רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּעָייָן. מָהוּ אֶחַד עַל הָאָרִיג. אֶחָד עַל גַּבֵּי שְׁנַיִם. אֶחָד עַל גַּבֵּי שְׁלֹשָׁה. רַבָּנִן דְּהָכָא אָֽמְרֵי. אֶחָד עַל גַּבֵּי שְׁנַיִם. הָֽיְתָה טַלִּית אַחַת גְּדוֹלָה. בַּתְּחִילָּה עַד שֶׁיַּעֲרוֹג בָּהּ שְׁנַיִם חוּטִין וּבַסּוֹף אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוֹא. הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין עַל גַּבֵּי הַגַּב עַל גַּבֵּי אִימְרָא אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוֹא חַייָב. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְצִילְצוּל קָטָן שֶׁאָרַג בָּהּ שְׁנֵי חוּטִים עַל רוֹחַב שְׁלֹשָׁה בָתִּים חַייָב. וּבְנֶפֶשׁ מַסֶּכֶת כְּמָאן דְּהוֹא בַתְּחִילָּה. וְהָהֵן בַּדָּא אֲפִילוּ בְסוֹף כָּאָרִיג הוּא. וְהָהֵן לַסּוֹטָה אֲפִילוּ בְסוֹף כָּאָרִיג הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וההן לסוטה. הוא הרדיד של הנשים כדמפרש לעיל בפ' במה אשה בהלכה ד' הרדידים לסוטה כך שמו אפי' בסוף כאריג היא. ומטעמא דאמרן לפי שיש שעושין הרדיד קצר. ויש שעושין אותו קצת יותר ארוך:
וההן בדא. מלשון בדי מחטין וצינורות ויש שעושין ממיני אריגה להשים בה המחטין אפי' הוא בסוף כאריג הוא ודינו כשני חוטין ולא כהאי דלעיל דבסוף אפי' כל שהוא ומשום דאין זה נקרא להשלים הבגד לפי שאינו כבגד שמדתו ידוע לפי מה שהוא:
כמאן דהוא בתחלה. שיעורו לעולם כבתחלת האריגה:
ובנפש המסכת. זהו הערב ומפני שהיא בתוך השתי כנפש בתוך הגוף נקרא כן:
צלצול קטן. חגורה קצרה שאין בה יותר מג' בתים רוחב:
האורג שני חוטין על גבי הגס. תוספתא היא בריש פ' י''ג וגרים שם על גבי הגס ועל גבי אימרא ה''ז חייב והאורג שני חוטין על רוחב ג' בתים ה''ז חייב למה הדבר דומה לצלצול קטן וכו'. כלומר דמפרש הא דקתני על הגס שהיא אריג הרבה ועל האימרא שהוא תחלת הבגד שאורגין בו ברוחב לאימרא בזה אפי' בכל שהוא מתחייב וא''צ על רוחב שלשה בתים ואם היא בתחלה לגמרי שעורו שני חוטין על רוחב שלשה בתים והן כהבתים שעושין בנירין:
היתה טלית אחת גדולה. אליבא דרבנן קאמר לה האורג טלית אפי' היא גדולה אם בתחלה עד שיארוג בה שנים חוטין בשבת הוא דמתחייב ואם בסוף שכבר היא ארוגה כולה ואינה חסרה אלא להשלים אפי' בכל שהוא מתחייב כדפרי' במתני' דלהשלים הבגד לכ''ע מתחייב אפי' בחוט אחד:
רבנן דהכא אמרו א' ע''ג שנים. דפשיטא להו כדלעיל דזהו מיקרי נמי אחד על האריג לר''א:
רבנן דקיסרין בעיין. כלומר מה דפשיטא ליה לסתמא דהש''ס אליבא דר''א באחד ע''ג שנים ארוגים מאתמול דהיינו אחד על האריג לרבנן דקיסרין מיבעיא בעו להו מהו אחד על האריג אם היא אחד ע''ג שנים דמיקרי נמי אחד על האריג או דוקא אחד אחד ע''ג שלשה דלר''א לא מיקרי ארוג אא''כ יש בו שלשה ואז הוא דמתחייב אם הוסיף אחד עליהן בשבת:
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג כול'. אָמַר רִבִּי עולָּא. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. מַה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. הַשַּק וְהַקּוּפָּה מִצְטָֽרְפִין לַכִּלְאָיִם: אָמַר רִבִּי סִימוֹן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. תַּמָּן עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. בְּרַם הָכָא פָּחוֹת מִיכֵּן 71b מִיסְתַּתֵּר הוּא. אַשְׁכָּחַת אוֹמֵר עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. פְּעָמִים שְׁלֹשָׁה בַתְּחִלָּה. פְּעָמִים שְׁנַיִם עַל גַּבֵּי אֶחָד אָרוּג מֵאֶתְמוֹל. פְּעָמִים שְׁנַיִם עַל גַּבֵּי אֶחָד אֲרוּגִים מֵאֶתְמוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פעמים אחד על גבי שנים ארוגים מאתמול. כצ''ל. ופעמים באחד שהוסיף ע''ג השנים ארוגים מאתמול נמי מתחייב דהיינו אחד על האריג:
פעמים שנים ע''ג אחד ארוג מאתמול. אם היה א' ארוג מאתמול אעפ''י שעדיין כתחלת האריגה אפ''ה בשנים סגי שהוסיף עליו והוי ג' חוטין:
אשכחת אמר על דר''א. כלומר לכשתמצא אליבא דר''א לא דלעולם סבירא ליה דבעינן דווקא ג' חוטין בתחלה אלא פעמים שצריך ג' בתחלה כגון שהיא התחלת האריגה ממש ולא היה ארוג כלל:
א''ר סימון. ובסוף כלאים דאיתא נמי להא גריס הכא ר' עולא. דלא היא דלא דמי הך דכלאים לדינא דשבת בענין הזה דטעמיה דר''א תמן כלומר בשבת. משום דעל ידי החוט השלישי מלאכתו מתקיימת. ובפחות מכאן אינה מתקיימת אם היא בתחלת האריגה. וסבירא ליה לר''א בשבת מלאכה המתקיימת בעינן אבל הכא בכלאים דמשום חיבור הוא טעמיה דר' יהודה מפני שבפחות מכאן אם איני משלש החוט מסתתר הוא שבקל יכול להוציאו ולסתור החיבור. והלכך ס''ל עד שישלש ואיכא למימר דר''א מודה הוא לרבנן בכלאים וכן ר' יהודה מודה לרבנן בשבת דלעולם שיעורו בשני חוטין דאריגה היא ומיהת מלאכה מקריא:
השק וכו'. סיפא דמתני' דהתם ואגב מייתי זה:
מה ר''א כר' יהודה. ושואל הש''ס מה הוא אי נימא דר''א כר' יהודה דסוף מס' כלאים ס''ל דתנינן תמן התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ואם עשה שני ראשיה לצד אחד שתחב המחט עם החוט וחזר והוציא החוט לאותו צד ונמצא ששני ראשי החוט בצד אחד הן חיבור ר' יהודה אומר עד שישלש שיכניס החוט ויחזור ויכניס ג' פעמים. וקס''ד דהיינו נמי דר''א דבעי ג' חוטין בתחלה:
גמ' טעמא דר' אליעזר וכו'. כדפרישית במתני':
הלכה: ג'. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי בָּא. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. הַשּׁוֹחֵט חַטָּאתוֹ בַּשַּׁבָּת כִּיפֵּר וּמֵבִיא אֲחֶרֶת. וַאֲמַר אוּף הָכָא. לֹא יָצָא יְדֵי קִרְעוֹ. אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ צוֹרֶךְ בְּגוּפוֹ שֶׁלְדָּבָר. אֲמַר לוֹן. תַּמָּן הוּא גָרַם לְעַצְמוֹ. בְּרַם הָכָא אַתְּ גָּרַמְתָּ לוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תַמָּן אַתְּ גָּרַמְתָּ לוֹ. שֶׁאִילוּלֵי שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ שֶׁיָּבֹא הֵיאַךְ הָיָה מִתְכַּפֵּר לוֹ. הֲוֵי צוֹרֶךְ מֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בנירין ניריא. כמשמעו והן חוטין מלשון נירא ברקא:
בקורוס קורומאי. מלשון ומי שלימא קורמי באגמי בפ''ב דעירובין והוא הסיבה לח והרך וכיוצא בו וכדפרישית במתני':
המותח צדדיו. של החוט שנכווץ בהתפירה ומתחו בשבת חייב משום תופר וכו' וגרסינן להא לעיל בפ' כלל גדול בהלכה ב' והאי נימר וכו' התם הוא דשייך דקאמר מיליהון דרבנן פליגין על הא דקאמר התם לעיל דתופר אינו חייב אא''כ קשר ראשי החוט ופריך עלה דאי הכי נימא רב הכא נמי דחייב ומשום תופר ומשום קושר וכאן מייתי להא בקצרה כדרך הש''ס הזה דסמיך על הא דאיתמר במקום אחר:
גמ' בעון קומי ר' בא. קתני במתני' על מתו משמע שחייב לקרוע עליו ופטור משום דמכל מקום מקלקל הוא והשתא קא מיבעיא להו לבני הישיבה מדלא קתני אם יצא ידי קריעה בכך או לא ש''מ דס''ל לתנא דמתני' דמסתמא יצא וקס''ד השתא דחלול שבת יש כאן דמלאכה היא וטעמא דפטו' כדאמרן והיינו דהקשו לו:
היך מה דאת אמר תמן. כלומר בעלמא דפשיטא הוא שאתה אומר כן שהשוחט חטאתו בשוגג בשבת כיפר הוא על החטא שהביא אלא שצריך להביא אחרת על שחטא עכשיו ושחטה בשבת וא''כ אימר אוף הכא דמיהת לא יצא ידי קירעו וצריך לקרוע אחר שבת פעם אחרת דנהי דפטור משום דמקלקל הוא מ''מ חילל שבת בדבר שהוא מלאכה ודמיא לשוחט חטאתו בשבת:
אלא כר' שמעון. סיומא דמילתא של בני הבעיא הוא כלומר מי נימא דלא מיתוקמא מתני' אלא כר''ש דס''ל במלאכה שאינה צריכה לגופה פטור דעד שיהא לו צורך בגופו של דבר הוא דבעינן דזה נקרא מלאכת מחשבת והלכך הואיל ולא עבר כאן על מלאכה דאורייתא לפיכך לא תני כלום מדין אם יצא ידו קריעה דמסתמא יצא ולא דמיא לשוחט חטאתו דהתם מלאכה הוא דעביד:
אמר לון רבי בא דלא צריכין לאוקמי המתני' כר''ש דבלאו הכי ל''ק דלא דמיא לשוחט חטאתו דתמן הוא גרם לעצמו ששחטה בשבת על החטא שהיה מחויב בה ומי אמר לו לשחוט אותה היום אבל הכא גבי קריעה על מתו את גרמת לו כלומר לא הוא הגורם אלא הואיל דאיתרמי ליה המת בשבת הוא קרע עליו והלכך מסתברא דאפילו לר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ואם כן עשה זה חילול שבת במלאכה גמורה ופטור משום מקלקל ויצא גם כן ידי קריעה:
אמר רבי יוסי. חזר והקשה לרבי בא ואכתי דמיא לשוחט חטאתו שהרי אפילו תמן הוא כמו שאתה גרמת לו זה ולא הוא עצמו שהרי אינו נקרא גורם לעצמו אלא בהחטא שחטא אבל בחטאת שמביאה להתכפר בו ואלולא שאמרת לו שיביא החטאת היאך היה מתכפר לו וכלומר שמצוה הוא להביא כדי שיתכפר לו. וא''כ לא הוא הגורם להבאה זו ודמיא ממש לקריעה שהוא לא גרם הקריעה בעצמה והדרא קושיא לדוכתה דלמה לא תני אם יצא ידי קריעה או לא אלא על כרחך הוי צורך מימר דכר''ש הוא המתני' ולפיכך לא איצטריך למיתני וכדלעיל:
משנה: הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין. וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן שִׁיעוּרוֹ כִּמְתַקֵּן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' העושה שני בתי נירין. כדפרישית לעיל בפ' כלל גדול שהן ממיני הסירוג שעשויין כעין בתים בתים ויש שעושין מן הנירין הן חוטין ויש כחבלים ויש שעושין זה בקירוס והוא מין סיב לח ורך וכיוצא בו ובין בנפה ובין בכברה ובין בסל שכך דרך לסרגן לאלו ולעשות בהן כעין בתים והן החלל שבין הסירוג ובאיזה מהן הן קטנים ובאיזה מהן יותר גדולים מעט חייב:
התופר שתי תפירות וכו'. הא כבר תני לה לעיל באבות מלאכות אלא משום דקבעי למיתני במתני' דלקמן הקורע בחמתו וכו' לפטורא הדר תני להא לחיובא כלו' דדוקא בקורע על מנת לתפור יותר יפה וכה''ג מתקן הוא. אבל בהא דלקמן מקלקל הוא:
מתני' הקורע בחמתו. מחמת כעס וחימה והאי תנא ס''ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אבל למ''ד דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ה''נ מיחייב וזה אינו פטור מטעמא דמקלקל דהאי מתקן אצל יצרו הוא שמשכך חמתו בכך:
ועל מתו. במת שאינו חייב לקרוע עליו אבל בחייב לקרוע עליו חייב שמתיישב דעתו בכך:
וכל המקלקלין פטורין. ולאתויי נמי שאם קורע הבגדים דרך השחתה וכיוצא בזה או חובל בחבירו או בבהמה דרך השחתה פטור דזה נקרא מקלקל וכן בחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה אף על פי שזה נקראת מלאכה פטור הואיל ומתכוין לקלקל הוא:
והמקלקל ע''מ לתקן. כגון סותר ע''מ לבנות במקומו או מוחק ע''מ לכתוב במקומו או חופר גומא כדי לעשות היסוד לבנין וכל כיוצא בזה חייב הוא ושיעורו כשיעור המתקן בכל אחד מהן:
הלכה: ב'. בַּנִּירִין. נִירַיָּא. בַּקֵּירוֹס. קַירוֹמָא. רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַמְמַתֵּחַ צְדָדָיו בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם תּוֹפֵר. נֵימַר. מִשּׁוּם תּוֹפֵר וּמִשּׁוּם קוֹשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בנירין ניריא. כמשמעו והן חוטין מלשון נירא ברקא:
בקורוס קורומאי. מלשון ומי שלימא קורמי באגמי בפ''ב דעירובין והוא הסיבה לח והרך וכיוצא בו וכדפרישית במתני':
המותח צדדיו. של החוט שנכווץ בהתפירה ומתחו בשבת חייב משום תופר וכו' וגרסינן להא לעיל בפ' כלל גדול בהלכה ב' והאי נימר וכו' התם הוא דשייך דקאמר מיליהון דרבנן פליגין על הא דקאמר התם לעיל דתופר אינו חייב אא''כ קשר ראשי החוט ופריך עלה דאי הכי נימא רב הכא נמי דחייב ומשום תופר ומשום קושר וכאן מייתי להא בקצרה כדרך הש''ס הזה דסמיך על הא דאיתמר במקום אחר:
גמ' בעון קומי ר' בא. קתני במתני' על מתו משמע שחייב לקרוע עליו ופטור משום דמכל מקום מקלקל הוא והשתא קא מיבעיא להו לבני הישיבה מדלא קתני אם יצא ידי קריעה בכך או לא ש''מ דס''ל לתנא דמתני' דמסתמא יצא וקס''ד השתא דחלול שבת יש כאן דמלאכה היא וטעמא דפטו' כדאמרן והיינו דהקשו לו:
היך מה דאת אמר תמן. כלומר בעלמא דפשיטא הוא שאתה אומר כן שהשוחט חטאתו בשוגג בשבת כיפר הוא על החטא שהביא אלא שצריך להביא אחרת על שחטא עכשיו ושחטה בשבת וא''כ אימר אוף הכא דמיהת לא יצא ידי קירעו וצריך לקרוע אחר שבת פעם אחרת דנהי דפטור משום דמקלקל הוא מ''מ חילל שבת בדבר שהוא מלאכה ודמיא לשוחט חטאתו בשבת:
אלא כר' שמעון. סיומא דמילתא של בני הבעיא הוא כלומר מי נימא דלא מיתוקמא מתני' אלא כר''ש דס''ל במלאכה שאינה צריכה לגופה פטור דעד שיהא לו צורך בגופו של דבר הוא דבעינן דזה נקרא מלאכת מחשבת והלכך הואיל ולא עבר כאן על מלאכה דאורייתא לפיכך לא תני כלום מדין אם יצא ידו קריעה דמסתמא יצא ולא דמיא לשוחט חטאתו דהתם מלאכה הוא דעביד:
אמר לון רבי בא דלא צריכין לאוקמי המתני' כר''ש דבלאו הכי ל''ק דלא דמיא לשוחט חטאתו דתמן הוא גרם לעצמו ששחטה בשבת על החטא שהיה מחויב בה ומי אמר לו לשחוט אותה היום אבל הכא גבי קריעה על מתו את גרמת לו כלומר לא הוא הגורם אלא הואיל דאיתרמי ליה המת בשבת הוא קרע עליו והלכך מסתברא דאפילו לר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ואם כן עשה זה חילול שבת במלאכה גמורה ופטור משום מקלקל ויצא גם כן ידי קריעה:
אמר רבי יוסי. חזר והקשה לרבי בא ואכתי דמיא לשוחט חטאתו שהרי אפילו תמן הוא כמו שאתה גרמת לו זה ולא הוא עצמו שהרי אינו נקרא גורם לעצמו אלא בהחטא שחטא אבל בחטאת שמביאה להתכפר בו ואלולא שאמרת לו שיביא החטאת היאך היה מתכפר לו וכלומר שמצוה הוא להביא כדי שיתכפר לו. וא''כ לא הוא הגורם להבאה זו ודמיא ממש לקריעה שהוא לא גרם הקריעה בעצמה והדרא קושיא לדוכתה דלמה לא תני אם יצא ידי קריעה או לא אלא על כרחך הוי צורך מימר דכר''ש הוא המתני' ולפיכך לא איצטריך למיתני וכדלעיל:
משנה: הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין בַּנִּירִין וּבַקֵּירוֹס וּבַנָּפָה וּבַכְּבָרָה וּבַסַּל חַייָב. הַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְפִירוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' העושה שני בתי נירין. כדפרישית לעיל בפ' כלל גדול שהן ממיני הסירוג שעשויין כעין בתים בתים ויש שעושין מן הנירין הן חוטין ויש כחבלים ויש שעושין זה בקירוס והוא מין סיב לח ורך וכיוצא בו ובין בנפה ובין בכברה ובין בסל שכך דרך לסרגן לאלו ולעשות בהן כעין בתים והן החלל שבין הסירוג ובאיזה מהן הן קטנים ובאיזה מהן יותר גדולים מעט חייב:
התופר שתי תפירות וכו'. הא כבר תני לה לעיל באבות מלאכות אלא משום דקבעי למיתני במתני' דלקמן הקורע בחמתו וכו' לפטורא הדר תני להא לחיובא כלו' דדוקא בקורע על מנת לתפור יותר יפה וכה''ג מתקן הוא. אבל בהא דלקמן מקלקל הוא:
מתני' הקורע בחמתו. מחמת כעס וחימה והאי תנא ס''ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אבל למ''ד דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ה''נ מיחייב וזה אינו פטור מטעמא דמקלקל דהאי מתקן אצל יצרו הוא שמשכך חמתו בכך:
ועל מתו. במת שאינו חייב לקרוע עליו אבל בחייב לקרוע עליו חייב שמתיישב דעתו בכך:
וכל המקלקלין פטורין. ולאתויי נמי שאם קורע הבגדים דרך השחתה וכיוצא בזה או חובל בחבירו או בבהמה דרך השחתה פטור דזה נקרא מקלקל וכן בחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה אף על פי שזה נקראת מלאכה פטור הואיל ומתכוין לקלקל הוא:
והמקלקל ע''מ לתקן. כגון סותר ע''מ לבנות במקומו או מוחק ע''מ לכתוב במקומו או חופר גומא כדי לעשות היסוד לבנין וכל כיוצא בזה חייב הוא ושיעורו כשיעור המתקן בכל אחד מהן:
הַכֹּל מוֹדִין בְּכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם עַד שָׁעָה שֶׁיַּשְׁלִים. כָּתַב אוֹת אַחַת לְהַשְׁלִים אֶת הַשֵּׁם וְאוֹת אַחַת לְהַשְּׁלִים אֶת הַסֶּפֶר חַייָב. כָּתַב אוֹת אַחַת בַּחוֹל וְאוֹת אַחַת בַּשַׁבָּת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. לָמָּה. אוֹ מִשּׁוּם קִייוּם מְלָאכָה אוּ מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִצְטָרֵף עִמּוֹ. אִיתָא חֲמִי. אִילּוּ אָרַג חוּט אֶחָד בַּחוֹל וְחוּט אֶחָד בַּשַּׁבָּת שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. שֶׁמָּא אֵינוֹ רָאוּי לְהִצְטָרֵף עִמּוֹ. אֶלָּא מִשּׁוּם קִייוּם מְלָאכָה. כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּתַב אוֹת אַחַת בְּטִיבֵּרִיָּא וְאוֹת אַחַת בְּצִיפֳּרִין חַייָב. דִּלֹא כֵן כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. כָּתַב אוֹת אַחַת בַּשַׁבָּת זוֹ וְאוֹת אַחַת בַּשַׁבָּת הַבָּאָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. 72a אִתָא חֲמִי. אִילּוּ כָתַב אוֹת אַחַת בַּחוֹל וְאוֹת אַחַת בַּשַׁבָּת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת. בֵּין בַּשַּׁבָּת זוֹ בֵין בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה לֹא כָל שֶׁכֵּן. מִפְּנֵי חֲכָמִים שֶׁהֵן פטורִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני חכמים שהן פוטרין. אליבא דרבי אליעזר ודאי לא איצטריך למיתני להא אלא מפני חכמים והיינו ר' יהושע דפליג עליה ופוטר הוא דאיצטריך דקמ''ל אפי' כתב שתיהן בשבת אלא שזזה בשבת זו וזה בשבת הבאה נמי פטור:
איתא חמי. בתמיה בוא וראה מאי קמ''ל אליבא דר''א דהשתא אילו כתב אות אחת בחול ואחת בשבת ס''ל דחייב אם כתב שתיהן בין בשבת זו וכו' כלומר ביניהן של שתי השבתות כתב את שתיהן לכ''ש דמחייב:
דלא כן כר' אליעזר. כלומר דאי לא אמרת כן א''כ אתיא האי דר' יעקב בר אחא כר''א ולא כר' יהושע בתמיה אלא דטעמא כדאמרן ואפי' לר' יהושע חייב:
כהאי דאמר רבי יעקב וכו'. כלומר תדע דהאי דאמר רבי יעקב בר אחא בפ' דלעיל בהלכה ד' כתב אות אחת בטבריא ואחת בצפורי חייב והרי מרוחקין הן ולא חזי השתא לצרוף. אלא דש''מ דטעמא משום קיום מלאכה והכא נתקיימה כל המלאכה בשבת והלכך חייב:
איתא חמי. בתמיה כלומר דמתמה בא וראה מאי קא מיבעי ליה פשיטא דאין הטעם משום שאינו ראוי להצטרף עמו שהרי אלו ארג חוט אחד בחול ואחד בשבת שמא אינו פטור בתמיה ואמאי שמא אינו ראו להצטרף עמו הא ודאי ראוי וראוי הוא דבשלמא גבי כתיבה שייך שפיר זה שנכתב מקודם היא ככתיבה ישנה וזה מחדש ואינו ראוי להצטרף החדש עם הישן. אבל בארוגה שאינו ניכר ראוי הוא להצטרף עמו ואפ''ה פטור. אלא ע''כ דטעמא משום דבעינן קיום מלאכה בשבת בלבד:
ור' יהושע פוטר. ובעי הש''ס למה הוא פוטר או דנימא משום קיום מלאכה כלומר דבעינן קיום המלאכה כולה בשבת או דטעמא משום שאינו ראוי להצטרף עמו שזה נכתב ביום העבר וזה נכתב היום ונ''מ לאריגה כדלקמיה:
ר''א מחייב חטאת. דקסבר הואיל והשלים את השיעור הכתיבה בשבת חייב:
כתב אות אחת. בשבת והשלים את השם וכו'. תוספתא היא בפ' י''ב:
הכל מודים. הני דפליגי בשיעורא דהאורג ובכותב ומודים בכותב את השם בשבת שאינו חייב עד שישלים אותו לפי שא''א שלא להשלים את השם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source