לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ. הַתְחָלַת הַסַּפָּר אֵי זוֹ הִיא. מִשֶּׁיַּתְחִיל לְגַלֵּחַ. וְהָתַנֵּי. יָשַׁב לוֹ לְגַלֵּחַ. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. מֵת אָבִיו. הֲרֵי זֶה מַשְׁלִים אֶת רֹאשׁוֹ. אֶחַד הַמְגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. לֹא אַתְיָא אֶלָּא מִשֶּׁיִתְעַטֵּף בְּלוֹנְטִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לפני הספר וכו'. פיסקא דמתני' היא ומפרש הש''ס אימתי זמן התחלתן:
והתני בברייתא דאבל רבתי ישב לו לגלח וכו' אחד המגלח שאירע לו כן א''צ להפסיק ואחד המתגלח והא הכא במתני' בהמתגלח בלחוד הוא דמיירי כדקתני לא ישב לפני הספר ואי אמרת דלא מיקרי התחלה עד שיתחיל לגלח א''כ מאי איריא דקתני במתגלח הא ודאי דאף המגלח א''צ להפסיק דמה אנינות דאורייתא נידחה מפני כבוד הבריות זמן תפלה דמדרבנן לכ''ש והכי הוה מיבעי למיתני לא יסתפר לפני המנחה ואם התחילו וכו' דהוי משמע דגם המגלח בכלל אלא ודאי לא אתיא פירושא דהתחלה דמתני' אלא משיתעטף באלונטית והוא הסודר שמתעטף בו המתגלח והלכך קתני לא ישב לפני הספר דהואיל דהתחלה לא איירי אלא בהמתגלח קתני נמי ברישא בהמתגלח:
הלכה: מתני' לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. סָמוּךְ לַמִּנְחָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לְמַתְנִיתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה. מַתְנִיתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה צְרִיכָה לְמַתְנִיתִין. אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן הֲוִינָן אָֽמְרִין. לֹא אָמַר אֶלָּא חֲשֵׁיכָה. הָא מִנְחָה לֹא. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִין. או אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן הֲוִינָן אָֽמְרִין. כּוּלְּהֹן דְּתַנִּינָן מִנְחָה. מִנְחָה. וְכוּלְּהֹן דְּתַנִּינָן חֲשֵׁיכָה. חֲשֵׁיכָה. מִן מַה דְתַנִּינָתָהּ מִנְחָה וְתַנִּתָהּ רִבִּי חִייָה רוֹבָה חֲשֵׁיכָה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ חֲשֵׁיכָה דְתַנִּינָן דְּבַתְרָהּ מִנְחָה הִיא. 6b רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחוֹי דְרַב הוֹשַׁעְיָה אָמַר. מַתְנִיתִין בָּעֲמֵי הָאָרֶץ. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. בַּחֲבֵירִין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. מַתְנִיתִין כְּרִבִּי יְהוּדָה. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כְרַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אנן תנינן סמוך למנחה. ור''ח תני בברייתא לכל הני דלא יתחיל סמוך לחשיכה. ועביד הש''ס צריכותא דאיצטריך לתרווייהו דאלו אשמעינן להברייתא לחודה ה''א סמך לחשיכה היינו סמוך לחשיכה ממש הא סמוך למנחה לא דה''א דמכיון דאכתי לא הגיע זמן המנחה מותר להתחיל הוי דצורכה למיתני במתני' דאפילו סמוך למנחה לכתחלה לא יתחיל:
או אלו תנינן אנן ולא תני ר' חייא כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות אגב שיטפא דלעיל. כלומר ואלו מהא דתני במתני' סמוך למנתה בלחוד לא סגי משום הנך דתני במתני' דלקמן לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה וכו' וה''א דכולהו בדוקא קתני והיכא דתני מנחה סמוך למנחה דוקא הוא והני כולהו דלקמן דתני בהו חשיכה סמוך לחשיכה דוקא הוא דגזרינן אבל מעט קודם והוא סמוך למנחה לא גזרינן שמא ישכח:
מן מה דתנינתה מנחה וכו'. כלומר אבל השתא שמעינן מן מה דתנינן במתניתין הכא סמוך למנחה ותני ר' חייה רבה עלה סמוך לחשיכה א''כ חשיכה לאו דוקא היא דהא על המתני' קאי והדא אמרה דאפילו הני חשיכה דתנינן אבתרה לקמן לאו דוקא חשיכה ממש אלא מנחה היא וגזרי' בכולהו אפילו סמוך למנחה שמא ישכח:
רבי חנניה וכו'. קאמר דלא היא דהמתני' והברייתא לאו בחדא גוונא מיירי ולמימר בהו דחדא אתי לגלויי אאידך אלא דמתני' איירי בעמי הארץ שאינם יודעים לכוין את השעה בזמן התפלה ואתו למיטעי לפיכך הקדימו חכמים למיגזר ואמרו דאפילו סמוך למנחה לא יתחילו בכל הני דקחשיב:
ומן מה דתני ר''ח. בברייתא בחבירים הוא דמיירי שיודעים לכוין את השעה ומותרין הן להתחיל סמוך למנחה עד שיגיע זמן המנחה ממש וזמנה עד הערב וכת''ק דמתני' דריש פ' תפלת השחר והיינו דקתני ר''ח סמוך לחשיכה:
רבנן דקיסרין אמרין. דלא תדחוק לאוקמי להמתני' ולהברייתא בתרי גווני בני אדם אלא דטפי ניחא לאוקמינהו כתנאי ומתני' כר' יהודה דפליג התם וקאמר דזמנה עד פלג המנחה והיינו שעה ורביע קודם הלילה ולפיכך לא תני במתני' סמוך לחשיכה ומן מה דתני ר''ח היינו כרבנן דהתם דזמנה עד הערב וזהו סמוך לחשיכה:
הַתְחָלַת הַמֶּרְחָץ אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֶׁם רִבִּי חֲנִינָא אָמַר. מִשֶׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ. רַב אָמַר. מִשֶׁיַּתִּיר מִנְעֲלוֹ. כְּהָדָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה יְלִיף שְׁמַע פַּרְשָׁתָה מִן בַּר בְּרֵיהּ בְּכָל עֲרוֹבַת שׁוּבָּא. חַד זְמַן אִינְשִׁי. וְעָאַל מִיסְחֵי בְּהָהֵן דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרְיִאָ. וַהֲוָה מִיסְתַּמֵּיךְ עַל כְּתַפְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אִינְהַר דְּלָא שְׁמַע פַּרְשָׁתֵיהּ מִן בַּר בְּרֵיהּ וְחָזַר וּנְפַק לֵיהּ. מָה הֲוָה. רִבִּי דְּרוֹסַי אָמַר. סָךְ הֲוָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שָׁלִיחַ מָנוֹי הֲוָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. וְלֹא כֵן אַלְפַּן רִבִּי. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. אָמַר לֵיהּ. חִייָה בְנִי. קַלָּה הִיא בָעֵינֶיךָ. שֶׁכָּל הַשּׁמֵעַ פַּרְשָׁה מִן בֶּן בְּנוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי. וּמַה טַעֲמָא. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶי֖ךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃ י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְי אֱלֹהֶ֘יךָ֘ בְּחֹרֵב֒.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל חייא בני וכו'. דכתיב והודעתם וגו'. וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ללמד דשקולה היא כאותו יום:
שליח מנוי הוה. שכבר היה מופשט מבגדיו ואף על פי כן חזר והלביש עצמו ויצא וא''ל ר' חייה לא כך למדתני רבינו אם התחילו אין מפסיקין ומשהפשיט את בגדיו התחלה היא והיינו כרב:
מה הוה. היאך היה המעשה וקאמר ר' דרוסי דכך הוה כדאמרן שנכנס למרחץ נשען על כתיפו דר''ח בר בא ועדיין לא התחיל לפשוט את בגדיו:
משיתיר מנעלו. והיינו הפשטת בגדיו:
כהדא. עובדא דריב''ל שהיה רגיל לשמוע הפרשה מבן בנו בכל ע''ש ופעם אחת שכח ונכנס לרחוץ במרחץ של טבריא והוה מיסתמיך וכו' ונזכר שלא שמע עדיין הפרשה מן בר בריה ויצא לו מן בית המרחץ וחזר לביתו:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם יָכוֹל אַתָּה לְשַׁלְשֵׁל אֶת הַשְּׁמוּעָה עַד מֹשֶׁה שַׁלְשְׁלַהּ. וְאִם לָאו. תְּפוֹשׂ אוֹ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. מַה טַעֲמוֹ. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶי֖ךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ. עד י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יי אֱלֹהֶ֘יךָ֘ בְּחוֹרֵב. גִּידּוּל אָמַר. כָּל הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה מִפִּי אוֹמְרָהּ יְהֵא רוֹאֶה בַּעַל הַשְּׁמוּעָה כְּאִילּוּ הוּא עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ. וּמַה טַעֲמוֹ. אַךְ בְּצֶ֤לֶם ׀ יִתְהַלֶּךְ אִ֗ישׁ. כָּתוּב רָב אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ וְאִ֥ישׁ אֱמוּנוֹת מִ֣י יִמְצָֽא. רָב אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ. זֶה שְׁאָר כָּל אָדַם. וְאִ֥ישׁ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ֣י יִמְצָֽא. זֶה רִבִּי זְעִירָא. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית אֲנָן צְרִיכִין חֲשָׁשִׁין לִשְׁמוּעָתֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת דְּהוּא גַבְרָא מְפַתְחָא. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא. חֲכִים רִבִּי לְבַר פְּדָיָה דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. חֲכִים רִבִּי לְרַב דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוחנן אמר משמו. ועליו אני סומך שבודאי הגיד האמת וכן רבי בא סמיך על רב אדא בר אהבה דאמר בשם רב:
חכים רבי לבר פדיא. וכי מכיר הוא מר לבר פדייה דאת אמר שמועות מהאומרים לפניך בשמו:
דהוא גברא מפתחה. סגי נהור היה ואפשר שטעה. ואינו בקי בהם בטביעת קלא:
לית אנן צריכין. לחוש לשמועות דרב ששת מה שאומר בשם אמרם:
זה ר' זעירא. שדרכו היה שלא קיבל שמועה בשם אדם אא''כ נתאמת לו שבודאי מפיו יצאו הדברים:
אך בצלם יתהלך איש. כשיאמר דבר בשם אומרו יראה בעיניו כאלו זה עומד לנגדו והרי זה האיש שנאמר הדבר בשמו כאלו מתהלך בצלם תמיד:
ואם לאו. שאין את יכול להזכיר את כולם תפוס או ראשון ראשון האומרה או אחרון אחרון שקיבלה וכלומר דאעפ''כ יאמר בשם מי שיודע לאמרה בשמו כדמסיק ודריש דמצוה גדולה היא לאמר הדבר בשם אומרו:
אם יכול את לשלשל את השמועה. ששמעת איזו הלכה ויכול אתה לחבר ולהזכירם זה קיבל מזה וזה מזה עד משה רבינו אמור ומשום דמצוה לאומרו בשם אמרם ודריש לה מדכתיב והודעתם לבניך וגו' דור אחר דור וקבלה זה מזה עד יום אשר עמדת בחורב:
ר' חזקיה וכו'. איידי דאיירי בדרשא דהאי קרא דריש נמי לדרשת משמעותיה. וגרסינן להא בפ''ב דשקלים ובפ''ק דקידושין בהלכה ז':
אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה: אָמַר רִבִּי אָחָא. קִרְיַת שְׁמַע דְּבַר תּוֹרָה וּתְפִילָּה אֵינָהּ דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא. קִרְיַת שְׁמַע זְמַנָּהּ קָבוּעַ. תְּפִילָּה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַווָנָה וּתְפִילָּה צְרִיכָה כַווָנָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. קַשִּׁייתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תֵימָא. קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַווָנָה. שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים הָרִאשׁוֹנִים צְרִיכָה כַווָנָה. מִן גַּו דְּאִינּוּן צִבְחַר הוּא מְכַוֵּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן גו דאינון ציבחר. מתוך שהן מועט יכול הוא לכוין דעתו ולהניח טרדתו על שעה מועטת:
קשייתה. הקשיתי לפני ר' יוסי דאפילו תימר דק''ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיק וקורא ואע''פ שטריד הוא. ואינו יכול לכוין מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין כוונה והרי אינו יכול לכוין:
ותפלה צריכה כוונה. ואם אתה אומר שיפסיק אף היא אינו מתכוין מחמת הטרדא:
אמר ר' אחא. דהיינו טעמא דמחלקינן בין ק''ש לתפלה לפי שהק''ש היא מן התורה ותפלה אין חיובא אלא מדרבנן זמנה קבוע. מן התורה דכתיב בשכבך ובקומך. ותפלה אפי' נימא דמן התורה היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואמרי' איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה אפ''ה אין זמנה קבועה אלא מדרבנן:
וְלֹא לָדִין. רַב יִרְמְיָה וְרַב יוֹסֵף. חַד אָמַר. מִשֶּׁיָּֽשְׁבוּ לָדִין. וְחוּרָנָה אָמַר. מִשֶּׁיַּשְׁמִיעוּ טַעֲנוֹתֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חד אמר וכו'. ולא פליגי אלא כדפרישית במתני':
דֵּלֹמָא. רִבִּי מִייָשָׁא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲווֹן יָֽתְבִין אָֽכְלִין בְּהָדָא מִן כְּנִשְׁתָּא עִלְייָתָא. אֲתַַַא עֹנָתֵיהּ דִּצְלוּתָא. קָם לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִיצְלַייָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי מִייָשָׁא. וְלֹא כֵן אַלְפַּן רִבִּי. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. וְתַנֵּי חִזְקִיָּה. כָּל מִי שֶׁהוּא פָטוּר מִן הַדָּבָר וְעוֹשֵׂהוּ נִקְרָא הֶדְיוֹט. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנֵּי. חָתָן פָּטוּר. חָתָן אִם רוֹצֶה לִקְרוֹת קוֹרֵא. אֲמַר לֵיהּ. יְכִיל אֲנָא פְתִיר לָהּ כְּרַבָּן גַּמְלִאֵל דְּאָמַר. אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם שָׁעָה אַחַת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל יכול אנא פתיר לה. להאי מתני' חתן אם רצה לקרות קורא דכר''ג אתיא שלא רצה לפטור עצמו מק''ש כדאמר לתלמידיו איני שומע לכם וכו' ומשום דשאני ק''ש דאית ביה קבלת מלכות שמים. וגרסי' להא בסוף פ''ב דברכות:
א''ל והתני חתן פטור חתן אם רצה לקרות קורא. כלומ' שאף ע''פ ששנינו שהחתן פטור מק''ש אפ''ה חזר ושנה רבי חתן אם רצה לקרות קורא אלמא דרשאי להחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין ולא נקרא הדיוט:
דילמא. מעשה בר' מיישא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין באחד מבית הכנסת שבעלייה והגיע עונת תפלת המנחה וקם ר' שמואל והפסיק כדי להתפלל וא''ל ר' מיישא ולא כן למדתני רבינו אם התחילו וכו' ואם אתה רוצה להחמיר על עצמך הא תני חזקיה וכו':
וְלֹא לֶאֱכוֹל. הַתָחָלַת אֲכִילָה אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי אָחָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם ר'. מִשֶּׁיִּטּוֹל יָדָיו. רִבִּי אָחָא אָמַר. לְקִידּוּשׁ אִתְאֲמָרַת. רִבִּי בָּא אָמַר. לִבְרָכָה אִתְאֲמָרַת. רַב נָסַב לְיָדוֹי. רְמַז חִייָה בְרֵיהּ לִמְזוֹגָא. בְּעָא מִיתֵּן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. כְּבָר הִתְחַלְנוּ בִּסְעוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב נסב לידוי. נטל ידיו ואחר כך רמז חייה בריה למזוגא והוא השמש המוזג את היין במים למזגו ורצה ליתן לו ואמר לו כבר התחלנו בסעודה. מאחר שנטלתי את ידי ואין למזוג עכשיו:
לברכה. הוא דאיתמר לענין ברכת המוציא דמשיטול ידיו צריך לברך ולא להפסיק א''נ לברכת המזון אחר שנטל ידיו במים אחרונים:
לקידוש איתאמרית. האי משיטול ידיו לענין דין דקידוש איתמר ולא לענין דהמתניתין ומשום דמוזגין כוס של יין קידוש במים והמזיגה צריך שיהיה קודם נטילת ידים שלא להפסיק כדלקמן:
וְלֹא לַבּוּרְסְקִי. אִיתָא חֲמִי. בְּדֵילִין מִמִּי שֶׁרֵיחוֹ רַע. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. 7a לָא אַתְיָא דְלָא מִשֶּׁיִתְלַבִֵּשׁ בִּגְדֵּי אוּמְנָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אתיא דלא וכו'. אלא ע''כ דלא אתיא אלא דהיינו ההתחלה משיתלבש בגדי אומנותו ועדיין לא התחיל להתעסק וקמ''ל דאפילו כן א''צ להפסיק:
איתא חמי. בא וראה בתמיה דקתני גבי בורסקי נמי ואם התחיל אינו מפסיק וקס''ד משהתחיל באומנות והרי בדילין ממי שריחו רע בתפלה ובד''ת וא''כ צריכא למימר שאם התחיל אינו מפסיק להתפלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source