מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה. מֵאוֹת אַחַת אַתְּ לָמֵד כַּמָּה אוֹתוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאי טעמא דר' יהושע בן בתירה דמחייב במתני' באות א' נוטריקון לפי שמאות אחת אתה למד כמה אותיות:
הלכה: ה'. הָיָה צָרִיךְ לִכְתוֹב אֶת הַשֵּׁם וְנִתְכַּווֵן לִכְתוֹב יְהוּדָה וְשָׁכַח וְלֹא כָתַב דַּלֶּת. הֲרֵי הַשֵּׁם בִּמְקוֹמוֹ הוּא. מוֹחְקוֹ וּמְקַייְמוֹ הוּא בִקְדוּשָּׁה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מַעֲבִיר אֶת הַקּוֹלְמוֹס עָלָיו וּמְקַייְמוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. אַף הוּא אֵינוֹ מִן הַמּוּבְחָר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֵינוֹ כְתָב. וְהָכָא הוּא אָמַר. כְּתָב הוּא. 71a בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. בְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. כְּתָב הוּא. אַף הוּא אֵינוֹ מִן הַמּוּבְחָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֵינוֹ מִן הַמּוּבְחָר. הָא כְתָב כְּתָב הוּא. וְהָכָא הוּא אָמַר. כְּתָב עַל גַּבֵּי כְתָב אֵינוֹ כְתָב. מָהוּ כְּתָב עַל גַּבֵּי כְתָב. חַד לְעֵיל מִן חַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך הבונה
ודכוותה. בעיא היא אליבא דר''ג דמי נימא ודכוותה שאין נקרא זדין לחצי זית דהואיל ואינו אלא חצי שיעור אפי' הוא במזיד לאו זדון מיקרי כמו דס''ל שהידיעה לחצי שיעור לאו ידיעה היא ומעתה מיבעיא לן אם אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו אליבא דר''ג לחיוב קרבן וכדאמרן או דילמא דאין ידיעה לחצי שיעור בדוקא הוא דקאמר לענין דלא מיחשב כשתי העלמות ומצטרפות אבל חצי שיעור במזיד וחצי שיעור בשגגה אפילו לדידיה אין כאן צירוף לחיוב קרבן. ולא איפשיטא אליבא דר''ג:
טעמא דר''ג תמן. כלומר במתני' לפי שאין ידיעה לחצי מלאכה דהואיל ואין כאן אלא חצי שיעור בכל העלם הוי כמו שלא נודע לו והכל בהעלם אחת הוא דהויא והלכך ס''ל דמצטרפות:
כשם שאין העלמות חולקות כך לא יצרפו. כלומר כשם ששתי העלמות אין חולקות הן זו מזו דחייב על העלם זה בפ''ע ועל העלם זה בפ''ע וזהו דקאמר אין העלמות חולקות הן וא''כ בדין הוא שג''כ לא יצטרפו זע''ז לכשיעור שהרי כל אחד וא' העלם אחד הוא ואמאי חייב כאן בשתי העלמות:
גמ' וקשיא על דר''ג אילו קצר כגרוגרות שחרית וכו'. כלומר שהרי אלו עשה המלאכה כשיעור פעם א' בשחרית וחזר ועשאה כשיעור בין הערבים והכל בהעלם אחת שמא אינו חייב הוא דהא מיהת אחת הוא דמיחייב וא''כ דוק מינה שאם עשאה לזו בהעלם אחת ולזו בהעלם אחרת ודאי דמודה ר''ג דחייב שתים דיש כאן כשיעור לכל העלם והעלם והעלמות מחלקות הן ומעתה קשיא:
מהו כתב ע''ג כתב חד לעיל מן חד. כלומר דאיכא למימר דמהו כתב ע''ג כתב דמתני' כגון שכתב אות א' למעלה מהאות שלמטה ופטור היא מטעמא דאינן נהגין ונקרין זה עם זה ולעולם בעלמא אימא לך דבין לרבנן ובין לר' יהודה כתב על גבי כתב אחר הוי כתב ולפיכך לא השיבוהו אלא כך אף הוא אינו מן המובחר:
גמ' היה צריך לכתוב את השם בספר תורה או בתפלין ומזוזה ונתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא כתב הדלית והרי השם כתוב הוא אלא שאינו מקודש שהרי נתכוין לכתוב יהודה מוחקו לפי שאינו נתקדש ואח''כ כותב ומקיימו הוא בקדושה:
ומקיימו. לשם קדושה:
אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר. לפי שלא נתקדש בתחלה:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה תמן אומר אינו כתב. כלומר הכא במתני' דתנינן כתב ע''ג כתב אינו כתב וקס''ד מדלא פליג ר' יהודה מודה הוא דלא הוי כתב והכא הוא אמר מעביר עליו הקולמוס ומקדשו אלמא דהוי כתב דמדאמרו לו אף הוא אינו מן המובחר ותיפוק ליה דלא הוי כתב כלל אלא ש''מ דסבירא ליה לר' יהודה דכתב הוא:
בשיטתו השיבוהו. כלומר דהא על כרחך לרבנן נמי קשיא מאי האי דקאמרי ליה אינו מן המובחר תיפוק ליה דאין כאן כתב כלל אלא ודאי דשמעי רבנן לר' יהודה דפליג אמתני' וסבירא להו כתב על גבי כתב הוי כתב והם בשיטתו השיבוהו ואפילו בשיטתך שאת אומר לענין חיוב שבת כתב הוא מ''מ לענין קדושת השם אף הוא אינו מן המובחר:
לא אמר כן. שלא שנה ופרט להך ברייתא כדשנינן. אלא כך היא דמעיקרא פרכינן הכי מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתמן הוא אומר אינו מן המובחר כלומר מדאמרו לו אינו מן המובחר ש''מ דהא לענין כתב שפיר כתב הוא והכא הוא אמר כתב ע''ג כתב אינו כתב דהא לא פליג ר' יהודה אמתני' וזהו כעין האי פירכא דלעיל אלא שמהפך הפירכא והיינו הך אלא דלא משני כדשנינן אלא כדלקמי':
משנה: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵימוֹת אֶחָד שַׁחֲרִית וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים. דשני חוטין שאמרו במתני' דאבות מלאכות לעולם השיעור הוא בכך בין בתחלת האריגה בין בסוף. כלומר אפי' הוסיף על הארוג. אבל אם היה הבגד אריג ולא היה חסר אלא חוט אחד בזה אף לחכמים מתחייב בחוט אחד שזהו משלים להבגד והלכה כחכמים:
ואחד על האריג. שאם היה איזה דבר ארוג והוסיף עוד עליו אפי' חוט אחד חייב:
מתני' רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה. אם בתחלת האריגה היא צריך שיארוג שלשה חוטין ואז הוא חייב וטעמיה דר''א מפרש בגמרא משום דס''ל מלאכה המתקיימת בעינן ובתחלת האריגה אינה מתקיימת בפחות מג' חוטין:
וחכמים פוטרין. דקסברי יש ידיעה לחצי שיעור ואין ב' העלמות מצטרפות לכשיעור והלכה כחכמים:
אחת שחרית ואחת בין הערבים לרבותא אליבא דר''ג קתני לה שאפי' זו בשחרית וזו בין הערבים אעפ''כ מצטרפות לשיעור וחייב דקסבר ר''ג אין ידיעה לחצי שיעור שאפילו נודע לו בנתיים אין זו ידיעה והלכך מצטרפות:
מתני' הכותב שתי אותיות בשתי העלמות שלאחר שכתב אות אחת בהעלם נודע לו וחזר ושכח וכתב אות אחרת בהעלם האחר:
הלכה: ו'. וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. אִילּוּ קָצַר כִּגְרוֹגֶרֶת בְּשַׁחֲרִית וְכִגְרוֹגֶרֶת בֵּין הָעַרְבַּיִם בָּהֶעֱלֵם אֶחָד שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הֶעֱלֵימוֹת חוֹלְקוֹת כָּךְ לֹא יְצָֽרְפוּ. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל תַּמָּן. אֵין יְדִיעָה לַחֲצִי מְלָאכָה. וְדִכְווָתָה. אֵין זָדוֹן לַָחֲצִי זַיִת. אָכַל חֲצִי זַיִת בְּזָדוֹן וַחֲצִי זַיִת בִּשְׁגָגָה מְָהוּ שֶׁיְּצָֽרְפוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך הבונה
ודכוותה. בעיא היא אליבא דר''ג דמי נימא ודכוותה שאין נקרא זדין לחצי זית דהואיל ואינו אלא חצי שיעור אפי' הוא במזיד לאו זדון מיקרי כמו דס''ל שהידיעה לחצי שיעור לאו ידיעה היא ומעתה מיבעיא לן אם אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו אליבא דר''ג לחיוב קרבן וכדאמרן או דילמא דאין ידיעה לחצי שיעור בדוקא הוא דקאמר לענין דלא מיחשב כשתי העלמות ומצטרפות אבל חצי שיעור במזיד וחצי שיעור בשגגה אפילו לדידיה אין כאן צירוף לחיוב קרבן. ולא איפשיטא אליבא דר''ג:
טעמא דר''ג תמן. כלומר במתני' לפי שאין ידיעה לחצי מלאכה דהואיל ואין כאן אלא חצי שיעור בכל העלם הוי כמו שלא נודע לו והכל בהעלם אחת הוא דהויא והלכך ס''ל דמצטרפות:
כשם שאין העלמות חולקות כך לא יצרפו. כלומר כשם ששתי העלמות אין חולקות הן זו מזו דחייב על העלם זה בפ''ע ועל העלם זה בפ''ע וזהו דקאמר אין העלמות חולקות הן וא''כ בדין הוא שג''כ לא יצטרפו זע''ז לכשיעור שהרי כל אחד וא' העלם אחד הוא ואמאי חייב כאן בשתי העלמות:
גמ' וקשיא על דר''ג אילו קצר כגרוגרות שחרית וכו'. כלומר שהרי אלו עשה המלאכה כשיעור פעם א' בשחרית וחזר ועשאה כשיעור בין הערבים והכל בהעלם אחת שמא אינו חייב הוא דהא מיהת אחת הוא דמיחייב וא''כ דוק מינה שאם עשאה לזו בהעלם אחת ולזו בהעלם אחרת ודאי דמודה ר''ג דחייב שתים דיש כאן כשיעור לכל העלם והעלם והעלמות מחלקות הן ומעתה קשיא:
מהו כתב ע''ג כתב חד לעיל מן חד. כלומר דאיכא למימר דמהו כתב ע''ג כתב דמתני' כגון שכתב אות א' למעלה מהאות שלמטה ופטור היא מטעמא דאינן נהגין ונקרין זה עם זה ולעולם בעלמא אימא לך דבין לרבנן ובין לר' יהודה כתב על גבי כתב אחר הוי כתב ולפיכך לא השיבוהו אלא כך אף הוא אינו מן המובחר:
גמ' היה צריך לכתוב את השם בספר תורה או בתפלין ומזוזה ונתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא כתב הדלית והרי השם כתוב הוא אלא שאינו מקודש שהרי נתכוין לכתוב יהודה מוחקו לפי שאינו נתקדש ואח''כ כותב ומקיימו הוא בקדושה:
ומקיימו. לשם קדושה:
אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר. לפי שלא נתקדש בתחלה:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה תמן אומר אינו כתב. כלומר הכא במתני' דתנינן כתב ע''ג כתב אינו כתב וקס''ד מדלא פליג ר' יהודה מודה הוא דלא הוי כתב והכא הוא אמר מעביר עליו הקולמוס ומקדשו אלמא דהוי כתב דמדאמרו לו אף הוא אינו מן המובחר ותיפוק ליה דלא הוי כתב כלל אלא ש''מ דסבירא ליה לר' יהודה דכתב הוא:
בשיטתו השיבוהו. כלומר דהא על כרחך לרבנן נמי קשיא מאי האי דקאמרי ליה אינו מן המובחר תיפוק ליה דאין כאן כתב כלל אלא ודאי דשמעי רבנן לר' יהודה דפליג אמתני' וסבירא להו כתב על גבי כתב הוי כתב והם בשיטתו השיבוהו ואפילו בשיטתך שאת אומר לענין חיוב שבת כתב הוא מ''מ לענין קדושת השם אף הוא אינו מן המובחר:
לא אמר כן. שלא שנה ופרט להך ברייתא כדשנינן. אלא כך היא דמעיקרא פרכינן הכי מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתמן הוא אומר אינו מן המובחר כלומר מדאמרו לו אינו מן המובחר ש''מ דהא לענין כתב שפיר כתב הוא והכא הוא אמר כתב ע''ג כתב אינו כתב דהא לא פליג ר' יהודה אמתני' וזהו כעין האי פירכא דלעיל אלא שמהפך הפירכא והיינו הך אלא דלא משני כדשנינן אלא כדלקמי':
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִילָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג חַייָב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בַּסּוֹף שִׁיעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים. דשני חוטין שאמרו במתני' דאבות מלאכות לעולם השיעור הוא בכך בין בתחלת האריגה בין בסוף. כלומר אפי' הוסיף על הארוג. אבל אם היה הבגד אריג ולא היה חסר אלא חוט אחד בזה אף לחכמים מתחייב בחוט אחד שזהו משלים להבגד והלכה כחכמים:
ואחד על האריג. שאם היה איזה דבר ארוג והוסיף עוד עליו אפי' חוט אחד חייב:
מתני' רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה. אם בתחלת האריגה היא צריך שיארוג שלשה חוטין ואז הוא חייב וטעמיה דר''א מפרש בגמרא משום דס''ל מלאכה המתקיימת בעינן ובתחלת האריגה אינה מתקיימת בפחות מג' חוטין:
וחכמים פוטרין. דקסברי יש ידיעה לחצי שיעור ואין ב' העלמות מצטרפות לכשיעור והלכה כחכמים:
אחת שחרית ואחת בין הערבים לרבותא אליבא דר''ג קתני לה שאפי' זו בשחרית וזו בין הערבים אעפ''כ מצטרפות לשיעור וחייב דקסבר ר''ג אין ידיעה לחצי שיעור שאפילו נודע לו בנתיים אין זו ידיעה והלכך מצטרפות:
מתני' הכותב שתי אותיות בשתי העלמות שלאחר שכתב אות אחת בהעלם נודע לו וחזר ושכח וכתב אות אחרת בהעלם האחר:
רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּעָייָן. מָהוּ אֶחַד עַל הָאָרִיג. אֶחָד עַל גַּבֵּי שְׁנַיִם. אֶחָד עַל גַּבֵּי שְׁלֹשָׁה. רַבָּנִן דְּהָכָא אָֽמְרֵי. אֶחָד עַל גַּבֵּי שְׁנַיִם. הָֽיְתָה טַלִּית אַחַת גְּדוֹלָה. בַּתְּחִילָּה עַד שֶׁיַּעֲרוֹג בָּהּ שְׁנַיִם חוּטִין וּבַסּוֹף אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוֹא. הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין עַל גַּבֵּי הַגַּב עַל גַּבֵּי אִימְרָא אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוֹא חַייָב. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְצִילְצוּל קָטָן שֶׁאָרַג בָּהּ שְׁנֵי חוּטִים עַל רוֹחַב שְׁלֹשָׁה בָתִּים חַייָב. וּבְנֶפֶשׁ מַסֶּכֶת כְּמָאן דְּהוֹא בַתְּחִילָּה. וְהָהֵן בַּדָּא אֲפִילוּ בְסוֹף כָּאָרִיג הוּא. וְהָהֵן לַסּוֹטָה אֲפִילוּ בְסוֹף כָּאָרִיג הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וההן לסוטה. הוא הרדיד של הנשים כדמפרש לעיל בפ' במה אשה בהלכה ד' הרדידים לסוטה כך שמו אפי' בסוף כאריג היא. ומטעמא דאמרן לפי שיש שעושין הרדיד קצר. ויש שעושין אותו קצת יותר ארוך:
וההן בדא. מלשון בדי מחטין וצינורות ויש שעושין ממיני אריגה להשים בה המחטין אפי' הוא בסוף כאריג הוא ודינו כשני חוטין ולא כהאי דלעיל דבסוף אפי' כל שהוא ומשום דאין זה נקרא להשלים הבגד לפי שאינו כבגד שמדתו ידוע לפי מה שהוא:
כמאן דהוא בתחלה. שיעורו לעולם כבתחלת האריגה:
ובנפש המסכת. זהו הערב ומפני שהיא בתוך השתי כנפש בתוך הגוף נקרא כן:
צלצול קטן. חגורה קצרה שאין בה יותר מג' בתים רוחב:
האורג שני חוטין על גבי הגס. תוספתא היא בריש פ' י''ג וגרים שם על גבי הגס ועל גבי אימרא ה''ז חייב והאורג שני חוטין על רוחב ג' בתים ה''ז חייב למה הדבר דומה לצלצול קטן וכו'. כלומר דמפרש הא דקתני על הגס שהיא אריג הרבה ועל האימרא שהוא תחלת הבגד שאורגין בו ברוחב לאימרא בזה אפי' בכל שהוא מתחייב וא''צ על רוחב שלשה בתים ואם היא בתחלה לגמרי שעורו שני חוטין על רוחב שלשה בתים והן כהבתים שעושין בנירין:
היתה טלית אחת גדולה. אליבא דרבנן קאמר לה האורג טלית אפי' היא גדולה אם בתחלה עד שיארוג בה שנים חוטין בשבת הוא דמתחייב ואם בסוף שכבר היא ארוגה כולה ואינה חסרה אלא להשלים אפי' בכל שהוא מתחייב כדפרי' במתני' דלהשלים הבגד לכ''ע מתחייב אפי' בחוט אחד:
רבנן דהכא אמרו א' ע''ג שנים. דפשיטא להו כדלעיל דזהו מיקרי נמי אחד על האריג לר''א:
רבנן דקיסרין בעיין. כלומר מה דפשיטא ליה לסתמא דהש''ס אליבא דר''א באחד ע''ג שנים ארוגים מאתמול דהיינו אחד על האריג לרבנן דקיסרין מיבעיא בעו להו מהו אחד על האריג אם היא אחד ע''ג שנים דמיקרי נמי אחד על האריג או דוקא אחד אחד ע''ג שלשה דלר''א לא מיקרי ארוג אא''כ יש בו שלשה ואז הוא דמתחייב אם הוסיף אחד עליהן בשבת:
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג כול'. אָמַר רִבִּי עולָּא. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. מַה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. הַשַּק וְהַקּוּפָּה מִצְטָֽרְפִין לַכִּלְאָיִם: אָמַר רִבִּי סִימוֹן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. תַּמָּן עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. בְּרַם הָכָא פָּחוֹת מִיכֵּן 71b מִיסְתַּתֵּר הוּא. אַשְׁכָּחַת אוֹמֵר עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. פְּעָמִים שְׁלֹשָׁה בַתְּחִלָּה. פְּעָמִים שְׁנַיִם עַל גַּבֵּי אֶחָד אָרוּג מֵאֶתְמוֹל. פְּעָמִים שְׁנַיִם עַל גַּבֵּי אֶחָד אֲרוּגִים מֵאֶתְמוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פעמים אחד על גבי שנים ארוגים מאתמול. כצ''ל. ופעמים באחד שהוסיף ע''ג השנים ארוגים מאתמול נמי מתחייב דהיינו אחד על האריג:
פעמים שנים ע''ג אחד ארוג מאתמול. אם היה א' ארוג מאתמול אעפ''י שעדיין כתחלת האריגה אפ''ה בשנים סגי שהוסיף עליו והוי ג' חוטין:
אשכחת אמר על דר''א. כלומר לכשתמצא אליבא דר''א לא דלעולם סבירא ליה דבעינן דווקא ג' חוטין בתחלה אלא פעמים שצריך ג' בתחלה כגון שהיא התחלת האריגה ממש ולא היה ארוג כלל:
א''ר סימון. ובסוף כלאים דאיתא נמי להא גריס הכא ר' עולא. דלא היא דלא דמי הך דכלאים לדינא דשבת בענין הזה דטעמיה דר''א תמן כלומר בשבת. משום דעל ידי החוט השלישי מלאכתו מתקיימת. ובפחות מכאן אינה מתקיימת אם היא בתחלת האריגה. וסבירא ליה לר''א בשבת מלאכה המתקיימת בעינן אבל הכא בכלאים דמשום חיבור הוא טעמיה דר' יהודה מפני שבפחות מכאן אם איני משלש החוט מסתתר הוא שבקל יכול להוציאו ולסתור החיבור. והלכך ס''ל עד שישלש ואיכא למימר דר''א מודה הוא לרבנן בכלאים וכן ר' יהודה מודה לרבנן בשבת דלעולם שיעורו בשני חוטין דאריגה היא ומיהת מלאכה מקריא:
השק וכו'. סיפא דמתני' דהתם ואגב מייתי זה:
מה ר''א כר' יהודה. ושואל הש''ס מה הוא אי נימא דר''א כר' יהודה דסוף מס' כלאים ס''ל דתנינן תמן התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ואם עשה שני ראשיה לצד אחד שתחב המחט עם החוט וחזר והוציא החוט לאותו צד ונמצא ששני ראשי החוט בצד אחד הן חיבור ר' יהודה אומר עד שישלש שיכניס החוט ויחזור ויכניס ג' פעמים. וקס''ד דהיינו נמי דר''א דבעי ג' חוטין בתחלה:
גמ' טעמא דר' אליעזר וכו'. כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source