תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֲבָל מִסְתַּכֵּל הוּא מַה שֶׁבְּכוֹס וּמַה שֶׁבִּקְעָרָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. שֶׁהוּא לְשָׁעָה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. מִפְּנֵי הַנְּקִיּוּת וּמִפְנֵי הַַסַּכָּנָה. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. לְקַנֵּב חִיזְרִין. מַה דָּמַר. שֶׁהוּא לְשָׁעָה. אָסוּר. וּמַה דָּמַר. מִפְּנֵי הַנְּקִיּוּת וּמִפְנֵי הַסַּכָּנָה. מוּתָּר. רַב יִרְמְיָה סְלַק לְגַבֵּי רַבַסִּי. מְזַג לֵיהּ כַּסָּא. שְׁרֵי מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ בְּנֵי בֵיתֵיהּ. חֲמִי מַה הוּא עֲבִיד. אֲמַר לָהּ. דְּהוּא נָהוּג בְּשִׁיטָּתֵיהּ דְּרַבּוֹ. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. מִסְתַּכֵּל הוּא מַה שֶׁבְּכוֹס וּמַה שֶׁבִּקְעָרָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
סלק לגבי רב אסי. ומזוג ליה כסא לר' ירמיה לשתותו והתחיל להסתכל בו לאור הנר ואמרה לו דביתהו לרב אסי ראה מה הוא עושה וכי מותר זה בשבת ואמר לה שבקיה דהוא נפיק בשיטתיה דרביה כדתני רבי חייא וכו':
מה נפיק מביניהון. מאי איכא בין הני תרי טעמי וקאמר לקנב את החזרת לפני אור הנר איכא בינייהו דלטעמא מפני שהוא לשעה אסור לקנב לפי שזה צריך לשהות ולהך טעמא מפני הנקיות והסכנה מותר הוא מפני בלפעמים נמצא באלו ירקות תולעת של סכנה:
אית דבעי מימר. לפרש הטעם לפי שהוא לשעה מועטת ולא חיישינן שמא יטה ואית דבעי מימר דטעמא שהתירו בזה מפני הנקיות ומפני הסכנה דשמא יש בו דבר המסכן. כגון שממית וכיוצא בה:
תני ר' חייה. אמתני' מהדר לא יפלה ולא יקרא לאור הנר ותני ר''ח עלה בתוספתא פ''ק אבל מסתכל הוא לאור הנר למה שבכוס ובתוך הקערה ואינו חושש:
וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר כול'. 8a אֲפִילוּ בַחוֹל אָסוּר. שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד. תַּנֵּי. הַמְפַלֶּא אֶת כֵּלָיו נוֹטֵל וְזוֹרֵק וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְלוֹל. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. מוֹלֵל וְזוֹרֵק וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַהֲרוֹג. חִזְקִיָּה אָמַר. הַהוֹרֵג כִּינָּה בַשַּׁבָּת כְּהוֹרֵג גָּמָל. שְׁמוּאֵל מְקַטֵּעַ יָדָהּ וְרִיגְלָהּ וִיהַב לָהּ קוֹמֵי מַייְנוּקָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן יְהִיב לֵי גַּו צְלוֹחִיתָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. וְלֹא מֵחֲלָזוֹן שָׁמַעְנוּ. וַחֲלָזוֹן יֵשׁ לוֹ גִידִּים וָעֲצָמוֹת. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׂאֵין לוֹ גִידִּים וָעֲצָמוֹת אֵינוֹ חַי יוֹתֵר מֵשִׁישָּׁה חֱדָשִׁים. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב זְבִיד. אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲלִף אֶת עוֹלָמוֹ. קָמְקָמָה מִיתְעַבֵּיד חו רב פדה. חר אפר מִתְעַבֵּיד שֵׁר. מִימִיתא דְרֵישָׁא מִיתְעַבֵּיד עַקְרָב. ודמנייא סממי. תּוֹלַעְתָּא דְסוּסְיָא מִתְעַבְּדָא אורעי. וּדְתוֹרְתָא דברי. צָבוּעַ הַזָּכָר נַעֲשֶׂה נְקֵיבָה. עַכְּבְּרָא דְטוּרָא מִתְעַבֵּיד חֲזִיר בָּר. שִׁיזַרְתָּא דְּנוּנָא מִיתְעַבֵּיד נַדָּל. וּדְבַר נַשָּׁא חִיוִּי. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ כּוֹרֵעַ כָּל קוֹמָתוֹ עַד הַשִּׁזְרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שיזרתא דנונא. שדרה של דג מת מיתעביד לשרץ ששמו נדל. ושדרה של האדם לאחר ז' שנים נעשה נחש ואימתי בזמן שאינו כורע כל קומתו במודים עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה:
עכברא דטורא. משתנה ומתעביד חזיר בר:
נעשה נקבה. לאחר ז' שנים:
ודתורתא דברי. ושל שור נקבה נעשית מהן דבורים:
מיתעבדא אורעי. נעשית צפרדע. תרגום של צפרדעים עורדעניא:
מימיתא דרישא. כינה שבראש נשתנה להיות מין עקרב:
ודמניא. וכינה של בגדים נשתנה להיות שממית. וזהו ראיה שדרך כינה להשתנות ונעשית בריה אחרת:
ולא יפלה את כליו אפילו בחיל אסור שאינה דרך כבוד. קסבר האי ש''ס נפרש לא יפלה בשבת מטעמא שמא יהרוג וקאמר אף בחול לא יעשה כך:
תני. בתוספתא סוף פי''ז:
שמואל. היה נוהג שמקטע ידה ורגלה של הכינה ונתנה לפני התינוק אבל היא בעצמו לא רצה להורגה לגמרי ורבי יוסי בר בון היה נוהג ליתנה לתוך צלוחית של מים:
ולא מחלזון שמענו. כלומר דמייתי סייעתא להא דקאמר חזקיה ההורג כינה בשבת כהורג גמל. ואע''ג דלאו בריה חשיבה שהרי אין לה גידין ועצמות מ''מ וכי לא שמענו זה מחלזון דתנינן בתוספתא פ''ט הצד חלזון והפוצעו חייב שתי חטאות וחלזון יש לו גידין ועצמות בתמיה והרי מין תולעת הוא ואפ''ה ההורגו בשבת חייב וה''ה בכינה:
ולא כן תני וכו'. זה הכל מסיומא דמילתי' דר''ש בן חלפתא דהא ולא כן תני דדבר שאין לו גידין ועצמות אינו מתקיים יותר מו' חדשים ואפ''ה אמרינן דההורג חלזון חייב וה''ה בכינה:
דאמר ר' יוסי בר' בון וכו'. דזהו הטעם משום דיש בריה שמשתנית לבריה אחרת וכן הכינה כדלקמן והלכך כברי' חשובה דכך הוא הדבר שאינה מתקיימת יותר מו' חדשים להיות כמות שהוא אבל משתנית היא לבריה אחרת:
מחלף את עולמו. כלומר דיש בריות בעולם שלאחר ז' שנים מתחלפין ומשתנין לבריה אחרת שכך השביע הקב''ה להטבע שלהם:
קמקמה. זהו הקימוש המוזכר במקרא משתנה ומתעביד חו רב. חו זהו החוח ונעשה גדול:
פדה חד אפר מיתעביד שד. כלומר ואחר שנעשה חוח משתנה להיות פדה חד וזהו ערפד וחוזר זה הערפד או זה האפר ונשתנה ונעשד שד:
וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶחָד. הָא שְׁנַיִם מֵאַחַר שֶׁיְּכוֹלִין לִמְחוֹת זֶה עַל יְדֵי זֶה מוּתָּר. מַתְנִיתָא דִשְׁמוּאֵל פְּלִיגָא עֲלוֹי. אֶחָד הַנֵּר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַטּוֹתוֹ וְאֶחָד הַנֵּר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַטּוֹתוֹ. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָאֵעל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֲפִילוּ כַמָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר אֲפִילוּ גָבוֹהַּ כַּמָּה. אֲפִילוּ נָתוּן בְּבַיִת אֶחָד. אֲפִילוּ נָתוּן בִּסְפֵּיקוּלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דרבי לעזר. דקאמר אפילו גבוה כמה א''כ אפילו נתון הנר בבית אחר והוא רואה לאורו בבית זה או אפילו נתון הנר באספוקלה והוא כעין עששית נמי אסור דבכל כה''ג איכא למיחש:
מתני'. ברייתא חדא פליגא עלוי דשמואל דתני אחד הנר וכו'. וקס''ד דהיינו בשנים ואינו יכול להטותו הוא נקרא שחבירו אינו מניחו ואף על פי כן חששו ומשני עולא אפילו כמה כלו' דהא דקתני ואחד הנר שאינו יכול להטותו אפילי גבוה כמה הוא דקאמר ובהא הוא דחששו שמא ישכח ויעמוד על מקום גבוה ויטה אבל בשנים מותר דחבירו יזכיר אותו שלא יטה:
לא שנו אלא אחד. הוא דאסור לקרות אבל שנים מותר שאם בא אחד להטות חבירו מוחה על ידו:
תַּנֵּי. שֶׁמָּא יִשְׁכָּח וְיַטֶּה. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה. וְשָׁכַח וְהָיָה קָרוּב לְהַטּוֹת. וְאָמַר. גְּדוֹלִים הֵן דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָֽמְרוּ. שֶׁמָּה יִשְׁכָּח וְיַטֶּה. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. הִיטָּה אוֹתוֹ מַמָּשׁ. וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ וְאָמַר. יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע הִיטָָּה הַנֵּר בַּשַּׁבָּת. לִכְשֶׁיִּבָּנֶה הַבַּיִת יְהֵא חַייָב חַטָּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני וכו'. בתוספתא דפ''ק:
תַּנֵּי. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. לֹא יֹאכַל זָב פָּרוּשׁ עִם זָב עַם הָאָרֶץ. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. וּמַה טַעֲמֵיהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. זֶה זָב וְזֶה זָב. וּמַה טַעֲמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֶׁהוּא מִתְרַגֵּל עִמּוֹ בִימֵי טוּמְאָתוֹ הוּא מִתְרַגֵּל עִמּוֹ בִימֵי טַהֳרָתוֹ. רִבִּי חִייָה רוֹבָה מְפַקֵּד לְרַב. אִין אַתְּ יְכִיל מֵיכוּל כָּל שַׁתָּה חוּלִין בִּטַיֳרָה אֲכוֹל. וְאִם לָאו תְּהֵא אֲכִיל שִׁבְעָה יוֹמִין מִן שַׁתָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
שבעה יומין מן שתא. והן הימים שבין ר''ה ליוה''כ:
ומ''ט דב''ש. מפני שחששו מתוך שהוא מתרגל עם העם הארץ בימי טומאתו של הפרוש יבא להתרגל עמו בימי טהרתו ויטמא העם הארץ את הטהרות שלו וב''ה לא חששו לכך:
זה זב וזה זב. והואיל ועכשיו אף הפרוש דברים טמאים קאכל ליכא למיחש מידי:
פרוש. שאוכל הכל בטהרה בימי טהרתו:
כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה כול': תַּנֵּי. רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר. רְאֵה עַד אֵיכַן פָּֽרְצָה טַהֳרָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר הָיָ֙ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרוֹץ לָרוֹב. וּבֵית֙ אֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם פָּֽרְצ֖וּ לָֽרוֹב: שֶׁלֹּא גָֽזְרוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא יֹאכַל טָהוֹר עִם הַטָּמֵא. אֶלָּא אָֽמְרוּ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה. הָא זָב עִם מְצוֹרָעַת מוּתָּר. וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָֽהֳל֖וֹ וְלֹא מִחוּץ לְאָֽהֳלָהּ. מְצוֹרָע עִם זָבָה אָסוּר. מְצוֹרָע עִם מְצוֹרָעַת אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
מצורע עם מצורעת אסור. שהוא אסור בתשמיש המטה:
מצורע עם זבה אסור. דבהא ודאי איכא למיחש שלא יבעול את הזבה והוא בכרת וקמ''ל דאפילו המצורע שקשה לו התשמיש ביותר מן הזב אפ''ה חששו:
הא זב עם מצורעת מותר. כלו' דמדייק הש''ס מדקתני לא יאכל הזב עם הזבה ולא קתני לא יאכל הטמא עם הטמאה ושפיר הוה שמעינן שעשו הרחק שלא יבעול את הנדה טמאה אלא לדיוקא איצטריך דזב עם אשתו המצורעת מותר שאף אם יבאו לידי הרגל דבר אין כאן איסור דישב מחוץ לאהלו כתיב ודרשו מכאן שהמצורע אסור בתשמיש המטה אבל לא מחוץ לאהלה והמצורעת מותרת בתשמיש. ולהכי לא קתני סתם הטמא עם הטמאה לפי שיש ששניהן טמאין הן וליכא למיחש בהו מידי והא קמ''ל דתנא דמתני' ס''ל כהך דרשא לאהלו ולא לאהלה:
שלא גזרו לומר שלא יאכל טהור עם הטמא. כלומר שלא הוצרכו לגזור כך לפי שבלאו הכי היו נזהרין בזה וכך הוא בתוספתא ולא גזרו הראשונים לו' לא יאכל הטהור עם הנדה שהראשונים לא אכלו עם הנדות:
פרצה טהרה. כלומר שנתרבה ומביא הש''ס ראיה ללשון זה כדכתיב כי מעט וגו' וכן כדכתיב ובית אביהן פרצו לרוב. בד''ה א' ד':
כיוצא בו וכו' תני וכו'. בתוספתא שם:
בֶּאֱמֶת הַחַזָּן רוֹאֶה אֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ. בְּאֱמֶת. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מָהוּ מְתַקֵּן. רָאשֵׁי פְרָקִים פְּסוּקִין. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַתִּינּוֹקוֹת מְתַקְּנִין לָהֶן רָאשֵׁי פְסוּקֵיהֶן לְאוֹר הַנֵּר. מַיי כְדוֹן. אִילֵּין בָעֵיי דְּיִטְפֵי בוּצִינָּא. וְאִילֵּין לָא בָעֵיי דְּיִטְפֵי בוּצִינָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מיי כדון. מאי טעמא התירו להן דהא מדקאמר רשב''ג התינוקת מתקנין משמע אפילו שלא בפני רבן וקאמר דהיינו טעמא לפי שחלוקין בדעות הן אלו רוצין שיכבה הנר מאיליו ולא להטותו שידליק ואלו לא רוצין שיכבה וא''כ מסתמא מוחין זה בזה הן והלכך לא חשש רשב''ג בתינוקות:
תני. בתוספתא שם רשב''ג אומר מתקנין פרשיותיהן לאור הנר. מכינין לידע מקום הפרשה שיקראו למחר:
באמת וכו'. כל מקום ששנינו באמת הלמ''מ הוא וכך הוא מפורש לעיל בפ''ב דכלאים ובהרבה מקומות:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם זִקְנוּתָךְ. כְּגוֹן אֲנִי. אֲתַת חָדָא רוּחָא וּנְסִיתֵיהּ. וּשְׁרֵי תָהִי בֵיהּ. 8b אָֽמְרָה לֵיהּ. לֹא תִצּוֹק. רוּחַ אֲנָא. אֲזִיל וְאִישְׁתַּוֵּי לַחֲבֵרֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אתת חדא רוחא ונסיתיה. ובאת שידה אחת בדמות נקבה בן אדם לנסותו ומכיון שלא עמד בהנסיון התחיל אח''כ לתהות ולהתחרט בו והיה מצטער מאד ואמרה ליה לא תצעוק ולא תצטער רוח אנא ולנסותך באתי והזהר שלא תאמר עוד כך אלא זיל ואשתוי לחבריך ותאמר כמו ששנו הם אל תאמן בעצמך עד יום מותך:
כגון אני. שכבר זקנתי ומובטחני שלא אחטא:
תמן תנינן וכו'. בפ''ב דאבות ואיידי דמייתי עובדא דר' ישמעאל בן אלישע מייתי נמי להאי עובדא דכעין קמייתא הוא שרצה לסמוך על עצמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source