אָֽמְרוּן קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רוֹבָא. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כֵן. אוֹכֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּסֶ֭ף וַֽאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם וגו'. מַה מַיִם לֹא נִשְׁתַּנּוּ מִבְּרִייָתָן אַף כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנֶּה מִבְּרִייָתוֹ. הָתִיבוּן. הֲרֵי מוּטַלְייָה וּפַנְקְרֵיסִים וְקוּבָטִיּוֹת וּקְלָיוֹת וְחַמִּין שֶׁלָּהֶן הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. נִיחָא כוּלְּהוֹן שֶׁהֵן יְכוֹלִין לְהִשָּׁרוֹת וְלַחֲזוֹר כְּמוֹ שֶׁהָיוּ. קְלָיוֹת מַה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. כָּל אוֹכֶל שֶׁהוּא נֶאֱכָל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תַּבְשִׁילֵי גוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשּׁוּם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. מַה מְקַייֵם רִבִּי חִייָא רוֹבָא אוֹכֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם. בָּאוֹכֶל תְּשַׁבְּרוּ. הֶאֱכָלָתוֹ שִׁבַּרְתּוֹ. שֶׁאִם הָיָה קָשֶׁה עָלֶיךָ כְּאוֹכֶל תְּשַׁבְּרוֹ. וְאִם לָאו. הַכְרֶעַ עָלָיו כֶּסֶף. אָֽמְרִין. כֵּן הֲוָה רִבִּי יוֹנָתָן עֲבַד. כַּד הֲוָה חֲמִי בַּר נַשׁ רַב עֲלִיל לָקַרְתֵּיהּ הֲוָה מְשַׁלַּח לֵיהּ אִיקְרִין. מַיי אֲמַר. דְּאִין אֲתַא דַייֵן דְּייָתֹם אוֹ דַייֵן דְּאַרְמְלָא נִישְׁכַּח אַפִּין מְפַייְסֵיהּ עֲלוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה מקיים ר' חייה רבה אוכל וכו'. דאיהו מן אלו דהתיבון על דרשת רשב''י ומה מקיים להמקרא הזה:
באוכל תשברו. דריש לה לדרשא אחריתא ולרמז על בני עשו שתראה לפייסו באוכל שתתן לו שאם האכלתו שברתו:
שאם היה קשה עליך. ודעתו להרע לך ראה באוכל תשבר אותו ואם לאו שלא יתרצה בכך הכרע עליו כסף והיינו בכסף דקרא:
אמרין. דכן הי' נוהג ר' יונתן לעשות כשהיה רואה שר גדול בא לתוך העיר היה משלח לו דורונות לכבדו כדי לשחדו ולסמות עיניו ומפני מה לפי שאמר שאם יבא אח''כ איזה דין של יתום או של אלמנה וכה''ג וצריך להשתדלות אמצא אצלו פנים רצויות ומפויסות לעשות חפצי ורצוני:
קליות מה. בתמיה לדידך דאמרת בישולי עכו''ם מן התורה אסורין למה התירו בקליות שלהן:
אמר ר' יוסי בר' בון בשם רב. דבאמת תבשילי עכו''ם אינם אלא מדרבנן ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי ולפיכך קליות מותרין דנאכלין הן כמות שהן חיין:
אמרין קומי ר''ח רובא תני ר''ש בן יוחי וכו'. אשלקות דתנינן בע''ז שם קאי ואגב מייתי לה בשאר מקומות דדריש רשב''י לסמך מקרא לאסור תבשילי עכו''ם:
מה מים שלא נשתנו מברייתן. ע''י האור אף כל דבר יכו':
התיבון. עלה הרי תנינן בתוספתא דע''ז פ''ה:
מוטלייה. מפרש לה בבבלי ע''ז זרע כרפס וזרע דכיתנא ודשבלליתא ותרי ליה בהדדי בפשורי ושבקו ליה עד דמקבל:
דפנקריסין. קפריסין:
וקובטיות. כריתין:
ניחא כולהון. אלו שהתירו לפי שהן יכולין להשרות ולחזור כמו שהיו ולא שייך לאסרן משום בישולי עכו''ם:
פִּיתָּן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. מֵהֲלָכוֹת שֶׁלְּעִימְעוּם הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קַשְׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מָהוּ מֵהֲלָכוֹת שֶׁלְּעִימְעוּם. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. בִּמְקוֹם שֶׁפַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הָיָה שֶׁתְּהֵא פַת גּוֹיִם אֲסוּרָה. וִעִמְעֲמוּ עָלֶיהָ 10a וְהִתִּירוּהָ. אוֹ בִמְקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הָיָה שֶׁתְּהֵא פַת גּוֹיִם מוּתֶּרֶת. וִעִימְעֲמוּ עָלֶיהָ וְאַסְּרוּהָ. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵשׁ עִימְעוּם לְאִיסּוּר. וּפַת לָאו תַּבְשִׁילֵי גוֹיִם הוּא. כָּךְ אָנוֹ אוֹמְרִים. בִּמְקוֹם שֶׁאֵין תַּבְשִׁילֵי יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהוּ תַבְשִׁילֵי גּוֹיִם מוּתָּרִין. וִעִימְעֲמוּ עָלֶיהָ וְאַסְּרוּם. אֶלָּא כֵינִי. בִּמְקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הָיָה שֶׁתְּהֵא פַת גּוֹיִם אֲסוּרָה. וִעִימְעֲמוּ עָלֶיהָ וְהִתִּירוּהָ מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מַתִּיר. וּבִלְבַד מִן הַפְּלָטֵר. וְלֹא עָֽבְדִין כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פיתן וכו' מהלכות של עימעום הוא. יש לעמעם ולגמגם עליה ומפרש ואזיל לאיזה צד הוא הגמגום:
מהו מהלכות של עימעום. אם כך אנו אומרים לפרש דבמקום שפת של ישראל מצויים בדין היה לאסור אלא שעמעמו על האיסור ולא רצו להחמיר והתירוה או להפך דבמקום שאין פת של ישראל מצוייה בדין היה שתהא מותרת ועמעמו על ההיתר ואסרוה לעולם:
א''ר מנא. מאי תיבעי לך וכי יש עמעום לאיסור כלומר וכי שייך לשון עמעום על שהיו נראה להם להתיר ואסרוה וכי פת לאו כתבשילי עכו''ם חשיבא ומעתה וכי כך אנו אומרים גם בתבשילי עכו''ם דבמקום שאין תבשילי ישראל מצוים היה בדין להתיר אלא שעמעמו עליהן ואסרום בתמיה והלא תבשילי עכו''ם מדינא אסורין לעולם:
אלא כיני. אלא ודאי כך הוא הדבר כדאמרת מעיקרא שהעמעום הוא על האיסור ומפני כך התירו אבל לא במקום שפת ישראל מצויה כדבעית למימר דבכה''ג לא התירו אלא דוקא במקום שאין פת ישראל מצויה ואפ''ה בדין היה לאסור דהיה נראה להן לדמות לתבשילי עכו''ם ועמעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש שא''א שלא בפת:
כדברי. כלומר ואפילו לדברי המתיר ובלבד מן הפלטר אבל לא מפת בעל הבית:
ולא עבדין כן. אלא שאין שומעין לנו ונוהגין היתר אף בשל בעל הבית. וגרסינן לכל הא בפ''ח דשביעית ובפ''ב דע''ז בהלכה ח' ובכמה מקומות:
גְּבִינָּתָן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חָלָב הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. מִשּׁוּם תַּעֲרוֹבֶת בְּהֵמָה טְמֵיאָה. וְתַנֵּי כֵן. עוֹמֵד הוּא יִשְׂרָאֵל בָּעֶדֶר וְהַגּוֹי חוֹלֵב וּמֵבִיא לוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. רִבִּי בָּא בְּשֵׁם רַב יְהוּדָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חָלָב הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. מִשּׁוּם גִּילּוּי. וְיַעֲמִיד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִפְּנֵי אֶירֶס הַנָּתוּן בֵּין הַנְּקָבִים. וְתַנֵּי כֵן. שְׁלֹשָׂה אִירְסִין הֵן. אֶחָד צַף וְאֶחָד שׁוֹקֵעַ וְאֶחָד עָשׂוּי כִשְׂבָכָה וְעוֹמֵד לְמַעֲלָה. בִּימוֹי דְּרִבִּי יִרְמְיָה אִיתְגַּלְייָן גִּיגִייָתָא דְּסִדְרָה רוֹבָא. אִישׁתּוֹן קַדְמַאֵי וְלָא מַייָתוֹן. אַחֲרָאֵי וּמַייתוֹן. אֲנִי אוֹמֵר. אֶרֶס שׁוֹקֵעַ הֲוָה. פָּעֲלַייָא הֲווּ בְּטוּרָא. אִתְגַּלְיַית קוּלְתָה דְמַיָּא. שָׁתוֹן קַדְמָאֵי וְלָא מַייתוֹן. אַחֲרָאֵי וּמַייתוֹן. אֲנִי אוֹמֵר. אִירֶס שׁוֹקֵעַ הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עומד הוא ישראל בעדר וכו'. אלמא דאין החשש אלא משום תערובות חלב טמא וכשהישראל עומד בעדר ורואה סגי ואע''פ שאינו רואה אם נתגלה או לא:
גבינתן. קאמר לעיל דגזרו עליהן:
אמר ר' ירמיה וכו'. גרסינן להא בע''ז שם ובתרומות פ''ח בהלכה ה':
משום תערובות. חלב של בהמה טמאה ולא משום חשש גילוי:
ותני כן. בתוספתא דע''ז פ''ה:
ר' בא וכן'. פליג וקסבר דהחשש משום גילוי הוא שאין העכו''ם נזהרין בו:
ויעמיד. את החלב ואם יש בו ארס הנחש אינו נקפא. ומשני ר' שמואל מפני אירס הנתון בין הנקבים של הגבינה ואינו ניכר:
ותני כן. שיש מין ארס שהוא שוקע וזה יוכל להתערב ולהנתן בין נקבי הגבינה:
אחד צף. של זקן הוא שאינו חזק כל כך וצף הוא על המשקה ושל בחור הוא שוקע לפי שהוא חזק ויש בו כובד ושוקע בתוך המשקה לתוך קרקעיתו של הכלי ואחד והוא של בינוני וזה עומד כסבכה מלמעלה ואינו צף ממש:
אתגליין גיגיתא דסידרא רובא. שהוא של בית המדרש הגדול:
אני אומר וכו'. והלכך לא הזיק להראשונים ששתו ולהאחרונים ששתו מלמטה במקום הארס הזיק:
פועליא. וכך היה ג''כ המעשה בפועלים של סוריא שנתגלה כד המים שתון וכו':
שִׁכְבַת זַרְעָן. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בָשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁלְּגוֹי טְהוֹרָה. שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר לְשִׁכְבַת זֶרַע לָצֵאת בְּלֹא מֵימֵי רַגְלַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שכבת זרען. גזרו עליהן ופריך ולא כן אמר וכו' דשכבת זרעו של עכו''ם טהורה שאינה אלא כש''ז דבהמה. ומשני דהיינו טעמא לפי שאי אפשר לש''ז לצאת בלא טיפת מי רגלים שנתערב עמה ועל זה הוא דגזרו:
בְּנוֹתֵיהֶן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בְּשִׁבְעָה מְקוֹמוֹת כָּתוּב לֹא תִּתְחַתֵּן בָּם. אָמַר רִבִּי אַבִּין. לוֹסַר שִׁבְעָה עַמְמִים. תַּנָּא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹנָייָה. לוֹסַר אֶת בֵּיצֵיהֶן. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְאֵת֙ בַּ֣ת הַֽיַּֽעֲנָ֔ה. זוֹ בֵיצַת הַנַּעֲמִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בנותיהן. קאמר לעיל דמי''ח דבר הוא הגזירה והקשה ר' אלעזר הרי בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם ושבעה לאו דוקא אלא כלומר הא מדאורייתא הוא דמצינו בכמה מקומות שהזהירה התורה על זה בתך לא תתן וגו' לא תתחתן בם. ומשני ר' אבון דקרא לאסור שבעה עממין הוא דאתא ואינהו גזור אף על שאר אומות:
תנא ר' יהושע מאונייא. דהאי בנותיהן דקאמר לאסור את ביציהן הוא וכי הא דתני ר' ישמעאל ואת בת היענה זו ביצת הנעמית והכא נמי בנותיהן בציהן שבישלו הוא דאסרו דבלאו הכי ה''א שביצה אינה בכלל תבשילי עכו''ם שגזרו משום דיש אוכלין אותה חיה קמ''ל:
יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מַרְתָּא נְחַת לְנְצִיבִין. אַשְׁכַּח רִבִּי שִׂמְלַאי הַדְּרוֹמִי יְתִיב וּדְּרִישׁ. רִבִּי וּבֵית דִּי הִתִּירוּ בַשֶּׁמֶן. שְׁמוּאֵל קִיבֵּל עֲלוֹי וְאָכַל. רַב לָא אָכַל. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל. אֲכוֹל. דִּלָא כֵן אֲנָא כְתִיב עָלָךְ זָקֵן מַמְרֵא. אֲמַר ליהּ. עַד דַּאֲנָא תַּמָּן אֲנָא יְדַע מָאן עִירְעֵר עֲלֵיהּ. רִבִּי שִׂמלַאי הַדְּרוֹמִי. אֲמַר לֵיהּ. מָהוּ מַר לֵיהּ בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ. לֹא בְשֵׁם רִבִּי וּבֵית דִּינוֹ. אַטְרַח עֲלוּי וְאָכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמואל קבל עלוי. מה ששמע שהתירו ואכל ורב לא היה רוצה לאכול וא''ל שמואל אכול דאם לא כן אנא כתיב עלך דין זקן ממרא שאתה חולק על רבים שנמנו עליו והתירו:
עד דאנא תמן. בעוד שהייתי בא''י יודע אני זה שר' שמלאי הדרומי היה עורר על איסור שמן ולא איכפת לי בדבריו והשיב לו שמואל ומה הוא אומר לה וכי בשם גרמיה אומר לא אמר אלא שרבו ובית דינו התירו. ואטרח שמואל עלוי דרב ואכל:
וּמִי הִתִּירוֹ. רִבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בַשֶּׁמֶן. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נִקְרָא רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא רַבּוֹתֵינוּ. בְּגִיטִּין וּבַשֶּׁמֶן וּבְסַנְדָּל. וְיִקְרְאוּ לוֹ בֵּית דִּין שַׁרְייָא. שֶׁכָּל בֵּית דִּין שֶׁהוּא מְבַטֵּל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הוּא נִקְרָא בֵּית דִין שָׁרִייָא. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בֵּית דִּינוֹ חָלוּק עָלָיו בְּגִיטִּין. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן. שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בַחָכְמָה וּבַמִּינְייָן. וְרִבִּי וּבֵית דִּינוֹ מַתִּירִין מַה שֶׁאָסַר דָּנִיֵּאל וַחֲבוּרָתוֹ. אֶלָּא רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. מְקוּבָּל אֲנִי שֶׁכָּל גְּזֵירָה שֶׁבֵּית דִּין גּוֹזְרִין עַל הַצִּיבּוּר וְלֹא קִיבְּלוּ רוֹב הַצִּיבּוּר עֲלֵיהֶן אֵינָהּ גְּזֵירָה. וּבָֽדְקוּ וּמָֽצְאוּ גְּזֵירָה שֶׁלְּשֶׁמֶן וְלֹא קִיבְּלוּ רוֹב הַצִּיבּוּר עֲלֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בגיטין. דתנן בפ' מי שאחזו אם לא באתי מכאן ועד י''ב חודש ומת בתוך י''ב חודש אינו גט ותני עלה בתוספתא דגיטין פ''ה ורבותינו התירו לה להנשא דס''ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואע''ג דלא אמר מעכשיו ה''ז גט וגרסינן להא נמי בגטין פ' הנזכר ובנדה בפ' המפלת:
ובשמן. הא דאמרן:
ובסנדל. בנדה שם תנינן המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה ופליגי התם איזהו סנדל וקאמר דנמנו עליו רבותינו לומר והוא שיש בו מצורת אדם הא לאו הכי טהורה:
ויקרא לו ב''ד שריא שכל ב''ד וכו'. וה''נ אמאי לא קראו לו ב''ד שריא. וקאמר ר' יודן מפני שבית דינו חלוק עליו בגיטין ולא הסכימו עמו למעשה:
ולא כן תנינן. בפ''ק דעדיות שאין ב''ד וכו' וכי ר' ובית דינו יכולין להתיר מה שאסר דניאל וחבורתו:
אלא ר' יוחנן. דקאמר לעיל שדניאל אסרו לפי שהיו עולין וכו' כדעתיה וכו' ובדקו וכו' שהשמן לא קבלו רוב הצבור עליהן לפיכך התירו אבל לא שנמנו לבטל מה שקיבלו עליהן:
שַׁמָנָן. מִי אָסַר אֶת הַשֶּׁמֶן. רַב יְהוּדָה אָמַר. דָּנִיֵּאל אָסַר אֶת הַשֶּׁמֶן. וַיָּ֤שֶׂם דָּֽנִיֵּאל֙ עַל לִיבּוֹ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא יִתְגָּאַ֛ל בְּפַת בַּ֥ג הַמֶּ֖לֶךְ וּבְיֵ֣ין מִשְׁתָּ֑יו. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְאִית דְּאָֽמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שֶׁהָיוּ עוֹלִין עָלָיו לְהַר הַמֶּלֶךְ וְנֶהֱרָגִין עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהיו עולין וכו'. ומפני מה אסר דניאל לפי שהיה רואה שהיו ישראל מסכנין את עצמן לעלות להר המלך ללקט זיתום ונהרגין עליו מן השונאים. לפיכך גזר עליו לאוסרו:
וביין משתיו. בשתי משתאות הכתוב מדבר אחד משתה יין ואחד משתה שמן:
הַשֶּׁמֶן וְהַחוֹמֶץ הַצִּיר וְהַמּוּרִייֵס וְהַדְּבָשׁ 10b אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּילּוּי. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. מוֹדִין חֲכָמָים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ נוֹקֵר. וְתַנֵּי כֵן. אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּיקָר וְאָֽכְלוּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם וְכֵן יַיִן שֶׁנִּתְגַּלֶּה וְשָׁתוּ מִמֶּנּו עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם אָסוּר לוֹכַל וְלִשְׁתּוֹת אַחֲרֵיהֶן. אֲנִי אוֹמֵר. אֶירֶס שׁוֹקֵעַ הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אסור לשתות אחריהן. לפי שאני אומר אירס שוקע הי' וכדלעיל ובתרומות גרים לה בתר הני עובדי דלעיל:
ותני כן. בתוספתא שם:
בשראו אותו נוקר. בשראו הדבש שיש בו ניקורים ניקורים מודים שהוא אסור דחוששין שמא שתה הנחש ממנו והוא הנוקר:
השמן וכו'. בתוספתא דתרומות פ''ז:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source