Vayedaber

כֵּיצַד לַמְּלָכִים. מֵת בְּאָדָר וְעָמַד מֶלֶךְ בְּאָדָר. נִמְנֵית שָׁנָה לָזֶהּ וְשָׁנָה לָזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְהוּא שֶׁנִּכְנַס לְנִיסָן. דִּי לֹא כֵן כְּהָדָא וַיִּמְלֹ֥ךְ יֶֽרַח יָמִ֖ים בְּשׁוֹמְרוֹן׃ 2b אֵין לָךְ לַעֲמוֹד עַל שְׁנֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִשְּׁנֵי מַלְכֵי יְהוּדָה. וְלֹא עַל שְׁנֵי מַלְכֵי יְהוּדָה אֶלָּא מִשְּׁנֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. כְּתִיב וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֤ךְ דָּוִד֙ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וגו'. וּכְתִיב בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִי֖ם וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלַ֣ם מָלַ֗ךְ וגו'. בִּכְלָל חֲסֵרִים וֹבִפְרָט יְתֵירִים. רִבִּי יִצְחָק בַּר קְצָצְתָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה. שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם ומֶחֱצָה הָיוּ. אֶלָּא בִשְׁבִיל לַחֲלוֹק לוֹ כָבוֹד לִירוּשָׁלִַם הוּא מוֹנֶה אוֹתָם שְׁלֵימוֹת. יְהוּדָה בִּירְבִּי אוֹמֵר. חֶשְׁבּוֹן מְרוּבֶּה בוֹלֵעַ לְחֶשְׁבוֹן מְמוּעָט. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהָיָה כִּ֣י ׀ יִמְלְא֣וּ יָמֶ֗יךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דָּוִד. יָמִים מְלֵיאִים אֲנִי מוֹנֶה לָךְ. אֵינִי מוֹנֶה לָךְ יָמִים חֲסֵירִים. [שְׁלֹמֹה בִנְךָ בוֹנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת. חָבִיב עָלַי מִשָׁפָּט וּצְדָקָה שֶׁלָּךְ יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְתָר֖ לַֽה' מִזָּֽבַח׃] רַב חוּנָא אָמַר. כָּל אוֹתָן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁהָיָה דָוִד בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעִירָה הָיָה מִתְכַּפֵּר כְהֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם. כְּתִיב כִּֽי שֵׁ֧שֶׁת חֳדָשִׁ֛ים יָֽשַׁב שָׁ֥ם יוֹאָב֭ וְכָל יִשְׂרָאֵ֑ל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲנִי אָמַרְתִּי לָךְ. אַל תִּתְגָּ֣רוּ בָ֔ם. וּבִיקַשְׁתָּ לְהִתְגָּרוֹת בָּם. חַיֶּיךָ שֶׁאֵינָן נִימְנִין לָךְ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חייך שאינן נמנין לך למלכות ששה חדשים כנגד אלו ששה חדשים:

כל אותן ששה חדשים וכו'. שלא היה לו דין מלך ומתכפר היה בשעירה כדין ההדיוט:

אמר הקב''ה לדוד ימים מלאים אני מונה לך. מיום אל יום ואיני מונה לך וכו' וגרסי' להא לעיל בפ''ב דברכות:

חשבון מרובה בולע וכו'. כלו' כשהכתוב מונה חשבון מרובה אינו מדקדק אם הן שלימות או לא ומונה אותן כמו שהן שלימות:

שלשים ושתים ומחצה היה. באלו השנים שמלך בירושלים לפי שאלו ו' חדשים הראשונים בחברון היו אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלים מונה הוא אותן ל''ג שנים שלימות:

כתיב והימים וגו'. איידי דאיירי בשנות המלכים דריש נמי לאלו הכתובים דבמלכים א' כתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך ל''ג שנים וכתיב בשמואל ב' בן ל' שנה דוד במלכו וארבעים שנה מלך בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלי' מלך ל''ג שנה על כל ישראל ויהודה כשתמצא בכלל הם חסרים ו' חדשים מהל''ג שמלך בירושלים וכשתמנה הפרט מהכתוב בשמואל אתה מוצא יתירים ו' חדשים על הכלל שהוא ארבעים בלבד:

אין לך לעמוד על שני מלכי ישראל וכו'. שמתוך שמספר הכתוב בכך וכך למלך יהודה זה מלך זה וזה על ישראל אתה יודע לעמוד אימתי היה מנין שנותם ואימתי מלכו וכדאמרן:

די לא כן כהדא וימלך ירח ימים בשומרון. דאי לא תימא הכי קשיא לן קראי דמלכים דכתיב בשנת שלשים ושמנה לעזריה מלך יהודה מלך זכריהו בן ירבעם על ישראל בשומרון ו' חדשים וגו' ויקשר עליו שלום בן יבש ויכהו וגו' וימלך תחתיו וכתיב שלום בן יבש מלך בשנת שלשים ותשע שנה לעזיהו מלך יהודה וימלך ירח ימים בשומרון ויעל מנחם בן גדי מתרצה ויבא שומרון ויך את שלום בן יבש וימיתהו וימלך תחתיו וגו' בשנת ל''ט שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל הרי שתמצא כאן שנת ל''ח למלך יהודה מלכו שני מלכים על ישראל זה אחר זה בשנה זו עצמה וזהו זכריהו ושלום בן יבש שהרי זכריהו לא מלך אלא ו' חדשים ואחריו מלך שלום בן יבש חדש אחד והיה זה משנת ל''ח למלך יהודה והדר קחשיב משנת ל''ט למלך יהודה מלכו שלום בן יבש ומנחם בן גדי באותה השנה הא כיצד וע''כ צריך אתה לומר שאלו ו' חדשים של זכריהו וחדש שלאחריו של שלום בן יבש לא היה הכל בשנה אחת אלא שזכריהו מלך בסוף שנת ל''ח לעזיהו והיינו בחצי השני של שנת הל''ח עד חצי אדר שבו ושלום בן יבש מלך אחריו ירח ימים והיינו בחצי אדר ובחצי ניסן שאז כשיצא אדר כלו הל''ח של עזיהו ובניסן התחילה שנת הל''ט לעזיהו ונמצא שמלך שלום בן יבש בשנת ל''ח ובשנת ל''ט לעזיהו ולמדין אנו ממקראות הללו שדוקא כשנכנס השני לניסן אז הוא שמונין לו מאדר ונחשב גם כן למנין שלו כמו שתמצא בשלום בן יבש וכדמוכח קראי:

והוא שנכנס לניסן. הא דאמרינן דמונין שנה אחת לזה ולזה דוקא אם יכנס השני לניסן ואז כשהגיע ניסן עלתה לו שנה וכותבין בניסן בשנה שניה למלך פלוני מפני שחדש אדר שעמד בו נמנית לו לשנה ראשונה אף על פי שנמנית ג''כ להמלך שקדם לו אבל אם לא נכנס לניסן לא נחשב לו חדש אדר לשנה שלימה וכלומר אם זה השני גם כן מת באדר אין מונין לו שנה כלל אלא למלך שהיה לפניו בלבד:

נמנית שנה לזה וכו'. אם רוצה כותב בכך וכך להמלך שמת ואם רוצה כותב בשנה הראשונה להמלך שעמד וקמ''ל דמנינן שתא לבי תרי:

כיצד למלכים וכו'. תוספתא היא בפ''ק:

כְּתִיב מִלְּבַד֭ שַׁבְּתוֹת יְי וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם וגו'. אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַֽיי׃ מַה תַלְמוּד לוֹמַר. שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי קָרֵב בָּרֶגֶל אֶלָּא קָרְבְּנוֹת הָרֶגֶל בִּלְבַד. מְנַיִין קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד וְקָרְבְּנוֹת הַצִּיבּוּר שֶׁהוּקְדְּשׁוּ בָרֶגֶל שֶׁיָּבוֹאוּ בָרֶגֶל. שֶׁהוּקְדְּשׁוּ לִפְנֵי הָרֶגֶל שֶׁיָּבוֹאוּ בָרֶגֶל. תַּלְמוּד לוֹמַר מִלְּבַד֭ שַׁבְּתוֹת יְי. אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֭וּ לַֽיי׃ אֵילּוּ עוֹפוֹת וּמְנָחוֹת. לְרַבּוֹת אֶת כּוּלָּם שֶׁיְּהוּ קְרֵיבִין בָּרֶגֶל. יָכוֹל רְשׁוּת. תַּלְמוּד לוֹמַר אֵ֛לֶּה תַּֽעֲשׂ֥וּ לַיֽי בְּמֽוֹעֲדֵיכֶ֑ם. אֵלֶּה. קְבָעָן חוֹבָה שֶׁיְּהוּ כוּלָּן קְרֵיבִין בָרֶגֶל. יָכוֹל בְּאֵי זֶה רֶגֶל שֶׁיִּרְצֶה. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה וַֽהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה. אִם לְהַתִּיר כְּבָר הִתִּיר. אִם לִקְבוֹעַ כְּבָר קָבַע. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה וַֽהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה. אֶלָּא זֶה רֶגֶל הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַעְתָּ בוֹ. יָכוֹל אִם עִיבֵּר אֶחָד מֵהֶן וְלֹא הֵבִיא יְהֵא עוֹבֵר עָלָיו מִשּׁוּם בַּל תְּאַחֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר אֵ֛לֶּה תַּֽעֲשׂ֥וּ לַֽיי בְּמֽוֹעֲדֵיכֶ֑ם. אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִשֵּׁם בַּל תְּאַחֵר עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו רַגְלֵי הַשָּׁנָה כוּלָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה רְגָלִים כְּסִדְרָן. כֵּיצַד. נָדַר לִפְנֵי הַפֶּסַח. עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו פֶּסַח וַעֲצֶרֶת וְחָג. נָדַר לִפְנֵי הָעֲצֶרֶת. עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו עֲצֶרֶת וְחָג וּפֶסַח וַעֲצֶרֶת וְחָג. נָדַר לִפְנֵי הֶחָג. עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו הֶחָג וּפֶסַח וַעֲצֶרֶת וְחָג.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ת''ל וכו' במועדיכם. רבים משמע:

אלא זה רגל ראשון שפגעת בו. אחר שנדר ונדב:

אלא קבעם. לחובה שחובה היא שיבאו ברגל כולן:

תלמוד לומר. בפרשת פנחס אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם ואם להתיר אותן הנדרים ונדבות שיוקרבו ברגל כבר התיר כאן:

יכול רשות. שלא נאמר אלא לרשות שמותר הוא להקריבן ברגל אף אם הוקדשו באיזה שעה שהוא:

שהוקדשו ברגל וכו'. כלומר בין שהוקדשו לפני הרגל או שהוקדשו ברגל:

כתיב מלבד שבתות ה' וגו'. ברייתא היא בת''כ פרשת אמור:

מָאן תַּנָּא רְגָלִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. שְׁלֹשָׁה רְגָלִים כְּסִדְרָן וּבִלְבַד חַג הַמַּצּוֹת רִאשׁוֹן. אַשְׁכָּחַת אֲמַר. פְּעָמִים חֲמִשָּׁה פְעָמִים אַרְבָּעָה פְעָמִים שְׁלֹשָׁה. לִפְנֵי עֲצֶרֶת חֲמִשַּׁה. לִפְנֵי הֶחָג אַרְבָּעָה. לִפְנֵי הַפֶּסַח שְׁלֹשָׁה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. וּבִלְבַד חַג הַמַּצּוֹת אַחֲרוֹן. אַשְׁכָּחַת אֲמַר. פְּעָמִים שְׁלֹשָׁה פְעָמִים שְׁנַיִם פְעָמִים אֶחָד. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. רֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְחִילָּה. וּבִלְבַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו רַגְלֵי שָׁנָה כוּלָּהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רגל שפגע בו תחילה. איזה שיהיה הוא הרגל הראשון של ג' רגלים ובלבד שיעברו עליו כל ג' רגלים של השנה כולה ואז הוא עובר:

ובלבד חג המצות אחרין. כלומר חג המצות הוא הגורם שהוא העיקר שבו פתח הכתוב תחילה ואם עברו עליו ג' רגלים יהיה חג המצות אחרון ולפיכך אשכחת אמר פעמים שהן שלשה כשנדר לפני עצרת ופעמים שהן שנים כשנדר לפני החג ופעמים שאינו אלא א' כשנדר לפני הפסח שאז כשיעבור עליו הפסח עובר מיד:

אשכחת. נמצא אתה אומר שלפעמים אין עובר בבל תאחר עד שיעברו חמשה רגלים כדמפרש ואזיל אם נדר לפני עצרת חמשה וכו':

ר''ש וכו'. כמפורש במתני' ותוספתא היא שם:

מאן תנא רגלים. שניסן ר''ה לרגלים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source