עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל. [רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר.] חוֹצֶה אוֹתָהּ וְאַחַרְכָּךְ מְקַדְּשָׁהּ. רִבִּי שִֽׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מְקַדְּשָׁהּ וְאַחַר כָּךְ חוֹצֶה אוֹתָהּ. מַתְנִיתא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מַקְרִיב מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה אָבֵד. פָּתַר לָהּ. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ מָעוֹת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִֽׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִין קְרֵיבִין וּשְׁנֵי חֲצָיִין אֲבֵידִין. וְתַנֵּי עֲלָהּ. מֶחֱצָה זֶה רִאשׁוֹן מֶחֱצָה שֵׁינִי תוּעֲבַר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפַה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עִשָּׁרוֹן מְקַדֵּשׁ. כְּשֶׁהַכֹּהֵן מִתְקָּרֵב תְּחִילָּה לָעֲבוֹדָה מֵבִיא עֲשִׁירִית שֶׁלּוֹ וְעוֹבְדָהּ בְיָדוֹ. אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל וְאָחָד כֹּהֵן הֵדְיוֹט שֶׁעָֽבְדוּ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ עֲשִׂירִית הָאֵפָה שֶׁלָּהֶם עֲבוֹדָתָם כְּשֵׁירָה. רִבִּי מָנָא בָעֵי מֵימַר. בּוֹ בַיּוֹם נִתְקָרֵב כַּתְּחִילָּה לָעֲבוֹדָה. בּוֹ בַיּוֹם נִתְמַנֶּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. מֵבִיא שְׁתַּיִם. אַחַת לְחִינּוּכוֹ וְאָחַת לְחוֹבַת הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי מנא בעי מימר. הואיל דכך הוא א''כ כ''ג שבו ביום נתחנך בתחלה לעבודה ובו ביום עצמו נתמנה להיות כ''ג צריך להביא שתים אחת לחינוכו שנוהג אף בכהן הדיוט ואחת לחובת היום שלו:
כשהכהן וכו'. ברייתא באנפי נפשה היא דאף הכהן הדיוט ביום שמתקרב תחלה לעבודה מביא וכו' ותוספתא היא בפ''ג דמכלתין:
מתני' פליגא על ר''ש בן לקיש. דהשתא דייקינן מהסיפא וקשיא עליה דר''ל דקתני התם אם אחר שהקריב מחצה בשחרית מת ומינו כהן אחר לא יביא חצי עשרון וכו' כמו שהבאתי במתני' ותני עלה בתוספתא דמנחות פ''ז מחצה זה הראשון שנשאר ומחצה זה שני תעובר צורתן וכו' ואי אמרת מקדשה בתחלה בכלי שרת א''כ קדשה לה קדושת הגוף בתחלה ועכשיו נפסלה ה''ז כפסולו בגוף הקדש וקיי''ל כל שפסולו בגופו אינו טעון עיבור צורה ומיד יוצא לבית השריפה אלא ש''מ דלא קדשה וקשיא לר''ל:
פתר לה שכן אפי' מעות הולכות לים המלח. כלומר לעולם לא קדשה והא דתנינן שהמחצה אבד היינו טעמא דלא יהא אלא כמפריש מעות לעשירית האיפה שלו וניתותרו דאמרינן לעיל שהולכות לים המלח ואע''פ שאין בהמעות קדושת הגוף וה''נ באותה המחצה:
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דקתני התם כהן שהקריב מחצה בשחרית ומת וכו' כמו שהבאתי במתני' ומדקתני שהמחצה אבד ש''מ דטעמא הוי הואיל וכבר הוקדשה קודם שחלקה לחצאין ואי אפשר עכשיו להקריבה לפיכך אבד דהואיל וקדשה בכלי שרת הרי היא כקדושת הגוף ואין לה פדיון וקשיא לר' יוחנן:
עשירית האפה של כ''ג. דתנינן בסוף פ''ד דמנחות שלא היתה באה חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים דכתיב מחציתה בבקר וגו' משמע מחצה משלם הוא מקריב. ופליגי הכא אימתי מקדשה בכלי שרת דר' יוחנן אומר חוצה אותה בתחלה ואח''כ מקדשה ור''ל סבירא ליה מקדשה כשמביא העשרון שלם ואח''כ חוצה אותה:
פתר לה. ר''ל דאתיא כרבי ישמעאל בחדא ברייתא דס''ל עשרון הוא מקדש כלומר לא צריך כלי שרת אחר לקידוש המנחה אלא העשרון שמביא בו הוא מקדשו ליקרב ומכיון דלא קדשה קדושת הגוף טעון עיבור צורה:
תּוּפִינֵי. בִּשְׁעַת הֲבָאָה תוּפִינֵי וְאֵין בַּשַּׁחֲרִית תּוּפִינֵי. וְהָא תַנִּינָן. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִיתִּין לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּן׃ אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. לַעֲשׂוֹת חַמִּין לְרַכְּכָם. תּוּפִינֵי. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מְטַגְּנָהּ וְאַחַר כָּךְ אוֹפֶה אוֹתָהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. אוֹפֶה אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מְטַגְּנָהּ. תּוּפִינֵי. תּוּאֲפִינָה נָא. רִבִּי אָמַר. תּוֹפְנָהּ רַכָּה. רִבִּי דוֹסָא אָמַר. תּוֹפְנָהּ נוֹיי. אַתְייָן אֵילֵּין פְּלֻגְווָתָה כְּהִינֵּין פְּלֻגְווָתָה. מָאן דְּאָמַר. תּוֹפְנָהּ נוֹי. כְּמָאן דְּאָמַר. מְטַגְּנָהּ וְאַחַר כָּךְ אוֹפֶה. מָאן דְּאָמַר. תּוֹפְנָהּ רַכָּה. כְּמָאן דְּאָמַר. אוֹפֶה אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מְטַגְּנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתיין אלין פלגוותא. שנים מהן תליא פלוגתתן באילין פלגוותא דלעיל דמאן דאמר תופיני נוי סבירא ליה כמאן דאמר מטגנה ואחר כך אופה והיינו נוי שאחר שמשוחה בשמן אופה אותה ומ''ד תופינה רכה כמ''ד אופה וכו' והיינו שמחמת האפיה תהא רכה ולא מחמת השמן וא''כ אופה אותה בתחלה ואח''כ מטגנה. והיותר נראה דאיפכא צ''ל מ''ד תופנה נוי כמ''ד אופה ואח''כ מטגנה דאז נאפא יותר בנוי כשעדיין לא ניתנה בשמן ומ''ד תופנה רכה כמ''ד מטגנה ואח''כ אופה דבשעת אפייתה כבר נתרככה מחמת השמן:
תופיני. ואשכחן נמי דפליגי באפיה עצמה דחד אמר תופיני תאפנה נא אפויה חציה ולא גמר אפיה ורבי ס''ל תאפנה רכה ורבי דוסא אמר לשון נוי הוא כדלקמן כלומר שיאפנה נאה:
מטגנה. בשמן במחבת ואח''כ אופה אותה בתנור ואידך קאמר בשם ר''ח דבתחלה אופה אותה:
תופיני. פליגי בה בשם רבי חנינה האיך היא נעשית:
והא תנינן. בתמיד פ''ק הממונה בא ודופק עליהם וכו' נטל את המפתח וכו' ושתי אבוקות של אור בידם וכו' עד העמידו עושי חביתין לעשות חביתין אלמא באותו פעם עושין החביתין לעשות חמין לרבוכה לא שעושין החביתין בשחרית אלא העמידו אותן להכן חמין לרבוכה וכשיגיע זמן חביתין שהוא אחר עשיית המנחה עושין אותה:
תופיני. כתיב במנחת כ''ג מרבכת תביאנה תופיני מנחת פתים וגו' ודריש מדכתיב תופיני סמוך לתביאנה ללמד בשעת הבאה תופו אותה ולא מאפוי' בשחרית:
אָמַר רִבִּי יָסָא. 30b עַד דַּאֲנָא תַמָּן שְׁמָעִית קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לִשְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ [וָמֵת]. אֲמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. יִפְּלוּ לִנְדָבָה
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' עד דאנא תמן וכו'. כל זה כתוב הוא לעיל פרק ג' בהלכה ה' עד רבי אלעזר אומר יפלו לנדבה ושם פרשתי והובא זה ג''כ לעיל בריש פרקין:
רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִשֶּׁלְיוֹרְשִׁין. וְהָכָא הוּא אוֹמֵר מִשֶּׁלְצִיבּוּר. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְלֹא יְאוּת חוּא מַקְשֵׁי. אֲתַא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּבַר תוֹרָה הוּא שֶׁתְּהֵא בָאָה מִן הַצִּיבּוּר. הָיִיתִי אוֹמֵר. יִגְבּוּ לָהּ. הִתְקִינוּ שֶׁתְּהֵא בָאָה מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתא ר' יעקב וכו' בשם רבי יוחנן. ומשני לה דבאמת כך הוא דדבר תורה הוא שתהא בא מן הצבור כדדריש לה מקרא אלא שהייתי אומר יגבו לה בתחלה מן הצבור אחר שאירע כך שמת הכ''ג ולא יטלו כלום מתרומת הלשכה ולזה התקינו שתהא באה מתרומת הלשכה והיינו דקאמר ר''ש במתני' משל צבור כלומר מן הדבר שהוא של צבור ולא שיגבו עכשיו בתחלה מן הצבור:
ולא יאות הוא מקשי. וכי לאו שפיר הוא מקשה ר' בא בר ממל ושינוייא הוא דבעי:
תמן הוא אומר משל יורשים. כלומר במתני' דקאמר זה אחד מהתקנות שהתקינו ב''ד שתהא מנחתו קריבה משל צבור אלמא דמדינא דמדאורייתא משל יורשין היתה קריבה אלא שב''ד הוא שהתקינו כן והכא בברייתא הוא אומר משל צבור מן התורה הוא כדדריש מקרא:
מחלפה שיטתיה דר''ש. קשיא דידיה אדידיה:
לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁמֵּת אֶלָּא 31a אֲפִילוּ נִיטְמָא. וַאֲפִילוּ נִדְחֶה מִמּוּם. תַּנָּה רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דָּלָיָה. וַאֲפִילוּ נִדְחֶה מִמּוּם. מְנַיִין לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִינוּ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו תְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּׁלְיוֹרְשִׁין. תַּלְמוּד לוֹמַר מִבָּנָ֖יו יַֽעֲשֶׂ֣ה. יָכוֹל יְבִיאֶנָּהּ לַחַצָּיִים. תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתָ֑הּ. כּוּלָּהּ אָמַרְתִּי דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינָהּ בָאָה אֶלָּא מִשֶּׁלְצִיבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר חָק עוֹלָ֕ם. מִמִּי שֶׁהַבִּרְיוֹת שֶׁלּוֹ. כָּלִ֥יל תָּקְטָֽר. כָּלִיל לְהַקְטָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כליל תקטר. כתיב כליל להקטרה כלומר הקטרתה כשהיא שלימה וכדפרישית במתני' דזה הוא לכ''ע אם אין הכ''ג בעצמו מקריבה:
שנאמר חק עולם ממי שהבריות שלו. כלומר חק עולם לה' כתיב ודריש משל העולם וזהו משל צבור שהן כולן לה' שכל הבריות והעולם הן שלו וכד''א כי ממך הכל ומידך נתנו לך:
מנין לכ''ג שמת ולא מינו וכו'. כדפרישית במתני':
לא סוף דבר שמת. למתניתין מהדר לאו דוקא אם מת הכ''ג קריבה מנחתו משל צבור אלא אפי' אם נטמא או שנדחה מחמת מום ואינו יכוללהקריבה בעצמו ואז מוטל החיוב על הצבור וקריבה משלהן וכן תני ר' יודה בן פזי דבר דיליה וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source