תָּלוּי בְיָתֵד וּנְתָנוֹ עַל גַּבֵּי סַפְסָל. נֹאמַר. אִם הָיָה מְפוּחָם מוּתָּר. וְאִם לָאו אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֵּרִבִּי מַרְייָה. בְּשֶׁלֹּא הֶעֱבִיר יָדוֹ מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם הֶעֱבִיר אֶת יָדוֹ מִמֶּנּוּ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשלא וכו'. והא דמותר כשהוא מפוחם כשלא העביר את ידו ממנו וכלו' שמיד שתלאו או הניחו ע''ג הספסל לא העביר ידו והחזירו מיד אבל אם העביר את ידו ממנו ושהא קצת אסור להחזירו:
תלאו ביתד. להקדירה שנטל או נתנו על גבי ספסל ולא הניחה ע''ג קרקע מהו שיחזיר וקאמר הש''ס דבכה''ג כך הוא שנאמר שאם הי' מפוחם המיחם או הקדירה וניכר שעדיין רותח הוא מותר להחזיר ואם לאו אסור:
22b נְטָלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מַחֲזִירוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. נְטָלוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה מַחֲזִירוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. נְטָלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הְיּוֹם. רִבִּי סִימוֹן דתרי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הִנִּיחוֹ בָאָרֶץ אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְשָׁרֵת הָיִיתִי אֶת רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל וְהָיִיתִי מַעֲלֶה לוּ חַמִּין מִדִּיּוֹטֵי הַתַּחְתּוֹנָה לַדִּיּוֹטֵי הָעֶלְיוֹנָה וּמַחֲזִירָן לַכִּירָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ מִכִּירָה שֶׁהֲבָלָהּ מְמוּעָט לַכִּירָה שֶׁהֲבָלָהּ מְרוּבֶּה. אָמַר רִבִּי אִמִּי. זִימְנִין סַגִּין יְתִיבִית קוֹמֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְלֻא שָֽׁמְעִית מִינֵּיהּ הָדָא מִילְּתָא. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן לְרִבִּי זְעִירָא. לֹא שָׁמַע מִינֵּהּ מוּתָּר. שְׁמַע מִינָּהּ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נטלו מבעוד יום וכו'. השתא מהדר לדינא דמתני' דהכא דלב''ה דמתירין אף להחזיר הא פשיטא לן דאם נטלו מבעוד יום מחזירו הוא מבעוד יום ואם נטלו משחשיכה בהא הוא דקמ''ל דמתירין להחזיר משחשיכה:
הניחו בארץ. לאחר שנטלו אסור שוב לטלטלו כדי להחזירו ומחזירן לכירה ולא היה חושש אפי' כשהנחתי הכלי מידי שהרי כשהיה בדיוטא עליונה נשתמש מהן כשנטלן מידי:
אפי' מכירה וכו'. מותר להחזיר:
ולא שמעית מיניה הדא מילתא. שסיפר משמיה דר' חייא הגדול:
א''ר זריקא לר''ז. מאי בעי ר' אמי בהא דקאמר דלא שמע מיניה דאם לא שמע ממנו שמותר היא שמע מיניה שאסור בתמיה דאם לא שמע כלום לא שמע ואיהו לא שמיע ליה ולר' אלעזר שמיע ליה:
נטלו מבעוד יום. ולא הספיק להחזיר עד שקידש עליו היום מהו:
משנה: תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בַקַשׁ וּבַגְבָבָה לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוֹ בַקַשׁ וּבַגְבָבָא הֲרֵי זֶה כַכִּירַיִם. בַּגֶפֶת אוֹ בָעֵצִים הֲרֵי הוּא כַתַּנּוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנטיכי. הוא כלי שיש לו שתי שולים ומשימין המים למעלה והגחלים בין שתי השולים ומתוך כך מתחממין הרבה השולים בעצמן שתחת המים ולפיכך אף על פי שהיא גרופה מערב שבת אין שותין הימנה בשבת מפני שהמים מוסיפין להתחמם גם בשבת שמתוך שהשולים מכוסים חומם משתמר הרבה:
מולייר הגרוף. הוא כלי שיש לו בפנים בית קבול גדול ומשימין בו מים וסביבות אותו הבית קיבול מבחוץ יש מקום שנותנין שם גחלים להרתיח המים ואם הוא גרוף מהגחלים מע''ש שותין הימנו בשבת מהמים שהוחמו באותו בית קבול:
אמרו להן חכמים אם בשבת. כלומר אלו המים שבאין בתוך אותו הסילון בשבת הרי הן כדין חמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה. ואם אלו שבאין בתוכו ביום טוב הרי דינן כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצת כל הגוף ומותרין הן בשתיה. וחזרו בהן אנשי טבריא כדאמרינן התם בגמרא כבר תברינהו אנשי טבריא לסילונייהו:
מתני' מעשה שעשו אנשי טבריא וכו' שהביאו סילון של צונן שממשיכין לתוכו מים מבעוד יום והיו שוקעין את הסילון לתוך אמה של חמין מחמי טבריא כדי שהמים הצוננין הנמשכין בהסילון ובאין כל השבת יתחממו מחמת אמת חמין שלהן:
ולא טמונה בחול ובאבק דרכים. שהוחמו מן החמה ובהא לא פליג ר' יוסי משום דגזור אטו רמץ חם דתרוייהו דרך הטמנה ואתי למימר מה לי חול מה לי רמץ ועוד איכא טעמא אחרינא דס''ל דגזרינן שמא יזיז עפר ממקומו לתקן סביבות הביצה והוי תולדה דחורש:
ור' יוסי מתיר. בסודרין דלא גזר תולדת חמה אטו תולדת אור ואין הלכה כר' יוסי:
בשביל שתתגלגל. שתצלה ומפני שדרך ביצה הנצלית שהיא מתגלגלת. לפי שתולדות האור כאור עצמו ואם עשה כן חייב משום מבשל והא דקתני אין נותנין ולא קתני הנותן הוא חייב מפני דקתני בחדא בבא ולא יפקיענה בסודרין שלא ישבר אותה ע''ג הסודר שרתח מן החמה בשביל שתצלה וזה אינו אסור אלא לכתחלה דגזרינן תולדות חמה אטו תולדת אור ואם עשה כן פטור הלכך נקט נמי ברישא לישנא לכתחלה:
מתני' אין נותנין ביצ'. בשבת בצד המיחם הוא יורה של נחשת שמרתיחין בו מים ע''ג האש:
כופח. היא מקום שפיתת קדירה אחת והבלו רב מהבל הכירה ומעט מהבל התנור ואם הסיקוהו בקש או בגבבא הרי היא ככירה שהוסקה בקש או בגבבא ומשהין עליו ואם הסיקוהו בגפת או בעצים דינו כתנור ואין משהין לא בתוכו ולא על גביו ולא סומכין לו כדין התנור:
מתני' תנור וכו'. לפי שהתנור הבלו חם ביותר הלכך אפי' הסיקוהו בקש ובגבבא אין משהין תבשיל שלא בשל כל צרכו או תבשיל שבישל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו לא לתוכו ולא על גבו וכן אין סומכין לו כדקאמר בגמרא ולא מהני ביה גרופה או קטומה לפי שא''א לגרוף או לקטום את הכל עד שלא ישארו אף הניצוצית ומפני שהבלו חם חיישינן שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור:
הלכה: מתני'. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בַקַשׁ וּבַגְבָבָה כול'. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ לִסְמוֹךְ לוֹ אָסוּר. רִבִּי שַׁמַּי סְמִיךְ לַאֲוִירָה דָתַנּוּרָא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ לִסְמוֹךְ לוֹ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סמיך. קדירה של תבשיל לאוירא דתנורא והקשה לו מהאי דתני בר קפרא דאפי' לסמוך לו אסור וכן היה ר' מנא מקלל להנשים ששוטחין בגדיהם בשבת נגד אויר התנור כדי להתייבש דחייש לשמא יחתה:
גמ' תני בר קפרא אפי' לסמוך לו אסור. וזה מותר בכירה ואפי' אינה גרופה וקטמה ובתנור אסור כדפרישית במתני':
רִבִּי מָנָא מֵיקַל לִנְשַׁייָא דְשָֽׁטְחָן בִּגְדֵּיהוֹן לַאֲוִירָה דְתַנּוּרָא. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל הוֹרֵי מִדּוֹחַק מִיגְרוֹף תַּנּוּרָא וּמִיתַּן תְּלָתָא כַפִּין וּמִירְמֵי עֲלֵיהוֹן. וּבִלְחוּד לֹא יָֽדְעִין מְגִירְיַית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשַׁבָּת אַתָּה מְהַלֵּךְ אַחַר הֶסֵּיקוֹ. וּבְטוּמְאָה אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר גִּיפוּפוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשבת אתה מהלך וכו'. אכופח קאי דלענין שבת אתה מהלך אחר הסיקו דלפעמים דינו ככירה ולפעמים כתנור כדתנינן במתני' ולענין טומאה אתה מהלך אחר גיפופו כלומר אחר שהוא גפוף ועשוי לכך כדתנן בפ''ה דכלים הכופח עשאו לאפייה שיעורו כתנור ומקבל טומאה משתגמר מלאכתו שהוא משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין והעשוי לבישול שיעורו ככירה שהוא משיסיקנה כדי לבשל עליו ביצה קלה וקמ''ל דיש חלוקי דינים בכופח לענין טומאה כמו לענין שבת ומיהו לא דמי דלענין שבת אחר הסיקו של אותה שבת ולענין טומאה אחר העשוי והסיקו לגמר מלאכתו:
הורי מדוחק. בשעת הדחק וצוה לגרוף את התנור ולהשים בתוכו שלש כיפות אבנים וליתן את הקדירה עליהן ובלבד שלא יוודע הדבר להשכנות שלא יבאו להקל באיסור שבת:
משנה: אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְּסוּדָרִין וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וְלֹא יַטְמִנֶנָּה בַחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּיצָּלֶה׃ מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טִיבֵּרְיָא הֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנִין בְּתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָֽמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים אִם בְּשַּׁבָּת כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַּׁבָּת וְאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִייָה. וְאִם בְּיוֹם טוֹב כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמוּתָּרִין בִּשְׁתִייָה. מוּלְייָאר הַגָּרוּף שׁוֹתִין הֵימֶינּוּ בְּשַּבָּת. אַנְטִיכִי אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה אֵין שׁוֹתִין הֵימֶּינָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנטיכי. הוא כלי שיש לו שתי שולים ומשימין המים למעלה והגחלים בין שתי השולים ומתוך כך מתחממין הרבה השולים בעצמן שתחת המים ולפיכך אף על פי שהיא גרופה מערב שבת אין שותין הימנה בשבת מפני שהמים מוסיפין להתחמם גם בשבת שמתוך שהשולים מכוסים חומם משתמר הרבה:
מולייר הגרוף. הוא כלי שיש לו בפנים בית קבול גדול ומשימין בו מים וסביבות אותו הבית קיבול מבחוץ יש מקום שנותנין שם גחלים להרתיח המים ואם הוא גרוף מהגחלים מע''ש שותין הימנו בשבת מהמים שהוחמו באותו בית קבול:
אמרו להן חכמים אם בשבת. כלומר אלו המים שבאין בתוך אותו הסילון בשבת הרי הן כדין חמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה. ואם אלו שבאין בתוכו ביום טוב הרי דינן כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצת כל הגוף ומותרין הן בשתיה. וחזרו בהן אנשי טבריא כדאמרינן התם בגמרא כבר תברינהו אנשי טבריא לסילונייהו:
מתני' מעשה שעשו אנשי טבריא וכו' שהביאו סילון של צונן שממשיכין לתוכו מים מבעוד יום והיו שוקעין את הסילון לתוך אמה של חמין מחמי טבריא כדי שהמים הצוננין הנמשכין בהסילון ובאין כל השבת יתחממו מחמת אמת חמין שלהן:
ולא טמונה בחול ובאבק דרכים. שהוחמו מן החמה ובהא לא פליג ר' יוסי משום דגזור אטו רמץ חם דתרוייהו דרך הטמנה ואתי למימר מה לי חול מה לי רמץ ועוד איכא טעמא אחרינא דס''ל דגזרינן שמא יזיז עפר ממקומו לתקן סביבות הביצה והוי תולדה דחורש:
ור' יוסי מתיר. בסודרין דלא גזר תולדת חמה אטו תולדת אור ואין הלכה כר' יוסי:
בשביל שתתגלגל. שתצלה ומפני שדרך ביצה הנצלית שהיא מתגלגלת. לפי שתולדות האור כאור עצמו ואם עשה כן חייב משום מבשל והא דקתני אין נותנין ולא קתני הנותן הוא חייב מפני דקתני בחדא בבא ולא יפקיענה בסודרין שלא ישבר אותה ע''ג הסודר שרתח מן החמה בשביל שתצלה וזה אינו אסור אלא לכתחלה דגזרינן תולדות חמה אטו תולדת אור ואם עשה כן פטור הלכך נקט נמי ברישא לישנא לכתחלה:
מתני' אין נותנין ביצ'. בשבת בצד המיחם הוא יורה של נחשת שמרתיחין בו מים ע''ג האש:
כופח. היא מקום שפיתת קדירה אחת והבלו רב מהבל הכירה ומעט מהבל התנור ואם הסיקוהו בקש או בגבבא הרי היא ככירה שהוסקה בקש או בגבבא ומשהין עליו ואם הסיקוהו בגפת או בעצים דינו כתנור ואין משהין לא בתוכו ולא על גביו ולא סומכין לו כדין התנור:
מתני' תנור וכו'. לפי שהתנור הבלו חם ביותר הלכך אפי' הסיקוהו בקש ובגבבא אין משהין תבשיל שלא בשל כל צרכו או תבשיל שבישל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו לא לתוכו ולא על גבו וכן אין סומכין לו כדקאמר בגמרא ולא מהני ביה גרופה או קטומה לפי שא''א לגרוף או לקטום את הכל עד שלא ישארו אף הניצוצית ומפני שהבלו חם חיישינן שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור:
וְהָא תַנִּינָן. שְׁבִיעִית. אִית לָךְ מֵימַר. שְׁבִיעִית כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּפָתַר לָהּ שְׁבִיעִית כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית אִית לֵיהּ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית. וְתַנִּינָן עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. טִהֲרוֹ מִלְּטַמֵּא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא תנינן שביעית כרבי שמעון דפתר לה וכו'. בתמיה והיכי פתרת להמתני' דכלאים כרבי שמעון והא תנינן אם היו מקצת עליו מגולין אין בהם משום שביעית ומשמע דאם אין מקצת העלין מגולין יש בהן משום ספוחי שביעית והא ר''ש מתיר בספיחי שביעית כדגריס רפ''ט דשביעית רש''א כל הספיחין מותרין ואת אמר הכין דמתני' דקתני אם מקצת עלין מגולין בדוקא כר''ש היא הא לדידיה בלאו הכי מותרין הן:
ואע''ג דר''ש מתיר וכו'. כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם כר''ש מיתוקמא דאע''ג דר''ש מתיר בספיחי שביעית מ''מ אית ליה משום שביעית ומשום קדושת שביעית והיינו שצריך לאכלן בתורת שביעית ובקדושת שביעית כדרך ששנינו גבי שביעית והשתא מפרשינן להמתני' נמי הכי דאם היו מקצת עלין מגולין אינו חושש לאכלן בקדושת שביעית:
ותנינן על דרבי שמעון וכו'. כלומר וה''נ תנינן בברייתא בהדיא אליבא דר''ש דאם מקצת העלין מגולין טהרו מלטמא לפי שאינו רוצה בהשרשתן ואינו חושש לאכלן לא בתורת שביעית ולא משום קדושת שביעית:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּטִּיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. כְּמַא דְאַתְּ אָמַר. מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ. מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַף אֲנָן תַּנִּינָן. נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. כָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמותר לטלטלו. דמכיון דמשוקע בטיט אינו עושה חריץ ואע''ג שהטיט ניטל עמו טלטול מן הצד הוא:
כמה דאת אמר וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וקמ''ל דאף לאחר שעשה בו צרכו מותר להחזירו:
אמר ר' יוסי אף אנן תנינן. במתני' דכלאים שם הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת וא''כ הא דר''א בן תדאי לא צריכית לאוקמי קר' שמעון דהא מהאי מתני' שמעינן דטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול ובכה''ג אף חכמים מודו לר''ש:
אמר רבי יוסי בר' בון. דמהאי מתניתין לא ש''מ דחכמים מתירין בטלטול מן הצד דאיכא למימר דר''ש הוא ומשום דהוי דבר שאינו מתכוין. אמר ר' יוס' מתני' אמרה כן כל הכלים וכו'. מתני' דסוף פ''ב דביצה ואדלעיל נמי קאי דקאמר מודים חכמים לרבי שמעון בשרגליו משוקעות בטיט וכלו' דמיהת הכי שמעינן לה נמי ממתני' דקתני התם ר' יהודה אומר כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ואינה עושה חריץ אלמא כל היכא דליכא למיחש לחריץ לא פליג ר' יהודה וא''כ ש''מ נמי דבטלטול מן הצד לד''ה לאו שמיה טלטול. ובכלאים שם לא גריס להא כ''א בביצה שם:
תַּנָּא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָא. בְּשֶׁלֹּא הֶעֱבִיר יָדוֹ מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם הֶעֱבִיר אָסוּר. פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּתֶבֶן וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בִּגְחָלִים. אִם הָיוּ מִקְצָתָן מְגוּלִּין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. וְאִם לָאו אֵין נִיטָּלִין. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי אוֹמֵר. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תּוֹחֵב בִּשְׁפוּד וּבְסַכִּין וְנוֹטֵל. אַתְייָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. לֹא יְגָרֵר אָדָם אֶת הַמִּיטָּה וְאֶת הַכִּסֵּא וְאֶת הַסַּפְסָל וְאֶת הַקַּתֵידְרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם היו מקצתן מגולין. ויכול הוא לאחוז בהן וליטלן ואפילו טילטול מן הצד לא הוי:
בין כך ובין כך וכו'. דטלטול מן הצד הוא ולאו שמיה טלטול:
אתיא דר''א בר תדאי כר''ש. דמתיר בדבר שאינו מתכוין וה''נ אינו מתכוין לטלטל לדבר האסור אלא לשפוד ולסכין שהן דברים הניטלין בשבת ואע''פ שנוטל התבן עמו טלטול מן הצד הוא:
דתני. בתוספתא דביצה סוף פ''ב לא יגרר אדם וכו' ור''ש מתיר משום דדבר שאינו מתכוין הוא:
פגה. תאנה שלא בשל כל צרכה וטומנה בתבן להתבשל ותבן מוקצה לטיט הוא:
פגה שטמנה בתבן וכו'. תוספתא היא פי''ו דמכלתין וגרסינן להא לעגל פ''ק דכלאים בהלכה ט' ומייתי לה הכא איידי דאיירי במתני' מענין הטמנה בחול:
תנא אמר ר' יוחנן בר מדייא וכו'. כדקאמר לעיל בסוף הלכה א' דמיחם שנטלו מע''ג האש ונתנו ע''ג ספסל ולא העביר את ידו ממנו מותר להחזירו אבל אם העביר את ידו ממנו אסור להחזירו והא דהדר מייתי לה הכא לאשמעינן דהאי דינא דמתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם אף בצד המיחם שנטלו מע''ג הכירה והגיחו ע''ג ספסל ולא העביר ידו ממנו קאמר וכלומר בשעה שהעבירו מע''ג האש אין נותנין ביצה בצידו בשביל שתתגלגל דאכתי רותח הוא ולאפוקי אם עמד מעט ונתנן בצידו דשוב אינו מבשל:
הלכה: מתני'. אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִסָּה וְחִימִּיצָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. 23a מַה פְלִיגִין. בִּמְחַמֵּץ כְּמֵימָיו. אֲבָל הַמְחַמֵּץ בְּגוּפוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי כְּדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן. אֵין חִימּוּצוֹ בָּרוּר. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא. אֵין תַּבְשִׁילוֹ תַבְשִׁיל בָּרוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי. דמתיר הכא במתני' בהפקעת ביצה בסודרין כדעתיה דכמה דהוא אימר תמן אין חימוצו ברור ואינו אסור משום מחמץ בתרומה אלא בחימוץ ברור וגמור כן הוא אמר הכא לענין שבת דאינו אסור אלא בבישול ברור לאפוקי הך דביצה בסודרין דלאו בישול גמור הוא. וגרסינן להא נמי בריש מסכת חלה:
מה פליגין. רבנן על ר' יוסי במחמץ במימיו כדקתני שריסקו והחמיץ במימיו שהן חמוצים אבל במחמץ בגופו של תפוח ד''ה מותר דאין זה חימוץ:
תני. בתוספתא פ''ח דתרומות ר' יוסי מתיר דקסבר אין חימוצו חימוץ:
תפוח. של תרומה שריסקו ונתנו לתוך העיסה והחמיצה ה''ז אסורה לזרים דהוי מדומע דקיי''ל כל המחמץ והמתבשל אוסר בכל שהוא:
גמ' תמן תנינן. לעיל בפ''י דתרומות בהלכה ב' וגרסי' נמי להא דלקמן שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source