משנה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוּלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שְׁמוֹנֶה שֶׁל שַׁיִישׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִים. וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין אֶת הָאֵיבָרִין וְעַל שֶׁל כֶּסֶף כְּלֵי שָׁרֵת. וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב. עַל שֶׁל שַׁיִישׁ נוֹתְנִים לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. אֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמעלין בקדש ולא מורידין. דמכיון שסלקו אותו מעל שלחן של זהב שמבפנים שוב אין מורידין אותו להניחו לא על של כסף ולא על אחר אלא על של זהב:
על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו. אחר שנאפה עד שיסדרו אותו בפנים על השלחן הטהור:
ושנים באולם מבפנים. של האולם ועל פתח הבית:
ועל של כסף. היו נותנין כלי שרת כדתנן בפ''ג דתמיד שבכל יום בבקר קודם לשחיטת התמיד נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב:
ושנים במערב הכבש וכו' על של שייש נותנין את האברין. אחר הנתוח וסודרן אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים על הכבש ומשם להמזבח ולא היו עושין אותו של כסף ואף שאין עניות במקום עשירות משום שהכסף מרתיח ושלא יסריחו והשייש מצנן הוא ולא היו סומכין על הנס כדחשיב בפ''ה דאבות עשרה נסים וכו' שלא הסריח בשר הקדש מעולם והכי אמר בגמרא:
מתני' שלשה עשר שולחנות היו במקדש וכו' שעליהן מדיחין את הקרביים. של הקדשים שלאחר שמדיחין אותן בלשכת המדיחין כדתנן בפרק בתרא דמדות לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי הקדשים וחוזרין ומדיחין אותן על השלחנות וכדתנן בפ''ד דתמיד נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה בהן להדיחן והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין כל צרכה והקרביים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה על שלחנות של שייש שבין העמודים וכלומר הכרם שיש בה טינוף הרבה מדיחין אותה בלשכת המדיחין כל צרכה ובפני עצמה שלא תטנף להקרביים ביותר ומדיחין אותה שם לגמרי והקרביים אחר שהודחו בבית המדיחין חוזרין להדיחן עוד לא פחות משלשה פעמים על השלחנות של שייש ומפני שהן דקין ואין הרעי יוצא מהן אלא בדוחק ולפיכך מדיחין וחוזרין ומדיחין:
ועל של זהב ביציאתו. של הלחם שהיה על השלחן משבת העבר והיה מונח שם עד שיתחלק להכהנים:
אַתְּ מוֹצֵא. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לְכָאן בָּא וְיָשַׁב לוֹ בְדִיפְנֵי שֶׁלְאַנְטִוֹכִיָּה וְיָֽצָאָה סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה לִקְרָאתוֹ וְאָֽמְרָה לוֹ. הִגִּיעַ זְמַן הַבַּיִת הַזֶּה לִיחָרֵב. אָמַר לָהֶן. אוֹתוֹ שֶׁהִמְלַכְתִּי אוֹתוֹ עֲלֵיכֶם תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לִיהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה. נְבוּכַדְנֶצַּר בָּעֵי לָךְ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֵהֶן כָּךְ נָטַל מַפְתֵּיחוֹת שֶׁלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. עָלָה לְגַגּוֹ שֶׁלְהֵיכָל. אָמַר לָפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְעוֹלָם. לִכְשֶׁעָבַר הָיִינוּ נֶאֱמָנִין לָךְ וְהָיוּ מַפְתֵּיחוֹתֵיךָ מְסוּרִין לָנוּ. עַכְשָׁיו שֶׁאֵין אָנוּ נֶאֱמָנִין הֲרֵי מַפְתֵּיחוֹתֵיךָ מְסוּרִין לָךְ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. 26b זְרָקָן וְעוֹד לֹא יָרְֽדוּ. וְחוֹרָנָה אָמַר. רָאָה כְמִין יָד נוֹטַלְּתַן מִיָּדוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כָּל חוֹרֵי יְהוּדָה כֵן עָלוּ לְרֹאשׁ גַּגּוֹתֵיהֶן וְנָֽפְלוּ וָמֵתוּ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מַשָּׂא֭ גֵּ֣יא חִיזָּיוֹן מַה לָּ֣ךְ אֵיפוֹא כִּֽי עָלִ֥ית כּוּלָּךְ לַגַּגּֽוֹת. תְּשֻׁא֣וֹת ׀ מְלֵאָ֗ה עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את מוצא וכו'. אהא דקתני שבו יצא יכניה בגלותו דורש והולך:
הלכה: תַּנֵּי. עַל שֶׁל כֶּסֶף. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. רִבִּי חֲנַנְיָה מַטֵּי בָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן שֶׁלְכֶּסֶף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְתִּיחַ. לֹא כֵן תַּנֵּי. זֶה אֶחָד מִן הַנִּיסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ חוֹם כָּךְ הָיוּ מוֹצִיאין אוֹתוֹ חוֹם. [שֶׁנֶּאֱמַר] לָשׁוּם֙ לֶ֣חֶם חוֹם כְּיוֹם הִלָּקְחֽוֹ: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֶׂה נִיסִּים. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם מָהוּ לְהַנִּיחוֹ לַשַּׁבָּת הַבָּאָה. אֲמַר לוֹן. כְּתִיב וְנָֽתַתָּ֧ עַל הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִי֭ם לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃ לֶ֥חֶם פָּנִי֭ם אֲפִילוּ פָסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמיד. משמע שלא יהא השלחן בלא לחם ואפי' הוא פסול וכגון זה שסידרו כמצותו בשבת שעברה ונפסל בלינה כדתנינן בסוף פרק שתי הלחם מניחין אותו ולשבת הבאה יעשו לחם אחר:
לא היה שם לחם. שלא מצאו לעשות לחם הפנים לסדר מהאפוי מחדש לשבת זו מהו להניחו להלחם שסידרו בשבת שעברה ויהא נשאר מונח עד לשבת הבאה שיהיה להם לחם אחר:
אין מזכירין מעשה נסים. וכלומר שאין סומכין על הנס:
לא כן תני. במס' אבות גבי בשר הקדש שלא הסריח מעולם וכן בלחם הפנים שנינו בברייתא זה אחד מן הנסים וכו' ואמאי הוצרכו ליתן אותו בכניסתו על של שיש כדקתני במתני':
לית כאן של כסף. סמי מכאן מהברייתא דטעותא היא ואין נותנין על של כסף מפני שהוא מרתיח ומחמם אותן ויסריחו:
גמ' תני. בחדא ברייתא על של כסף היו נותנין את האברין:
משנה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְכָתוּב עֲלֵיהֶן תִּקְלִין חַדְתִּין וְתִקְלִין עַתִּיקִין קִינִּין וְגוֹזְלֵי עוֹלָה עֵצִים לְבוֹנָה זָהָב לַכַּפֹּרֶת. שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. תִּקְלִין חַדְתִּין שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְעַתִּיקִין מִי שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶשְׁתָּקַד שׁוֹקֵל לְשָׁנָה הַבָּאָה. קִינִּין הֵן תּוֹרִין. וְגוֹזְלֵי עוֹלָה הֵן בְּנֵי יוֹנָה. כּוּלָּן עוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים קִינִּין אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה. גּוֹזְלֵי עוֹלָה כּוּלָּן עוֹלוֹת׃ הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵצִים לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּיזְירִין. לְבוֹנָה לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ. זָהָב לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב. שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת הַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל אָשָׁם הוּא אָֹשׂם אָשַׁם לַיְיָ. זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשֵּׁם חֵטְא וּמִשֵּׁם אַשְׁמָה יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת הַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִין קַייָמִין אָשָׁם לַיי וְאָשָׁם לַכֹּהֵן. וְאוֹמֵר כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יי לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שלשה עשר שופרות וכו' תקלין חדתין שבכל שנה ושנה. שם היו נותנין שקלי שנה זו ומשם מוציאין הגזברים לקופות שהן נקראין תרומת הלשכה כדפרישית לעיל ריש פ''ד:
והב' כתוב עליו תקלין עתיקין. זה מי שלא שקל אשתקד בשנה שעברה מביא שקל לשנה הבאה ונותנו לשם ומוציא אותן הגזבר ונותנן לשירי הלשכה. והג' היה כתוב עליו קינין והן תורים גדולים. והד' שכתוב עליו גוזלי עולה ס''ל לר' יהודה שהן בני יונה קטנים וכולן היו עולות אבל החטאות של קיני חובה לא היו נותנין המעות להשופר אלא נותנין המעות או העופות ליד הכהן וטעמא מפרש בגמרא מפני התערובות דחייש שמא ימות אחד מבעלי קינין ונמצא דמי חטאת שמתו בעליה מעורבת בהן ולא מצי למיקרב דלמיתה אזלא אבל חכמים לא חיישי להכי אלא אותו השופר שכתוב עליו קינין היו נותנין לתוכו דמי כל קיני חובה שהן אחד חטאת ואחד עולה ובין מן התורים ובין מן בני היונה והד' שכתוב עליו גוזלי עולה הן כולן עולות שהמתנדב עולת העוף נותן הדמים לתוכו ונדבה הכל קריבה עולה והלכה כחכמים. והה' כתוב עליו עצים מי שהתנדב עצים למערכה נותן דמיה לתוכו. והו' מי שמתנדב ללבונה. והז' מי שמתנדב זהב לכפורת. ועוד ששה לנדבה. ומפרש בתוספתא פ''ג ששה לנדבה ו' כנגד מותר חטאות ואשמות ומותר קיני זבים וזבות ויולדות ומותר קרבן נזיר וקרבן מצורע והאומר מנה זו לנדבה סלע זו לנדבה מביא ונותן לשופר של נדבה ולוקחין בהן עולות הבשר לשם והעורות לכהנים. וכלומר שאלו השמות שכתוב עליהן על הא' מותר חטאת ועל הב' מותר אשם ועל הג' מותר קיני חובה ועל הד' מותר קרבנית נזיר ועל הה' מותר קרבן אשם מצורע ועל הו' מותר נדבה סתם וזהו מי שהתנדב מעות לעולה וכולן אלו המותרות ילקחו בהן עולות הבשר לשם ועורות לכהנים וכדמפרש במתני' דלקמן מה היו עושין בה:
מתני' האומר הרי עלי עצים. המתנדב עצים:
לא יפחות משני גזירין. כאותן שמוסיפין על המערכה כדתנן ביומא פ''ב ובתמיד וקאמר בגמרא דאם אמר הרי עלי עץ מביא גיזר אחד:
לבונה לא יפחות מקומץ. כדמייתי בגמרא דרשא דת''כ דיליף ג''ש אזכרה אזכרה:
זהב. אם אמר מטבע זהב עלי לא יפחות מדינר זהב ואם אמר סתם זהב עלי מביא אפי' חתיכה קטנה של זהב:
ששה לנדבה וכו' מה היו עושין בה. כדפרישית במתני' דלעיל דששה היו שכתוב עליהן זה למותר חטאת וכו' וכולן ילקח בהן עולות וכו':
זה מדרש דריש יהודע כ''ג. כתיב אשם הוא דמשמע בהוויתו יהא כדין אשם שדמו נזרק והאימורין להקטרה והבשר לכהנים וכתיב אשם אשם לה' דמשמע כולו לגבוה הא כיצד אלא ללמד לזה הכלל כל שהוא בא משום חטא וכו' כלומר שהפריש מעות לחטאתו או לאשמו וניתותרו מהמעות ילקח באותן המותרות עולות הבשר לשם והעורות לכהנים ונמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהנים:
ואומר. כלומר והיכן מצינו שיהוידע כ''ג דרש זה דכתיב כסף אשם וגו' לכהנים יהיו וכי היאך אפשר דמה שהוקדש לקרבן חטאת ולאשם יהיה לכהנים אלא דה''ק המותר של כסף חטאת ואשם יעשו בו שיהיה הנאה ג''כ להכהנים וזהו עורות העולה שהן לכהנים:
עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. [שֶׁנֶּאֱמַר] וַ֠יַּעַשׂ אֶת מְנוֹרוֹת הַזָּהָ֛ב עֶ֖שֶׂר כְּמִשְׁפָּטוֹ. אּין תֵּימַר. חָמֵשׁ בַּצָּפוֹן וְחָמֵשׁ בַּדָּרוֹם. וַהֲלֹא אֵין הַמְּנוֹרָה כְשֵׁירָה אֶלָּא בַדָּרוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמְּנוֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה. מַה תַלָמוּד לוֹמַר. חָמֵשׁ מִיָּמִ֖ין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹ֑אול. אֶלָּא חָמֵשׁ מִיָּמִין מְנוֹרָתוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה וְחָמֵשׁ מִשְּׂמאֹלָהּ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַבְעִיר אֶלָּא שֶׁלְמֹשֶׁה בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר וּמְנוֹרַ֨ת הַזָּהָ֤ב וְנֵֽרוֹתֶיהָ לְבָעֵר֙ בָּעֶ֣רֶב בָּעֶ֔רֶב. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַל כּוּלָּם הָיָה מַבְעִיר. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמְּנוֹרוֹת וְנֵרוֹתֵיהֶם לְבַֽעֲרָ֧ם כַּמִּשְׁפָּ֛ט לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֥ב סָג‍ֽוּר׃ וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּ֛רוֹת וְהַמֶּלְקָחַ֖יִם זָהָ֑ב ה֖וּא מִכְל֥וֹת זָהָֽב. הֵן כִּילוּ זְהָבוֹ שֶׁלְשְׁלֹמֹה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם אַסִּי. הָיָה שְׁלֹמֹה נוֹטֵל אֶלֶף כִּכְּרֵי זָהָב וּמַכְנִיסָן (לָאוֹר) [לַכּוּר] וּמוֹצִיאָן עַד שֶׁהוּא מַעֲמִידָן עַל אֶחָד. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וגו'. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. מַעֲשֶׂה בִמְנוֹרַת זָהָב שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וְהָֽיְתָה יְתֵירָה דֵינָר זָהָב. וְהִכְנִיסוּהָ לַכּוּר שְׁמוֹנִים פַּעַם וְלֹא חָֽסְרָה כְלוּם. וְיֵאוּת. עַד שֶׁלֹּא יְקוּם עַל בְּרָרֵיהּ הוּא חָסֵר סַגִּין. מִן דּוּ קַייָם עַל בְּרָרֵיהּ לֹא חָסֵר כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא חסרה כלום. והיאך אמרת שהיה מכניסן לכור (עד) ומוציאן עד שהוא מעמידן על אחד:
ויאות. שפיר היא ול''ק דעד דלא יקום על ברריה שעדיין לא נזדכך הרבה להיות עומד על זהב ברור וטהור אז הוה חסר סגיון כשמכניסו לכור ומוציאו אבל של משה שהיה כבר קם על ברריה לא חסר כלום והכי אמר נמי לעיל ביומא פ''ד בהלכה ד':
הוא מכלות זהב. ודריש הן כילו זהבו של שלמה כרב יהודה דלקמיה:
עשר מנורות עשה שלמה וכו'. ופלוגתא זו גריס נמי בתוספתא שם:
עֲשָׂרָה שׁוּלְחָנוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. וַיַּ֣עַשׂ שֻׁלְחָנוֹת֘ עֲשָׂרָה֒ וַיַּנַּח֙ בַּֽהֵיכָ֔ל חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַֽחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול. אִין תֵּימַר. חֲמִשָּׁה בַדָּרוֹם וַחֲמִשָּׁה בַצָּפוֹן. וַהֲלֹא אֵין הַשּׁוּלְחָן כָּשֵׁר אֶלָּא בַצָּפוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַשֻּׁלְחָן תִּתֵּ֖ן עַל צֶ֥לַע צָפֽוֹן. מַה תַלָמוּד לוֹמַר. חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַֽחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול. אֶלָּא חֲמִשָּׁה מִיָּמִין שֻׁלְחֲנוּ שֶׁלְמֹשֶׁה וַֽחֲמִשָּׁה מִשְּׂמאֹלוֹ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מְסַדֵּר אֶלָּא שֶׁלְמֹשֶׁה בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָי֛ו לֶ֥חֶם הַפָּנִי֭ם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַל כּוּלָּם הָיָה מְסַדֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשּׁוּלְחָנוֹת וַֽעֲלֵיהֶם֭ לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים. תַּנֵּי. מִזְרַח וּמַעֲרָב הָיוּ נְתוּנִין. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. צָפוֹן וְדָרוֹם הָיוּ נְתוּנִין. מָאן דְּאָמַר. מִזְרַח וּמַעֲרָב. נִיחָא. כּוּלְּהֹן רְאוּיִין לְשֵׁירוּת. מָאן דְּאָמַר. צָפוֹן וְדָרוֹם. נִמְצָא שׁוּלְחָן בַדָּרוֹם וּמְנוֹרָה בַצָּפוֹן. וְהָא תַנֵּי. הַשֻּׁלְחָן הָיָה נָתוּן מֵחֲצִי הַבַּיִת וְלִפְנִים מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל כִּשְׁתֵּי אַמּוֹת כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן וּמְנוֹרָה כְנֶגְדּוֹ בְדָרוֹם. מִזְבַּח הַזָּהָב הָיָה נָתוּן בְאֶמְצַע 27a הַבַּיִת חוֹלֵק אֶת הַבַּיִת וְלִפְנִים מָשׁוּךְ קִימְעָא כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן. וְכוּלְּהֹם הָיוּ נְתוּנִין מִשְּׁלִישׁ הַבַּיִת וְלִפְנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכולהן היו נתונין משליש הבית ולפנים. כלומר כשאתה חושב אורך ההיכל בלבד שהיה ארבעים אמה ומלבד עשרים שהן לקדש הקדשים והשלחנות היו נתונים באותן עשרים של היכל של צד קדש הקדשים הרי הן מחצי הבית ולפנים וכשאתה חושב כל האורך עם עשרים של קדש הקדשים והרי הן ששים אמה הרי הן נתונים משליש הבית ולפנים קתני מיהת שלא היה מן השלחן בצד דרום וקשיא למ''ד צפון ודרום מונחין:
מ''ד מזרח ומערב ניחא. דלהאי מ''ד היו כולם בצד צפון וכולהון ראוין לשירות לסדר לחם הפנים עליהן וכהאי דר' יוסי בר' יהודה אלא למ''ד צפון ודרום היו נתונים נמצא היו מהשלחנות בדרום שהרי הבית ששים אמות ארכו ועשרים רחבו והשלחנות כל אחד ואחד אמתים ארכו וא''כ חמשה בצפון וחמשה בדרום היו. והיינו נמי דמסיים ומנורה בצפון וכלומר דמעתה אין מקום למנורה כנגדו בדרום והא תני השלחן היה נתון מחצי הבית ולפנים וכו' לארכו של היכל ומשוך מן הכותל כלפי הצפון לרוחב הבית מזבח הזהב וכו' חולק את הבית לארכו דמחציו ולפנים היה נתון ומשוך קימעא כלפי הצפון:
תני. בברייתא אחריתא דפליגי היכן היו אותן השולחנות נתונים:
על כלם היה מסדר שנאמר. בד''ה ויעש שלמה את כל הכלים וגו' ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים ופלוגתא זו גריס בתוספתא דמנחות פי''א:
אף על פי כן לא היה מסדר. לחם הפנים אלא על של משה בלבד שנאמר במלכים ואת השלחן וגו' ועל של משה קאי משמע לעולם עליו הוא הלחם הפנים ולא על אחר:
עשרה שולחנות וכו'. כדכתיב בד''ה ויעש שלחנות עשרה וגו' ומפרש מאי מימין ומשמאל דקאמר אין תימר שהניח חמשה בדרום שהוא ימין וכו' והלא אין השלחן כשר אלא בצפון כדכתיב אלא חמשה מימין שלתנו של משה וה' משמאלו שהיה של משה באמצע וכולן בצד צפון היו נתונים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source