משנה: הַבּוֹנֶה כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַייָב. הַבּוֹנֶה כָל שֶׁהוּא. הַמְסַתֵּת וְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ וּבַמַּעֲצָד הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא חַייָב. זֶה הַכְּלָל כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בַּשַּׁבָּת חַייָב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַמַּכֶּה בַקּוּרְנָס עַל הַסַּדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְתַקֵּן מְלָאכָה:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף המכה בקורנס על הסדן. הוא כמו עמוד עב של ברזל העומד לפני האומנין אינקלומ''א בלע''ז ועושין כן בשעת מלאכה להחליק את הקורנס נקרא מורטי''ר וזהו כמתקן מלאכה ואע''פ שאינו מן המלאכה ממש מחייב. ואין הלכה כרשב''ג:
ומלאכתו מתקיימת. שא''צ להוסיף יותר ועשה כן בשבת חייב:
הקודח. במקדת ועושה נקב בכל אלו בכל שהוא חייב:
ובמעצד. קורנס של ברזל:
המסתת את האבן. שמתקנו מן הצדדים ומרבעו וזהו גמר מלאכה כמו המכה בפטיש:
מתני' הבונה. שאמרו באבותמלאכות:
כמה יבנה. משום דה''א דאין מדרך לבנות אלא מה שנקרא בנין ולפיכך מפרש בה התנא יותר מבשארי אבות מלאכות שנשנו שלא מצינו ששואל בהם כמה יקצור או כמה יחרוש וכו' וכאן מאריך בלישניה הוא וכדאמרן להשמיענו דהבונה כל שהוא חייב לפי שכך מצינו במשכן שכן קרש שנפל בו דרנא הטיף לתוכי אבר וסותמו:
תַּנֵּי. אֵין מִתְעַסְּקִין לֹא בַחֲלָבִים וְלֹא בָעֲרָיוֹת. 68a הַמִּתְעַסֵּק בַּשַּׁבָּת פָטוּר. בַּחֲלָבִים וּבָעֲרָיוֹת חַייָב. הֵיךְ עֲבִידְא. אָמַר. הֲרֵי אֲנִי קוֹצֵר חֲצִי גְּרוֹגֶרֶת. וְקָצַר כִּגְרוֹגֶרֶת פָּטוּר. הֲרֵי אֲנִי אוֹכֵל חֲצִי זַיִת. וְאָכַל כְּזַיִת חַייָב. הֲרֵי אֲנִי מִתְחַמֵּם בָּהּ. וְהֶעֱרָה בָהּ חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך פרק הזורק
אמר הרי אני קוצר חצי גרוגרת. שהוא פחות מכשיעור ואין בו חיוב חטאת ואף על פי שעלתה בידו וקצר כגרוגרת אחר כך פטור שלא נתכוון לקצור כשיעור אבל בחלב אם אמר הריני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב שכן נהנה בגרונו כזית וכן בעריות אמר הריני מתחמם בה ולא נתכוין ליותר ועלתה בידו שהערה בה חייב שכן נהנה:
תֵּנֵּי. אֶחָד מֵבִיא אֶת הָאֶבֶן וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הַטִּיט. הַמֵּבִיא אֶת הַטִּיט חַייָב. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. סָבַר רִבִּי יוֹסֵי. אֶבֶן בְּלֹא טִיט בִּנְייָן. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם נָתַן אֶת הַטִּיט תְּחִילָּה וְאַחַר כָּךְ נָתַן אֶת הָאֶבֶן שֶׁהוּא חַייָב. הַבַּנַּאי שֵׁיִּישֵׁב אֶת הָאֶבֶן בְּרֹאשׁ הַדִּימוֹס חַייָב. לְמִי נִצְרְכָה. לְרַבָּנִן. וְהָהֵן דַּעֲבַד דַּפִּין וְהָהֵן דַּעֲבַד סַפְייָן. חַייָב מִשּׁוּם בּוֹנֶה.
הלכה: הַבּוֹנֶה כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַייָב כול'. מַה בִּנְייָן הָיָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהְיוּ נוֹתְנִין קְרָשִׁים עַל גַּבֵּי אֲדְנִים. וְלֹא לְשָׁעָה הָֽיְתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים וְחוֹנִים עַל פִּי הַדִּיבֵּר כְּמִי שֶׁהוּא לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַכְנִיסָן לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁהוּא לְעוֹלָם. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ מִן הַצַּד. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ נָתוּן עַל גַּבֵּי דָּבָר אַחֵר. הָדָא אָֽמְרָה. בִּינְייָן עַל גַּבֵּי כֵלִים בִּינְייָן. אֲדָנִים בַּקַּרְקַע הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה בנין היה במשכן וכו'. גרסי' להא לעיל פ' כלל גדול בסוף הלכה ב' וכדפרישית שם עד אדנים בקרקע הן ועד דעביד ספיין חייב משום בונה:
שְׁמוּאֵל אוֹמֵר. הַמַּלְחִים אֵת הַתִּירְצִין חַייָב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וְקַשְׁיָא. דָּבָר שֶׁאִילּוּ עֲשָׂאָהּ בַּשַּׁבָּת חַייָב חַטָּאת בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. רִבִּי חֲנֲנְיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִתִּירוּ סוֹפוֹ מִפְּנֵי תְחִילָּתוֹ. שֶׁאִם אָמַר אַתְּ שֶׁלֹּא יַחֲזִיר. אַף הוּא אֵינוֹ פּוֹתֵחַ. וְלֹא יִפְתַּח. אַף הוּא מְמָעֵט בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב. אָמַר רִבִּי אָחָא. מַחֲזִיר. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיר כָּל צָרְכוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן. כְּשֶׁאֵין שָׁם פֶּתַח. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם פֶּתַח מִשְׁתַּמֵּשׁ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמואל אמר המלחם את התריסין וכו'. גרסינן להא לקמן בפ''ק דביצה בהלכה ה' על המתניתין ב''ש אומרים אין מסלקין את התריסין בי''ט וב''ה מתירין אף להחזיר. המלחם וכמו המחלם מלשון הדר חלים לפי שעשוין הן כעין שני פרקים ומחוברין על ידי ציר וכשמסלק מן פתח החנות פותח אותן ומפרקן ומניחן על העצים שלפני החנות ונותן עליהן הדברים למכור וכשהוא מחזיר מחלים ומחבר אותן הפרקים בציר הקבוע באחד מהן ותוחבו בהחור שבשני ומחזירן לסגור את החנות:
וקשיא. לשמואל אם דבר שאלו עשאו בשבת חייב עליו חטאת בזה יהיו ב''ה מתירין אף להחזיר בי''ט:
התירו סופו מפני תחלתו וכו'. ואם לא יפתח אף הוא ממעט בשמחת י''ט שלא יהיו מצוי לקנות דברים הצריכין להיום ומשום שמחת יום טוב התירו חכמים:
אמר ר' אחא. דאיכא לשנויי אליבא דשמואל נמי בהכי דכשהתירו ב''ה להחזיר לא התירו אלא מחזיר בעלמא ובלבד שלא יחזיר כל צרכו ולתקוע הציר בחוזק שלא ינוד ממקומו וכי קאמר שמואל דחייב עליו בשבת כשמחזיר כל צרכו:
בשאין שם פתח. אחר להחנות אבל אם יש שם פתח בזה לא התירו לסלק ולהחזיר אלא משתמש דרך אותו הפתח:
תַּנֵּי. רִבִּי סִימַיי אוֹמֵר. הַמַּרְכִּיב קֶרֶן עֲגוּלָה חַייָב. קֶרֶן פְּשׁוּטָה פָטוּר. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קְנֵי מְנוֹרָה חַייָב. קָנֶה שֶׁלְּצַייָדִין (שֶׁלְּסַייָדִין) פָּטוּר. קְנֵי מְנוֹרָה לָמָּה הוּא חַייָב. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חוּנָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מִשּׁוּם בּוֹנֶה. קָנֶה שֶׁלְּצַייָדִין לָמָּה הוּא פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִלְּמַעֲלָן לְמַטָּן. הָתִיבוּן. הֲרֵי הַחוֹפֵר בַּחוֹלוֹת הֲרֵי מִלְּמַעֲלָן לְמַטָּן הוּא. וְאַתְּ אָמַר. חַייָב. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוּדָן. כָּאן לְשָׁעָה כָאן לִשְׁהוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קרן עגולה. הוא מין כלי זמר ועשוי נקבים נקבים ומכניסין בהן חלילין ומוציאין קולות הרבה ואם היא עגולה דרכן לתקוע בהנקבים בחוזק וחייב ואם הוא פשוטה מכניס אותן בריוח ודרכן לפרקן תמיד ולפיכך פטור:
קני מנורה. המחזירן חייב:
וקנה של ציידין. של הסיידין המלבנין את הבית בסיד ועשוי פרקים פרקים להאריך אותו ולקצר לפי הצורך והמחזירן פטור:
משום בונה. דקסבר ר''א בר' שמעון יש בנין בכלים. מפני שהוא מלמעלן למטן. כלומר אין זה נקרא בנין אלא שלפעמים הוא מאריך ולפעמים מקצרו ואינו מקפיד על הפרקים שבאמצע הקנה אם מה שהוא מלמעלה נתון הוא למטה או בהפך:
הרי החופר בחולות. הרי זה אינו מקפיד למה שלמעלן אם יהיה למטן ואפ''ה את אמר חייב משום חופר:
כאן בקנה של סיידין אינו אלא לשעה בעת שצריך ללבן בו וכאן בחופר הוא לשהות שמתקיים הוא כך:
וְהָהֵן דְּנָקַר כֵּיפִין כַּפִּין עֲמוּדִין רֵחַיִין. מְקַטֵּעַ פְּסֵפָס. מְקַטֵּעַ בּוּלִין. חַייָב מִשּׁוּם מְסַתֵּת. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַמַּרְכִּיב מִיטָּה שֶׁלְּגִילָה חַייָב מִשׁוּם בּוֹנֶה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. אֵינוֹ אֶלָּא כְנוֹטֵל מַלְבֵּן וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי לְבֵינִים בַּשַּׁבָּת. רַב הַמְנוּנָא הוֹרֵי לְרֵישׁ גָּלוּתָא לְהַתִּיר שׁוּלְחָן שֶׁלִּפְרָקִים בַּשַּׁבָּת. אָמַר. רַב חוּנָה בַּר חִייָה הֲוָה עִמֵּיהּ. שָׁמַע רַב יְהוּדָה וְאָמַר. מָאן דְּהוֹרֵי לֵיהּ לָא יְלִיף וְלָא שִׁימֵּשׁ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. מָאן דְּהוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הוֹרֵי לֵיהּ. דְּתַנֵּי. לְווָחִים שֶׁבַּסְּפִינָה וְשֶׁבָּעֲרִיסָה וְנַקְלִיטֵי הַמִּיטָּה וְרֶגֶל הַשּׂוּלְחָן וְיַד הַסַּכִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יַחֵזִיר. אִם הֶחֱזִיר הֲרֵי זֶה פָטוּר. וְאִם תָּקַע הֲרֵי זֶה חַייָב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם הָיוּ 68b רָפִים נוֹטֵל וּמַחֲזִיר. תַּנֵּי. תְּקוּעִים חִיבּוּר לְטוּמְאָה וּלְהַזָּיָה. קְּבוּעִים חִיבּוּר לְטוּמְאָה וְאֵינוֹ חִיבּוּר לְהַזָּיָה. הַנּוֹטְלִין וְהַנּוֹתְנִין אֵינָן חִיבּוּר לֹא לְטוּמְאָה וְלֹא לְהַזָּייָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. תַּמָּן דַּרְכָּן לְקֶבַע. לֹא לְקֶבַע אֵינָן חִיבּוּר. בְּרַם הָכָא תְּקִיעָתָן הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולהזייה. שאם הזה על האחד מהן עלתה הזאה על כולן ואם קבועים ולא תקועים חיבור הן לטומאה אבל לא להזייה והתם גריס גם בקבועים חיבור לטומאה ולהזייה אבל הניטלין זה מזה וחוזרין ונותנין עליהן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזייה קתני מיהת גבי קבועין דחיבור הן לטומאה והכא את אמר הכין בתמיה דדוקא אם תקע ה''ז חייב הא אפילו בקבע חיבור מיקרי תמן דרכן לקבע לא לקבע אינו חיבור. כלומר שאני התם שדרכן בכך אם תקע אותן ואע''פ שלא תקען נוחין הן להשתמש בהן ואם לא קבע אז הוא דאינן חיבור והלכך בקבע תליא מילתא אבל הכא תקיעתן הוא גמר מלאכתן לפי שמדרך לתקוע אותן בחוזק שלא יתפרדו ולפיכך דוקא אם תקע ה''ז חייב:
תני. בתוספתא פ''א דב''ב דכלים גבי יתידות המחרישה ושאר הכלים שלה בזמן שהן תקועים חיבור לטומאה שאם נטמא אחד נטמא חבירו:
דתני וכו' ואם החזיר פטור אבל אסור לכתחלה ואם תקע בחוזק ע''י יתידות ה''ז חייב:
כרשב''ג הורי ליה. דסבירא ליה אם היו רפוים נוטל ומחזיר והלכה כמותו:
אמרי רב הונא בר חייה הוה עמיה והסכים עמיה להיתר ושמע רב יהודה וכעס ואמר מאן דהורה ליה להיתר לא יליף ולא שימש חכמים דסבירא ליה לרב יהודה כתנא קמא דברייתא דלקמי' דמיהת איסורא איכא להחזיר אותן:
להתיר שולחן של פרקים בשבת. לפרק אותן ולחזור להרכיבן כדי להשתמש בו:
אמר ר' זעירא. אמאי חייב שהרי אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו ע''ג לבינים אחרים בשבת ולא נקרא בנין אלא כשתוקע בחוזק ומחבר הפרקים זה לזה:
המרכיב מטה של גילה. נקרא מיטה גללניתא והיא עשוייה פרקים פרקים ומפרקין אותה לעת הצורך וכשרוצה לשכב עליה מרכיב הפרקים זע''ז ונעשית שלימה ואם עשה כן בשבת חייב משום בונה:
וההן דנקר כיפין. וזה שהוא מנקר כיפי האבנים או לעמודין או לרחיים מקטע פספס מקטע או שהוא קוצץ ועושה פספסין ואח''כ חוזר ומקטע להצדדין ומחליקן כולן אלו תולדות דמסתת הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source