בַּפַּסִיקְיָא אֲבָל לֹא בַחֶבֶל. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. הָא רַבָּנִן לֹא. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן קַדְמִייָתָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה תַּנִּינְן אוֹף הָדָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. כְּלָל אָמַר רִבִּי יְהוּדָה כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְקַייָמָא אֵין חַייָבִין עָלָיו רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. כֵּינִי מַתְנִיתַא. כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְקַייָמָא וְהוּא לְשָׁעָה אֵין חַייָבִין עָלָיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל לא בחבל ר' יהודה מתיר הא רבנן לא. בתמיה כלומר ואי בכה''ג הוא דמיירי והא קתני ר' יהודה מתיר אבל לרבנן לא ואמאי הא מכיון דעדיין תלוי הוא בפסיקייא ולא נפסק ממנו לגמרי א''כ לא מבטל ליה כמו שאינו מבטל להפסיקייא ולמה לא יקשור בו:
אלא כגון דתנינן קדמייתא ברם ר' יהודה. היינו רישא כשם שהוא חייב על קישורן וכו' וההיא ר' יהודה דאיהו בר פלוגתיה דר''מ דפליג אהא לעיל להכי תנינן אוף הדא בשם ר' יהודה. א''נ האי פירכא הא רבנן לא אכלל אמר ר' יהודה דמתני' קאי וכי רבנן לא ס''ל הכי דעל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו ועלה הוא דמשני בגין דתנינן קדמייתא בשם ר' יהודה ההיא דלעיל מינה ר' יהודה מתיר להכי תנא אוף הדא דהכלל בשם ר' יהודה:
כיני מתניתא וכו'. משום דקשיא ליה אהיכא קאי האי כלל אי אדבריו דלעיל מינה א''כ מאי האי דקאמר אין חייבין עליו הא איהו מתיר אפי' לכתחלה הלכך קאמר דכן צריך לפרש דארישא דהחי מתני' קאי דקתני יש לך קשרים שאין חייבין עליהן עלה הוא דקאמר כלל אמר ר' יהודה כל קשר שאינו של קיימא והוא אינו לפי שעה אין חייבין עליו:
מַה חוֹלְקִין עַל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. מִן מַה דְתַנֵּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין בּוֹ וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין 78a אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. בַּכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב. הַדַא אָֽמְרָה. אֵין חוֹלְקִין עַל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּחֶבֶל שָׁחוּל הִיא מַתְנִיתָא. חֶבֶל שֶׁהוּא מְשׁוּחַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה. ושואל הש''ס אם חולקין חביריו על ר''א בן יעקב דמתני' או לא ופשיט לה מן מה דתני בתוספתא דביצה פ''ג. ולא הועתק כאן לנכון והכי גריס התם. מודים חכמים לר''מ בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומתירין ומפקיעין אבל לא חותכין ובשבת מפקפקין ומתירין אבל לא מפקיעין ולא חותכין ושבכלים בשבת מתירין ואין צריך לומר בי''ט. והך מתירין בסיפא דתוספתא טעות הוא וצ''ל מותר שהרי אף לחתוך מותר. וכדגריס הכא בזה:
ואפלוגתא דרבי מאיר וחכמים במתני' בפ''ד דביצה קאי דתנינן שם בית שהוא מלא פירות וסתום ונפחת נוטל ממקום הפחת. ר''מ אומר אף פוחת לכתחלה ונוטל דס''ל דבכה''ג לאו סתירה היא כדאוקי התם דבאוירא דלישנא מיירי ועלה קתני ומודים חכמים לר''מ בחותמות שבקרקע כלומר דברים העשוים לסגור על מה שהוא בקרקע כגון דלתות פתחי בורות ומערות והן סגורים בקשרי חבלים מפקפקין מרככין ומוציאין אותן בי''ט ומתירין את הקשר דלאו קשר של קיימא הוא אבל לא חותכין משום דהוי סתירה ויש סתירה בבנין של קרקע. כך היא הגירסא בתוספתא שם. אבל הגי' דהכא וחותכין עיקרית היא. וכך היא לקמן סוף פרק תולין וכן בפ''ד דביצה בהל' ג' וכך היא הגי' שלהי פ' משילין דבחותמות שבקרקע מותר לחתוך בי''ט משום שמחת י''ט. ובשבת לא התירו אלא לפקפק ולהתיר ולא להפקיע ולחתוך. אבל שבכלים כגון תיבה סגירה ע''י קשר מותר הכל להתיר ולהפקיע ולחתוך דאין סתירה ובנין בכלים. קתני מיהת דלהתיר הקשר כ''ע מודים דמותר אפי' בשבת ואף בחותמות שבקרקע א''כ הדא אמרה דאין חולקין על ר''א בן יעקב דמתני' דקשר דכה''ג לכ''ע לאו קשר של קיימא הוא:
בחבל שחול היא מתניתא. הא דקתני אבל לא בחבל כשהחבל משוחל בפסיקייא. כלומר שנשמט הוא מהפסיקייא ואינו מחובר לגמרי אבל עדיין תלוי בו:
שחול הוא נשמט ודומה לזה ששנינו בפ''ו דבכורות השחול והכסול שחול כל שנשמטה ירכו:
משנה: מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּיטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לַשַּׁבָּת אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּיטּוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לַשַּׁבָּת. חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵיבִין לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵיבִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵיבִין לְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵיבִין לַשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לימד על חלבי שבת זו שקרובין בשבת אחרת. וקסבר ר' ישמעאל נדרי' ונדבות קריבין ביו''ט. והלכך לא מצית למידרש דעל יו''ט קאי ולומר שיהא חלבי שבת קריבין ביו''ט דלא איצטריך שהרי אפי' נדרים ונדבות שהן עולת חול ויכול הוא להמתין ולהקריבן בחול אפ''ה נשחטין וקריבין הן בי''ט מכ''ש שחלבי שבת שניתותרו מהנשחטין בזמנן שקריבין הן בי''ט וכי איצטריך קרא לחלבי שבת שיהו קריבין ביה''כ הוא דאיצטריך ומדכתיב בשבתו דריש למעט לחלבי יה''כ שלא יהו קריבין בשבת. ור''ע ס''ל דנדרים ונדבות אין קריבין בי''ט. והלכך קרא ליו''ט הוא דאיצטריך שיהא חלבי שבת קריבין ביו''ט אבל יה''כ ושבת דשניהן שוין הן אין חלבי של זה קריבין בשל זה והלכה כר''ע דנדרים ונדבות אין קריבין ביו''ט:
חלבי שבת. כן אימורי תמיד של בין הערבים קריבין במוצאי שבת והוא יה''כ משום דכתיב עולת שבת בשבתו:
מיום הכפורים לשבת. אם חל יה''כ להיות בע''ש. והך מתני' כאחרים הוא דס''ל דכל החדשים לעולם לפי הסדר הן אחד מלא ואחד חסר ולדידהו אפשר שיהא חל יוה''כ ושבת אהדדי:
מתני' מקפלין את הכלי'. בגדים שפושטן מקפלין אותן אפי' ארבעה וחמשה פעמים ודוקא באדם אחד אבל לא בשני בני אדם שזהו נראה כמתקנין. וכן דוקא בבגדים חדשים שהן עדיין אינן מתרככין כל כך. אבל בישנים שהן מתרככין קפולן כתיקון הוא. וכן דוקא בלבנים אבל בצבועין קיפילן מתקנן הוא ביותר ודוקא בשאין לו להחליף אבל אם יש לו יחליף לכבוד שבת ולא יקפל:
ומציעין את המטות. מתקנין אותן בהצעת הסדינין וכיוצא מלילי שבת לשבת אעפ''י שאין לו צורך בהן אלא למחר בשבת אבל לא משבת למוצאי שבת:
הלכה: ג'. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. קִיפּוּל בִּשְׁנַיִם אָסוּר. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. אֵין מְקַפְּלִין בָּשַּׁבָּת בִּשְׁנַיִם. וְהָהֵן דִּמְקַפֵּל עַל סִיפְסְלָה כְּמָאן דְּאִינּוּן תְּרֵין. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. לֹא נִיתְנוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֶלָּא לָאֲכִילָה וְלִשְׁתִייָה. עַל יְדֵי שֶׁהַפֶּה זֶה (טְרִיח) מֵרִיחַ הִתִּירוּ לוֹ לַעֲסוֹק בָּהֶן בְּדִבְרֵי תוֹרָה. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. לֹא נִיתְנוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֶלָּא לַעֲסוֹק בָּהֶן בְּדִבְרֵי תוֹרָה. מַתְנִיתַא מְסַייָעָה בֵּין לָדֵין בֵּין לָדֵין. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אוֹ יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל אוֹ יוֹשֵׁב וְעוֹסֶק בְּדִבְרֵי תוֹרָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיי. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר. עֲצֶ֨רֶת֙ לַֽיי אֱלֹהֶ֔יךָ. הָא כֵיצַד. תֵּן חֶלֶק לְתַלְמוּד תּוֹרָה וְחֶלֶק לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתוֹת. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שַׁבָּ֖ת לַֽיי. שְׁבוֹת כַּיי. מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁבַת מִמַּאֲמַר. אַף אַתָּ שְׁבוֹת מִמַּאֲמַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שבת לה'. כתיב והרי לישראל ניתן השבת אלא למידרש להתנהג בו כביכול כהקב''ה מה הקב''ה ממאמר הוא שבת בו שבדבר ה' השמים נעשו וכתיב ביה וישבות ביום השביעי וזהו מאמר ואף אתה תשבות בו ממאמר שאפי' אמירה בעלמא מה לעשות אחר השבת תשבות ממנו וכהאי עובדא דלקמיה:
כתוב אחד אומר וכו'. האי ברייתא אחריתא הוא דתניא אידך כתוב אחד וכו' וכתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם כצ''ל הא כיצד חלקהו וכו' וזהו מסייעא לרבי ברכיה דעכ''פ צריך לעסוק בהן בדברי תורה אלא שיתן חלק ג''כ לאכול ולשתות כדי לקיים לכם:
מתני' איכא ברייתא מסייע לדין ואיכא ברייתא דמסייע לדין דתניא כיצד הוא עושה בהן או יושב ואוכל או אם ירצה יושב ועוסק בד''ת והך מסייעא לר' חגי דאם יושב ואוכל ושותה בהן נמי מקיים מצותן הוא:
ר' ברכיה. פליג אלא שהעיקר שניתנו שבתות וי''ט כדי לעסוק בהן בד''ת לפי שיש לו מנוחה ממלאכה ומעסקיו:
ע''י שהפה זה מריח. מל' מריח יפריח הוא כלומר ע''י שנהנה מרוח פיו היוצא ממנו התירו לו לעסוק בדברי תורה בשבת וביו''ט שמתחלה לא ניתנו אלא להתענג בהן באכילה ובשתיה:
ר' חגי וכו'. ואיידי דנקט להאי דר' חגי נקט הכא נמי להא:
וההן. וזה שמקפל על הספסל נמי כמו קיפול בשנים הוא לפי שמתקנו ביותר ולא התירו אלא לקפל כשהן בידיו:
גמ' קיפול בשנים אסור. דלא התירו אלא באדם אחד וכן קאמר ר' חגיי וכו':
משנה: כָּל כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵינָן קוֹרִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן טְעוּנִים גְּנִיזָה. מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן מִפְּנֵי בִיטּוּל בֵּית הַמַּדְרָשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כל כתבי הקדש. בין תורה ובין נביאים וכתובים מצילין אותן מפני הדליקה שנפלה בחצר ומצילין אותן לחצר אחרת שבאותו המבוי ואע''פ שלא עירבו ביניהם ובלבד שיהא אותו המבוי אינו מפולש ושיש לו ג' מחיצות ולחי אחד כדקתני במתני' דלקמן:
בין שקורין בהן בשבת כל היום ובין שאין קורין בהן כל היום וכגון כתובים שתיקנו שלא יקראו בהן בשעת המדרש משום ביטול בית המדרש לפי שהיו דורשין להן בשבת הלכות איסור והיתר שהעם יש להן פנאי בשבת לבא ולשמוע והקריאה בכתובים מושכין את הלב וחששו שלא יהא כל אחד יושב בביתו ויקרא בהן וימנע מבית המדרש והא דמצילין כתבי הקדש דוקא אם הן כתובין כתקנן באשורית ובלשון הקדש אבל היו כתובין בכל לשון או אפי' בלשון הקדש וכתב אחר אין מצילין אותן ואפי' לחצר המעורבת:
אע''פ שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. האי בבא בחול קאי שאע''פ שהן כתובין בכל לשון ולא ניתנו לקרות בהן אף בחיל מ''מ טעונין גניזה שאל ישליכן ביד אלא מניחן במקום התורף והן מתאבדין מאליהן:
מפני מה אין קורין בהן וכו'. כדלעיל:
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת אֵין תוֹקְעִין. לְאַחַר הַשַּׁבָּת אֵין מַבְדִּילִין. מַה. כְּרִבִּי עֲקִיבָה. בְּרַם כְּרִבִּי יִשְׁמַעֵאל מַבְדִּיל. שֶׁכֵּן חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אֲפִילוּ כְרִבִּי יִשְׁמַעֵאל לֹא יַבְדִּיל. כְּלוּם הוּא מַבְדִּיל אֶלָּא לְהַתִּיר לוֹ דָבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ. אִילּוּ הִקְטִיר חֶלְבֵי שַׁבַּת בַּשַּׁבָּת שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְרִבִּי בְּרֶכְיָה. וְיַבְדִּיל. שֶׁכָּךְ הוּא מַתִּיר לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כְּלוּם הוּא מוּתָּר לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת לֹא מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. וְיַבְדִּיל מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. מַה נַפְשָׁךְ. כּוֹס אֵין כָּאן. נֵר אֵין כָּאן. בַּמֶּה הוּא מַבְדִּיל. אָמַר רִבִּי אָבוּן. בִּתְפִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין תוקעין. כדרך שנוהגין לתקוע בע''ש לסימן ואם חל יה''כ בשבת אין עושין זה להיכר שבלאו הכי קדש חמור הוא:
לאחר השבת. ואם חל לאחר השבת אין מבדילין במ''ש לפי שיה''כ הוא וחמור הוא כשבת:
מה כר''ע. אם דווקא אליבא דר''ע הוא להא דאמר אין מבדילין דברם כר' ישמעאל יש לו להבדיל להכיר ולהודיע שקדושתו אינו כ''כ כמו שבת שכן חלבי שבת קריבין ביוה''כ אבל לא של יה''כ בשבת:
אפי' כר' ישמעאל לא יבדיל. שהרי כלום נתקן הבדלה אלא כדי להכיר להתיר דבר שהוא אסור לו ביום. ועכשיו הוא שהותר לו והרי אלו הקטיר חלבי שבת בשבת עצמו שמא אינו מותר בתמיה ומכיון שאין כאן להתיר דבר שנאסר לו ביום לא יבדיל ואפי' לר' ישמעאל:
ויבדיל שכך הוא מתיר וכו'. כלומר אע''פ כן יבדיל במוצאי שבת כדי להודיע דבהכי קיל הוא יה''כ משבת שכן הוא מותר להדיח ביה''כ כבשים ושלקות לצורך הלילה משא''כ בשבת ומשני ר' יוסי דכלום הוא מותר להדיח כבשים ושלקות ביה''כ לא מן המנחה ולמעלה וא''כ היאך יהי' זה שיבדיל במוצאי שבת סימן לכך:
ויבדיל בשבת מן המנחה ולמעלה ויהא ניכר לפי שמתרת ביוה''כ יהיה מותר להדיח כבשים ושלקות בזמן הזה וקאמר דהאיך קאמרת שיבדיל מן המנחה ולמעלה שהרי מה נפשך על מה יבדיל דכוס אין כאן נר אין כאן ובמה יבדיל וקאמר ר' אבון דהא ל''ק דה''ק ויבדיל בתפלה מן המנחה ולמעלה כלומר מזמן המנחה ולמעלה ותקנו שאז יתפלל מנחה ויבדיל הוא בתפלה ולא משני עלה מידי:
הדרן עלך אלו קשרים
תַּנֵּי. מַדִּיחִין כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְתַמְחוּייִן מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁחֲרִית מִשַּׁחֲרִית לַחֲצוֹת וּמֵחֲצוֹת לְמִנְחָה. מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלַה אָסוּר. וּבְכוֹסוֹת מוּתָּר. שֶׁאֵין קֶבַע לִשְׁתִייָה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. אִשָּׁה פִיקַּחַת מַדִּיחָה כוּס כָּאן קָעָרָה כָאן תַּמְחוּי כָאן. נִמְצֵאת מַרְבֶּצֶת בֵּיתָהּ בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשה פקחת וכו'. גרסי' לה לעיל סוף פרק במה מדליקין ואיידי דאיירי בהדחת כלים מייתי לה נמי הכא:
ובכוסית. שהן לשתיה מותר לפי שאין קבע לשתיי' ויכול הוא לשתות בהן עד הלילה:
מן המנחה ולמעלה אסור שאין לו סעודה לשבת:
כוסות וקערות. דומיא דקערות קאמר שהן גדולות ואינן אלא לקביעת סעודה:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. מִדּוֹחַק הִתִּירוּ לִשְׁאוֹל שָׁלוֹם בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כַּד הֲוָה חֲמֵי לְאִימֵּיהּ מִשְׁתַּעְיָא סַגִּין הֲוָה אֲמַר לָהּ. אִימָּא. שׁוּבְתָא הִיא. תַּנֵּי. אָסוּר לִתבוֹעַ צְרָכָיו בַּשַּׁבָּת. רִבִּי זְעוּרָה שְׁאַל לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. מָהוּ מֵימַר. רְעֵינוּ פַּרְנְסֵינוּ. אֲמַר לֵיהּ. טוּפּוֹס בְרָכוֹת כָּךְ הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טופס ברכות כך הן. מה שהוא נוסח הברכה היא כך לא ישנה ולא אמרו אלא שלא להוסיף בתחנונים על צרכיו כדרך שהוא עושה בחול:
אסור לתבוע צרכיו בתפלה בשבת:
משתעיא סגין. מרבה בדבורה היה אומר לה אמי שבת היום ולהזכירה בדרך כבוד:
מדוחק התירו וכו'. שאפי' דבור כזה ראוי היה למעט בשבת:
מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁיָּצָא לְטַייֵל בְּכַרְמוֹ בַשַּׁבָּת וְרָאָה שָׁם פִּירְצָה אַחַת וְחָשַׁב לְגַדְּרוֹ בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אָמַר. הוֹאִיל וְחָשַׁבְתִּי לְגַדְּרָהּ אֵינִי גוֹדְרָהּ עוֹלָמִית. מַה פָעַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זִימֵּן לוֹ 78b סוּכָּה אַחַת שֶׁל נַצְפָּה וְעָלַת לְתוֹכָהּ וּגְדַרְתָּהּ. מִמֶּנָּה הָיָה נִיזּוֹן וּמִמֶּנָּה הָיָה מִתְפַּרְנֵס כָּל יָמָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סוכה אחת של נצפה. נוף אחד של אילן נצפה. והוא מן צלף ועלה מאליו לתוך שדהו ועשה הגדר וממנו היה ניזון ומתפרנס כל ימיו מהפירות שנתגדלו בהאילן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source