חִייָה בְרֵיהּ דְּרַב מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם וָפַעַם. רַב חוּנָה לֹא מְבָרֵךְ אֶלָּא פַעַם אַחַת בִּלְבַד. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב וֹסֵף. טַעֲמֵיהּ דְּרַב חוּנָה. דְּמַאי מִדִּבְרֵיהֶן וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶן. מַה דְמַיי אֵין מְבָֽרְכִין עָלָיו אַף שְׁאָר כָּל הַיָּמִים אֵין מְבָֽרְכִין עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב הונא לא מברך אלא פעם אחת בלבד. כשנוטלו ביום טוב ראשון אבל בשאר כל הימים לא היה מברך עליו כמו שאין מברכין על הדמאי שהוא מדבריהן:
חייה בריה דרב מברך. על הלולב כל פעם ופעם בין ביום טוב ראשין ובין ביום טוב שני ובשיטתיה דרב אביו:
הָעוֹשֶׂה לוּלָב לְעַצְמוֹ אוֹמֵר. בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת לוּלָב. לְאַחֵר. לַעֲשׂוֹת לוּלָב לִשְׁמוֹ. כְּשֶׁהוּא נוֹטְלוֹ מָהוּ אוֹמֵר. בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְִטִילַת לוּלָב. נִתַפַּלֵּל בּוֹ אוֹמֵר. בָּרוּךְ שֶׁהָחֱייָנוּ וְקִייְמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. וּמְבָרֵךְ עָלָיו כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא נוֹטְלוֹ. כֵּיצַד מְבָֽרְכִין עַל נֵר חֲנוּכָּה. רַב אָמַר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצוַת [הַדְלָקַת] נֵר חֲנוּכָּה. הַכֹּל מוֹדִין בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר. עַל נְִטִילַת לוּלָב. מַה פְלִיגִין. בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַל נְִטִילַת לוּלָב. רִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. עַל מִצְוַת זְקֵינִים. מַה אָמַר רַב בְּלוּלָב. מָה אִם חֲנוּכָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן הוּא אוֹמֵר. עַל מִצוַת נֵר חֲנוּכָּה. לוּלָב שֶׁהוּא דְּבַר תּוֹרָה לֹא כָל שֶׁכֵּן. מַה אָמַר רִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בַחֲנוּכָּה. מַה אִם לוּלָב שֶׁהוּא דְּבַר תּוֹרָה אוֹמֵר. עַל מִצְוַת זְקֵינִים. חֲנוּכָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן לֹא כָל שֶׁכֵּן. לֹא צוֹרְכָא דִילֹא 14b מַה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּחֲנוּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יעקב דרומיא בעי מתני' דלא כב''ש. גרסינן להא לעיל פ''ג דעירובין בהלכה ב' ואמתני' דהתם קאי דתני מערבן בדמאי וכו' ובעי ר' יעקב מי נימא דההיא מתני' דלא כבית שמאי דתנינן הכא ושל דמאי וכו' דסבירא להו לבית שמאי מידי דחזי ליה השתא בעינן וא''כ נמי אין מערבין בו או דילמא בעירוב דמדרבנן אף בית שמאי מודו שמערבין בדמאי:
העושה לולב לעצמו וכו'. תוספתא בפ''ו דברכות והובא לעיל בפרק הרואה בהלכה ג':
כל שעה שהוא נוטלו. כלומר אם לא בירך מתחלה קודם שנטלו מברך עליו אחר כך כל שהוא נוטלו:
על מצות הדלקת נר חנוכה. כלומר אע''פ שהוא מדבריהם שייך לומר על מצות ואשר צונו לשמוע דברי חכמים מלא תסור וגו' אשר יאמרו לך תעשה:
הכל מודים. ר' יוחנן וריב''ל דלקמן מודים ביום טוב הראשון שהוא מן התורה אף בגבולין מברך וצונו על נטילת לולב ובשאר כל הימים הוא דפליגי לרבי יוחנן מברך ג''כ על נטילת לולב ולריב''ל על מצות זקנים כדי שידעו שהוא מדבריהם:
מה אמר רב בלולב. ביום טוב שני וקאמר דנלמד מדבריו בק''ו מה אם חנוכה שעיקרה הוא מדבריהם קאמר רב שאומר על מצות נר חנוכה לולב שעיקרו דבר תורה לכ''ש שמברך אפי' בי''ט שני וצונו על נטילת לולב:
מה דאמר ריב''ל בחנוכה. וקאמר דנלמד מק''ו מדבריו בלולב ביו''ט שני שאף על פי שעיקרו דבר תורה אפילו הכי מברך על מצות זקנים חנוכה שעיקרה מדבריהן לכ''ש:
לא צורכה דאלא מה אמר רבי יוחנן בחנוכה. לא קא מיבעיא לן אלא אליבא דר' יוחנן מה אמר בחנוכה מי נימא דוקא בלולב שעיקרו מד''ת הוא אומר על נטילת לולב ביו''ט שני אבל חנוכה שעיקרה מדבריהן אינו אומר אלא על מצות זקנים או דילמא לא שנא דלר' יוחנן על כל מדבריהן מברכין כמו בשל תורה וקיימא בספיקא אליבא דר' יוחנן:
משנה: אֶתְרוֹג הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁירָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת פָּסוּל. שֶׁל עָרְלָה פָּסוּל. שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה פָּסוּל וְשֶׁל טְהוֹרָה לֹא יִטּוֹל וְאִם נָטַל כָּשֵׁר. וְשֶׁל דְּמַאי בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין. וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְשֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם לֹא יִטּוֹל וְאִם נָטַל כָּשֵׁר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ור' יהודה פוסל. והלכה כר' יהודה והיינו דוקא כשאינו חוזר למראה האתרוג:
והירוק ככרתי. ככרישין:
אתרוג הכושי. שגדל כאן והוא שחור פסול אבל הבא מארץ כוש אורחיה הוא וכשר:
ניקב ולא חסר כל שהוא. היינו שאינו מפולש כדמפרש בגמרא:
ניטל עוקצו. זנבו כמו בעוקצי תאנים:
עלתה חזזית על מיעוטו ודוקא שלא במקום חוטמו אבל במקום חוטמו והיינו ממקום שמתתיל לשפע עד הפיטמא חזזית פוסל אפי' בכל שהוא:
ניקב וכו' חסר כל שהוא. כלומר אם ניקב נקב מפולש והיינו שניקב עד חדרי הזרע מקרי מפולש. או שנקלף הקליפה חיצונה שלו אם נקלף כולו פסול או שנסדק או חסר כל שהוא פסול:
ניטלה פיטמתו. הדד שבראשו נקרא פיטמא וכעין פרח שבראש הדד נקרא שושנתא:
על רובו. אם הוא במקום אחד בעינן רובו אבל הוא בב' או בג' מקומות אפילו על מעוטו פסול דמחזי כמנומר:
מתני' עלתה חזזית. כמין אבעבועות דקות:
ושל מעשר שני בירושלים. שיש בו היתר אכילה ואפילו הכי לכתחלה לא מפני שמכשיר לקבל טומאה:
ושל דמאי וכו' וב''ה מכשירין. דאי בעי מפקיר נכסיה והוה ליה עני וחזי ליה:
של ערלה פסול. לפי שאין אתה קורא לכם שיהא ראוי לכם וכן של תרומה טמאה שאין בה היתר אכילה ואינה ראויה לכם ושל תרומה טהורה לכתחלה לא יטול מפני שמכשירה לקבל טומאה שלפעמים כשמחזיר הלולב במים כדתנן סוף פרקין נוטפין המים על האתרוג ואם נטל כשר שהרי יש בה היתר אכילה לכהן וישראל נמי נפיק ביה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן:
מתני' אתרוג הגזול והיבש פסול. יבש כשתכלה הליחה שבו ואינו מוציא שום ליחה:
הלכה: כְּתִיב פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙. עֵץ שֶׁפִּרְיוֹ הָדָר וְעֵצוֹ הָדָר. אֵי זֶה זֶה. זֶה אֶתְרוֹג. אִין תֵּימַר רִימּוֹנָא. (עֵצוֹ) [פִּרְיוֹ] הָדָר וְאֵין (פִּרְיוֹ) [עֵצוֹ] הָדָר. אִין תֵּימַר חָרוּבָא. עֵצוֹ הָדָר וְאֵין פִּרְיוֹ הָדָר. אֵי זֶה זֶה. זֶה אֶתְרוֹג. הָדָר. אָמַר רִבִּי לֵוִי. שֶׁהוּא דָר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לַחֲבֵירָתָהּ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. תִּירְגֵּם עֲקִילַס. הָדָר הִידוֹר. אִילָן שֶׁהוּא גָדֵל עַל פְּנֵי הַמַּיִם. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙. עֵץ שֶׁפִּרְיוֹ הָדָר וְעֵצוֹ הָדָר. טַעַם פִּרְיוֹ כְטַעַם עֵצוֹ. טַעַם עֵצוֹ כְטַעַם פִּרְיוֹ. פִּרְיוֹ דוֹמֶה לְעֵצוֹ. עֵצוֹ דוֹמֶה לְפִרְיוֹ. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה אֶתְרוֹג.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כתיב פרי עץ הדר וכו' הדר הידור שכן בלשון יוני קורין למים אידור וזהו אתרוג שגדל על פני המים כלומר על כל מים שמשקין אותו:
רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִייָא בָעֵי. מַתְנִיתָא דְלָא כְבֵית שַׁמַּי. דְּתַנִּינָן. וְשֶׁלְדְּמַאי בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְשֶׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בִּירוּשָׁלַיִם לֹא יִטּוֹל. וְאִם נָטַל כָּשֵׁר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יעקב דרומיא בעי מתני' דלא כב''ש. גרסינן להא לעיל פ''ג דעירובין בהלכה ב' ואמתני' דהתם קאי דתני מערבן בדמאי וכו' ובעי ר' יעקב מי נימא דההיא מתני' דלא כבית שמאי דתנינן הכא ושל דמאי וכו' דסבירא להו לבית שמאי מידי דחזי ליה השתא בעינן וא''כ נמי אין מערבין בו או דילמא בעירוב דמדרבנן אף בית שמאי מודו שמערבין בדמאי:
העושה לולב לעצמו וכו'. תוספתא בפ''ו דברכות והובא לעיל בפרק הרואה בהלכה ג':
כל שעה שהוא נוטלו. כלומר אם לא בירך מתחלה קודם שנטלו מברך עליו אחר כך כל שהוא נוטלו:
על מצות הדלקת נר חנוכה. כלומר אע''פ שהוא מדבריהם שייך לומר על מצות ואשר צונו לשמוע דברי חכמים מלא תסור וגו' אשר יאמרו לך תעשה:
הכל מודים. ר' יוחנן וריב''ל דלקמן מודים ביום טוב הראשון שהוא מן התורה אף בגבולין מברך וצונו על נטילת לולב ובשאר כל הימים הוא דפליגי לרבי יוחנן מברך ג''כ על נטילת לולב ולריב''ל על מצות זקנים כדי שידעו שהוא מדבריהם:
מה אמר רב בלולב. ביום טוב שני וקאמר דנלמד מדבריו בק''ו מה אם חנוכה שעיקרה הוא מדבריהם קאמר רב שאומר על מצות נר חנוכה לולב שעיקרו דבר תורה לכ''ש שמברך אפי' בי''ט שני וצונו על נטילת לולב:
מה דאמר ריב''ל בחנוכה. וקאמר דנלמד מק''ו מדבריו בלולב ביו''ט שני שאף על פי שעיקרו דבר תורה אפילו הכי מברך על מצות זקנים חנוכה שעיקרה מדבריהן לכ''ש:
לא צורכה דאלא מה אמר רבי יוחנן בחנוכה. לא קא מיבעיא לן אלא אליבא דר' יוחנן מה אמר בחנוכה מי נימא דוקא בלולב שעיקרו מד''ת הוא אומר על נטילת לולב ביו''ט שני אבל חנוכה שעיקרה מדבריהן אינו אומר אלא על מצות זקנים או דילמא לא שנא דלר' יוחנן על כל מדבריהן מברכין כמו בשל תורה וקיימא בספיקא אליבא דר' יוחנן:
משנה: עָלְתָה חֲזָזִית עַל רוּבּוֹ נִיטְּלָה פִיטְמָתוֹ נִיקַּב נִקְלַף נִסְדַּק חָסַר כָּל שֶׁהוּא פָּסוּל. עָֽלְתָה חֲזָזִית עַל מִעוּטוֹ נִיטַּל עוּקְצוֹ נִיקַּב וְלֹא חָסַר כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר. אֶתְרוֹג הַכּוּשִׁי פָּסוּל. הַיָרוֹק כְּכַרְתָן רִבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר וְרִבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ור' יהודה פוסל. והלכה כר' יהודה והיינו דוקא כשאינו חוזר למראה האתרוג:
והירוק ככרתי. ככרישין:
אתרוג הכושי. שגדל כאן והוא שחור פסול אבל הבא מארץ כוש אורחיה הוא וכשר:
ניקב ולא חסר כל שהוא. היינו שאינו מפולש כדמפרש בגמרא:
ניטל עוקצו. זנבו כמו בעוקצי תאנים:
עלתה חזזית על מיעוטו ודוקא שלא במקום חוטמו אבל במקום חוטמו והיינו ממקום שמתתיל לשפע עד הפיטמא חזזית פוסל אפי' בכל שהוא:
ניקב וכו' חסר כל שהוא. כלומר אם ניקב נקב מפולש והיינו שניקב עד חדרי הזרע מקרי מפולש. או שנקלף הקליפה חיצונה שלו אם נקלף כולו פסול או שנסדק או חסר כל שהוא פסול:
ניטלה פיטמתו. הדד שבראשו נקרא פיטמא וכעין פרח שבראש הדד נקרא שושנתא:
על רובו. אם הוא במקום אחד בעינן רובו אבל הוא בב' או בג' מקומות אפילו על מעוטו פסול דמחזי כמנומר:
מתני' עלתה חזזית. כמין אבעבועות דקות:
ושל מעשר שני בירושלים. שיש בו היתר אכילה ואפילו הכי לכתחלה לא מפני שמכשיר לקבל טומאה:
ושל דמאי וכו' וב''ה מכשירין. דאי בעי מפקיר נכסיה והוה ליה עני וחזי ליה:
של ערלה פסול. לפי שאין אתה קורא לכם שיהא ראוי לכם וכן של תרומה טמאה שאין בה היתר אכילה ואינה ראויה לכם ושל תרומה טהורה לכתחלה לא יטול מפני שמכשירה לקבל טומאה שלפעמים כשמחזיר הלולב במים כדתנן סוף פרקין נוטפין המים על האתרוג ואם נטל כשר שהרי יש בה היתר אכילה לכהן וישראל נמי נפיק ביה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן:
מתני' אתרוג הגזול והיבש פסול. יבש כשתכלה הליחה שבו ואינו מוציא שום ליחה:
משנה: שִׁעוּר אֶתְרוֹג קָטָן רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּאֱגוֹז. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כַּבֵּיצָה. וְהַגָּדוֹל כְּדֵי שֶׁיֶֹּאֱחוֹז אֶת שְׁנֵיהֶם בְּיָדוֹ אַחַת דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֲפִלּוּ אֶחָד בִּשְׁתֵּי יָדָיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי אומר אפי' א' בשתי ידיו. כלומר אפי' אחד מהן והיינו האתרוג. והלכה כר' יוסי:
והגדול. שיעורו כדי שיאחוז את שניהם בידו אחת כלומר הלולב והאתרוג יאחז בידו אחת:
ר' יהודה אומר כביצה. והלכה כר' יהודה דפחות מכביצה פסול:
מתני' שיעור אתרוג קטן. עד כמה:
הַיָרוֹק כְּכַרְתָן. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. כָּהֵן כָּרְתִּינוֹן אוֹ דְדָמִי לָהֶן כָּרְתִּינוֹן. אֲמַר לֵיהּ. כָּהֵין כָּרְתִּינָן. אֵי זֶהוּ יְרַקְרַק שֶׁבִּירוֹקִים. רִבִּי לָֽעְזָר אוּמֵר. כְּשַׁעְוָה וּכְשׁוֹשַׁנַּת קַרְמָל. סוּמֲכוֹס אָמַר. כַּכַנְפֵי טַווָס. אֵי זֶהוּ אֲדַמְדָּם שֶׁבָּאֲדוֹמֵים. זֶה זְהוֹרִית עֲמוּקָה. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן דִּכְתִיב יְרַקְרַק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא תמן דכתיב ירקרק. ללמד על מראה ירוק שבירוקים:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה דככרתינון נקרא ירוק:
זהורית עמוקה. אדומה הרבה:
איזהו ירקרק וכו'. בת''כ בפרשת נגעים תני והיה הנגע ירקרק יכול כל מראה ירוק ת''ל ירקרק ירוק שבירוקים אדום יכול כל מראה אדום תלמוד לומר אדמדם אדום שבאדומים ומפרש איזו ירקרק וכו' כשעוה וכשושנת עשב קרמל:
הירוק ככרתי וכו' ר''ז בעי וכו' אם כהן כרתינון ממש או דדמי להן כרתינון א''ל כהן כרתינון ממש:
אֶתְרוֹג הַכּוּשִׁי פָּסוּל. הַבָּא מִן הַכּוּשִׁי כָשֵׁר.
נִיטְּלָה פִיטְמָתוֹ. תַּמָּן אָֽמְרִין. שׁוֹשַׁנְתּוֹ. רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָא אָמַר. פִּיקָא. נִּיקֵּב וְלֹא פִילֵּשׁ מִבִּפְנִים כָּשֵׁר. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. נִיטַּל עוּקְצוֹ נִיקַּב וְלֹא חָסַר כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ניקב ולא פילש מבפנים. שאינו מפולש עד חדרי הזרע שמבפנים כשר וזהו כהדא דתנינן תמן כלומר בסיפא ניטל עוקצו וכו' ולא חסר כל שהוא והיינו שאינו מפולש כדפרישית במתני':
פיקא. היא הדד בעצמו שהוא כעין פיקה של שתי אבל אם ניטל שושנתו לבד לית לן בה:
שושנתו. והוא כעין פרח שושן בראש הדד:
תמן. בבבל אמרין הא דקחני עלתה חזזית על רובו היינו אפי' רובו מצד אחד ואם הוא על חוטמו הרי הוא כרובו לפסול ופוסל אף בכל שהוא:
הלכה: 15a רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. כְּל הַפְּסוּלִין אֵינָן פּוֹסְלִין אֶלָּא בְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. תַּמָּן אָֽמְרִין. רוּבּוֹ מִצַּד אֶחָד. חוֹטְמוֹ כְרוּבּוֹ לִפְסוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כל הפסולין. דקחשיב במתני' אינן פוסלין וכו' אבל מיום הראשון ואילך כשרין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source