגמרא:
מהר משחה. זהו הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחה עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא ומסרטבא וכו':
עד שהוא רואה כל הגולה. זהו בבל:
כמדורת האש. שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלהו לראש גגו:
מתני' חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת. לישנא דקרא ויעזקהו ויסקלהו וכדאמר בגמרא ששם היו עוזקין את ההלכה שהיו בוררין לההלכה ומעמידים אותה על בורי' כדרך שנאמר ויעזקהו מנקהו מן האבני' והפסולת ומסקל אותן החוצה כדי שיהא הכרם יפה ומתוקן:
מתני' בראשונה לא היו זזין משם כל היום. העדים שבאו בשבת להעיד מחוץ לתחום:
מתני' כיצד משיאין משואות. אע''פ שבימי רבי בטלו המשואות כדאמר בגמרא לעיל מ''מ מפרש כיצד היו עושין בשעה שהיו נוהגין בהן ונ''מ שאם יתבטלו המינין שיחזרו למנהג שלהם:
הלכה: חָצֵר גְּדוֹלָה הָ‍ֽיְתָה בִירוּשָׁלַיִם וּבֵית יַעְזֵק הָ‍ֽיְתָה נִקְרֵאת. מָהוּ בֵית יַעְזֵק. שֶׁשָּׁם הָיוּ עוֹזְקִין אֶת הָהֲלָכָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וַיְעַזְּקֵ֣הוּ וַיְסַקְּלֵ֗הוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו עצי שמן דדנין. כך שמו וזהו לכש המוזכר בריש במה מדליקין כדקאמר שם:
כהדין מקזנה. כמי מגזנה כגוזז הזה שגוזז הצמר מעט לאורך ומעט לרוחב בתכיפה אחת כך מעלה ומוריד מיד אחר שמוליך ומביא מבלי הפסק וכן בכל פעם ופעם וכדמפרש ר''ז דלא יהוון סברין דהוא כוכב הנראה באויר רקיע וכדר' יוסה דקאמר חמינן כוכב אחד סליק ונחית וחמינן לכוכב אחר דאזיל ואתי ואם יפסיק בין הולכה והובאה לבין עליה. וירידה יש לטעות שמא זה הוא הכוכב דאזיל ואתי וזה הוא הכוכב דסליק ונחית ולפיכך היה עושה הכל בתכיפה אחת זה אחר זה שעכשיו אין לטעות דאין כוכב אחד עושה הכל:
גמ' מהו בית יעזק וכו'. כדפרישית במתני':
בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם. חָ‍ֽזְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם כְּכֶלִי שֶׁבָּא חוּץ לִתְחוּם מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ בְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. חָ‍ֽזְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם כְּכֶלִים שֶׁשָּׁ‍ֽבְתוּ בֶחָצֵר שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלָן בֶחָצֵר. עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן וְהִתְקִין שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּייִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. תַּנֵּי. אַף בָּא לַמּוּל אֶת הַקָּטָן כֵּן. מַתְנִיתָה דְרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. עוֹד אָמַר רַבִּי לִיעֶזֶר. כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּיחָמִין וְלַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בחדא ברייתא אף בא למול את הקטן מחוץ לתחום יש לו ג''כ אלפים אמה לכל רוח וכדמסיק ואזיל דהך ברייתא דר''א היא דאמר בפרק המילה כורתין עצים וכו' ולעשות כלי ברזל דס''ל מכשירי מילה דוחין את השבת כמילה עצמה והלכך משכחת לה שזה בא לכתחלה מחוץ לתחום ומביא כלי ברזל בידו למול את הקטן או שאין כאן אחר למול כ''א זה:
גמ' בראשונה לא היו זזין משם כל היום ממקומן. ואפי' באותה חצר:
בכלים. שבאו מחוץ לתחום משחשיכה. בלילי שבת:
ככלים ששבתו בחצר שמותר לטלטלן בחצר. כולו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source