תַּנָּא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָא. בְּשֶׁלֹּא הֶעֱבִיר יָדוֹ מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם הֶעֱבִיר אָסוּר. פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּתֶבֶן וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בִּגְחָלִים. אִם הָיוּ מִקְצָתָן מְגוּלִּין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. וְאִם לָאו אֵין נִיטָּלִין. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי אוֹמֵר. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תּוֹחֵב בִּשְׁפוּד וּבְסַכִּין וְנוֹטֵל. אַתְייָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. לֹא יְגָרֵר אָדָם אֶת הַמִּיטָּה וְאֶת הַכִּסֵּא וְאֶת הַסַּפְסָל וְאֶת הַקַּתֵידְרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתני. בתוספתא דביצה סוף פ''ב לא יגרר אדם וכו' ור''ש מתיר משום דדבר שאינו מתכוין הוא:
אתיא דר''א בר תדאי כר''ש. דמתיר בדבר שאינו מתכוין וה''נ אינו מתכוין לטלטל לדבר האסור אלא לשפוד ולסכין שהן דברים הניטלין בשבת ואע''פ שנוטל התבן עמו טלטול מן הצד הוא:
בין כך ובין כך וכו'. דטלטול מן הצד הוא ולאו שמיה טלטול:
אם היו מקצתן מגולין. ויכול הוא לאחוז בהן וליטלן ואפילו טילטול מן הצד לא הוי:
פגה שטמנה בתבן וכו'. תוספתא היא פי''ו דמכלתין וגרסינן להא לעגל פ''ק דכלאים בהלכה ט' ומייתי לה הכא איידי דאיירי במתני' מענין הטמנה בחול:
פגה. תאנה שלא בשל כל צרכה וטומנה בתבן להתבשל ותבן מוקצה לטיט הוא:
תנא אמר ר' יוחנן בר מדייא וכו'. כדקאמר לעיל בסוף הלכה א' דמיחם שנטלו מע''ג האש ונתנו ע''ג ספסל ולא העביר את ידו ממנו מותר להחזירו אבל אם העביר את ידו ממנו אסור להחזירו והא דהדר מייתי לה הכא לאשמעינן דהאי דינא דמתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם אף בצד המיחם שנטלו מע''ג הכירה והגיחו ע''ג ספסל ולא העביר ידו ממנו קאמר וכלומר בשעה שהעבירו מע''ג האש אין נותנין ביצה בצידו בשביל שתתגלגל דאכתי רותח הוא ולאפוקי אם עמד מעט ונתנן בצידו דשוב אינו מבשל:
הלכה: מתני'. אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִסָּה וְחִימִּיצָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. 23a מַה פְלִיגִין. בִּמְחַמֵּץ כְּמֵימָיו. אֲבָל הַמְחַמֵּץ בְּגוּפוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי כְּדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן. אֵין חִימּוּצוֹ בָּרוּר. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא. אֵין תַּבְשִׁילוֹ תַבְשִׁיל בָּרוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תמן תנינן. לעיל בפ''י דתרומות בהלכה ב' וגרסי' נמי להא דלקמן שם:
תפוח. של תרומה שריסקו ונתנו לתוך העיסה והחמיצה ה''ז אסורה לזרים דהוי מדומע דקיי''ל כל המחמץ והמתבשל אוסר בכל שהוא:
תני. בתוספתא פ''ח דתרומות ר' יוסי מתיר דקסבר אין חימוצו חימוץ:
מה פליגין. רבנן על ר' יוסי במחמץ במימיו כדקתני שריסקו והחמיץ במימיו שהן חמוצים אבל במחמץ בגופו של תפוח ד''ה מותר דאין זה חימוץ:
ר' יוסי. דמתיר הכא במתני' בהפקעת ביצה בסודרין כדעתיה דכמה דהוא אימר תמן אין חימוצו ברור ואינו אסור משום מחמץ בתרומה אלא בחימוץ ברור וגמור כן הוא אמר הכא לענין שבת דאינו אסור אלא בבישול ברור לאפוקי הך דביצה בסודרין דלאו בישול גמור הוא. וגרסינן להא נמי בריש מסכת חלה:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּטִּיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. כְּמַא דְאַתְּ אָמַר. מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ. מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַף אֲנָן תַּנִּינָן. נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. כָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יוסי בר' בון. דמהאי מתניתין לא ש''מ דחכמים מתירין בטלטול מן הצד דאיכא למימר דר''ש הוא ומשום דהוי דבר שאינו מתכוין. אמר ר' יוס' מתני' אמרה כן כל הכלים וכו'. מתני' דסוף פ''ב דביצה ואדלעיל נמי קאי דקאמר מודים חכמים לרבי שמעון בשרגליו משוקעות בטיט וכלו' דמיהת הכי שמעינן לה נמי ממתני' דקתני התם ר' יהודה אומר כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ואינה עושה חריץ אלמא כל היכא דליכא למיחש לחריץ לא פליג ר' יהודה וא''כ ש''מ נמי דבטלטול מן הצד לד''ה לאו שמיה טלטול. ובכלאים שם לא גריס להא כ''א בביצה שם:
אמר ר' יוסי אף אנן תנינן. במתני' דכלאים שם הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת וא''כ הא דר''א בן תדאי לא צריכית לאוקמי קר' שמעון דהא מהאי מתני' שמעינן דטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול ובכה''ג אף חכמים מודו לר''ש:
כמה דאת אמר וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וקמ''ל דאף לאחר שעשה בו צרכו מותר להחזירו:
שמותר לטלטלו. דמכיון דמשוקע בטיט אינו עושה חריץ ואע''ג שהטיט ניטל עמו טלטול מן הצד הוא:
וְהָא תַנִּינָן. שְׁבִיעִית. אִית לָךְ מֵימַר. שְׁבִיעִית כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּפָתַר לָהּ שְׁבִיעִית כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית אִית לֵיהּ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית. וְתַנִּינָן עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. טִהֲרוֹ מִלְּטַמֵּא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותנינן על דרבי שמעון וכו'. כלומר וה''נ תנינן בברייתא בהדיא אליבא דר''ש דאם מקצת העלין מגולין טהרו מלטמא לפי שאינו רוצה בהשרשתן ואינו חושש לאכלן לא בתורת שביעית ולא משום קדושת שביעית:
ואע''ג דר''ש מתיר וכו'. כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם כר''ש מיתוקמא דאע''ג דר''ש מתיר בספיחי שביעית מ''מ אית ליה משום שביעית ומשום קדושת שביעית והיינו שצריך לאכלן בתורת שביעית ובקדושת שביעית כדרך ששנינו גבי שביעית והשתא מפרשינן להמתני' נמי הכי דאם היו מקצת עלין מגולין אינו חושש לאכלן בקדושת שביעית:
והא תנינן שביעית כרבי שמעון דפתר לה וכו'. בתמיה והיכי פתרת להמתני' דכלאים כרבי שמעון והא תנינן אם היו מקצת עליו מגולין אין בהם משום שביעית ומשמע דאם אין מקצת העלין מגולין יש בהן משום ספוחי שביעית והא ר''ש מתיר בספיחי שביעית כדגריס רפ''ט דשביעית רש''א כל הספיחין מותרין ואת אמר הכין דמתני' דקתני אם מקצת עלין מגולין בדוקא כר''ש היא הא לדידיה בלאו הכי מותרין הן:
מתני'. מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טִיבֵּרְיָא כול'. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ סוֹתְמִין אֶת הַקָּמִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנְכְנָסִין וְרוֹחֲצִין בַּשַּׁבָּת. נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְמַלְּין אוֹתוֹ עֵצִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא דְלֵיקָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. וְאָֽסְרוּ לָהֶן רְחִיצָה וְהִתִּירוּ לָהֶן זִיעָה. נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת נִכְנָסִין וְרוֹחֲצִין. וְאוֹמְרִים. מַזִּיעִין הָיִינוּ. וְאָֽסְרוּ לָהֶן רְחִיצָה וְזִיעָה. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּי אַמְבַּטִּיּוֹת. אַחַת שֶׁלְּמְתוּקִין וְאַחַת שֶׁלְּמְלוּחִין. נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְגַלִּין אֶת הַנְסָרִין וְרוֹחֲצִין בִּמְתוּקִין. וְהֵן אוֹמְרִים. בִּמְלוּחִין רָחַצְנוּ. וְאָֽסְרוּ לָהֶן אֶת הַכֹּל. כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּדְּרוּ הָיוּ מַתִּירִין לָהֶן וְהוֹלְכִין מַתִּירִין לָהֶן וְהוֹלְכִין עַד שֶׁהִתִּירוּ לָהֶן מֵי מְעָרָה וְחַמֵּי טִיבֵּרִיָּא. וְלֹא הִתִּירוּ הֲבָאַת לוּנְטִיּוֹת. וּמִי הִתִּיר הֲבָאַת לוּנְטָיוֹת. רִבִּי חֲנִינָה בֶן עֲקַבְיָה. דְּתַנֵּי. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הִתִּיר רִבִּי חֲנִינָה בֶן עֲקַבְיָה. מִתִּיר עַצָּה שֶׁבַּיָּם וְהִתִּיר כְּצוֹצְרָה וְהִתִּיר הֲבָאַת לוּנְטִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתיר הבאת לנטיות. דתמן תנינן. בפ' חבית הרוחץ וכו' כדאמרן:
והתיר כצוצרה. בפ''ח דעירובין תנן גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת אא''כ עשה לה מחיצה גבוה עשרה טפחים ר' חנניא בן עקביא אומר גזוזטרא שיש בה ד' אמות על ד' אמות חוקק בה ד' על ד' וממלא:
התיר עצה שבים. עצה מלשון עציץ וכלומר ספינה קטנה והנכון דביצה גרסינן מלשון הני ביציתא דמישן והאי התירא אמרינן בפ' במה אשה ובכמה מקומות דאסרו חכמי' ואמרו לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בספינה ולא ישיטם על פני המים אחד ירדן ואחד שאר נהרות ר' חנניא בן עקביא אמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה אבל בים ובשאר נהרות מותר:
כיון שנתגדרו. אחר כך כשהיו רגילין להזהר מחמת הגדר שגדרו עליהן חכמים חזרו והתירו להן וכו' ועדיין לא התירו להן הבאת לונטיות דתנן לקמן בפכ''ב במתניתן הרוחץ במי מערה ובמי טבריא וכו' דעשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת ומביאין אותן בידן ומתחילה לא רצו להתיר להם זה דחיישו שמא יבאו לידי סחיטה ומי התיר הבאת לינטיות ר' חנניא בן עקביא התיר דס''ל הואיל ורבים הן מדכרי אהדדי ולא יבאו לידי סחיטה. והנכון דארישא דהתם קאי וכדמייתי לה לקמן דבאדם אחד אפילו נסתפג בעשר אלונטית לא יביאם בידו ור' חנניא בן עקביא התיר אפי' באדם אחד:
מלוחין. והן לרפואה ועל אותן לא גזרו בתחלה אם נסתמו הנקבים מע''ש נחשדו וכו':
נחשדו להיות ממלאין אותו עצים. כלומר תחת הקמין והיו ממלאין שם מע''ש וכו':
את הקמין. כמו קומקומין והן כלים רחבים מליאים מים. וכאן במרחצאות דעלמא הוא דמיירי:
גמ' בראשונה. קודם שגזרו עליהן:
23b תַּמָּן אָֽמְרִין. חַמָּה מוּתֶּרֶת. תּוֹלְדַת חַמָּה אֲסוּרָה. רַבָּנִן דְּהָכָא אָֽמְרִין. בֵּין חַמָּה בֵּין תּוֹלְדַת חַמָּה מוּתֶּרֶת. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רַבָּנִין דְּהָכָא. לֹא יַטְמִנֶינָּה בַחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה׃ שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. אִילּוּ אָמַר. בְּקֶמַח. יְאוּת. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַבָּנִין דְּתַמָּן. דְּתַנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מְגַלְגְּלִין בֵּיצִים עַל גַּב גַּג שֶׁלְּסִיד רוֹתֵח וְאֵין מְגַלְגְּלִין בֵּיצִים עַל גַּבֵּי עָפָר רוֹתֵחַ. מֶה עָֽבְדִין לָהּ רַבָּנִן דְּתַמָּן. פָּֽתְרִין לָהּ. חֲלוּקִין עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן. מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טִיבֵּרְיָא. וְעַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּהָכָא. סָֽלְקַת מַתְנִיתָא. כְּמַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טִיבֵּרְיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתין דרבנן דתמן מעשה שעשו אנשי טבריא. כלומר לדעתייהו דס''ל תולדת חמה אסורה מתני' דלקמן דקתני דאמרו להם חכמים לאנשי טבריא שהביאו סילון של צונן וכו' אם בשבת וכו' וחמי טבריא תולדת חמה הן ואסרו להן חכמים והיינו דאתיא כרבנן דתמן אבל על דעתין דרבנן דהכא דקאמרי אף תולדת חמה מותרת א''כ סלקת מתניתא דהכא כמעשה שעשו אנשי טבריא בעצמן וכלומר דסלקית פלוגתא דמתני' והיינו כדקאמרי רבנן דהכא דאליבא דר' יוסי אמרינן דאיהו ס''ל דאף תולדת חמה מותרת כחמה עצמה וא''כ דעתייהו לר' יוסי ממש כסברת אנשי טבריא עצמן שעשו כך משום דס''ל נמי תולדת חמה מותרת:
מה עבדין לה רבנן דתמן. להא דרשב''ג וקאמר דפתרין לה למתני' דידן דחלוקין חבריו על רשב''ג וס''ל תולדת חמה אסורה דגזרינן אטו תולדת האור:
ע''ג עפר רותח. שנרתח מן האש שבצידו והוי תולדת האור:
על גב גג של סיד רותח. שנרתח מן החמה דהוי תולדת חמה וקתני מגלגלין:
מתניתא. הך ברייתא דלקמיה פליגא על רבנן דתמן:
אלו אמר בקמח. שנרתח מן החמה לא יטמיננה יאות הוה את מקשי אבל בעפר טעמא אחרינא איכא:
שנייא הוא שעושה חריץ. לעולם רבנן דהכא אליבא דר' יוסי הוא דאמרי דאיהו ס''ל דאף תולדת חמה מותרת והא דלא פליג בסיפא דשאני בחול ובאבק דרכים שהוא עושה חריץ כשמטמין בתוכן והוי כחופר גיסא והלכך מודה ר' יוסי:
מתני' פליגא על רבנן דהכא. דהאיך מתרצין להא דתנינן ולא יטמיננה בחול וכו' דבשלמא רישא לא קשיא להו ולא יפקיענה בסודרין דמצי לשנויי כי קאמרינן אליבא דר' יוסי היא דקאמרינן דאיהו מתיר אף בתולדת חמה אלא סיפא ולא יטמיננה בחול דלא פליג ר' יוסי וא''כ ש''מ דטעמא דר' יוסי דמתיר בסודרין לאו משום דס''ל תולדת חמה מותרת ולרבנן דתמן ל''ק דכי קאמרי אליבא דת''ק הוא דקאמרי ומוקמי להסיפא כת''ק:
תמן. בבבל אמרין על הא דקתני במתניתין ולא יפקיענה בסודרין דבדוקא קתני סודרין דאלו הנצלה בחמה ממש מותרת דמינכרא היא ולא מיחלפא חמה באור ובתולדת חמה הוא דאסור דלא מנכרא וגזרינן תולדת חמה אטו תולדת האור דהוי בישול:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source