אֵין מְשַׁלְּחִין אִיגְרוֹת בְּיַד גּוֹי לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בַחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין אֲפִילו בָרְבִיעִי. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל רִבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן שֶׁלֹּא נִמְצָא כְתָבוֹ בְיַד גּוֹי מֵעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רשב''ג וכו'. לפי דרכנו למדנו מדבריו שהלבנים קשים לכבס וכו' ולפיכך היה צריך שלשה ימים:
ושוין וכו'. ומפרש ר' שמואל וכו' טעמייהו דב''ש דמודו בהא לפי שכבר כל טיפה וטיפה נעקרה בתחלה והמשקין זבין מאליהן:
מהו ליגע. בשבת במשקה המושך מהן ופליגי ר' אחא ורבנן. דקסרין אליבא דר' יוסי ב''ח דר' אחא אמר דדרך בעיא הוה בעי לה ורבנן דקיסרין אמרין דפלוגתא היא דר' יוחנן אמר אסור ור' יוסי ב''ח שרי לה בהדיא ולא מספקא ליה:
מתניתא. אשכחן ברייתא דפליגא על ר' יוסי ב''ח דקתני בהדיא ושוין ב''ש וב''ה שלא יגע במושך מהן בשבת:
אין משלחין איגרות ביד עכו''ם וכו'. תוספתא היא במכילתין בפ' י''ד:
תַּנֵּי. אוּמָנִין גּוֹיִם שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עִם יִשְׂרָאֵל. בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר וּבְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִין. בְּקִיבּוֹלֶת. אֲבָל בִּשְׂכִיר יוֹם אָסוּר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִין. בְּתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע. אֲבָל בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע אָסוּר. בְּעִיר אֲחֶרֶת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מוּתָּר. מָהוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. 13a בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחוּבָּר. בֵּין בְּשָׂכִיר בֵּין בְּקִיבּוֹלֶת. אָמַר רִבִּי אִילָּא. בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחוּבָּר. וּבִלְבַד בְּקִיבּוֹלֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בַּרְקָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּשַׁבָּת וּבְאֵבֶל וּבַעֲבוֹדָה זָרָה הֲלָכָה כְרִבִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אומנים עכו''ם וכו' בתוך ביתו של ישראל אסור ובתוך בתיהן מותר:
במה דברים אמורים בקיבולת. אם קיבל העכו''ם את כל המלאכה בקיבולת לשלם לו בעדה כך וכך בהא הוא דאמרו בבתיהן מותר אבל בשכיר יום אסור דמיחזי כשוכרו לעשות המלאכה ביום השבת:
בד''א. דבקבולת מותר בבית העכו''ם בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע כלומר אם הוא לצורך מחובר לקרקע כגון שמסתת אבנים לשוקען בבנין אפילו בביתו של עכו''ם אסור:
בעיר אחרת. ואם היתה המלאכה בעיר אחרת שלא בעיר שהישראל דר בה בין כך ובין כך מותר וכדמפרש ואזיל דבין בתלוש וכו' דמכיון דבעיר אחרת הוא אפילו בשכירות ובמחובר מותר לפי שאינו ידוע שהמלאכה של הישראל היא:
אמר ר' אילא. דלא כך אני מפרש אלא האי בין כך ובין כך אסיפא בלחוד הוא דקאי דקאסר במחובר אפילו בקבולת ועלה קאמר דבעיר אחרת מותר בין בתלוש בין במחובר אבל בשכירות אפילו בעיר אחרת אסור:
בשבת. כדאמרן. וכן באבל כדמחלק דבבית האבל אסור ובבית אחר מותר ודוקא בקבולת וכו'. ובע''ז ג''כ לענין דמחלק בין קבולת ובין שכירות ובד''א בתלוש וכו' אבל לענין בית ישראל ובית העכו''ם איפכא הוא דהויא וכדתני בתוספתא דבביתו של ישראל מותר ובבית העכו''ם אסור:
תני. בתוספתא דע''ז בפ''ק שנוייה היא ג''כ בפ''ק דע''ז בהאי תלמודא בהלכה א' וגירסא דהכא עיקרית בהא דלקמן וברישא יש כאן חילוף התיבות והכי גריס לה בתוספתא ובהש''ס שם אומנין ישראל שהיו עושין אצל העכו''ם ביום אידן בתוך ביתו של ישראל מותר ובתוך ביתו של נכרי אסור. וטעמא דשכר יום אידן אסור כשהוא בביתו של עכו''ם משום דהעכו''ם אזיל ומודה לעכו''ם שישראל צריכין לאומנתו אבל בביתו של ישראל לא איכפת ליה. ולפי העתקת הגי' דהכא אדין שבת קאי וקיצר הש''ס ולא הביא דין דיום אידם כאן. ובדין דשבת איפכא הוא דהויא וכדגריס הכא:
אֵין מַפְרִישִׂין לְיָם הַגָּדוֹל לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בַחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין אֲפִילו בָרְבִיעִי. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אִם הָיָה דָבָר שֶׁלַּסַּכָּנָה. כְּגוֹן מִצּוֹר לְצַידָן. מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא בע''ש וכו'. מפני ששלשה ימים הראשונים צער הוא לו משום שינוי וסת ואין לו עונג שבת עד שיהא רגיל באויר הים ודוקא בימים אבל בשאר נהרות בריאות ועונג הוא לאדם:
כגון מצור לצידון. כלומר אפילו בע''ש כמו שהיו מהלכין מצור לצידון שהוא מהלך יום אחד והולכין לשם יום השוק שהי' בע''ש והואיל ופורש בשביל דבר של סכנה שצריך הוא לילך ממקומו מותר:
אין מפרישין לים הגדול. בספינה:
אֵין מְקִיפִין עַל עִיר שֶׁלְּגוֹיִם פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לַשַּׂבָּת. הָדָא דְתֵימַר בְּמִלְחֶמֶת הָרָשׁוּת. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה אֲפִילוּ בַשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה יְרֵיחוֹ אֶלָּא בַשַּׁבָּת. דִּכְתִיב כֹּ֥ה תַֽעֲשֶׂה֭ שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים: וּכְתִיב וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י תָּסוֹבּוּ אֶת הָעִ֖יר שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים. וּכְתִיב עַ֥ד רִדְתָּֽהּ. אֲפִילוּ בַשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין מקיפין על עיר של עכו''ם. לכבוש אותה:
אבל במלחמת חובה. כמו מלחמת ז' עממין אפילו בשבת מותר שכן מצינו וכו'. כלומר מדכתיב בהציווי כה תעשה ששת ימים וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים. וכתיב אח''כ ויסבו את העיר וגו' כה עשו ששת ימים ויהי ביום השביעי וישכימו וגו' והוה ליה למיכתב ויהי ממחרת ומדכתיב ביום השביעי ללמדנו שיום השביעי זה שבת היה:
וכתיב עד רדתה אפילו בשבת. האי במלחמת הרשות כתיב אלא דה''ק ובמלחמת הרשות נמי אם התחילו מקודם אין מפסיקין דכתיב עד רדתה אפילו בשבת:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לָעַבְּדָן וְלֹא כֵלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבְכוּלָּן בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם הַשָּׁמֶשׁ: אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן שֶׁלָּהֶן לְכוֹבֵס נָכְרִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְשָׁוִין אֵילּוּ וָאֵילּוּ שֶׁטּוֹעֲנִין בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וּבְעִיגּוּלֵי הַגַּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין נותנין עורות לעבדן. למעבד עורות:
עם השמש. בעוד השמש על הארץ ובלבד שיצא העכו''ם מביתו של ישראל קודם שחשיכה כדפרישית במתני' דלעיל:
נוהגין היו בית אבא שהיו מחמירין על עצמן והיו נותנין כלי לבן שהוא קשה לכבס ג' ימים קודם לשבת ואין הלכה אלא כב''ה:
ושוין אלו ואלו. ב''ש וב''ה שטוענין הזיתים מקורת בית הבד וכן הענבים בעגולי הגת קודם לחשיכה ובהא מודו ב''ש שא''צ שיגמר מבע''י ומשום דכי נמי עביד להו בשבת ליכא הכא חיובא דחטאת לפי שאין דרך ליתן הקורה ע''ג הזיתים עד שטוחנין אותן תחלה ברחיים וכן הענבים דורכין אותן ברגל תחלה והמשקין זבין מאליהן והלכך לא גזור בהו ב''ש ונותנין אותן סמוך לחשיכה והן זבין והולכין כל השבת כולה:
מתני' אין צולין בשר בצל וביצה. ע''ג האש אלא כדי שיצולו מבעוד יום ויהיו ראויין לאכילה ואם נצלו כמאכל בן דרוסאי כבר ראויין הן לאכילה ואם נשארין הן אח''כ ע''ג האש בשבת כדי שיצילו הרבה מותר מפני שהן כדבר המצטמק ורע לו וליכא נמי למיחש שמא יחתה בגחלים שאם יעשה כן יחרוך וישרוף אותן יכל כה''ג אין חוששין לכך:
מתני' אין נותנין פת לתנור עם חשיכה. סמוך לחשיכה וכן החררה ע''ג גחלים אלא כדי שיקרומו כל פניה מבע''י:
ר' אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה. זהו תחתון המודבק בתנור ובהכי סגי והלכה כר''א:
הלכה: אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לָעַבְּדָן כול'. עַד אֵיכָן. ייָבֹא כְמַא דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָּא. עַד כְּדֵי הִילּוּךְ ד' מִיל. וָכָא נָתַן כֵּלָיו לַכּוֹבֵס נָכְרִי וּבָא וּמְצָאוֹ עוֹבֵד בּוֹ בַשַּׁבָּת אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְייֵמַר לֵיהּ דְּלָא יַעֲבִיד. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְייָה. הָא דְתֵימַר בְּטוֹבַת הֲנָייָה. אֲבָל בַּשָּׂכִיר בַּעִיבִידְתֵּיהּ הוּא עֲסִיק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נתן כליו וכו'. ובא ומצאו עובד בו בשבת אסור להנות ממנו דיודע הוא שהמלאכה נעשית בשבת:
גמ' עד איכן. קאמרי ב''ש עד שיעשו מבע''י וכמה הוא השיעור וקאמר יבוא זה כהאי דאמר ר' יוחנן וכו' לעיל דשיעור עיבוד עורות עד כדי הילוך ד' מיל. וכה''ג איתמר נמי לקמן פ' ואלו עוברין גבי בצק החרש וכו' עד כדי הילוך ד' מיל:
וכא. כלומר והכא נמי כן לב''ש שצריך כדי ד' מיל מבע''י:
א''ר יודן ויימר לו דלא יעביד. יאמר להעכו''ם שיפסיק ולא יעשה עוד ואם לא ישמע לו לא איכפת ליה להישראל:
הא דתימר. שיש למחות בידו אם בטובת הנאה בלבד הוא שעושה להישראל אבל בשכיר עכו''ם א''צ למחות דבעבידתיה הוא עסוק ואדעתיה דנפשיה קא עביד:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא כול'. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְבָנִים. הָא צְבוּעִין לֹא. לְפִי דַרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ שֶׁהַלְּבָנִים קָשִׁין לְכַבֵּס יוֹתֵר מִן הַצְּבוּעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אומנים עכו''ם וכו' בתוך ביתו של ישראל אסור ובתוך בתיהן מותר:
במה דברים אמורים בקיבולת. אם קיבל העכו''ם את כל המלאכה בקיבולת לשלם לו בעדה כך וכך בהא הוא דאמרו בבתיהן מותר אבל בשכיר יום אסור דמיחזי כשוכרו לעשות המלאכה ביום השבת:
בד''א. דבקבולת מותר בבית העכו''ם בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע כלומר אם הוא לצורך מחובר לקרקע כגון שמסתת אבנים לשוקען בבנין אפילו בביתו של עכו''ם אסור:
בעיר אחרת. ואם היתה המלאכה בעיר אחרת שלא בעיר שהישראל דר בה בין כך ובין כך מותר וכדמפרש ואזיל דבין בתלוש וכו' דמכיון דבעיר אחרת הוא אפילו בשכירות ובמחובר מותר לפי שאינו ידוע שהמלאכה של הישראל היא:
אמר ר' אילא. דלא כך אני מפרש אלא האי בין כך ובין כך אסיפא בלחוד הוא דקאי דקאסר במחובר אפילו בקבולת ועלה קאמר דבעיר אחרת מותר בין בתלוש בין במחובר אבל בשכירות אפילו בעיר אחרת אסור:
בשבת. כדאמרן. וכן באבל כדמחלק דבבית האבל אסור ובבית אחר מותר ודוקא בקבולת וכו'. ובע''ז ג''כ לענין דמחלק בין קבולת ובין שכירות ובד''א בתלוש וכו' אבל לענין בית ישראל ובית העכו''ם איפכא הוא דהויא וכדתני בתוספתא דבביתו של ישראל מותר ובבית העכו''ם אסור:
תני. בתוספתא דע''ז בפ''ק שנוייה היא ג''כ בפ''ק דע''ז בהאי תלמודא בהלכה א' וגירסא דהכא עיקרית בהא דלקמן וברישא יש כאן חילוף התיבות והכי גריס לה בתוספתא ובהש''ס שם אומנין ישראל שהיו עושין אצל העכו''ם ביום אידן בתוך ביתו של ישראל מותר ובתוך ביתו של נכרי אסור. וטעמא דשכר יום אידן אסור כשהוא בביתו של עכו''ם משום דהעכו''ם אזיל ומודה לעכו''ם שישראל צריכין לאומנתו אבל בביתו של ישראל לא איכפת ליה. ולפי העתקת הגי' דהכא אדין שבת קאי וקיצר הש''ס ולא הביא דין דיום אידם כאן. ובדין דשבת איפכא הוא דהויא וכדגריס הכא:
וְשָׁוְין כול'. רִבִּי שְׁמוּאֵל וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. כְּבָר נֶעֶקְרָה כָל טִיפָּה וְטִיפָּה מִמְּקוֹמָהּ. רִבִּי אָחָא אָמַר. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא בָעֵי. מָהוּ לִיגַּע בַּמּוֹשֵׁךְ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָסוּר. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר. מוּתָּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא. וְשָׁוִין שֶׁלֹּא יגַּע בַּמּוֹשֵׁךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רשב''ג וכו'. לפי דרכנו למדנו מדבריו שהלבנים קשים לכבס וכו' ולפיכך היה צריך שלשה ימים:
ושוין וכו'. ומפרש ר' שמואל וכו' טעמייהו דב''ש דמודו בהא לפי שכבר כל טיפה וטיפה נעקרה בתחלה והמשקין זבין מאליהן:
מהו ליגע. בשבת במשקה המושך מהן ופליגי ר' אחא ורבנן. דקסרין אליבא דר' יוסי ב''ח דר' אחא אמר דדרך בעיא הוה בעי לה ורבנן דקיסרין אמרין דפלוגתא היא דר' יוחנן אמר אסור ור' יוסי ב''ח שרי לה בהדיא ולא מספקא ליה:
מתניתא. אשכחן ברייתא דפליגא על ר' יוסי ב''ח דקתני בהדיא ושוין ב''ש וב''ה שלא יגע במושך מהן בשבת:
אין משלחין איגרות ביד עכו''ם וכו'. תוספתא היא במכילתין בפ' י''ד:
משנה: אֵין צוֹלִין בָּשָׁר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁיכָה וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי גֶחָלִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיִּקְרוֹם הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהּ:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין נותנין עורות לעבדן. למעבד עורות:
עם השמש. בעוד השמש על הארץ ובלבד שיצא העכו''ם מביתו של ישראל קודם שחשיכה כדפרישית במתני' דלעיל:
נוהגין היו בית אבא שהיו מחמירין על עצמן והיו נותנין כלי לבן שהוא קשה לכבס ג' ימים קודם לשבת ואין הלכה אלא כב''ה:
ושוין אלו ואלו. ב''ש וב''ה שטוענין הזיתים מקורת בית הבד וכן הענבים בעגולי הגת קודם לחשיכה ובהא מודו ב''ש שא''צ שיגמר מבע''י ומשום דכי נמי עביד להו בשבת ליכא הכא חיובא דחטאת לפי שאין דרך ליתן הקורה ע''ג הזיתים עד שטוחנין אותן תחלה ברחיים וכן הענבים דורכין אותן ברגל תחלה והמשקין זבין מאליהן והלכך לא גזור בהו ב''ש ונותנין אותן סמוך לחשיכה והן זבין והולכין כל השבת כולה:
מתני' אין צולין בשר בצל וביצה. ע''ג האש אלא כדי שיצולו מבעוד יום ויהיו ראויין לאכילה ואם נצלו כמאכל בן דרוסאי כבר ראויין הן לאכילה ואם נשארין הן אח''כ ע''ג האש בשבת כדי שיצילו הרבה מותר מפני שהן כדבר המצטמק ורע לו וליכא נמי למיחש שמא יחתה בגחלים שאם יעשה כן יחרוך וישרוף אותן יכל כה''ג אין חוששין לכך:
מתני' אין נותנין פת לתנור עם חשיכה. סמוך לחשיכה וכן החררה ע''ג גחלים אלא כדי שיקרומו כל פניה מבע''י:
ר' אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה. זהו תחתון המודבק בתנור ובהכי סגי והלכה כר''א:
משנה: מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה. וּמַחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. וּבַגְּבוּלִין כְּדֵי שֶׁיַּצִּת הָאוּר בְּרוּבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף בַּפֶּיחָמִין כָּל שֶׁהֵן:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' משלשלין את הפסח לתנור. מורידין אותו לצלותו ועל שהתנורים שלהם היו פיהן למעלה נקט הכי בל' מורידין:
עם חשיכה. וטעמא מפני שבני חבורה זריזין הם ולא אתו לחתויי בגחלים התירו סמוך לחשיכה ולא גזרו מידי:
ומאחיזין את האור במדורות בית המוקד. לשכה גדולה היתה בעזרה ובית המוקד נקראת שהיו מסיקין בה מדורה תמיד כדי שיחמו בה הכהנים שהולכין יחף על הרצפה של שיש. והתירו חכמים אם מאחז את האור של המדורה במעט סמוך לחשיכה ולא חששו שמא יבאו להבערה משתחשך מפני שהכהנים זריזין הן:
ובגבולין. לא התירו סמוך לחשיכה עד כדי שתאחז האור ברובה של המדורה בכדי שתהא שלהבת עולה מאליה ואם לאו אסור ליהנות ממנה בשבת שמא יחתה בגחלים להבעירה:
ר' יהודה אומר בפחמין כל שהוא. כלומר אף במדורה שבגבולין הנעשית מפחמין התירו כמה שהתירו במדורת בית המוקד להאחז האור סמוך לחשיכה בכל שהוא מפני שאין דרך מדורה של פחמין להיות כבה והולכת ולא חיישינן בה שמא יחתה בגחלים והכי מפרשינן בגמרא:
מוֹדֶה רִבִּי לִעֶזֶר בְּלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁאֵינָהּ קְרוּיָה לֶחֶם עַד שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ בַתַּנּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודה ר''א בלחם הפנים שאינה קרויה לחם עד שיקרומו כל פניה בתנור. דכתיב ואפיתה אותה עד שתהא אפויה כל צרכה:
אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת לַתַּנּוּר כול'. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. זְרִיזוֹת הֵן הַנָּשִׁים בַּפַּת יוֹתֵר מִן הַתַּבְשִׁיל. מַּה בֵין פַּת וּמַה בֵין תַּבְשִׁיל. תַּבְשִׁיל דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל רוֹתֵחַ. פַּת אֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל רוֹתַחַת. תַּמָּן אָֽמְרִין. פַּת חַמָּה חַמָּתָהּ בְּצִידָּהּ. צִּירְעָה צוֹנִין. עַקְרָב חַמִּין. מָאן דְּמִיחְלַף סַכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' זריזות הן הנשים בפת וכו'. כדמפרש טעמא שהפת אין דרכו לאכול כשהוא רותח הרבה דקשה הוא להגוף והלכך כשקרמו פניה סגי ולא חיישינן שמא תניחו כך ושיאפה עוד בשבת אבל תבשיל דרכו לאכול רותח והלכך חיישינן ועד שיתבשל כל צורכו מבעוד יום:
תמן. בבבל אמרין פת חמה חמתה בצידה. כלומר האוכל פת חמה ביותר החמימות בצידה שמביאה חמימות הרבה להגוף וקשה מאוד:
צירעה צונין. מי שנשכו צירעה רפואתו בצונן ולעקרב רפואתו חמין ומאן דמיחלף לה סכנה ואיידי דאיירי בפת חמה מייתי נמי להא:
הלכה: אֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רַבָּנִן. תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צוֹרְכוֹ מוּתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה 13b מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ. וְזֶה מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. דִּילְמָא דְלָא אִיתָאֲמָרַת אֶלָּא חַמִּין. אֲתַא רִבִּי שְׁמוּאֵל בָעֵי רִבִּי זְעִירָא. חַמִּין שֶׁהוּחְמוּ כָּל צוֹרְכָן אָסוּר לִשְׁהוֹתָן עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה. רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּבְשִׁיל שׁוֹר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כַּאֲכִילַת בֶּן דְּרוֹסַאי מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ עַל גַּבֵּי כִירָה קְטוּמָה. וַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַשּׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵירָה עַל גַּבֵּי גְחָלִים מַתְרִין בּוֹ. לִכְשֶׁיִּתְבַּשֵּׁל כַּאֲכִילַת בֶּן דְּרוֹסַאי אָסוּר. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִי. חַמִּין שֶׁהוּחְמוּ כָּל צוֹרְכָן מוּתָּר לְהַחֲזִירָן עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. לִשְׁהוֹת אָסוּר וּלְהַחֲזִיר מוּתָּר. דִּילְמָא דְלָא אִיתָאֲמָרַת אֶלָּא עַל פֶּסַח. אֲתַא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֶיבִי. פֶּסַח שֶׁנִּצְלֶה כָּל צוֹרְכוֹ מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דילמא לא איתאמרת. הא אלא על פסח וכהאי דכי אתא ר' אחא וקאמר הכי בשם ר''ש כרבי דפסח שנצלה כל צורכו מותר להחזירו ע''ג כירה אפי' שאינה קטימה וטעמא דבני חבורה זריזין הן וליכא למיגזר בהו מידי כדאמרינן לקמן:
חמין שהוחמה כל צרכן וכו'. ור''ז בעי על זה והרי לשהות אסור וכהאי דקאמר ר' שמואל לעיל בשם ר''ז ולהחזיר מותר בתמיה:
ואתייא. הא כהאי דאמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן השופת את הקדירה בשבת ע''ג גחלים מתרין בו ואומרים לו לכשיתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור הוא אלמא דהמאכל בן דרוסאי ראוי לאכילה הוא והלכך אם נתבשל כך מבעוד יום מותר להחזירה בשבת ע''ג כירה קטומה:
תבשיל של בשר שור שנתבשל מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי מותר להחזירה ע''ג כירה אם היא קטומה:
אתא ר' שמואל. וקאמר דלא פשיטא ליה לר' זעירא אפי' בחמין אלא דבעי קא מיבעיא ליה אם אסור לשהות חמין שהוחמו כל צרכן מפני שמצטמק ויפה להן או לא. א''נ דכי אתא ר' שמואל אמר דהכי בעי ר''ז עלה והרי חמין וכו' אסור ומכ''ש בתבשיל והכי משמע מדלקמן דלר''ז פשיטא ליה דבחמין ג''כ אסור:
דילמא דלא איתאמרת דרבנן מתירין אלא בחמין שבחמין מצטמק ורע להן:
רבי זעירא בעי. על זה דניחא בשר בצל וביצה מצטמק ורע לו אבל זה התבשיל מצטמק ויפה לו ואת אמר הכין דמותר לשהותו ע''ג כירה שאינה קטומה והרי מתבשל הוא בשבת ביותר והוא יפה לו:
גמ' תבשיל שנתבשל כל צורכו מותר לשהותו. בשבת על גבי כירה ואפי' אינה קטומה בעפר כדרך שמפזרין עליה שלא תוסיף הבל בשבת ולהפיג חומה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source