תַּנֵּי. מַצָּה גְזוּלָה אָסוּר לְבָרֵךְ עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. עַל שֵׁם וּבוֹצֵעַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֮אֵ֥ץ ׀ יְי: אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בַּתְּחִילָּה. אֲבָל בַּסּוֹף לֹא דָמִים הוּא חַייָב לוֹ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. אֵין עֲבֵירָה מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אֵין מִצְוָה עֲבֵירָה. אָמַר רִבִּי אִילָא. אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֹ֗ת. אִם עֲשִׂיתָן כְּמִצְווֹתָן הֵן מִצְוֹת. וְאִם לָאו אֵינָן מִצְוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אילא אלה המצות כתיב. לומר אם עשיתן כמצותן הן מצות ואם לאו אלא שבאו לידך ע''י עברה אינן מצות וכר' יונה הוא דס''ל שאין מברכין על מצוה הבאה בעבירה:
אין עברה מצוה. כל שבאה ע''י עברה אינה מצוה ואין לו לברך עליה ורבי יוסי אומר אין מצוה עבירה דכל שהוא מקיים המצוה אין העברה מעכבת מלברך עליה:
הדא דאת אמר בתחלה. קודם שקנאה ביאוש ושינוי אבל בסוף שכבר קנאו בשינוי אחר היאוש וכגון שגזל חטים וטחנן ועשאן קמח וכיוצא בזה מברך עליה דכי לא דמים הוא חייב לו כלומר שאין לו עליו אלא לשלם דמים והמצה עצמה כבר קנאה והיא שלו:
על שם ובוצע ברך וגו' וזה גוזל ומברך עליה נאץ ה':
תני מצה גזולה וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ק דחלה בהלכה ח':
חֲבֵרַייָא בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. 72b מַצָּה גְזוּלָה אֵינוֹ יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אֲמַר לוֹן. תַּמָּן גּוּפָהּ עֲבֵירָה. בְּרַם הָכָא הוּא עָבַר עֲבֵירָה. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. הוֹצִיא מַצָּה מֵרְשׁוּת הַיָּחִִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר לון. לא דמיא דתמן המצה גופה עבירה היא ובעבירה באה לו אבל הכא הוא שעבר עבירה שחילל שבת ואין הקריעה גופה עבירה שהרי אלולא שבת חייב הוא לקרוע וכי כך אני אומר הוציא מצה בשבת מרה''י לרשות הרבים ואינה יוצא בה ידי חובתו בפסח בתמי' הרי המצה גופה לאו עבירה היא אלא הוא שעבר להוציאה וכך הוא הקריעה בשבת ושאני מצה גזולה דהיא גופה לעולם בעבירה היא:
לא כן אמר ר' יוחנן. מצה גזולה אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. הואיל ובעבירה הוא וה''נ אמאי קאמרת דיוצא ידי קריעה הרי מכל מקום בחילול שבת היתה:
הלכה: ד'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמּוֹצִיא עֵצִים כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. תַּמָּן בְּמוֹצִיא לִצְבוֹעַ. בְּרַם הָכָא בְּצוֹבֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תמן תנינן. לעיל בפ' ט' המוציא עצים וכו' וקתני בסיפא קליפי אגוזים ורמונים וכו' כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה והכא את אמר הכין שיעור אחר גבי צובע ומשני תמן במוציא לצבוע מיירי. לפי שאין אדם טורח להוציא שיעור קטן כזה כדי לצבוע אבל הכא בשיעור צובע עצמו מיירי ושיעורו בפחות וגרסינן להא לעיל שם בהלכה ה':
משנה: שִׁיעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּס הַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה שִׁיעוּרוֹ כִמְלוֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין שִׁיעוּרוֹ כִּמְלוֹא הַסִּיט:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האורג שני חוטין ברוחב כמלא הסיט ואין זה כמלא רוחב הסיט שאמרנו אלא כמלא הסיט שהיא שתי אצבעות בגודל:
מתני' שיעור המלבן וכו'. ששנינו באבות מלאכות כמלא רוחב הסיט כפול רוחב הסיט הוא כפי ההפסק שיכול האדם להפסיק בין אצבע לאמה ולהרחיב בין זה לזה והוא לערך שמונה אצבעות בגודל והסיט כפול שני פעמים כמו כן והוא כפי הריוח שיכול אדם להרחיב בין הגודל ואצבע ואם כן הטוה חוט ארכו ארבעה טפחים או המלבן והמנפץ בצמר שיהא בו כדי לטוות חוט שארכו ד' טפחים חייב. וכן הצובע חוט שארכו ארבעה טפחים או דבר שאפשר לטוות ממנו חוט כזה חייב:
הלכה: ה'. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מַתְנִיתָא דְלֹא כְרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינָן. הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבָּיִת חַייָב. הָא לְגִינָּה וּלְבִיבָרִין פָּטוּר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. הָא לְגִינָּה וּלְבִיבָרִין פָּטוּר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִין. דְּתַנִּינָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַגִּינָּה וְלֶחָצֵר וְלַבִּיבָרִין. וְתַנִּינָן תַּמָּן. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִין וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. הָא לְגִינָּה וּלְחָצֵר לֹא. כָּאן בְּחָצֵר מְקוּרָה. כָּאן בְּחָצֵר שֶׁאֵינוֹ מְקוּרָה. וְהָא תַנִּינָן. גִּינָּה. אִית לָךְ מֵימַר. גִּינָּה מְקוּרָה. אֶלָּא כָאן בִּגְדוֹלָה כָָּאן בִּקְטַנָּה. רִבִּי עוּלָּא אָמַר. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. מַה נִיתְנֵי. כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה חַייָב וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה פָּטוּר. אָמַר לוֹן. וְלֹא בִמְגַפֵּל לְתוֹכָהּ אֲנָן קַייָמִין. אֶלָּא כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה אָסוּר וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְרִבִּי בְרֶכְיָה. כָּל שֶׁהוּא מְחוּסָּר נַשְׁבִּים מְחוּסָּר צִידָה וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר נַשְׁבִּים אֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל שהוא מחוסר נשבין שצריך להביא נשבה כעין שעושין לצוד בה דגים ה''ז מחוסר צידה ואסור וכל שאין מחוסר נשבה אלא יכול ליטול אותן ביד מותר:
אמר לון ולא בנעול לתוכה אנן קיימין. כך הוא בביצה שם כלומר וכי לא בנעול החיות לתוכה מיירי שהרי סתם ביברין שמכניסין החיות לתוכן נעולין הן וא''כ אין כאן צידה גמורה בי''ט דליתני חייב ופטור אלא כל המחוסר צידה אסור וכו' שפיר הוא דשייך למתנא דנהי דלאו צידה גמורה למיחייב עלה איסורא מיהא איכא מכיון דאכתי מחוסר צידה ממש הוא ושאינו מחוסר צידה מותר:
בעון קומי ר' אחא מה. כלומר מאי האי דקתני התם לרשב''ג לא כל הביברין שוין זה הכלל כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר ואמאי תני בלישנא דאסור ומותר וניתני כל המחוסר צידה חייב שהרי חייב על הצידה בי''ט ואם צד דבר המחוסר צידה חייב מיבעי ליה ושאינו מחוסר צידה פטור:
אלא כאן בגדולה כאן בקטנה. הא דדייקינן מהתם דדוקא מן הביברין הוא דצדין בי''ט אבל מגינה וחצר לא. היינו בגינה וחצר גדולה דמחוסר צידה הוו והא דקתני הכא לגינה ולחצר הוי צידה בשבת וא''כ מותר לצוד מהן בי''ט דוקא בחצר וגינה קטנה והשתא חיה אחיה ל''ק לרבנן ועוף אעוף לא משני וכן הא דמקשה דר' יהודה אדר' יהודה לא אשני מידי:
והא תנינן גינה. במתני' וכי אית לך מימר דגינה מקורה היא בתמיה וכי דרך לעשות קירוי לגינה שגדלין בה הזרעים:
כאן בחצר מקורה. מתני' דהכא מיירי בחצר מקורה והלכך הוי צידה למיחייב בשבת והתם מיירי בחצר שאינה מקורה וא''כ חיה אחיה ל''ק ולא אסיק לתרץ עוף אעוף משום דפריך עלה דאפי' חיה אחיה לא מצית לשנויי בהכי:
מחלפה שיטתין דרבנן וכן נמי קשיא. דרבנן דהכא אדרבנן דמתני' דהתם דהכא תנינן וחכמים אומרים וכו' אלמא חיה לגינה ולחצר נמי לאו מחוסר צידה הוא ותנינן תמן אבל צדין חיה ועוף מן הביברין דמשמע דוקא מן הביברין הוא דמותר אבל אם הן כבר ניצודין לגינה ולחצר לא דאכתי מחוסר צידה מיקרו והא במתני' קאמרי דאף לגינה ולחצר חייב בשבת אלמא דצידה מיקריא וקשיא חיה דהכא אחיה דהתם וכן קשיא עוף אעוף דהכא קאמרי צפור למגדל דוקא הוא דהוי צידה וא''כ מן הביברין ודאי אסור בי''ט והתם קתני דאפי' עוף צדין מן הביברין בי''ט:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן אין צדין וכו'. ואסיפא קא סמיך דתנינן צדין חיה ועוף מן הביברין ביו''ט כדלעיל ואוקימנא דלא כר' יהודה וכלומר דהשתא קשה דר' יהודה אדר' יהודה מהא דתנינן בתוספתא ריש פ''ג דביצה דקתני התם ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהן ביו''ט ותני על כרחך דר' יהודה הוא דפליג אמתני' דהתם בחיה ועוף מן הביברין ודייקינן מהתוספתא מדקתני אליבא דר' יהודה ביברין דוקא ש''מ הא מגינה ומחצר צדין מהן בי''ט וקשיא דידיה אדידיה והא דייקינן הכא מדקאמר צבי לבית דוקא הא לגינה ולביברין פטור וא''כ אף מגינה אין צדין חיה בי''ט דמחוסר צידה הוא ואמאי קתני בתוספת' לר' יהודה ביברין דוקא:
גמ' אמר ר' חיננא. מתניתא דלא כר' יהודה. לקמן בריש פרק אין צדין הוא דקאי וגרסי' שם לכולה סוגיא דקתני התם אין צדין דגים מן הביברין ביו''ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין חיה ועוף מן הביברין כו' והאי מתני' דלא כר' יהודה דהכא דהא קאמר צבי לבית הוא דחייב אבל לא לביברין ולגינה ודאכתי מחוסר צידה הוא וא''כ הא דקתני התם צדין חיה מן הביברין בי''ט דלא כר' יהודה:
משנה: 73a רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבָּיִת חַייָב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַגִּינָּה וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְחוּסַּר צִידָה פָּטוּר וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסַּר צִידָה חַייָב׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא כל הביברין שוין. רשב''ג לפרושי מילתייהו דחכמים אתא דלא בכל הביברין אמרו אלא זה הכלל כל המחוסר צידה שאם רוצה לתפשו אינו יכול להגיעו בשחייה אחת וזהו הנקרא מחוסר צידה ואם הכניסו לביבר כזה פטור ושאינו מחוסר צידה שיכול הוא להגיעו בשחייה אחת ולתפסו חייב אם הכניסו לתוכו וכן אם הוא ביבר קטן וכגון שהכתלים שלו קרובים כל כך כדי שיפול הצל של שניהם לאמצע כאחד אם הכניסו לתוכו חייב. וכן הלכה:
וחכמים אומרים. בצפור מודינא לך שצריך שיכניסנו למגדל אבל בצבי לגינה ולחצר ולביברין נצוד הוא כמו לבית ביברין הן קרפיפות המוקפות גדר ומכניסין בהן החיות ונשמרין שם:
מתני' ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל. ארמריאו בלע''ז אם הכניסו למגדל ונעל בפניו זו היא צידתו וצבי משיכניסנו לבית ונעל בפניו חייב אבל לא לחצר ולגינה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source