אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת לַתַּנּוּר כול'. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. זְרִיזוֹת הֵן הַנָּשִׁים בַּפַּת יוֹתֵר מִן הַתַּבְשִׁיל. מַּה בֵין פַּת וּמַה בֵין תַּבְשִׁיל. תַּבְשִׁיל דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל רוֹתֵחַ. פַּת אֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל רוֹתַחַת. תַּמָּן אָֽמְרִין. פַּת חַמָּה חַמָּתָהּ בְּצִידָּהּ. צִּירְעָה צוֹנִין. עַקְרָב חַמִּין. מָאן דְּמִיחְלַף סַכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צירעה צונין. מי שנשכו צירעה רפואתו בצונן ולעקרב רפואתו חמין ומאן דמיחלף לה סכנה ואיידי דאיירי בפת חמה מייתי נמי להא:
תמן. בבבל אמרין פת חמה חמתה בצידה. כלומר האוכל פת חמה ביותר החמימות בצידה שמביאה חמימות הרבה להגוף וקשה מאוד:
גמ' זריזות הן הנשים בפת וכו'. כדמפרש טעמא שהפת אין דרכו לאכול כשהוא רותח הרבה דקשה הוא להגוף והלכך כשקרמו פניה סגי ולא חיישינן שמא תניחו כך ושיאפה עוד בשבת אבל תבשיל דרכו לאכול רותח והלכך חיישינן ועד שיתבשל כל צורכו מבעוד יום:
הלכה: אֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רַבָּנִן. תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צוֹרְכוֹ מוּתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה 13b מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ. וְזֶה מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. דִּילְמָא דְלָא אִיתָאֲמָרַת אֶלָּא חַמִּין. אֲתַא רִבִּי שְׁמוּאֵל בָעֵי רִבִּי זְעִירָא. חַמִּין שֶׁהוּחְמוּ כָּל צוֹרְכָן אָסוּר לִשְׁהוֹתָן עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה. רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּבְשִׁיל שׁוֹר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כַּאֲכִילַת בֶּן דְּרוֹסַאי מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ עַל גַּבֵּי כִירָה קְטוּמָה. וַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַשּׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵירָה עַל גַּבֵּי גְחָלִים מַתְרִין בּוֹ. לִכְשֶׁיִּתְבַּשֵּׁל כַּאֲכִילַת בֶּן דְּרוֹסַאי אָסוּר. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִי. חַמִּין שֶׁהוּחְמוּ כָּל צוֹרְכָן מוּתָּר לְהַחֲזִירָן עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. לִשְׁהוֹת אָסוּר וּלְהַחֲזִיר מוּתָּר. דִּילְמָא דְלָא אִיתָאֲמָרַת אֶלָּא עַל פֶּסַח. אֲתַא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֶיבִי. פֶּסַח שֶׁנִּצְלֶה כָּל צוֹרְכוֹ מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חמין שהוחמה כל צרכן וכו'. ור''ז בעי על זה והרי לשהות אסור וכהאי דקאמר ר' שמואל לעיל בשם ר''ז ולהחזיר מותר בתמיה:
ואתייא. הא כהאי דאמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן השופת את הקדירה בשבת ע''ג גחלים מתרין בו ואומרים לו לכשיתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור הוא אלמא דהמאכל בן דרוסאי ראוי לאכילה הוא והלכך אם נתבשל כך מבעוד יום מותר להחזירה בשבת ע''ג כירה קטומה:
תבשיל של בשר שור שנתבשל מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי מותר להחזירה ע''ג כירה אם היא קטומה:
אתא ר' שמואל. וקאמר דלא פשיטא ליה לר' זעירא אפי' בחמין אלא דבעי קא מיבעיא ליה אם אסור לשהות חמין שהוחמו כל צרכן מפני שמצטמק ויפה להן או לא. א''נ דכי אתא ר' שמואל אמר דהכי בעי ר''ז עלה והרי חמין וכו' אסור ומכ''ש בתבשיל והכי משמע מדלקמן דלר''ז פשיטא ליה דבחמין ג''כ אסור:
דילמא דלא איתאמרת דרבנן מתירין אלא בחמין שבחמין מצטמק ורע להן:
רבי זעירא בעי. על זה דניחא בשר בצל וביצה מצטמק ורע לו אבל זה התבשיל מצטמק ויפה לו ואת אמר הכין דמותר לשהותו ע''ג כירה שאינה קטומה והרי מתבשל הוא בשבת ביותר והוא יפה לו:
גמ' תבשיל שנתבשל כל צורכו מותר לשהותו. בשבת על גבי כירה ואפי' אינה קטומה בעפר כדרך שמפזרין עליה שלא תוסיף הבל בשבת ולהפיג חומה:
דילמא לא איתאמרת. הא אלא על פסח וכהאי דכי אתא ר' אחא וקאמר הכי בשם ר''ש כרבי דפסח שנצלה כל צורכו מותר להחזירו ע''ג כירה אפי' שאינה קטימה וטעמא דבני חבורה זריזין הן וליכא למיגזר בהו מידי כדאמרינן לקמן:
משנה: מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה. וּמַחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. וּבַגְּבוּלִין כְּדֵי שֶׁיַּצִּת הָאוּר בְּרוּבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף בַּפֶּיחָמִין כָּל שֶׁהֵן:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה אומר בפחמין כל שהוא. כלומר אף במדורה שבגבולין הנעשית מפחמין התירו כמה שהתירו במדורת בית המוקד להאחז האור סמוך לחשיכה בכל שהוא מפני שאין דרך מדורה של פחמין להיות כבה והולכת ולא חיישינן בה שמא יחתה בגחלים והכי מפרשינן בגמרא:
ובגבולין. לא התירו סמוך לחשיכה עד כדי שתאחז האור ברובה של המדורה בכדי שתהא שלהבת עולה מאליה ואם לאו אסור ליהנות ממנה בשבת שמא יחתה בגחלים להבעירה:
ומאחיזין את האור במדורות בית המוקד. לשכה גדולה היתה בעזרה ובית המוקד נקראת שהיו מסיקין בה מדורה תמיד כדי שיחמו בה הכהנים שהולכין יחף על הרצפה של שיש. והתירו חכמים אם מאחז את האור של המדורה במעט סמוך לחשיכה ולא חששו שמא יבאו להבערה משתחשך מפני שהכהנים זריזין הן:
עם חשיכה. וטעמא מפני שבני חבורה זריזין הם ולא אתו לחתויי בגחלים התירו סמוך לחשיכה ולא גזרו מידי:
מתני' משלשלין את הפסח לתנור. מורידין אותו לצלותו ועל שהתנורים שלהם היו פיהן למעלה נקט הכי בל' מורידין:
מוֹדֶה רִבִּי לִעֶזֶר בְּלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁאֵינָהּ קְרוּיָה לֶחֶם עַד שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ בַתַּנּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודה ר''א בלחם הפנים שאינה קרויה לחם עד שיקרומו כל פניה בתנור. דכתיב ואפיתה אותה עד שתהא אפויה כל צרכה:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. אַף בְּפֵיחָמִין כָּל שֶׁהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיני מתני' אף בפחמין כל שהן. אדברי ר' יהודה דמתני' קאי דכך צריך לפרש דבריו דאף בפחמין שיעורן בכל שהן וקמ''ל דפליג ר' יהודה אדת''ק דלא קאמר אלא במדורת בית המוקד היא שהתירו בכל שהוא אבל לא בגבולין בשום מדורה ועל זה קאמר ר' יהודה אף במדורת פחמין כל שהן ואפילו בגבולין:
הדרן עלך יציאות השבת
רִבִּי חֶלְבּוּ בְשֵׁם רַב הוּנָא. קוֹרָה וְרוּבָּהּ בְּרוֹב הֶקֵּיפָהּ. מָהוּ בְּרוֹב הֶקֵּיפָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר אוֹ בְרוֹב הֶיקֵּף כּוּלָּהּ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. עַד שֶׁתִּיפָּסֵל מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קורה ורובה ברוב הקיפה. כלומר קורה יחידית צריך שיאחז האור ברובה ומאי רובה ברוב הקיפה. וקאמר הש''ס דאכתי איכא למיבעי מהו רוב הקיפה אם ממקום אחד במקום שאחז בה האור או עד שיהלך האור ברוב היקף של כולה ולא איפשיטא:
אשכחן. ברייתא דתני גבי קורה יחידית עד שתיפסל מלעשות מלאכה בה שכבר נשחתת מחמת האור מליצלח למלאכה:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה רִבִּי חֲנַנְיָה מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רַב. חָרִיּוֹת מִלְּמַטָּה וְעֵצִים מִלְּמַעֲלָה כֵּיוָן שֶׁעָלָה הָאוֹר בֵּנְתַּיִים מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חריות. של דקל מלמטה ושאר עצים מלמעלה כיון שעלה האור בנתיים מותר וא''צ רוב לפי שהחריות יבשות הן ודולקין והולכין ומבעירין את העצים שעליהן:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי. חוֹתֶל שֶׁהוּא מָלֵא גַלְעִינִים כָּל שֶׁהֵן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חִיָּא בַּר אַשִּׁי. חוֹתֶל שֶׁהוּא מָלֵא גַלְעִינִים. אִם מְכוּנָּסוֹת. בְּרוּבָּן. אִם מָפוּזָרוֹת. בְּרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה. מַה וּפְלִיג. כָּאן בִּבְרִיאוֹת. וְכָאן בְּתָשׁוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' בא בשם ר' חייה בר אשי. קאמר דוקא בחותל והוא סל של עלי לולבין ומלא גרעינין בכל שהן אבל שלא בחותל צריכין רוב מפני שמפוזרין ומופרשין הן זה מזה:
ר' בא וכו'. והדר אמר ר' בא בשם ר' חייא בר אשי דאפילו בחותל שהוא מלא גלעינין אם מכונסות הן בתוכו שהן מונחות רצופות זו אצל זו די ברובן ואם מפוזרות ונפרדות הן צריכין רוב של כל פרידה ופרידה מהגרעינין. ושואל הש''ס מה ופליג אם האי לישנא אחרינא הוא ופליג על הא דר' בא בשם ר''ח בר אשי קמייתא דקאמר בחותל מלא גלעינין שיעורן בכל שהן:
וקאמר דלא פליגי אלא. כאן בבריאות שהן חזקות כשנתייבשו ובהא קאמר בכל שהן לפי שבהאחז האור במקצת מהן דולקות והולכות כולן זו מזו. וכאן בתשות שאינן יבשות ממש ויש בהן קצת לחלוחית הלכך אפילו הן בחותל אם מכונסות ורצופות זא''ז ברובן ואם לאו ברוב כל פרידה ופרידה:
רִבִּי זְעִירָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. אַרְבַּע מְדוּרוֹת כָּל שֶׁהֵן. מְדוּרַת הַגֶּפֶת מְדוּרַת הַזֶּבֶל מְדוּרַת הַחֵלֶב מְדוּרַת גַּלְעִינִין כָּל שֶׁהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ארבע מדורות כל שהן. כלומר אינן צריכין שיאחז האור מבעוד יום ברובן אלא בכל שהן סגי לפי שדרכן להיות דולקין והולכין:
מדורת הגפת. פסולת של זיתים ושל זבל שמתחממת ודולקת והולכת ושל חלב או שומן וכיוצא בו מדבר הניתך וכן מדורת הגרעינן של תמרה לאחר שיבשו כל אלו כל שהן ואין צריכין רוב:
פֶּסַח מַחֲזִירוֹ אַתְּ שָׁלֵם וְאֵין אַתְּ מַחֲזִירוֹ מְחוּתָּךְ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מִפְּנֵי פְסוּלוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְיֵאוּת. לְאוֹכְלוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל. דִּכְתִיב אַל תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א. לִצְלוֹתוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁלֹּא יְהֵא כְצוֹלֶה בַשַּׁבָּת. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר שֶׁהוּא מוּתָּר אַף הוּא אֵינוֹ צוֹלֶה אוֹתוֹ כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ שֶׁהוּא אָסוּר אַף הוּא צוֹלֶה אוֹתוֹ כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי שְׁאִיל. צְלָייוֹ שָׁלֵם וְחִתְכוֹ מָהוּ מִיחְזַרְתֵּיהּ וּמִשְׁחַנְתֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''א בר' יוסי שאל. האי שאלה לאו בע''ש הוא דמיירי אלא בשאר ימות החול. אם צליו כשהוא שלם ואחר כך חתכו לחתיכות מהו שיחזירנו על גבי האש כדי למשחנו בשמן וכיוצא בו אם אסור הוא מפני שצולהו עכשיו כשהוא מחותך או דילמא הואיל ונצלה לגמרי בהיותו שלם ומה שחוזר לצלותו מחותך אינו אלא בשביל המשיחה שיקלטנו היטב על גבי האש שפיר דמי ולא נפשטה הבעיא:
מתוך שאת אומר שהוא מותר וכו'. כלומר ואם אתה אומר לו שמותר הוא להחזירו כשהוא מחותך אף הוא אינו צולה אותו כל צרכו מבע''י בעודו שלם. לפי שיסמוך על כך אם אראה שלא נצלה כל צרכו אחזירנו ונמצא הוי כצולה ואינו שלם וכצולה בתחלה בשבת אבל מתוך שאתה מחמיר ואומר לו שהוא אסור אף הוא יהא נזהר לצלות אותו כל צורכו מבעוד יום ולא יבא לידי צליית נא. ומיהו אם הוא עדיין שלם לא גזרו בו שהרי נגמר צלויו כמצותו:
אמר ר' יוסי ויאות הוא. להטעם דקאמר שהרי לאוכלו כך אין אתה יכול דכתיב אל תאכלו ממנו נא ולצלותו אין אתה יכול שלא יהא נראה כצולה בתחלה בשבת שהרואה לא ידע שנצלה חציו מבעוד יום ויסבור שבתחלה צולהו בשבת:
מפני פסולו. כלומר שמאחר שחתכו ועדיין לא נצלה כל צרכו נעשה פסול ואי אתה יכול להחזירו:
פסח מחזירו את שלם וכו'. מילתא באנפי נפשה היא אם צלו את הפסח מבעוד יום ונמצא שאינו נצלה כל צרכו ורוצה להחזירו לתנור עם חשיכה שיהא נגמר צלוייו מאיליו בשבת אם עדיין שלם הוא כדרך שצולין את הפסח על ראשו ועל כרעיו וקרבו יכול אתה להחזירו ואם מחותך הוא שרצה לראות אם נצלה כל צרכו וחתך ממנו וכשמצאו שעדיין לא עמר בא להחזירו אין אתה יכול להחזירו ואע''ג דבעלמא כשנצלה מבע''י כמאכל בן דרוסאי מותר לקיימו ע''ג האש בשבת הכא בפסח לא התירו להחזירו כשהוא מחותך כדמפרש ר' שמואל לטעמא:
הלכה: מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח לַתַּנּוּר כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. חָשֵׁיכָה יָֽצְאוּ וְצָלוּ 14a אֶת פִּסְחֵיהֶן׃ וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חֲבוּרוֹת זְרִיזוֹת הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תמן תנינן. בסוף פ' תמיד נשחט גבי מעש' הפסח בשבת יצאת כת הראשונה וישבה לה בהר הבית והשניה בחיל והשלישית במקומה עומדת חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן מפני שאין צליית הפסח דוחה את השבת. אלמא אע''ג דצליית הפסח מצות עשה היא החמירו בה לענין שבת. והכא את אמר הכין משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה בתמיה הא מ''מ נצלה כולו בשבת הוא. ומשני ר' יוסי שאני הכא דאין כאן אלא גזירת חכמים שהרי קודם שחשיכה מורידין אותו לתנור ומשום שמא יחתה בגחלים בשבת ליכא למיחש בו לפי שהחבורות זריזות הן ומדכרי אהדדי ולא אתו לחתויי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source