תַּנֵּי. שָׁווַת סִיכָה לִשְׁתִייָה לְאִיסּוּר וּלְתַשְׁלוּמִים אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לְאִיסּוּר אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. וְהָא תַנֵּי. וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ. לָהָבִיא אֶת הַסָּךְ וְאֶת הַשּׁוֹתֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן סָךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. אִם אוֹמֵר אַתְּ. לֵית כָּאן סָךְ. לֵית כָּאן שׁוֹתֶה. דִּלֹא כֵן דָּבָר שֶׁהוּא בָא מִשְׁנֵי לָווִין מִצְטָרֵף. מְנַיִין שֶׁהוּא מְחוּוָּר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי אֶלָעָזָר בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי. לֹא נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. לַחַי אָסוּר לֹא כָל שֶׁכֵּן לָמֵת. אֵי זֶה דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַכ וְאָסוּר לַמֵּת. הֲוֵי אוֹמֵר. זֶה סִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. לקמן בפ' האורג שיעור וכו' כמלא רחב הסיט כפול והכא את אמר הכין לשיעור אחר. ומשני תמן בצובע מיירי השיעור והכא במוציא כדי לצבוע קאמר:
לית כאן סך. סמי מכאן סך:
אם אומר את לית כאן סך לית כאן שותה א''כ סמי נמי מכאן שותה דלא איצטריך לרבות דהא שתיה בכלל אכילה הוא וכתיב וכל זר לא יאכל:
דלא כן דבר שהיא בא משני לאוין מצטרף. בתמיה וכלומר דאל''כ דמרבה את מולא יחללו את השותה הא מכיון שאינן משם אחד בדין הוא שאין אכילה ושתיה מצטרפין ואנן לא תנינן הכי דהא דתנינן גבי יה''כ האוכל ושותה אינן מצטרפין היינו משום דשאני גבי יה''כ דביתובי דעתא תליא מילתא ובהכי לא מיתבא דעתיה אבל בעלמא מצטרפין הן וכדתנן בפ''י דנזיר אפי' שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וה''ה ה''נ בתרומה וטעמא דהכל משם א' הוא ואי אמרת לרבות את השותה בדוקא קתני א''כ אכילה ושתיה משני לאוין הן באין ובדין הוא שלא יצטרפו אלא על כרחך דה''ק לרבות את הסך כשותה ושותה נפקא לן דאכילה ושתיה הכל אחד הוא:
מנין שהוא מחוור בעשה. לענין חוץ לחומה הוא דאע''ג דאמרינן הסך חוץ לחומה אינו עובר בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך דאינה בכלל אכילה מ''מ בעשה הוא עובר ומנין לזה. וקאמר ר' אלעזר מדכתיב גבי וידוי מעשר ולא נתתי ממנו למת ומה אנן קיימין להמקרא הזה אם כהאי דתנינן התם בפ''ה דמעשר שני דלהביא לו ארון ותכריכין לחוד הוא דקאי קשיא דהא דבר שאסור לחי הוא דמעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ולשתייה ולא לעשות ממנו שאר צרכיו ולקנות מלבושין ואם לחי הוא אסור לכ''ש למת ולמאי איצטריך אלא איזה דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אמר זה סיכה ואם סך ממנו למת עובר בעשה הוא דמכלל דלא נתתי הוא בא וה''ה לענין חוץ לחומה דנהי דאין בכלל לאו דלא תוכל לאכול דאע''ג דכתיב התם נמי ויצהרך אמרי' דסיכה אינה בכלל הלאו מ''מ בעשה הוא:
והא תני. בת''כ פ' אמור ולא יחללו דכתיב גבי זר האוכל בתרומה להביא את הסך ואת השותה אלמא דהסך עובר בלאו:
הלכה: 60b ד. מִנַּיִין לְסִיכָה כול'. כְּהָדָא דְּתָנֵי. בַּשַּׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. בְּתִשְׁעָה בְאַב וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וקשיא. דקתני תבלין מצטרפין זה עם זה וכי כמון ומלח ראוין להצטרף הן:
במיני מתיקה שנו. שכן דרך לתת שאר תבלין ממינין הרבה בתוכן:
גמ' כהדא דתני וכו'. לפרש דלאו כשתייה ממש ולענין עונש נמי קאמר אלא לענין איסור בלבד הוא דאמרי וכהאי ברייתא דתני שוות סיכה לשתייה לאסור ולענין תשלומין לזר בתרומה אבל לא לעונש עליה כשתייה וביום הכפורים לאיסור אבל לא לעונש וגרסי' להא לקמן בפ''ק דתענית בהלכה ו' ובפ''ב דמעשר שני בהלכה ב':
משנה: הַמּוֹצִיא עֵצִים כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. תַּבְלִין כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה וּמִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. קְלִיפֵּי אֱגוֹזִים קְלִיפֵּי רִמּוֹנִים אִסָטִיס וּפוּאָה כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כִּשְׂבָכָה. מֵי רַגְלַיִם נֶתֶר וּבוֹרִית קְימוּנְיָא וְאָֽשְׁלָג, כְּדֵי לְכַבֵס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כִּשְׂבָכָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם׃
Pnei Moshe (non traduit)
נתר. אלו''ם בלע''ז והוא מין אדמה:
ובורית. הוא שעושין לנקות את הגוף והידים:
קימונייא. עשב שמנקין בעפרו את הזוהמא מהידים ונקרא קליא בגמרא והוא לשון ערבי אלקליא:
אשלג. מפרש בגמרא אצרות רוח שנוצר מהרוח ובבבלי אמרו דמשתכח בניקבי מרגניתא:
כדי להעביר על הכתם. כתם הנמצא בבגד ואינו ידוע אם מדם הנדה הוא או לא תנינן בפ''ט דנדה דמעבירין עליו שבעה סממנין לבדקו ואלו ארבעה הם ג''כ מהן דאם העביר עליו הז' סממנין כסדר דקתני התם ולא עבר ה''ז צבע ואם עבר או שדיהה ה''ז כתם ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' פלפלת כל שהוא. אין זה פלפלין המצוי בינינו אלא מין בפ''ע ונקרא פלפלת והוא לריח הפה:
ועטרן. סגולה לכאב חצי הראש:
מיני בשמים. לריח טוב וכל שהוא חזי:
ומיני מתכות כל שהן. דחזי למיעבד לדרבן קטן:
ממקק הרקב שבא מהספרים ומן מטפחותיהן וטעונין גניזה כל שהן וכו':
מאומה מן החרם. ומדאחשביה קרא לאיסוריה א''כ כשמוציאו אפילו כל שהוא חשיבא הוצאה ואין הלכה כר' יהודה:
קליפי רמונים וצובעים בהם ואסטיס ופואה הן עשבים שצובעין במימיהן:
בגד קטן בסבכה. בפי סבכה שעושין בראש השבכה כמין מעט בגד:
מתני' המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. ביצת תרנגולת כדלעיל בפ''ח:
ומצטרפין. כל מיני תבלין זה עם זה:
הלכה: ה'. וְקַשְׁיָא. כָּמוּן וּמֶלַח מִצְטָֽרְפִין. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וקשיא. דקתני תבלין מצטרפין זה עם זה וכי כמון ומלח ראוין להצטרף הן:
במיני מתיקה שנו. שכן דרך לתת שאר תבלין ממינין הרבה בתוכן:
גמ' כהדא דתני וכו'. לפרש דלאו כשתייה ממש ולענין עונש נמי קאמר אלא לענין איסור בלבד הוא דאמרי וכהאי ברייתא דתני שוות סיכה לשתייה לאסור ולענין תשלומין לזר בתרומה אבל לא לעונש עליה כשתייה וביום הכפורים לאיסור אבל לא לעונש וגרסי' להא לקמן בפ''ק דתענית בהלכה ו' ובפ''ב דמעשר שני בהלכה ב':
תַּמָּן תַּנִּינָן. שִׁיעוּר הַמְלַבֵּן הַמְנַפֵּס וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. תַּמָּן בְּצוֹבֵעַ. בְּרַם הָכָא בְּמוֹצִיא לִצְבוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. לקמן בפ' האורג שיעור וכו' כמלא רחב הסיט כפול והכא את אמר הכין לשיעור אחר. ומשני תמן בצובע מיירי השיעור והכא במוציא כדי לצבוע קאמר:
לית כאן סך. סמי מכאן סך:
אם אומר את לית כאן סך לית כאן שותה א''כ סמי נמי מכאן שותה דלא איצטריך לרבות דהא שתיה בכלל אכילה הוא וכתיב וכל זר לא יאכל:
דלא כן דבר שהיא בא משני לאוין מצטרף. בתמיה וכלומר דאל''כ דמרבה את מולא יחללו את השותה הא מכיון שאינן משם אחד בדין הוא שאין אכילה ושתיה מצטרפין ואנן לא תנינן הכי דהא דתנינן גבי יה''כ האוכל ושותה אינן מצטרפין היינו משום דשאני גבי יה''כ דביתובי דעתא תליא מילתא ובהכי לא מיתבא דעתיה אבל בעלמא מצטרפין הן וכדתנן בפ''י דנזיר אפי' שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וה''ה ה''נ בתרומה וטעמא דהכל משם א' הוא ואי אמרת לרבות את השותה בדוקא קתני א''כ אכילה ושתיה משני לאוין הן באין ובדין הוא שלא יצטרפו אלא על כרחך דה''ק לרבות את הסך כשותה ושותה נפקא לן דאכילה ושתיה הכל אחד הוא:
מנין שהוא מחוור בעשה. לענין חוץ לחומה הוא דאע''ג דאמרינן הסך חוץ לחומה אינו עובר בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך דאינה בכלל אכילה מ''מ בעשה הוא עובר ומנין לזה. וקאמר ר' אלעזר מדכתיב גבי וידוי מעשר ולא נתתי ממנו למת ומה אנן קיימין להמקרא הזה אם כהאי דתנינן התם בפ''ה דמעשר שני דלהביא לו ארון ותכריכין לחוד הוא דקאי קשיא דהא דבר שאסור לחי הוא דמעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ולשתייה ולא לעשות ממנו שאר צרכיו ולקנות מלבושין ואם לחי הוא אסור לכ''ש למת ולמאי איצטריך אלא איזה דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אמר זה סיכה ואם סך ממנו למת עובר בעשה הוא דמכלל דלא נתתי הוא בא וה''ה לענין חוץ לחומה דנהי דאין בכלל לאו דלא תוכל לאכול דאע''ג דכתיב התם נמי ויצהרך אמרי' דסיכה אינה בכלל הלאו מ''מ בעשה הוא:
והא תני. בת''כ פ' אמור ולא יחללו דכתיב גבי זר האוכל בתרומה להביא את הסך ואת השותה אלמא דהסך עובר בלאו:
נֶתֶר. נִטְרוֹן. בִּירִית. בִּירִיתָה. קְימוּן. קַלְיָא. אָֽשְׁלָג. רִבִּי יוּסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אצרות רֵוח.
Pnei Moshe (non traduit)
נתר וכו'. כדפרישית במתני':
נשרון. היינו אלו''ם ונקרא כך שכך הוא בטבעו ממין אדמה:
משנה: פִּלְפֶּלֶת כָּל שֶׁהוּא. וְעִיטְרָן כָּל שֶׁהוּא מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתְּכוֹת כָּל שֶׁהֵן. מֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ מִמֶּקֶק סְפָרִים מִמֶּקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם כְּל שֶׁהֵן מִפָּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגוֹנְזָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה כָּל שֶׁהוּא שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם׃
Pnei Moshe (non traduit)
נתר. אלו''ם בלע''ז והוא מין אדמה:
ובורית. הוא שעושין לנקות את הגוף והידים:
קימונייא. עשב שמנקין בעפרו את הזוהמא מהידים ונקרא קליא בגמרא והוא לשון ערבי אלקליא:
אשלג. מפרש בגמרא אצרות רוח שנוצר מהרוח ובבבלי אמרו דמשתכח בניקבי מרגניתא:
כדי להעביר על הכתם. כתם הנמצא בבגד ואינו ידוע אם מדם הנדה הוא או לא תנינן בפ''ט דנדה דמעבירין עליו שבעה סממנין לבדקו ואלו ארבעה הם ג''כ מהן דאם העביר עליו הז' סממנין כסדר דקתני התם ולא עבר ה''ז צבע ואם עבר או שדיהה ה''ז כתם ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' פלפלת כל שהוא. אין זה פלפלין המצוי בינינו אלא מין בפ''ע ונקרא פלפלת והוא לריח הפה:
ועטרן. סגולה לכאב חצי הראש:
מיני בשמים. לריח טוב וכל שהוא חזי:
ומיני מתכות כל שהן. דחזי למיעבד לדרבן קטן:
ממקק הרקב שבא מהספרים ומן מטפחותיהן וטעונין גניזה כל שהן וכו':
מאומה מן החרם. ומדאחשביה קרא לאיסוריה א''כ כשמוציאו אפילו כל שהוא חשיבא הוצאה ואין הלכה כר' יהודה:
קליפי רמונים וצובעים בהם ואסטיס ופואה הן עשבים שצובעין במימיהן:
בגד קטן בסבכה. בפי סבכה שעושין בראש השבכה כמין מעט בגד:
מתני' המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. ביצת תרנגולת כדלעיל בפ''ח:
ומצטרפין. כל מיני תבלין זה עם זה:
צִפֹּרֶת כְּרָמִים בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה כָּל שֶׁהִיא. שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִירְפוּאָה. אָמַר רִבִּי אָחָא. שֶׁכֵּן אִשָּׁה סְטִיפָה מוֹשֶׁחֶת מִמֶּנָּהּ וְהִיא מִתְרַפָּא. תַּמָּן אָֽמְרִין. מָאן דְּבָעֵי נִיפְרוֹשׁ מִן דֶּרֶךְ הָאָרֶץ אֲכִיל פַּלְגָּא וּשְׁבִיק פַּלָגָּא. שֶׁלִּשְׂמֹאל אָסוּר וְשֶׁלִּימִין מוֹתָּר. אָבַד כָּל שֶׁהוּא חָסֵר כָּל שֶׁהוּא אֵין לוֹ תְקָנָה עוֹלָמִית. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי יוּסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. יְהַב לָהּ גַּו צְלוֹחִית דְּבַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
שכן אשה סטיפה. שיש לה בקעים בפניה ומלשון המוסטפות בריש דמאי הוא:
מאן דבעי ניפרוש מדרך הארץ. שלא יוכל לשמש:
אכיל פלגא ושביק פלגא. שכך היא הסגולה או לאכול כולו או שלא לאכלו ואם אוכלו פלגא של שמאלו אסור מפני שמתעקר ושל ימין שלו מותר דיש תקנה לאכול כולו ואם אבד כל שהוא או חסר כל שהוא ממנה שוב אין לו תקנה עולמית:
יהב לה. גו צלוחית דבש. והיא מתקיימת שלא תחסר כל שהוא שהדבש הוא מקיים למה שמטמינין בתוכו:
חָגָב חַי כָּל שֶׁהוּא. מֵת כַּגְּרוֹגֶרֶת. הָדָא דָאַתְּ אָמַר. בְּטָהוֹר. אֲבָל בְטָמֵא כִּמְלוֹא פִי הַכֶּלֶב.
Pnei Moshe (non traduit)
בטהור. דחזי לאכילה דחגבים אין טעונין שחיטה אבל בטמא ומת שיעורו כמלא פי הכלב:
זֶרַע קִישּׁוּאִין שְׁנַיִם. זֶרַע דִּילוּעִין שְׁנַיִם. זֶרַע פּוֹל מִצְרִי שְׁנַיִם. תַּנֵּי. חִיטִּים מָדִיּוֹת שְׁתַּיִם. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. חִיטִּין עַל יְדֵי שֶׁהֵן חֲבִיבוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁאַר זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תני חטים מדיות שתים וכו'. גרסינן לה לעיל פ' כלל גדול בהלכה א':
זֵרְעוֹנֵי גִינָּה פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר. חֲמִשָּׁה. מָה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ לְהִיזָּרַע בָעֲרוּגָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שכן דרכן להיזרע בערוגה. חמשה ופחות מכאן אין נזרעים בערוגה:
הלכה: ז. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ הוֹצִיא וְהוֹצִיא בְהֶעֱלֵם אֶחָד כְּלוּם הוּא חַייָב אֶלָּא אֶחָד. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. שֶׁלֹּא תֹאמַר. מִינִים הַרְבֶּה יֵיעָשׂוּ בְּהֶעֱלֵימוֹת הַרְבֶּה וִיהֵא חַייָב עַל כָּל אַחַת וַָאַחַת. לָפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וקשיא. למה לי למיתני אע''פ שיש בו מינין הרבה פשיטא והרי אילו הוציא וחזר והוציא בהעלם אחד כלום הוא חייב אלא אחת:
למי נצרכא לר''א. דאמר בפ''ג דכריתות קצר וקצר אפילו בהעלם אחת נעשה כמי שעשה בהעלמות הרבה ויהא חייב על כל אחד ואחד ושלא תאמר דה''נ הואיל ויש כאן ממינים הרבה יעשו כמו בהעלמות הרבה ויהא חייב על כל א' וא' לפום כן צריך מימר דאינו חייב אלא אחת אפילו לר''א דשאני התם דמיהת עשה כל המלאכה כשיעור בפני עצמה אבל הכא הכל בהוצאה אחת ובבת אחת:
אף ר''ש מודה בה. ר''ש דלעיל בפ' המוציא דס''ל לא אמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעיהן דאפילו המצניע שיעורא זוטא מיהת בעי ואם לא הצניעו מעיקרא ס''ל דצריך שיעור גדול ממה שס''ל לחכמים כדקאמר התם כולן ברביעית מידה הוא בריח רע דהוצאתו בכל שהוא לפי שלפעמים מוציאין אותן כדי לעשן לחולן וכן מודה ר''ש באיסורי הנאה דאיסורן אחשבינהו והכי גריס נמי לקמן בפ' המצניע:
גמ' תני אף ריח רע כל שהוא. שרוצה להוציאו מן הבית וכל שהוא חשיבה הוצאה:
משנה: הַמּוֹצִיא קוּפַּת הָרוֹכְלִין אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה אֵינוֹ חַייָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. זֵרְעוֹנֵי גִינָּה פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר חֲמִשָּׁה. זֶרַע קִשּׁוּאִין שְׁנַיִם. זֶרַע דְּלוּעִין שְׁנַיִם זֶרַע פּוֹל מִצְרִי שְׁנַיִם. חָגָב חַי כָּל שֶׁהוּא. מֵת כַּגְּרוֹגָרֶת. צִפֹּרֶת כְּרָמִים בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה כָּל שֶׁהוּא מִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִירְפוּאָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא כָּל שֶׁהוּא מִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לַקָּטָן לִשְׂחֹק בּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
חגב חי כל שהוא. דחשוב ואם מת שיעורו בכגרוגרת כשאר אוכלין:
ציפורת כרמים. שהוא מצוי שם ובין הדקלים:
לרפואה. להתחכם והכא מפרש בגמרא למשיחה למי שיש לו בקעים בפניו ובגופו:
לשחק בו. ות''ק סבר דלא יהבינן ליה לתינוק דילמא מיית ואכיל ליה ואין הלכה כר' יהודה:
זרע קשואין. שיעורן בשנים וכן זרע דילועין וכו' בשנים מהן חשובין להוצאה:
חמשה. מהן הוי שיעור להוצאה ואין הלכה כר' יוסי בן בתירא:
זרעוני גינה. שאין נאכלין שיעורן בפחות מכגרוגרת ולא כשיעור אוכלין שהוא כגרוגרת:
אלא חטאת אחת. דכולה חדא הוצאה חשיבא:
מתני' המוציא קופת הרוכלין. המוכרי בשמים ויש להן הרבה מינין מצרורות בשמים בקופות שלהן:
הלכה: ו'. 61a תַּנֵּי. אַף רֵיחַ רַע כָּל שֶׁהוּא. אָמַר רִבִּי אִילָא. אַף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה בָהּ. מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִיסּוּרֵי הֲנָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וקשיא. למה לי למיתני אע''פ שיש בו מינין הרבה פשיטא והרי אילו הוציא וחזר והוציא בהעלם אחד כלום הוא חייב אלא אחת:
למי נצרכא לר''א. דאמר בפ''ג דכריתות קצר וקצר אפילו בהעלם אחת נעשה כמי שעשה בהעלמות הרבה ויהא חייב על כל אחד ואחד ושלא תאמר דה''נ הואיל ויש כאן ממינים הרבה יעשו כמו בהעלמות הרבה ויהא חייב על כל א' וא' לפום כן צריך מימר דאינו חייב אלא אחת אפילו לר''א דשאני התם דמיהת עשה כל המלאכה כשיעור בפני עצמה אבל הכא הכל בהוצאה אחת ובבת אחת:
אף ר''ש מודה בה. ר''ש דלעיל בפ' המוציא דס''ל לא אמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעיהן דאפילו המצניע שיעורא זוטא מיהת בעי ואם לא הצניעו מעיקרא ס''ל דצריך שיעור גדול ממה שס''ל לחכמים כדקאמר התם כולן ברביעית מידה הוא בריח רע דהוצאתו בכל שהוא לפי שלפעמים מוציאין אותן כדי לעשן לחולן וכן מודה ר''ש באיסורי הנאה דאיסורן אחשבינהו והכי גריס נמי לקמן בפ' המצניע:
גמ' תני אף ריח רע כל שהוא. שרוצה להוציאו מן הבית וכל שהוא חשיבה הוצאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source