הלכה: תַּמָּן תַּנְּינָן. זְכוּכִית כְּדֵי לִגְרוֹד בּוֹ רֹאשׁ הַכַּרְכַּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. רִבִּי אָחָא רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּקַיְסָרִי. כָּאן בְּעָבָה כָּאן בְּחַדָּה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כָּאן בִּמְטַלְטֵל. כָּאן בְּמוֹצִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. בבבל אמרין דעשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד התינוק. כלומר שהאבן בעצמו הוא ראוי לו לשחוק בו וכמו שאם היתה קמיע מומחה ביד התינוק היה יכול להוציאה עמו וכך הוא האבן שביד התינוק:
תינוק עשו אותו כאוכלין. היינו טעמא דרישא דהתם דהאבן בטל לגבי התינוק כמו שהאבן בטל לגבי האוכלין בהסיפא:
מתני' פליגא על ר' יוחנן נוטל אדם בנו וכו'. כלו' דמ''מ ההיא מתני' גופה קשיא לר' יוחנן דאיהו תני בסיפא התם כדבית רבי והאוכלין והאבן בתוכה ואמאי ברישא נוטל אדם את בנו והאבן בידו:
נעשה כמטלטל קירויה עצמה. ברישא היינו טעמא דכשהיא אפוצה ואינה נופלת אעפ''י שהאבן עשוי להכבידה אפי' כן נעשה כמטלטל קירויה עצמה:
מה עבד לה ר' יוחנן. והשתא מ''ט דהרישא אליבא דר' יוחנן לימא נמי דהאבן הוא העיקר ואמאי ממלאין בה:
אמר ר' יודן. היינו טעמא דר' חייא בר יוסף דהכא מכיון שהאבן עשויה להכבידה האבן הוא העיקר והקירויה טפלה להאבן ונעשה כמטלטל הקירויה על גב האבן והלכך אין ממלאין בה:
וסיפא פליגא על ר' חייא בר יוסף. דהא קתני ואם לאו שאינה אפוצה אלא נופלת היא כשממלאין בה אין ממלאין בה ואיהו תני התם דאפי' האבן בלבד בתוך הכלכלה ניטלת היא:
מתני' דהכא. פליגא על ר' יוחנן דהא תנינן האבן שבקירויה וכו' ממלאין בה. ומשני שאני הכא דמכיון שהיא אפוצה לה נדחקת בה כגופה של קירויה הוא:
תני דבית רבי. והאוכלין והאבן בתוכה. דדוקא כשיש ג''כ אוכלין בתוכה ניטלת נמי עם האבן דנעשית בסיס לדבר המותר ולדבר האסור ובטל האבן לגבן:
איתפלגון בהא היאך תנינן בההיא מתני' ר' חייא וכו':
גמ' תמן תנינן. לעיל בפ' המוציא זכוכית וכו' והכא הוא אמר הכין שיעורא אחרינא לשברי זכוכית. ומשני ר' אחא כאן בפ' המוציא בעבה וראויה לגרור. כאן. והכא בדקה שהיא חדה. א''נ איפכא חדה ראויה לגרור בה:
ואית דאמרי. דמעיקרא ל''ק דכאן לענין טלטול הוא ובעינן שיעורא דנפיש וכאן בפ' המוציא לענין הוצאה ואם יש בה כדי לגרור איכא שיעורא להוצאה וגרסינן להא שם בהלכה ו':
גמ' אנן תנינן האבן בתוכה. אמתני' דלקמן ריש פ' נוטל קאי דתנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה:
משנה: כָּל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת שִׁבְרֵיהֶן נִיטָּלִין וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. שִׁיבְרֵי עֲרֵיבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. וְשֶׁל זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן שִׁיבְרֵי עֲרֵיבָה 83b לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה. וְשֶׁל זְכוּכִית לָצוּק בְּתוֹכָן שֶׁמֶן:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בד''א וכו'. המסקנא היא דבכיסוי קרקעות כגון כיסוי של בורות וחריצין לכ''ע עד שיש להן בית אחיזה. ובכיסוי כלים לכ''ע ניטלין. ואע''פ שאין להן בית אחיזה ודוקא שיש תורת כלי על הכיסוי וכי פליגי בכיסוי כלים המחוברין לקרקע וכגון שהן טמונים בארץ כגון חבית הטמונה בארץ וכיוצא בה דת''ק סבר גזרינן הני אטו כיסוי קרקעות ועד שיהא להן בית אחיזה ורבי יוסי סבר לא גזרינן והלכה בחכמים אבל בכיסוי התנור שאינו טמון בארץ לכ''ע אף על פי שאין לו בית אחיזה מותר לטלטלו:
כל כסוי הכלים שיש להם בית אחיזה לאחוז בהן ניטלין בשבת:
מתני' פקק החלון. דבר שהוא סותם בו את החלון לר''א בזמן שהוא קשור ותלוי שאין החבל שהוא קשור בו נגרר על הארץ פוקקין בו. ואם לאו שהוא נגרר בארץ הוי ליה כמוסיף על הבנין וקסבר ר''א אין מוסיפין על האהל בשבת ואפילו הוא עראי וחכמים אומרי' וכו' דמוסיפין על אהל עראי בשבת והלכה כחכמים:
מתני' כל הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהם. בין שנשברו מקודם השבת ובין שנשברו בשבת ובלבד שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכה כגון של עריבה לכסות בהן וכו'. ואעפ''י שאין זה מעין מלאכתן הראשונה ר' יהודה אומר וכו' מעין מלאכתן. הראשונה של עריבה לצוק לתוכה מקפה שדומה לעיסה שהשתמשו בערובה ושל זכוכית שיהו השברים ראויין לצוק בתוכן שמן ולא פליג ר' יהודה אלא בכלי שנשבר בשבת דקסבר נולד הוא. אבל בנשבר מקודם השבת מודה הוא שהרי הוכן לאיזו מלאכה מבעוד יום ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' האבן שבקירוי'. היא דלעת יבשה חלולה. ולפי שמתוך שהיא קלה כשממלאין בה מים אינה שואבת אלא צפה היא וניתנין בה אבן להכבידה:
אם ממלאין בה ואינה נופלת. האבן שבתוכה שהדקה יפה ממלאין בה ואם לאו הרי האבן כשארי אבנים שאסור לטלטלן ונעשה הקרויה בסיס לדבר האסור אין ממלאין בה:
זמורה. של גפן שהיא קשורה בטפיח להפך ששואבין בו מים מן הבור ממלאין בה בשבת דשויא כלי להך זמורה:
משנה: הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּירוּיָא אִם מְמַלְאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְאִין בָּהּ. וְאִם לָאו אֵין מְמַלְאִין בָּהּ. זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַטָּפִיחַ מְמַלְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בד''א וכו'. המסקנא היא דבכיסוי קרקעות כגון כיסוי של בורות וחריצין לכ''ע עד שיש להן בית אחיזה. ובכיסוי כלים לכ''ע ניטלין. ואע''פ שאין להן בית אחיזה ודוקא שיש תורת כלי על הכיסוי וכי פליגי בכיסוי כלים המחוברין לקרקע וכגון שהן טמונים בארץ כגון חבית הטמונה בארץ וכיוצא בה דת''ק סבר גזרינן הני אטו כיסוי קרקעות ועד שיהא להן בית אחיזה ורבי יוסי סבר לא גזרינן והלכה בחכמים אבל בכיסוי התנור שאינו טמון בארץ לכ''ע אף על פי שאין לו בית אחיזה מותר לטלטלו:
כל כסוי הכלים שיש להם בית אחיזה לאחוז בהן ניטלין בשבת:
מתני' פקק החלון. דבר שהוא סותם בו את החלון לר''א בזמן שהוא קשור ותלוי שאין החבל שהוא קשור בו נגרר על הארץ פוקקין בו. ואם לאו שהוא נגרר בארץ הוי ליה כמוסיף על הבנין וקסבר ר''א אין מוסיפין על האהל בשבת ואפילו הוא עראי וחכמים אומרי' וכו' דמוסיפין על אהל עראי בשבת והלכה כחכמים:
מתני' כל הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהם. בין שנשברו מקודם השבת ובין שנשברו בשבת ובלבד שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכה כגון של עריבה לכסות בהן וכו'. ואעפ''י שאין זה מעין מלאכתן הראשונה ר' יהודה אומר וכו' מעין מלאכתן. הראשונה של עריבה לצוק לתוכה מקפה שדומה לעיסה שהשתמשו בערובה ושל זכוכית שיהו השברים ראויין לצוק בתוכן שמן ולא פליג ר' יהודה אלא בכלי שנשבר בשבת דקסבר נולד הוא. אבל בנשבר מקודם השבת מודה הוא שהרי הוכן לאיזו מלאכה מבעוד יום ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' האבן שבקירוי'. היא דלעת יבשה חלולה. ולפי שמתוך שהיא קלה כשממלאין בה מים אינה שואבת אלא צפה היא וניתנין בה אבן להכבידה:
אם ממלאין בה ואינה נופלת. האבן שבתוכה שהדקה יפה ממלאין בה ואם לאו הרי האבן כשארי אבנים שאסור לטלטלן ונעשה הקרויה בסיס לדבר האסור אין ממלאין בה:
זמורה. של גפן שהיא קשורה בטפיח להפך ששואבין בו מים מן הבור ממלאין בה בשבת דשויא כלי להך זמורה:
הלכה: אֲנָן תַּנִּינָן. הָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. תַּנֵּי דְבֵי רִבִּי. וְהָאוֹכְלִין וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אִיתָפַּלְּגוֹן רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף כְּמַתְנִיתִין. רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְתַנֵּי דְבֵי רִבִּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּירוּיָה אִם מְמַלִּין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת. מְמַלִּין בָּהּ. כֵּיוָן שֶׁהִיא אָפִיצָה לָהּ כְּגוּפָהּ הִיא. וְסֵיפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. וְאִם לָאו אֵין מְמַלִּין בָּהּ. אָמָר רִבִּי יוּדָן. כֵּיוָן שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְהַכְבִּיד נַעֲשֶׂה כִמְטַלְטֵל קִירוּיָא עַל גַּב הָאֶבֶן. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. נַעֲשֶׂה כִמְטַלְטֵל קִירוּיָה עַצְמָהּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. נוֹטֵל אָדָם בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ כַלְכָּלָה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְתַנֵּי דְבֵי רִבִּי. הָאֶבֶן וְהָאוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ. רִבִּי כֹהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. תִּינּוֹק עָשׂוּ אוֹתוֹ כְאוֹכְלִין. תַּמָּן אָֽמְרְִין. עָשׂוּ הָאֶבֶן בְּיַד הַתִּינּוֹק כְּקַמֵּיעַ מוּמְחֶה בְּיַד תִּינּוֹק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. בבבל אמרין דעשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד התינוק. כלומר שהאבן בעצמו הוא ראוי לו לשחוק בו וכמו שאם היתה קמיע מומחה ביד התינוק היה יכול להוציאה עמו וכך הוא האבן שביד התינוק:
תינוק עשו אותו כאוכלין. היינו טעמא דרישא דהתם דהאבן בטל לגבי התינוק כמו שהאבן בטל לגבי האוכלין בהסיפא:
מתני' פליגא על ר' יוחנן נוטל אדם בנו וכו'. כלו' דמ''מ ההיא מתני' גופה קשיא לר' יוחנן דאיהו תני בסיפא התם כדבית רבי והאוכלין והאבן בתוכה ואמאי ברישא נוטל אדם את בנו והאבן בידו:
נעשה כמטלטל קירויה עצמה. ברישא היינו טעמא דכשהיא אפוצה ואינה נופלת אעפ''י שהאבן עשוי להכבידה אפי' כן נעשה כמטלטל קירויה עצמה:
מה עבד לה ר' יוחנן. והשתא מ''ט דהרישא אליבא דר' יוחנן לימא נמי דהאבן הוא העיקר ואמאי ממלאין בה:
אמר ר' יודן. היינו טעמא דר' חייא בר יוסף דהכא מכיון שהאבן עשויה להכבידה האבן הוא העיקר והקירויה טפלה להאבן ונעשה כמטלטל הקירויה על גב האבן והלכך אין ממלאין בה:
וסיפא פליגא על ר' חייא בר יוסף. דהא קתני ואם לאו שאינה אפוצה אלא נופלת היא כשממלאין בה אין ממלאין בה ואיהו תני התם דאפי' האבן בלבד בתוך הכלכלה ניטלת היא:
מתני' דהכא. פליגא על ר' יוחנן דהא תנינן האבן שבקירויה וכו' ממלאין בה. ומשני שאני הכא דמכיון שהיא אפוצה לה נדחקת בה כגופה של קירויה הוא:
תני דבית רבי. והאוכלין והאבן בתוכה. דדוקא כשיש ג''כ אוכלין בתוכה ניטלת נמי עם האבן דנעשית בסיס לדבר המותר ולדבר האסור ובטל האבן לגבן:
איתפלגון בהא היאך תנינן בההיא מתני' ר' חייא וכו':
גמ' תמן תנינן. לעיל בפ' המוציא זכוכית וכו' והכא הוא אמר הכין שיעורא אחרינא לשברי זכוכית. ומשני ר' אחא כאן בפ' המוציא בעבה וראויה לגרור. כאן. והכא בדקה שהיא חדה. א''נ איפכא חדה ראויה לגרור בה:
ואית דאמרי. דמעיקרא ל''ק דכאן לענין טלטול הוא ובעינן שיעורא דנפיש וכאן בפ' המוציא לענין הוצאה ואם יש בה כדי לגרור איכא שיעורא להוצאה וגרסינן להא שם בהלכה ו':
גמ' אנן תנינן האבן בתוכה. אמתני' דלקמן ריש פ' נוטל קאי דתנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר פְּקַק הַחַלּוֹן בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִין בּוֹ. וְאִם לָאו אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ: כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּכִסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת אֲבָל בְּכִסּוּיֵי הַכֵּלִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בד''א וכו'. המסקנא היא דבכיסוי קרקעות כגון כיסוי של בורות וחריצין לכ''ע עד שיש להן בית אחיזה. ובכיסוי כלים לכ''ע ניטלין. ואע''פ שאין להן בית אחיזה ודוקא שיש תורת כלי על הכיסוי וכי פליגי בכיסוי כלים המחוברין לקרקע וכגון שהן טמונים בארץ כגון חבית הטמונה בארץ וכיוצא בה דת''ק סבר גזרינן הני אטו כיסוי קרקעות ועד שיהא להן בית אחיזה ורבי יוסי סבר לא גזרינן והלכה בחכמים אבל בכיסוי התנור שאינו טמון בארץ לכ''ע אף על פי שאין לו בית אחיזה מותר לטלטלו:
כל כסוי הכלים שיש להם בית אחיזה לאחוז בהן ניטלין בשבת:
מתני' פקק החלון. דבר שהוא סותם בו את החלון לר''א בזמן שהוא קשור ותלוי שאין החבל שהוא קשור בו נגרר על הארץ פוקקין בו. ואם לאו שהוא נגרר בארץ הוי ליה כמוסיף על הבנין וקסבר ר''א אין מוסיפין על האהל בשבת ואפילו הוא עראי וחכמים אומרי' וכו' דמוסיפין על אהל עראי בשבת והלכה כחכמים:
מתני' כל הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהם. בין שנשברו מקודם השבת ובין שנשברו בשבת ובלבד שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכה כגון של עריבה לכסות בהן וכו'. ואעפ''י שאין זה מעין מלאכתן הראשונה ר' יהודה אומר וכו' מעין מלאכתן. הראשונה של עריבה לצוק לתוכה מקפה שדומה לעיסה שהשתמשו בערובה ושל זכוכית שיהו השברים ראויין לצוק בתוכן שמן ולא פליג ר' יהודה אלא בכלי שנשבר בשבת דקסבר נולד הוא. אבל בנשבר מקודם השבת מודה הוא שהרי הוכן לאיזו מלאכה מבעוד יום ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' האבן שבקירוי'. היא דלעת יבשה חלולה. ולפי שמתוך שהיא קלה כשממלאין בה מים אינה שואבת אלא צפה היא וניתנין בה אבן להכבידה:
אם ממלאין בה ואינה נופלת. האבן שבתוכה שהדקה יפה ממלאין בה ואם לאו הרי האבן כשארי אבנים שאסור לטלטלן ונעשה הקרויה בסיס לדבר האסור אין ממלאין בה:
זמורה. של גפן שהיא קשורה בטפיח להפך ששואבין בו מים מן הבור ממלאין בה בשבת דשויא כלי להך זמורה:
מָהוּ לְפַנּוֹת מִן הָאוֹצָר כְּסֶדֶר הַזֶּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְשָׁוִין שֶׁלֹּא יִגַּע בָּאוֹצָר. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא שְׁבִיל וְנִכְנַס וְיוֹצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו לפנות מן האוצר כסדר הזה. כלומר אוצר שלא התחיל לפנות ממנו קודם השבת מהו שיתחיל לפנות ממנו בשבת כסדר הזה ששנינו ארבע או חמש קופות:
נשמעינה מן הדא. דתנינן בברייתא אפלוגתא דתנאי גבי תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מע''ש מותר להסתפק ממנה בשבת ואם לאו אסור להסתפק ממנה בשבת דברי ר' אחא ורבי שמעון מתיר וקתני בסיפא ושוין שלא יגע באוצר אבל עושה הוא שביל ברגליו ונכנס ויוצא וש''מ דכ''ע אין מתחילין באוצר תחלה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי יֹאשִׁיָּה. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּר הַכּוֹסוֹת. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁלְפֶּסַח יֵשְׁנָן רְבִיעִית יַיִן אִיטַלְקִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל כסוי הכלים וכו' הלכה כר' יוסי. הובא להא לעיל פ' במה אשה בהל' ה':
הדרן עלך כל הכלים
הלכה: מְפַנִּין אֲפִילוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת כול'. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי יֹאשִׁיָּה. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּר הַקּוּפּוֹת. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מדדהו בראשי אצבעותיו. עד שהוא מכניסו ומהדקו שם:
גמ' ר' זעירא שאל לר' יאשיה וכו'. גרסינן להא לעיל ריש פ' המוציא עד ישנן רביעית יין האיטלקי וע''ש:
נשמט. הנגר ונפסק החבל שהוא קשור בו וכשפותח בו הרי הוא מונח בקרן זויות אסור. נקמז שנחסר מעט ממנו ואינו ממלא את החור האסקופה שמכניסין אותו שם:
בדבר שהוא יכול להעמידו. שלא יהא נופל לארץ ונגרייא דר''א הוה קשור בגמי בעלמא:
ר' ינאי חמוי דר' אמי. כך היא בעירובין:
אתא ר' הונא וכו' וקאמר נמי הלכה כר' יהודה ועד שיהא קשור בדלת:
אמר לו מן מה דאמר ר' יוחנן וכו' א''כ עביד רבי עובדא אע''פ שאינו תלוי ש''מ הלכה כר' יהודה למעשה:
היאך עבדין עובדא. משום דחכמים דמתני' היינו ר' יהודה דעירובין וחכמים דעירובין היינו ר''א דמתני' וא''כ הלכה כמאן:
ויחידאה דתמן. והוא ר''א דמתני' כסתמא דהכא כהתנא קמא דעירובין:
אתיא יחידאה דהכא. והוא רבי יהודה כסתמא דתמן והן החכמים במתני' שאע''פ שנגרר בארץ פוקקין בו:
גמ' איזהו נגר הנגרר. גרסינן להא לקמן בפ' בתרא דעירובין בהלכה י' על המתניתין נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה והמונח כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר המונח במקדש והנגרר במדינה ומפרש איזהו נגר הנגרר שנחלקו כל שהוא קשור אף על פי שאינו תלוי ונגרר עם החבל בארץ אמר ר' יוחנן משכני חילפיי וכו'. כדלעיל בהלכה ג':
משנה: מְפַנִּין אֲפִילוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וּמִפְּנֵי בִיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה וּדְמַאי וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וְהַתּוּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לָעֲנִיִּים. אֲבָל לֹא אֶת הַטֵּבֵל וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. לֹא אֶת הַלּוּף וְלֹא אֶת הַחַרְדָּל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל לָעוֹרְבִים:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מפנין. אוצר של תבואה וצריך לפנות אותו וכגון לדבר מצוה כדנקיט ואזיל מפני הכנסת אורחין או מפני ביטול בית המדרש כגון שהוא צריך להמקום לקבוע בו בית המדרש מפנין אותו בשבת וכל אחד ואחד ממלא ארבע או חמש קופות של תבן ושל תבואה עד שיפנה המקום:
אבל לא את האוצר. כלומר אבל לא יגמור את כל האוצר דילמא אתי לאשוויי גומות. וכן כשמפנה ועדיין האוצר הוא מלא שלא התחיל בו מקודם השבת צריך שלא יכבד הקרקע אלא נכנס ויוצא בו ועושה שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו:
מפנין תרומה טהורה. אפילו ישראל דחזיא לכהן אבל תרומה טמאה לא דאינה ראויה בשבת דאסור להאכיל אף לבהמה בשבת לכ''ע דהוי כמבער תרומה לקדשים בשבת. ואין מבערין לא בשבת ולא בי''ט:
ודמאי. דחזי לעניים ומעשר ראשון וכו'. כמפורש בפ' כיצד מפנין:
והתורמוס היבש. מפני שהוא מאכל לעניים. נ''א לעזים אבל לא את הלח:
לא את הלוף. הוא ממיני הבצלים ואינן ראויין כשהן חיין אפילו למאכל בהמה:
ולא את החרדל. בברייתא והובאה בגמרא גריס מטלטלין החרדל מפני שהוא מאכל יונים ואת החצב מפני שהוא מאכל צבאים:
מפני שהוא מאכל לעורבים. ואין הלכה כר' שמעון בן גמליאל מפני שאינן מצויין אצל רוב בני האדם ואין מגדלין אותן אלא עשירים לגדולה:
כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים וכו'. אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל כסוי הכלים וכו' הלכה כר' יוסי. הובא להא לעיל פ' במה אשה בהל' ה':
הדרן עלך כל הכלים
הלכה: אֵי זֶהוּ נֶגֶר הַנִּגְרָר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵנִי נֶגֶר שֶׁלְבֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָא דִיחִידָייָא דְהָכָא 84a כִּסְתָמָא דְתַמָּן. וִיחִידָייָא דְתַמָּן כִּסְתָמָא דְהָכָא. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. הֵיךְ עָֽבְדִין עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. מִן דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵנִי נֶגֶר שֶׁלְבֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. הָדָא אָֽמְרָה כְרִבִּי יוּדָן עָֽבְדִין עוֹבְדָא. אֲתַא רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי שְִׁמוּאֵל. כְּרִבִּי יְהוּדָה. עַד שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת. רִבִּי יַנַּאי רִבִּי אִמִּי אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידוֹ. נִיגָרַייָא דְרִבִּי לָֽעְזָר הֲוָה קְטִיר בְּגָמִי. נִשְׁמַט אָסוּר. נִקְמַז. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. מְדָרֵיהוּ בְרָאשֵׁי עֶצְבָּעוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מדדהו בראשי אצבעותיו. עד שהוא מכניסו ומהדקו שם:
גמ' ר' זעירא שאל לר' יאשיה וכו'. גרסינן להא לעיל ריש פ' המוציא עד ישנן רביעית יין האיטלקי וע''ש:
נשמט. הנגר ונפסק החבל שהוא קשור בו וכשפותח בו הרי הוא מונח בקרן זויות אסור. נקמז שנחסר מעט ממנו ואינו ממלא את החור האסקופה שמכניסין אותו שם:
בדבר שהוא יכול להעמידו. שלא יהא נופל לארץ ונגרייא דר''א הוה קשור בגמי בעלמא:
ר' ינאי חמוי דר' אמי. כך היא בעירובין:
אתא ר' הונא וכו' וקאמר נמי הלכה כר' יהודה ועד שיהא קשור בדלת:
אמר לו מן מה דאמר ר' יוחנן וכו' א''כ עביד רבי עובדא אע''פ שאינו תלוי ש''מ הלכה כר' יהודה למעשה:
היאך עבדין עובדא. משום דחכמים דמתני' היינו ר' יהודה דעירובין וחכמים דעירובין היינו ר''א דמתני' וא''כ הלכה כמאן:
ויחידאה דתמן. והוא ר''א דמתני' כסתמא דהכא כהתנא קמא דעירובין:
אתיא יחידאה דהכא. והוא רבי יהודה כסתמא דתמן והן החכמים במתני' שאע''פ שנגרר בארץ פוקקין בו:
גמ' איזהו נגר הנגרר. גרסינן להא לקמן בפ' בתרא דעירובין בהלכה י' על המתניתין נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה והמונח כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר המונח במקדש והנגרר במדינה ומפרש איזהו נגר הנגרר שנחלקו כל שהוא קשור אף על פי שאינו תלוי ונגרר עם החבל בארץ אמר ר' יוחנן משכני חילפיי וכו'. כדלעיל בהלכה ג':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source