רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת שֶׁפּוֹדִין תְּמִימִין יָֽצְאוּ לְחוּלִין. מַתְנִיתַא אָֽמְרָה כֵן. וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מוּתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָם. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. תִּיפְתָּר שֶׁפּוֹדִין תְּמִימִין וְהוּמְמוּ. רִבִּי יּוֹסֵה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. מַתְנִיתַא אָֽמְרָה כֵן. וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר 19b לְאַחַר פִּדְיוֹנָן. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יּוֹסֵה. קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת שֶׁפָּֽדְייָן תְּמִימִים יָֽצְאוּ לְחוּלִין. אִין תֵּימַר. לֹא יָֽצְאוּ לְחוּלִין. הֵיאַךְ קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ חָלִין עַל קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב חונא. קאמר בשם רב ורבי אבהו אמר לה בשם רבי יוחנן קדשי בדק הבית שפודין אותן תמימים שעבר והקדיש בהמות תמימין לבדק הבית כשפודין אותן יצאו לחולין דאע''ג דחזו למזבח יוצאין הן לחולין לאחר פדיונן:
מתניתא אמרה כן וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן. כלומר מאי קמ''ל הא מהאי מתניתין דתמורה דלעיל שמעינן הכי דהא קתני יש בקדשי המזבח מה שאין בקדשי בדק הבית שקדשי המזבח עושין תמורה וכו' וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן משא''כ בקדשי בדק הבית וא''כ בקדשי בדק הבית וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן וש''מ דחולין גמירין הן:
רבי חזקיה בשם רב חסדא. קאמר דבא לתרץ הוא ואמר תיפתר שפודין תמימין והוממו וכלומר דאי ממתני' לא שמעינן מידי דיוצאין לחולין הן דאיכא למימר הא דקתני גבי קדשי המזבח דולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן מיירי בכה''ג שהיו תמימין כשהקדיש אותן והוממו ואח''כ נפדו דדינן הוא שולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן כדתנן בפרק הזרוע ובפ''ב דבכורות כל הקדשים וכו' וכל שקדם הקדשן את מומן ונפדו פטורין מן הבכורה וכו' וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן ובהכי מיירי רישא דמתני' דתמורה בקדשי המזבח ועלה היא דקתני משא''כ בקדשי בדק הבית דבכה''ג בקדשי בדק הבית יוצאין לחולין הן לאחר פדיונן כשהוממו אבל אם נפדו כשהן תמימים לא שמענו מהאי מתני' ולהכי אשמעינן רב ורבי יוחנן דאפילו נפדין כשהן תמימים יצאו לחולין כך אמר רבי חזקיה בשם רב חסדא:
רבי יוסה בשם רב חסדא. לא אמר הכי אלא בדרך קושיא קאמר על הא דאמרי בשם רב ור' יוחנן דאפי' נפדו כשהן תמימין יוצאין לחולין מתני' אמרה כן בתמיה דהא אדרבה איפכא שמעינן לה ממתני' והיינו הך מתני' דפרק הזרוע ובפ''ב דבכורות דקתני התם כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן וכו' ומשמע דאף קדשי בדק הבית בכלל וקתני בהסיפא וכל שקדם הקדשן את מומן ונפדו וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן א''כ מהאי מתני' ש''מ דלא כרב ורבי יוחנן אלא דאף קדשי בדק הבית שהוקדשו כשהן תמימים לא יצאו לחולין לאחר פדיונן:
רבי חזקיה בשם רבי יוסה. קאמר כהאי דרב ורבי יוחנן קדשי בדק הבית וכו' ומכריח הוא כן דאם תאמר שלא יצאו לחולין אלא כשנפדים הן מקריבין אותן למזבח קשיא היאך קדשי המזבח חלין הן על קדשים שהוקדשו. בתחלה לבדק הבית ולא היה הקדישן אלא לדמים בלבד:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. דַּבֵּ֨ר אֶֽל אַֽהֲרֹ֜ן וְאֶל בָּנָ֗יו וגו'. אֲשֶׁר יַקְרִיב לַֽיי לְעֹלָֽה. הַכֹּל קָרֵב לְעוֹלָה. לִרְֽצ‍ֹֽנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר. יָכוֹל אֲפִילוּ עוֹפוֹת. תַּלָמוּד לוֹמַר בַּבָּקָ֕ר. לֹא עוֹפוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי בּוּן בַּר חִייָה הֲווֹן יָֽתְבִין וְאָֽמְרִין. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. שֶׁכֵּן נְקֵיבָה שֶׁבָּעוֹף כְשֵׁירָה לָבוֹא עוֹלָה. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִיַימְתִּיהָ כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִקָּרֵב לֹא הִיא וְלֹא דָמֶיהָ לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ דָּמִים. וְאָמַרְתָּ יְאוּת. לְהַקְרִיבוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל. דִּכְתִיב בַּבָּקָ֕ר. לֹא עוּפוֹת. לִפְדוֹתוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא קְדוּשַׁת דָּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יוסי. לרבי ירמיה קיימתיה להאי דרשב''ל כהאי דאמר רבי שמואל דכל שאינו לקרב לא היא ולא דמיה כלומר שהיא עצמה אינה ראויה על המזבח ולא הדמים עצמן לא קדשה מתחלה אלא לדמיה שתימכר ויקח בדמיה דבר הראוי למזבח ואמרת את עלה יאות היא דלהקריבו אין אתה יכול ועל העוף קאי שאם הקדיש סתם והיה עוף בנכסיו דלהקריבו עצמו לעולה אין אתה יכול דכתיב בהאי קרא דלעיל דבנודר או נודב סתם לה' משתעי ובבקר וגו' כתיב ולא עופות ולפדותו אין אתה יכול שאין לעוף פדיון כדתנן ריש פי''ב דמנחות ולפום כן צריך ע''כ מימר דלא קדשה העוף אלא קדושת דמים ותימכר ויביא בדמיה עולת בהמה וא''כ את נמי מודה להא דרשב''ל:
גמ' טעמא דרבי ליעזר. דכתיב דבר אל אהרן וכו' כמו שכתבתי לזה במתני':
הוון יתבין ואמרין. שהיה קשה להם על האי טעמא דקאמר רשב''ל בפשיטות אליבא דר' אלעזר דמתני' דמשמע דכולי עלמא מודים בזה והא תמן בהלכה דלעיל קאמר רבי יוחנן לטעמא דר''ש דקאמר בהפריש נקבה לעולתו דחיילא עליה קדושת הגוף ועושה תמורה משום שכן מצינו שם עולת נקבה בעוף שכשירה ומדקאמר האי טעמא על הנודר עולה שאם הפריש נקבה לעולתו חיילא עליה קדושת הגוף שכן עולת נקבה בעוף ש''מ דה''ק שכן אם רצה היה מביא עולת העוף לנדרו ובזה היה יוצא ידי נדרו שאמר הרי עלי עולה סתם והלכך אף אם הפריש נקבת בהמה לנדרו חיילא עליה קדוש' וא''כ שמעינן מיהת דבנודר סתם יכול הוא להביא עולת העוף והכא הוא אמר רשב''ל הכי בתמיה ולא שמעינן דפליג רשב''ל על רבי יוחנן בהא דהכי משמע נמי מפשיטות דברי רבי יוחנן דלעיל דכ''ע מודים בזה אלא דיהיב האי טעמא אליבא דר''ש דלעיל למאי דס''ל בענין תמורה ומיהת בהא דקאמר שכן יכול להביא עולת העוף לנדרו לכ''ע הוא וקשיא על הא דרשב''ל אליבא דר''א:
מַה בֵינֵיהוּן. רַב אָמַר. שִׁיבְטָא דְכַרְכָדָא בֵינֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה ביניהון. על דברי ר''ע ודברי ר' פפייס דמתני' קאי דמאי בינייהו הלא ר''ע דאמר רואה אני את דברי ר''א נמי לא קאמר אלא משום דר''א השוה את מדותיו ואפשר דר''ע נמי יודה לסברת ר' פפייס דהיכא דהקדיש סתם ואמר נכסי להקדש דמסתבר הוא שיהו הכל לעולה ועוד דר''ע לא אמר אלא רואה אני דברי ר''א ולא קאמר הלכה כר''א וכדאשכחן במתני' דפ''ק דנדה ר''א אומר ד' נשים דיין שעתן אמר ר''י אני לא שמעתי אלא בתולה אבל הלכה כר''א וכיוצא בזה בכמה מקומות במתני' ובברייתות ואפשר דלהלכה ס''ל לר''ע כהאי דרבי פפייס:
רב אמר שיבטא דכרכדא או דכרכרא ביניהון. כלומר דרב מפרש דבאמת ליכא בינייהו לדינא אלא כשבט הכרכר הזה ששנים אוחזין בו ושובטין זה מכאן וזה מכאן ושניהן לדבר אחד נתכוונו וכהא דשנינו בברייתא דת''כ פ' ויקרא דדריש קרא דבעשותה אחת העושה את כולה ולא העושה מקצתה כיצד שנים אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין וכו' יכול יהיו חייבין ת''ל בעשותה וכו' וזהו שבטא דכרכדא כלומר דרך משל הוא כמו ששנים אוחזין בעץ של אורגין ושובטין את החוטין למתחן כך הם דברי ר''ע ור' פפייס במתני' שאין ביניהם אלא שזה מראה פנים לסברת ר''א הואיל והשוה מדותיו וזה ג''כ מודה דהיכא דמסתבר הוא עבדינן כר''א ואפשר דר''ע נמי יודה לרבי פפייס דהיכא דמסתבר הוא עבדינן כרבי יהושע דהא לא קאמר להלכה כר''א וכדאמרן:
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דַּבֵּ֨ר אֶֽל אַֽהֲרֹ֜ן וְאֶל בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וגומ'. אֲשֶׁר יַקְרִיב לַֽיי לְעֹלָֽה. הַכֹּל קָרֵב לְעוֹלָה. לִרְֽצ‍ֹֽנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר. מְנַיִין אֲפִילוּ נְקֵיבוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר בַּבָּקָ֕ר לְרַבּוֹת אֶת הַנְּקֵבוֹת. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר. כָּתוּב זָכָ֔ר. וְאַתְּ אָמַרְתָּ בַּבָּקָ֕ר לְרַבּוֹת אֶת הַנְּקֵיבוֹת. וְדִכְוָתָהּ כָּתָב תָּמִ֣ים. וְאַתְּ אָמַרְתָּ בַּבָּקָ֕ר לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טעמא דר' יהושע. דמתני' דקסבר נקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות דכתיב דבר אל אהרן וגו' בפרשת אזהרת בעלי מומין שלא להקדיש וכתיב אשר יקריבו לה' לעולה ודריש הכל קרב לעולה כלומר אם הקדיש סתם לה' הכל צריך שיקריב עולה כולה כליל וכתיב בתריה לרצונכם תמים זכר בבקר בכבשים ובעזים מנין אפילו הקדיש נקבות לה' שצריך שימכרם לצורך אותו המין לקרבן ויביא בדמיהן עולות ת''ל בבקר וגו' והאי מיותר הוא דמי לא ידעינן דהקרבן בא מהן אלא לרבות את הנקבות:
רבי יצחק ברבי אלעזר. מקשי על האי דרשא דרשב''ל אליבא דרבי יהושע הא כתיב זכר בהאי קרא ואת אמרת בבקר לרבות את הנקבות אתא ודכוותה וכו' לרבות בעלי מומין בתמיה וכי תעלה על דעתך לדרוש בבעלי מומין נמי כן דמעיקרא כתיב תמים ותאמר ג''כ בבקר לרבות בעלי מומין להקדש המזבח אלא דכמו שאי אתה יכול לדרוש לרבות בעלי מומין דתמים דוקא נאמר ה''נ זכר לדוקא נאמר גבי עולה:
בַּעֲלֵי מוּמִין קְדוּשַׁת הַמִּזְבֵּחַ חָלָה עֲלֵיהֶן. לֵייְדְא מִילָּה. לַגִּיזָה וְלָעֲבוֹדָה. הִפְרִישׁ נְקֵיבָה לְעוֹלָתוֹ וּלְפִּסְחוֹ וּלְאֲשָׁמוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. לְעוֹלָתוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. לְפִסְחוֹ וּלְאֲשָׁמוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. לְעוֹלָתוֹ. וּלְפִּסְחוֹ וּלְאֲשָׁמוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ נְקֵיבָה בָעוֹף כְשֵׁירָה לָבוֹא עוֹלָה. [וְ]אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אִם מִין בְּמִינוֹ הוּא חָלוּק עָלָיו לֹא כָל שֶׁכֵּן מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. אֵי זֶהוּ מִין בְּמִינוֹ שֶׁהוּא חָלוּק עָלָיו. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אָשָׁם בֶּן שָׁנָה הֵבִיא בֶּן שְׁתַּיִם יָצָא. בֶּן שְׁתַּיִם וְהֵבִיא בֶּן שָׁלֹשׁ לֹא יָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמַה דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר. נְקֵיבָה לְעוֹלָה לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ דָּמִים. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. נְקֵיבָה לְעוֹלָה לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ דָּמִים. אִין תֵּימַר. קָֽדְשָׁה הֶקְדֵּשׁ גּוּף יִרְעוּ. אָמַר רִבִּי. אֲנִי רוֹאֶה אֶת דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּפֶסַח שֶׁמָּא הֶקְדֵּשׁ פֶּסַח בָּא שְׁלָמִים. וְלֹא אֶרְאֶה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בָּאָשָׁם שֶׁמְּא הֶקְדֵּשׁ אָשָׁם בָּא עוֹלָה. אָמַר רִבִּי אַבִּין. אִם הֶקְדֵּישׁ פֶּסַח בָּא שְׁלָמִים גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. אִם הֶקְדֵּשׁ אָשָׁם בָּא עוֹלָה 20a אֵין גּוּפוֹ קָרֵב עוֹלָה. מַאי כְדוֹן. הָהֵין אָמַר. הֶקְדֵּשׁ דָּמִים קָדַשׁ. וְהָהֵין אָמַר. הֶקְדֵּשׁ גּוּף קָדַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שניהן אמרו דבר אחד דכמה דר' יהושע אומר נקבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים. כדס''ל במתניתין נקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות וכדמסיק לקמן להאי מילתא דאם תאמר לר' יהושע נחתא לה קדושת הגוף א''כ הוה ליה למימר ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן עולות אלא ש''מ דלא נחתא להו קדושת הגוף והלכך ימכרו שלא במום:
וכן ר''ש אמר וכו'. כדלעיל:
אין תימר וכו'. אסוקי מילתא היא אליבא דר' יהושע דמתני' וכדפרישית:
אמר רבי וכו'. סיפא דהתוספתא דתמורה דלעיל היא. וה''פ לפי האי גירסא. דר''ש דקאמר לעיל אם הפריש נקבה לפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה ומשום דלא חיילא קדושה עלייהו לעשות תמורה וכדמסיים שם לדברי ר''ש שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב דאיהו פליג על המתני' דפ''ט דפסחים המפריש נקבה לפסחו וכו' ירעה עד שיסתאב וכו' אלא דס''ל דמכיון דלא חלה שם פסח על הנקבה תימכר שלא במום והלכך אינו עושה תמורה וכן במפריש נקבה לאשם כדלעיל ועלה קאמר רבי רואה אני את דברי ר''ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים בתמיה וכלומר דאם הקדיש נקבה לפסח וכי יכול להקריבה שלמים דנימא הואיל ושלמים באים אף מנקבה חזיא היא גופה לשלמים ונחתא לה קדושת הגוף לעשות תמורה זה ודאי לא דתמכר שלא במום אית ליה לר''ש ומכיון שכן לא חיילא קדושת הגוף עלה כלל ואינה עושה תמורה דאפילו לשלמים לא חזיא:
ולא אראה את דברי ר''ש באשם. כלומר אבל באשם אין אני רואה את דבריו לפי שמצינו שמותר אשם בא עולה ושייכא מיהת קדושת עולה על שם אשם ובדין הוא שעושה תמורה והיינו דפריך הש''ס עלה שמא הקדש אשם בא עולה בתמיה הא נמי בהקדיש נקבה לאשם וכי היא עצמה באה עולה אלא תימכר ויביא בדמיה עולה וא''כ מאי האי דמחלק רבי בין הקדש פסח ובין הקדש אשם:
אמר רבי אבין אם הקדיש פסח וכו'. כלומר דרבי אבין מוסיף הוא לחזק הקושיא וכמו ולא עוד הוא דקאמר והיינו שהרי מצינו מהקדש פסח שבא שלמים אם הוא מותר פסח ולא עוד אלא שאם בא שלמים הוא גופו קרב שלמים כדקיימא לן דמותר הפסח כגון שאבד והקריב אחר תחתיו ואח''כ נמצא הראשון הוא עצמו קרב שלמים וכן אם עברה שנתו אבל באשם לא כך היא אלא דאם מצינו שהקדש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה. אלא לרבנן ירעה עד שיסתאב וימכר וכו' ואם קרב אשמו יפלו דמיו לנדבה וקרב עולה ולר''ש תימכר שלא במום ויביא בדמיה עולה וא''כ טפי קשיא מ''ש הקדש אשם מהקדש פסח:
מאי כדון. והשתא דלא קיימא מלתא דרבי אליבא דר''ש אין לנו אלא לפרש טעמייהו דרבנן ודר''ש ובמאי פליגי:
ההין אמר הקדש דמים קידש. בהא פליגי ההין הוא ר''ש סבר דאם הקדיש נקבה לפסחו ולאשמו לא הקדיש אלא להקדש דמים שהרי יודע הוא שאין באין נקבה וצריכין להמכר ושלא במום כסברת ר''ש וקדושת דמים אינו עושה תמורה. וההין רבנן סברי דאפ''ה הקדש גוף קידש לפי שצריכין להיות רועה עד שיסתאבו והואיל ונחתא להו מיהת קדושת הגוף לענין זה הלכך עושה תמורה:
ר''ש ור' יהושע. דמתני':
אשם בן שנה. שמצותו בן שנה כגון אשם נזיר ואשם מצורע שהן באין בני שנתן כדתנן בזבחים פרק כל התדיר והביא בן שתים כדין שאר כל האשמות שבאין בני שתים יצא וכו'. והתם גריס הכי בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה ר''ש אומר כל עצמן אינן קדושין. וזו היא הגי' הנכונה ובכאן חסרו דברי ר''ש. ור''ש לטעמיה דהכי ס''ל במתני' פ''ג דתמורה דתנינן המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם ואם קרב אשמו יפלו דמיו לנדבה ר''ש אומר תימכר שלא במום דס''ל הואיל ונקבה לא חזיא לגופיה דאשם לא נחתא לה קדושת הגוף וא''צ להיות רועה עד שתסתאב דמכיון דלא חזיא למילתא היינו מומא והלכך נמי אם הפריש בן שתים לדבר שמצותו בן שנה או איפכא אין קדושין כלל שמעינן מיהת דר''ש חלוק במין במינו שהרי שניהן מין בהמה הן וקסבר דלא נחתא להן קדושת הגוף:
כהדא דתני. בתוספתא דזבחים פ''א:
איזהו וכו'. והיכא אשכחן דחלוק ר''ש במין במינו:
ואמר רבי יוחנן. עוד דבעי טעמא אחרינא אליבא דר''ש למאי דאשכחן דפליג בעלמא כדלקמיה ואם במין במינו מצינו לר''ש שהוא חלוק עליו לכ''ש הכא בעולה דמין בשאינו מינו היא שזה עוף וזה בהמה והיאך נימא לדידיה דהואיל ומצינו עולת נקבה בעוף חל שם עולה על הנקבה בבהמה. א''נ האי בתרייתא דרבי יוחנן אליבא דר''ש בן יהודה משמיה דר''ש היא דאף מפריש נקבה לעולתו ס''ל דאינו עושה תמורה ומפני שאם מין במינו חלוק הוא עליו וכו' ועיקר:
טעמא דר''ש שכן מצאנו נקבה בעוף וכו'. כדפרישית:
ר''ש בן יהודה אומר משמו. דאף על העולה פליג:
ר''ש אומר לעולתו עושה תמורה וכו'. כדמפרש טעמיה לקמן לפי שמצינו שם עולה בנקבה וזהו עולת העוף שאין תמות וזכרות בעופות ואף הנקבה בעוף כשירה לעולה אבל לא מצינו לפסח ולאשם שבא נקבה והלכך לא חלה הקדושה לעשות תמורה:
הפריש נקבה וכו'. תוספתא היא בפ''ב דתמורה המפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה. אע''ג דנקבה לא חזיא לכל אלו שאין באין אלא זכרים מ''מ חלה קדושה עלה לענין שעושה תמורה:
ליידא מילה. לאיזה דבר לגיזה ולעבודה כדין פסולי המוקדשין שאסורין בגיזה ועבודה דאף על גב דלהקרבה לא חזו כשהוממו מ''מ אכתי קדושת המזבח עליהן לענין איסור גיזה ועבודה וא''כ אף אתה אל תתמה על קדשי בדק הבית שנפדו דלעולם לא יצאו לחולין ואם תיקשי דלהקרבה למזבח לא חזו ומשום שלא הוקדשו בתחלה לכך מ''מ לענין גיזה ועבודה אכתי אימא לך דאסורין הן:
בעלי מומין קדושת המזבח חלה עליהן. בתמיה כלומר דהש''ס מהדר על הא דרבי יוסה ומאי קושיא הרי מצינו בעלי מומין חלה קדושת המזבח עליהן וכדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source