אֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין הזכרים וכו'. ומפרש דטעמא מפני שהעגלה קטנה עושה חריץ כשנגררת אחריהן וקסבר האי תנא דדבר שאין מתכוין אסור:
הלכה: אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת כול'. תַּנֵּי. אֲבָל מְטַייֵל הוּא בָהּ בֶּחָצֵר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. 32b אַף לְעִנְייָן אִיכּוּף כֵּן. תַּנֵּי. יוֹצֵא הוּא הַחֲמוֹר בְּאִיכּוּף שֶׁלּוֹ בִּשְׁבִיל לְחַמְמוֹ. אֲבָל לֹא יִקְשׁוֹר אֶת הַמַּסְרוֹכֵי וְלֹא יַשְׁפִּיל אֶת הָרְצוּעָה שֶׁתַּחַת זְנָבוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מְנָן אִילֵּין מִילַּייָא. דְּתַנִּינָן. הִלְכוֹת שַׁבָּת כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. וִיתִיבִינֵיהּ. מַה בֵּין סוּלָּם לְקִישּׁוּשׁוֹת. סוּלָּם יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. קִישּׁוּשִׁיּוֹת אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וִיתִיבִינֵיהּ. מַה בֵּין קִישּׁוּשׁוֹת לְקַמֵיעַ מוּמְחֶה. דְּתַנֵּי אָסוּר לִבְהֵמָה לָצֵאת בְּקַמֵיעַ מוּמְחֶה. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּיְמֵי. וִיתִיבִינֵיהּ. מַה בֵּין קִישּׁוּשׁוֹת לְאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בְּקִישּׁוּשׁוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יוֹצְאִין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא. תַּנָּיִיו אִינּוּן. מַה דָמַר. יוֹצְאִין בְּקִישּׁוּשׁוֹת. יוֹצְאִין בְּאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וּמָאן דָּמַר. אֵין יוֹצְאִין בְּקִישּׁוּשׁוֹת. אֵין יוֹצְאִין בְּאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני. בברייתא אבל מטייל הוא בה בחצר דלא אסור אלא לצאת לרשות הרבים:
מנן אילין מילייא. מנין לאלו הדברים מחלוקי דינין שנאמרו בפרקין במתני' דתנינן בסוף פ''ק דחגיגה הלכות שבת כההרים התלוים בשערה של ראש כלו' ברמז מיעוט מן המקרא ומיהת רמז כל דהו איכא ואת אמר הכין בתמיה דמה רמז יש לנו לחלוק בין מרדעת לאוכף דבמרדעת קתני לא יצא בזמן שאינה קשורה לו ובאוכף יוצא ואע''פ שאינו קשור לו:
ויתביניה מה בין סולם לקישושות. ולמה לא מותיב ליה נמי מהא דתנינן במתני' ולא בסולם שבצוארו ובקשישות יוצא הוא כדתנינן בתוספתא פ''ה יוצאת היא באגד שע''ג המכה ובקשישין שע''ג שבר בהמה שנשבר רגלה עושין לה דפין מכאן ומכאן וקושרין אותן על מקום השבר והן מעמידין העצם שלא ינוד עד שיתחבר:
סולם יש בו ממש. כלומר בזה יש סברא לחלק לפי שהסולם שבצוארו ניכר הוא מלמעלה הממשות שבו וחשיב משאוי אבל דפי קשישות שעל הרגל אין בהן ממשות שקצרים הן ולא חשיבי משאוי:
ויתביניה מה בין קישושות לקמיע מומחת דתני התם ברישא דתוספתא אסור וכו' והרי תרוייהו לרפואה הן:
ויתביניה מה בין קישושות וכו' דאית תניי תני אין יוצאין בקישושות ובאגד שע''ג המכה לא תני דפליג ומה בין זה לזה:
תניין אינון. גם באגד שע''ג המכה תליא בפלוגתא דהני תנאי דמ''ד יוצאין בקישושות יוצאין נמי בקישושות כהאי תנא דתוספתא ולאידך תנא אין יוצאין בשניהם:
אף לענין אוכף. הדין כן כמו ששנינו במרדעת. בשביל לחממו אם הוא בשביל לחממו מותר אבל לא יקשור בשבת את המסרוכי הן רצועות קטנות שקושרין באוכף ומחזיקין אותו מלפני הבהמה וכן לא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו המחזיק האוכף מלאחריה:
אֵין הָֽרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת. רַב יְהוּדָה אָמַר. כִּיפָּה שֶׁלְּצֶמֶר. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. עִיקָּר הוּא וּשְׁמוֹ יַחְנוּנָה. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לִבְהֵמַה לָצֵאת בְּקַמֵיעַ מוּמְחֶה. אֲמַר לֵיהּ. אִין בַּבְלַייָה דְקַמְתָּה עֲלֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל אין בבלייה. ודאי הכי הוא אתהבבלייא. דר''ז מבבל היה. דקמתמה עלה דהאי מילתא:
לית הדא אמרה. וכי לא ש''מ דהאי תנא ס''ל כתנא דתוספתא דלעיל שאסור לבהמה לצאת בקמיע אע''פ שהקמיע מומחה דהא האי עשב ג''כ מומחה לרפואה הוא:
עיקר. של עשב הוא ושמיה יחנונה וכדפרישית במתני':
חנונות ומפרש רב יהודה כיפה של צמר שמניחין על מצחה כשגוזזין איתה שלא תצטנן:
אֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בַגִּימוֹן. רַב הוּנָא אָמַר. בַּר נִירָא. רַב חִסְדָּא אָמַר. פִּינַקְסְה. אַבָּא בַּר רַב הוּנָא אָמַר. שַׁרְתּוּעָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גִּימוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גִּימוֹל. מָאן דָּמַר. גִּימוֹן. הֲלָכוֹף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ. מָאן דָּמַר. גִּימוֹל. וַתַּֽעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּֽאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תְּהוּ. מָאן דָּמַר גִּימוֹן מְסַייֵעַ לְרַב חִסְדָּא. מָאן דָּמַר גִּימוֹל מְסַייֵעַ לְאַבָּא בַּר רַב הוּנָא וּלְרַב הוּנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ד גימון מסייע לרב הונא ולמ''ד גימול מסייע לר''ח ולאבא בר רב הונא כצ''ל:
אית תניי תני גימון. במתני' ואיכא דתני גימול ולמ''ד גימון לישנא דמיכף הוא לעול כדכתיב הלכוף כאגמון ראשו ולמ''ד גימול כדכתיב כאשר גמלתו:
שרתיעה. כמין שפוד שתוקעין בפיו וג''כ שלא יינק. ובב''ר פ' וישב עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו:
פינקסה. מלשון פינקולין המוזכר בסוף ב''ק אין לוקחן מן הגרדי לא אירין ולא פנקולין. וי''ג פינקורין והוא שאורגין בשפת היריעה וכעין זה קושרין לעגל סביבות פיו כשגומלין אותו שלא יינק מן הפרה. א''נ מלשון ופוקס את פיה דפרק מי שהחשיך:
בר נירא. עול קטן שמשימין עליו שיהא מלומד לניר ולחרישה:
וְלֹא הַפָּרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּד. שֶׁהוּא נוֹתֵן עוֹר קוּפָּד בֵּין דַּדֶּיהָ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵינִק אֶת בְּנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשביל שלא תינק את בנה. אם רוצין לשמור החלב:
פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָֽיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים: רִבִּי בָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דִּבְרֵי חֲכָמִים. אֲפִילוּ לְהִימָּשֵׁךְ בּוֹ אָסוּר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אִם הָֽיְתָה קַרְנָהּ קְדוּחָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קַשְׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי בָּא וָמַר. לֹא תַנִּינָן אֶלָּא הַנָּקָה בַחֲטָם. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שׁוּר שֶׁעִיסּוּקוֹ רַע יוֹצֵא בַּפְרוּמְבִּיָּא שֶׁלּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה נָהֲגוּ כֵן. רִבִּי לִייָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שִׁמְעוֹן בַּר חִייָא. כֶּלֶב יוֹצֵא בַסּוֹגֵר שֶׁלּוֹ. אִם לְחַכּוֹת בּוֹ אָסוּר. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אַפְסָרוֹ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כלב היוצא בסוגר שלו. כדרך שעושין סוגר סביב פי הכלב אם עשוי כדי לחכות בו לפיו אסור דאין זה דרך שמירה ואם שלא לאכול אפסרו שקשור בו ולא ישחיתנו מותר דדרך שמירה היא:
שור שעיסקו רע. ואינו נשתמר אלא בפרומביא כדרך הלובדקים יוצא בפרומביא שלו שזהו דרך שמירתו:
קשייתה. הקשיתי על זה לפני ר' בא מ''ט הא הוי נטירותא יתירתא והודה לדברי ואמר לא תנינן אלא האנקה בחטם שעושין לה דדרך שמירתה היא אבל שאר כל הבהמות כל נטירותא יתירתא משאוי הויא:
אם היתה קרנה קדוחה. ונקובה והרצועה תחובה בתוכה מותר:
פרתו וכו' דברי חכמים אפי' היתה הרצועה שבין קרניה עשויה להמשך בה אסור ולפיכך קאמר שלא ברצון חכמים דלדבריהם אפילו בכה''ג אסור:
משנה: בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא תֵצֵא אִשָּׁה לֹא בְחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ וְלֹא תִטְבּוֹל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם. לֹא בַטּוֹטֶפֶת וְלֹא בַסַּנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין וְלֹא בַכָּבוּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלֹא בְעִיר שֶׁל זָהָב וְלֹא בַקַּטֶלָה וְלֹא בַנְּזָמִים וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה וְאִם יָצָאת אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' במה אשה יוצאה. משום דכל מידי דהוי תכשיט ולא משוי מותרת לצאת בו אלא במקום דאיכא למיגזר דלמא שלפא להו ואתיא לאתויינהו ד' אמות בר''ה גזרו רבנן דלא תצא וכדמפרש התנא ואזיל:
לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן וכולי שבראשה. כלומר בכל אלו אף שהן קשורין בראשה לא תצא בהן ומפרש טעמא משום דאמרו חכמים לא תטבול בהן עד שתרפם שיהיו רפויין ויכנסו המים ביניהם שלא יהיו חוצצין וגזרו דלמא איתרמי לה טבילה של מצוה בשבת ותתיר אותן מפני החציצה ואתיא לאתויינהו ד' אמות בר''ה:
ולא בטוטפת. זהו תכשיט עשוי כמין ציץ וקושרת על המצח בין עיניה:
ולא בסנבוטין. הן כמיני רצועות של צבעונים או של כסף וזהב התלויין בטוטפת ומגיעין עד הלחיים בזמן שאינן תפורין זה בזה הטוטפת בשבכה שלה והסנבוטין בהטוטפת דמתוך שחשובין הן גזרו דלמא שלפא ומחויא לחבירתה או שמא יפלו ואתיא לאתויינהו:
ולא בכבול לר''ה. היא סכוסה שאמרו בגמרא הכא שנתונה תחת הטוטפת לסכץ ויש שנקראו כבלים שעושין להבתולות ברגליהן כדי שלא יפסיעו פסיעה גסה ויהיו נושרות את בתוליהן ודוקא לר''ה דגזרינן שמא יפלו ותביא אותן בידה אבל בחצר מותר ואפי' בחצר שאינה מעורבת דהיא גופה מדרבנן היא וכן בפיאה נכרית דלקמן יוצאה בחצר אבל כל אינך שאסרו חכמים לצאת לר''ה גזרו אף בחצר שאינה מעורבת וטעמא דהתירו בכבול ופיאה נכרית כדי שלא תתגנה על בעלה:
ולא בעיר של זהב. כמין עטרה של זהב וירושלים מצויירת עליה:
ולא בקטלא שבצוארה. שהוא כמין תכשיט שנתון בצואר והאשה חונקת ודוחקת עצמה בו כדי שתראה כבעלת בשר:
ולא בנזמים. של האף:
ולא בטבעת שאין עליה חותם. לחתום בו דאע''ג דתכשיט הוא לה דילמא שלפא ומחויא לחבירתה ואם יש עליה חותם תנינן לקמן דאף חטאת חייבת אם יצאת בו:
ולא במחט שאינה נקובה. ולתכשיט הוא לה וטעמא כדאמרן דאלו בנקובה חייבת חטאת כדתנן במשנה דלקמן:
גָּנִיבָה אָמַר. הֲלָכָה הִיא הָיָה מְלַמֵּד וּבָא. כְּהָדָא דִתְנָן. שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. תַּנֵּי רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי רַב דְּלָייָה. אָֽמְרוּ לוֹ. אוֹ עֲמוֹד מִבֵּינוֹתֵינוּ אוֹ הַעֲבֵר רְצוּעָה מִבֵּין קַרְנֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 33a שֶׁהָיָה מַתְרִיס כְּנֶגְדָּן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. פַּעַם אַחַת יָֽצְאָת וְהִשְׁחִירוּ שִׁינָּיו מִן הַצּוֹמוֹת. אָמַר רִבִּי אִידִי דְּחוּטְרֵיהּ. אִשְׁתּוֹ הָייָת. וּמְנַיִין שֶׁאִשְׁתּוֹ קְרוּיָה עֶגְלָה. לוּלֵא֙ חֲרַשְׁתֶּ֣ם בְּעֶגְלָתִ֔י לֹ֥א מְצָאתֶם֭ חִידָתִֽי: תַּמָּן אָֽמְרִין. שְׁכֵינָתוֹ הָֽיְתָה. וְיֵשׁ אָדָם נֶעֱנַשׁ עַל שְׁכֵינָתוֹ. אָמַר רִבִּי קִירִיס דִּידְמָא. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא סֶפֵּיקָא בְיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מַמְחֶה קַלְקָלָתוֹ תְלוּיָה בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך במה בהמה
ללמדך וכו' והיה סיפוק בידו למחות בשכינתו:
דידמא. שם מקום:
תמן בבבל אמרין פרה של שכינתו היתה. ויש אדם וכו'. ומפני מה תלו הקלקלה בפרתו:
אשתו היתה. שיצאת במה שאסרו חכמים לאשה לצאת ברצועה שבראשה ומשום כבודו כינו חכמים ואמרו פרתו יצאת ברצועה שבין קרניה ומנין שאשתו קרויה עגלה שכן מצינו בשמשון שאמר להפותרים לולא וכו' שהיא גילתה להם:
דחוטריה. משם מקום שהוא כך:
אמר ר' חנניה. לא היה מתריס כנגדן ולא פעם אחת אירע כך שיצאת פרתו ברצועה ועשה תשובה על זה והושחרו וכו':
תני וכו' אמרו לו וכו'. ר' יודה בר פזי ס''ל שעשה מעשה ואמרו לו חכמים או עמוד מבינותינו שלא ילמדו אחרים ממך או וכו' וכדקאמר ר' יוסי בר' בון לפי שהיה מתריס כנגדן לפיכך אמרו לו כן:
הלכה היא היה מלמד ובא. על ר''א בן עזריה קאמר לא שעשה מעשה אלא שהיה בא ללמד הלכה להתיר ברצועה שבין קרניה ובדא הוא דתנינן שלא ברצון חכמים שלא הסכימו עמו להלכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source