גָּדוֹל שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּין הַגּוֹיִם. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. מוֹנֶה שִׁשָּׁה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. וְחָרָנָה אָמַר. עוֹשֶׂה שַׁבָּת וּמוֹנֶה שִׁשָּׁה. רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. מוֹנֶה שִׁשָּׁה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. חֲמִשָּׁה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. אַרְבָּעָה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. שְׁלֹשָׁה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. שְׁנַיִם וְעוֹשֵׂה שַׁבָּת. אֶחָד וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִין אִישְׁתַּבַּאי בִּתְלָתָא הוּא עֲבַד בְּשׁוּבְתָא. רַב הֲוָה חֵילֵיהּ. לִתְרֵין מַחְזִיריִן הוּא עֲבַד שׁוּבְתָא וְאין לא לִתְמוֹהַּ. וִיחוּשׁ לְכָל הַיָּמִים. כְּהָדָא. קִידֵּשׁ אִשָּׁה בְעֵילָם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אִתְפַּלָּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חוֹשֵׁשׁ לָכָל הַנָּשִׁים. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָכָל הַַנָּשִׁים. תַּמָּן יֵשׁ לוֹ תַקָּנָה. יָכוֹל הוֹא לִישָּׂא גִיּוֹרֶת. יָכוֹל הוֹא לִישָּׂא מְשׁוּחְרֶרֶת. הָכָא מָה אִית לָךְ. תַּמָּן אָֽמְרִין. חוֹשֵׁשׁ לְכָל הַיָּמִים וְעוֹשֶׂה כְדֵי קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. בבבל אמרין בדין זה דחושש הוא לכל הימים ועושה בכל יום ויום כדי קיום הנפש שלו בלבד ולא יותר:
תמן. שאני התם דהא מיהת יש לו תקנה לישא אשה או גיורת או משוחררת שאין לו חשש בהן כלל אבל הכא מה אית לך למימר שאם באת לחוש לכל הימים מה תקנה יש לו וכי ימות הוא אם אין לו במה להתפרנס והלכך אי אפשר לו לחוש לכל הימים:
כהדא. דהא תניא נמי דכוותה קידש אשה בעילם המדינה וכלומר אפי' בדרך רחוקה מכאן ואינו יודע איזו היא כגון שקדשה על ידי שליח שא''ל צא וקדש לי אשה סתם ולא חזר אליו לומר זו וזו היא שקדש בשבילו ופליגי בה ר''י ור''ל ולר' יוחנן אסור הוא בכל הנשים דשמא זו היא אחותה או שאר קרובות שנאסרו עליו מחמת קידושיה וא''כ לר' יוחנן אמאי לא יחוש ג''כ כאן לכל הימים:
לתמוה. לשון עיכוב מלשון ולא יכלו להתמהמה:
מחזירין. כל דבר שהוא מונה עד יום המוגבל וחוזר ומונה עד בא אותו יום נקרא מחזור. ואין לו לתמוה ויחוש לכל הימים. האי קושיא שייכא לכ''ע ואף לרב ושמואל ואמאי לא יתעכב בעצמו מלעשות מלאכה בכל הימים דיש לו לחוש בכולן שמא היום הוא שבת:
רב הוה חייליה לתרין מחזירין הוא עבד שובתא. בתמיה וזה הכל מדברי רבי מנא הן כלומר וכי בזה רב כחו הוא שלשני מחזרת המנינים הראשונים הוא עושה שבת שלו והם אינן שבת והוא עושה מלאכה מהן אף בשבת:
א''ר מנא אין אישתבאי בתלתא וכו'. כלומר דר' מנא פריך עלה דר' יצחק דהיכי מצית אמרת הכי דהניחא במנין הראשון אם היה יכול לתלות שנשבה ביום הא' שפיר הוא דמונה ששה ועושה שבת ובמנין השני נמי אם היה יכול לתלות שנשבה ביום הב' וא''כ שבת הראשון שעשה בטעות עשה מ''מ עכשיו מונה חמשה ועושה שבת כהוגן ואם לא היה החשש הספק אלא שמא ביום הראשון נשבה או שמא ביום השני הוה מצינן למימר דהואיל וא''א בענין אחר מונה הוא כך ועושה שבת דממ''נ חד מינייהו של אלו שתי השבתות כהוגן הוא אבל השתא דלא ידע ואיכא עוד למיחש דילמא ביום השלישי נשבה והוא מנה ששה ועשה שבת וחמשה ועשה שבת נמצא שזה עשה מלאכה ביום השבת שהיה ממנין ימי החול שלו ולא קיים שבת לא במנין הראשון ולא במנין השני וכן הוא החשש מיום הג' ואילך אלא דר' מנא מקשה דאם באת לחוש שמא ביום זה ושמא ביום זה א''כ אין כאן שום שבת כהוגן דכשאתה בא לחוש כך ניחוש שמא ביום הג' נשבה והרי זה עשה מלאכה אף בשתי שבתות של מניינים הראשונים וכן מכאן ואילך מקולקל הוא בחשבונו:
מונה ששה ועושה שבת. כברייתו של עולם ואידך אמר עושה שבת בתחלה ומונה ששה וחוזר ועושה שבת כאדם הראשון. מונה ששה ועושה שבת חמשה וכו'. טעמיה דחושש הוא למנות משום ספיקא דכל ימי השבוע וחושש הוא כסדרן שבתחלה חושש הוא שמא נשבה ביום הראשון ומונה ממנו ששה ועושה שבת ואח''כ חושש שמא נשבה ביום השני וכשמנה ממנו ז' ימים כלו ביום הראשון של שבוע זו ומונה מיום ב' חמשה ימים ועושה שבת ואח''כ חושש שמא נשבה ביום הג' ונמצא שכלו ז' ימים הראשונים ביום הב' וא''כ כשמנה אחר הז' הראשונים חמשה ועשה שבת בטעות היה שהרי המנין השני התחיל למנות מיום הב' ועושה שבא אחר חמשה ימים והוא לא נשבה אלא ביום הג' ונמצא שבת שלו ביום הראשון אלא דהואיל ואי אפשר לו בענין אחר תולה כל ספיקיו על הימים של שבוע הראשון שנשבה בו שאם נשבה ביום הא' מונה ששה ועושה שבת ואם ביום הב' מונה חמשה ועושה שבת ואם ביום הג' מונה ארבעה ועושה שבת ואם ביום הד' מונה שלשה ועושה שבת ואם ביום הה' מונה שנים ועושה שבת ואם ביום הו' מונה אחד ועושה שבת אבל שמא נשבה ביום השבת ליכא למיחש דמסתמא היה זוכר בו ואין החשש אלא על כל הימים מימי החול שהן מותרין בעשיית מלאכה ואין אדם משים על לבו לזכור איזה יום שהוא עומד בו ואירע לו המעשה:
גדול שנשבה בין העכו''ם. ואינו יודע מתי שבת כיצד יעשה ופליגי בה רב ושמואל:
מְנָן אִילֵּין מִילַּייָא. וְעָשָׂ֕ה אַחַת. וְעָשָׂה הֵנָּה. וְעָשָׂ֕ה מֵהֵֽנָּה: וְעָשָׂ֕ה אַחַת. לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. הֵנָּה. לְחַייֵב עַל כּוּלְֹּהֹן אַחַת. מֵהֵֽנָּה: לְחַייֵב עַל הַתּוֹלְדוֹת. אוֹ נֵימַר. בָּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּנֵּי רִבִּי זַכַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ קִיטֵּר וְנִיסַּךְ בְּהֶעֱלֶם אֶחָד חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בַּבָלַייָא. עֲבַרְתְּ בָיָדָךְ תְּלָתָא נְהָרִין וְאִיתָבַּרְתְּ. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַד לָא יַתְבְּרִינֵּיהּ בְּיָדֵיהּ יֵשׁ כָּאן אַחַת אֵין כָּאן הֵנָּה. מִן דְּתַבְרָהּ בְּיָדֵיהּ יֵשׁ כָּאן הֵנָּה אֵין כָָּאן אַחַת. וִיהִי כֵן בָּעֲבוֹדָה זָרָה. בָּעֲבוֹדָתָהּ כַּעֲבוֹדַת הַגָּבוֹהַּ בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה. בָּעֲבוֹדָתָהּ לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. בָּעֲבוֹדַת הַגָּבוֹהַּ לְחַייֵב עַל כּוּלְֹּהֹן אַחַת. בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה לְחַייֵב עַל מִקְצָתָהּ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצָחָק. כְּתִיב אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶֽחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהֵבִיא פָּר. מִצְוֹת שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵבִיא עֲלֵיהֶן פָּר. יָצָאת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ פָר אֶלָּא שְׂעִירָה בִלְבַד. הָתִיבוּן. הֲרֵי חֲלָבִים וָעֲרָיוֹת הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ 41a מֵבִיא עָלֶיהָ פָּר. לָא אֲתִינָן מַתְנֵי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תּוֹלְדוֹת. חֲלָבִים אֵין לָהֶן תּוֹלְדוֹת. עֲרָיוֹת עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְעָרֶה כְגוֹמֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. שַׁבָּ֥ת הִיא לַֽיי. לְחַייֵב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי אִילָא. כְּתִיב כָּל הָֽעוֹשֶׂה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: לֹא הָעוֹשֶׂה בוֹ וּבַחֲבֵירוֹ. אַתָּ אָמַר. אֵין הָשַּׁבָּתוֹת מִצְטָֽרְפוּת. חוֹלְקוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן רִבִּי בּוּן. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָן מִצְטָֽרְפוּת כָּךְ אֵין חוֹלְקוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא מחוורתא כדאמרינן מעיקרא. דמשבת היא לה' ילפינן דגילתה לנו התורה דכגופין מחולקין הן וחייב על כל שבת ושבת:
א''ר יוסי בר' בון. דאי מהכא ליכא למישמע מידי שאני אומר כשם שאין השבתות מצטרפות כך אין חולקות דטעמא דאין מצטרפות משום דהויא כמו אוכל חצי זית חלב וחזר ואכל חצי זית דקיי''ל דבהעלם א' מצטרפות והוא שישהא מתחלה ועד סוף לא יותר מכדי אכילת פרס וא''כ אם אכל בשני ימים אפילו הן בהעלם א' אין מצטרפין וה''ה שתי שבתות אינן מצטרפין לשיעור מלאכה אחת אבל אם עשה כשיעור וחזר ועשה מלאכה זו בשבת אחרת בהעלם אחת אימא לך דאינן חולקות דהויא כאוכל כזית חלב היום וכזית חלב למחר והכל בהעלם אחת דאינו חייב אלא אחת הואיל ולא היתה לו ידיעה בנתיים:
אמר ר' אילא. מהכא נפקא לן דכתיב כל העושה בו מלאכה יומת ולא העושה בו ובחבירו שאם עשה חצי שיעור בשבת זו וחזר ועשה חצי שיעור בשבת אחרת אפילו בהעלם אחת אינן מצטרפות ואם אתה אומר שאין השבתות מצטרפות לכשיעור א''כ ה''ה דחולקות הן שאם עשה כשיעור בשבת זו וחזר ועשה בשבת אחרת בהעלם אחת חייב על כל שבת ושבת שהרי אתה אומר שכל אחת ואחת בפני עצמה הן:
חברייא אמרין מהכא נפקא לן לחייב על כל שבת ושבת דכתיב שבת היא לה' והאי יתירא הוא דהא כתיב בהאי קרא גופיה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון ושבת היא לה' ללמד שחייב על כל שבת ושבת אפי' בהעלם אחת ובמלאכה אחת:
לא אתינן מיתני. לדרשא דקרא אלו בדברים שיש להן תולדות דהא בעינן נמי למידרש הנה מהנה כדדרשינן בשבת וחלבים לא משכחת בהו תולדות וכן בעריות ואי בהעראה הא קי''ל כל העריות עשה בהן המערה כגומר:
בהשתחויה לחייב על מקצתה. כלומר ודרשא דהנה מהנה תוקמי על השתחויה שאע''פ שלא עשה השתחויה גמור' אלא מקצתה ודומה לה חייב וכעין דדרשת על תולדו' דשבת והדרא קושיא לדוכתה דאימא בע''ז הכתוב מדבר ומשני ר' בון דאפ''ה לא מצית לאוקי קרא בע''ז דכתיב בהאי פרשתא אם הכהן המשיח יחטא וגו' במצות שהמשיח מביא עליהן פר הכתוב מדבר והיינו בשאר מצוות יצאת ע''ז שאין משיח מביא עליה פר אלא שעירה בלבד:
משאלין מילייה. מילתא באנפי נפשה היא ואדלקמיה קאי כלומר שקבלנו שחותכין ודורשין הדברים של הפסוק הזה. והיותר נכון לגרוס מנא אילין מילייא ואמתני' קאי ומנא לן אלו הדברים לחלק דפעמים שהוא חיוב אחת ופעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת ומפרש משום דכתיב ועשה מאחת מהנה ובתרוייהו המ' יתירה ועוד אחת משמע א' לבד והנה משמע הרבה ועוד דמהנה מיותר לגמרי ועשה אחת מכל וגו' מיבעי ליה הלכך דרוש ביה הכי ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה כלומר דפעמים היא כך אחת שהוא הנה והיינו ועשה אחת דריש על הנה וכדמפרש אבתרה ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת וזה אם הוא בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי זה אחת שהיא הנה שיש כאן שגגות הרבה:
ועשה מהנה. כלומר וכן תדרוש שלפעמים ועשה הנה שהיא אחת. וזהו הנה לחייב על כולהון אחת. וזהו בשגגת שבת וזדון מלאכות שאע''פ שעשה מלאכות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת דשגגת שבת חדא שגגה היא:
מהנה. השתא דריש הנה מיבעי ליה וכתיב מהנה אלא הנה אבות מהנה לחייב על התולדות כמו על האבות:
או נימר. או אינו אלא דנאמר בע''ז הכתוב מדבר שיש בה ג''כ חילוק עבודות וכהאי דתני ר' זכיי לפני ר' יוחנן וכו' ומנא לך למידרש המקרא על שבת וכך הקשה ר' זכיי לר' יוחנן דהרי בע''ז יש זיבח וקיטר וניסך וא''כ אחת שהיא הנה היינו זדון ע''ז ושגגת עבודות שחייב על כל אחת ואחת והנה שהיא אחת שגגת ע''ז וזדון עבודות דהא קרא בחטאת סתמא כתיב ונימר בע''ז הכ' מדבר:
א''ל ר' יוחנן בבלייא עברת בידך תלת נהרין שהלכת דרך רחוק כל כך ועברת שלש נהרות עד שבאת לכאן:
ואיתבדת. נכזבת בדבריך דלא הכי היא אלא שאינו חייב אלא אחת וכלומר דקרא לא מצי איירי בע''ז וכדמסיק ר' יוחנן ואזיל:
עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת אין כאן הנה. יתברינה על הע''ז קאמר ודרך גנאי הוא כלומר שוברה ואיסורה. על דרך מספר החלום ואת שברו. והשתא היכא מצית למידרש לתרוייהו פעמים אחת שהוא הנה ופעמי' הנה שהיא אחת דזה אי אפשר דהניחא דאחת מצית למידרש כדדרשינן לעיל אחת שהיא הנה וכגון עד לא יתברינה בידיה והיינו שלא נמצא בידו שיודע שוברה ואיסורה בעבודות אלו שנעלם ממנו איסור עבודת הללו וא''כ יש כאן אחת כלומר דשפיר מצית למידרש אחת שהיא הנה כדדריש לעיל שהרי זדון ע''ז והוא שידע שע''ז היא אבל לא ידע השובר ואיסור עבודות שלה והרי יש כאן ג' שגגות וחייב על כל אחת ואחת:
אין כאן הנה. כלומר אבל איפכא לא מצית למידרש בכה''ג הנה שהיא אחת דהא ודאי ליתא שהרי יש כאן שגגות הרבה ומיחייב על כל אחת ואחת וא''כ תו לא מצית למידרש פעמים שהוא כך ופעמי' שהוא כך בע''ז:
מן דתברה בידיה יש כאן הנה ואין כאן אחת. בתמיה כלו' דאיפכא ודאי לא משכחת לה שלפעמים הנה שהיא אחת ולא אחת שהיא הנה דהיכי דמי אי בשידע איסור ושוברה מאלו העבודות א''כ דשגג במאי לשתדרוש הנה שהיא אחת שעשה הרבה עבודות ואינו חייב אלא על שגגה אחת דאי ששגג בע''ז א''כ אין לבו לע''ז ואמאי ליחייב אפי' אחת והלכך האי דרשא דקרא דלפעמים אחת שהיא הנה ולא הנה שהיא אחת ולפעמים הנה שהיא אחת ולא אחת שהיא הנה לא מצית כלל למידרש בע''ז:
ויהי כן בע''ז. כלומר דהדר פריך הש''ס אלמה לא מצינן לאוקמי בע''ז ולדרוש הכי דקרא מיירי באלו ג' עניינים בעבודתה בעבודת הגבוה בהשתחויה וכדמפרש ואזיל:
בעבודתה לחייב על כל אחת ואחת. כלומר דרשא דועשה אחת הנה והיינו אחת שהיא הנה מיירי שעבד בעבודתה שדרכה בכך ואינן עבודת גבוה כגון גיפוף ונישוק ופיעור וכיוצא בהן ואם הוא ידע שהיא ע''ז ובשוגג באלו שלא ידע שאלו אסורות הן לע''ז זו חייב על כל אחת ואחת ומקיימת לדרשא אחת שהיא הנה. ודרשא דלפעמים הנה שהיא אחת אתי לעבודת גבוה בע''ז כזו והיינו זיבח וקיטר וניסך שהן עבודת פנים ואע''פ שהן שגגות הרבה הואיל ועבודות אלו אין דרך לעבוד לע''ז זו אמרינן דאין כאן חילוק עבודות ואין חייב אלא אחת:
התיבין הרי חלבים ועריות. דנמי משיח מביא עליהן פר ונוקמי לדרשא דקרא בהן ואחת שהיא הנה בחלב כגון שאכל בחמשה תמחויין ואליבא דר' יהושע דסבירא ליה בפ''ג דכריתות תמחויין מחלקין בהעלם אחד וזה אחת שהחלב שם אחד שהוא הנה דחייב על כל תמחוי ותמחוי והנה שהיא אחת היינו שאכל כמה מיני חלב ואינו חייב אלא אחת דשם אחד הוא ובעריות אחת שהיא הנה כגון שבא על חמש נשיו נדות בהעלה אחת שהיא שם אחת וחייב על כל אחת ואחת משום דגופין מחולקין והנה שהיא אחת כגון שבא על הנדה וחזר ובא עליה וחזר ובא עליה ובהעלם אחת אינו חייב אלא אחת ואכתי מנא לן לאוקי דרשא דקרא בשבת:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה שָׁאַלְתִּי אֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה 41b מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּעֶלֵם אֶחָד מָהוּ. חַייָב אַחַת עַל כּוּלָּן אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אָמַר לוֹ. חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת מִקַּל וָחֹמֶר. וּמָה אִם הַנִּידָּה שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. שַׁבָּת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אָמַרְתִּי לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַנִּדָּה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת. שֶׁהוּא מוּזְהָר עַל הַנִּידָּה וְהַנִּידָּה מוּזְהֶרֶת עָלָיו. תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת. אָמַר לִי הַבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת יוֹכִיחַ. שֶׁאֵין בָּהֶן אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת וְחַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אָמַרְתִּי לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַּבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן עַכְשָׁיו יֵשׁ בָּהֶן לְאַחַר זְמָן. תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אֶחָד. לֹא עַכְשָׁיו וְלֹא לְאַחַר זְמָן. אָמַר לִי הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה יוֹכִיחַ. אָמַרְתִּי לוֹ. בְּהֵמָה כַשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ''ג דכריתות אמר ר''ע וכו'. ולקמן פליגי בה אמוראי באיזה ענין שאל לו ואם קבלה רבי עקיבא ממנו תשובתו או לא:
ומה אם הנדה שאין בה תוצאות הרבה. שאין בה הרבה חיובים בענינה אלא חיוב ביאה בלבד ואינו מוזהר עליה בחטאות הרבה ואעפ''כ אם בא עליה וחזר ובא עליה חייב הוא על כל ביאה וביאה אפי' הן בהעלם אחת דהכי ס''ל לר''א התם לעיל:
שבת שיש בה תוצאות הרבה. מהרבה ענייני מלאכות שמוזהר עליה:
הבא על הקטנות יוכיח. כמו הבא על הקטנה וקטנות דעלמא קאמר ואם היא נדה ואין בה אלא אזהרה אחת שהוא מוזהר עליה אבל קטנה לא שייכא בה אזהרה ואעפ''כ חייב הוא על כל ביאה וביאה:
הבא על הבהמה יוכיח. שחייב על כל ביאה וביאה:
אמרתי לו הבהמה כשבת. כלומר לדידי מיבעיא לי בבא על הבהמה אם חייב על כל ביאה וביאה כמו דמיבעיא לי בשבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source