משנה: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפּוֹל יִכְפּוֹל לִפְשׁוֹט יִפְשׁוֹט לְבָרֵךְ אַחֲרָיו יְבָרֵךְ. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵחֲבֵרוֹ בַּשְּׁבִיעִית נוֹתֵן לוֹ אֶתְרוֹג בְּמַתָּנָה לְפִי שֶׁאֵין רַשַּׁאי לִיקְחוֹ בַּשְּׁבִיעִית׃
הלכה: 16a תַּנֵּי. אֲבָל אָֽמְרוּ. אִשָּׁה מְבָרֶכֶת לְבַעֲלָהּ וְעֶבֶד לְרַבּוֹ וְקָטָן לְאָבִיו. נִיחָא אִשָּׁה מְבָרֶכֶת לְבַעֲלָהּ. עֶבֶד לְרַבּוֹ. קָטָן לְאָבִיו. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן נְהוֹרַיי. כָּל שֶׁאָֽמְרוּ בְקָטָן כְּדֵי לְחַנְּכוֹ. תִּיפְתָּר. בְּעוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. מִי שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ וְעוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִין וּתְהֵא לוֹ מְאֵירָה. [וְעוֹד אָֽמְרוּ.] תָּבוֹא מְאֵירָה לְבֶן עֶשְׂרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבֶן עֶשֶׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגין על הא דקאמר מ''ד הללויה נמחק ואינו נחלק דאמר ר' סימון בשם ריב''ל בעשרה לשונות וכו' המאושר שבכולן הללויה שהשם והשבת כלולין בו אלמא דאפילו אם נכתבו בתיבה אחת יש בו קדושת השם דאין לומר כמ''ד הללויה בשתי תיבות דאם כן אין השם והשבח כלולין הן:
הוי דהוא אמר הללו יה. כלומר שמע מינה דרב היא דסבירא ליה שנחלק לשתי תיבות הללו יה ולפי שראה בספר של ר''מ שהיה כתוב בו הללויה בתיבה אחת וא''כ מסתמא לא נתכוין לקדשו לכך אמר מוחק אני את כל הללויה שבו שצריך להיות בשתי תיבות ולקדש את השם. ובמגילה גריס הוי דהוא אמר הללויה בתיבה אחת ולפי זה צ''ל שסומך היה על ר''מ שכתב כך ולא נתכוין לקדשו ויפה עשה שכך צריך להיות אלא דלישנא אם יתן לי אדם וכו' אינו מתפרש יפה לגי' זו ונראה דגי' דכאן עקרית היא:
רב ושמואל חד אמר הללויה בתיבה אחת ואחרינא אמר הללו יה בב' תיבות וכדמפרש ואזיל דמ''ד הללו יה נחלק לשתי תיבות הוא ואינו נמחק השם ומ''ד הללויה תיבה אחת היא ונמחק שאינו קדוש שאינו אלא דרך הילול ושבח:
ולא ידעין וכו' אלא מן מה דאמר רב שמעית מן חביבי ר' חייה שהיה דודו של רב והוא אמר אם יתן לי אדם ספר תהלים של ר' מאיר מוחק אני את כל הללויה שבו שלא נתכוין לקדשו:
גמ' תני. בתוספתא דברכות פרק ו' ומייתי להא לעיל בפ''ג דברכות בהלכה ג' וכן לקמן בסוף פ''ג דר''ה:
אבל אמרו. חכמים אשה מברכת לבעלה וכו'. ניחא אשה וכו'. דמ''מ שייכים במצות הם אלא קטן לאביו בתמיה והא לא כן אמר ר' אחא כל שאמרו חכמים במצות בקטן לא אמרו אלא כדי לחנכו כגון סוכה ולולב וכיוצא בזה הנוהגות בקטן שהגיע לחינוך ומכיון שלחנכו בעלמא הוא היאך מוציא הוא את אביו דקס''ד שהקטן מברך הוא לבדו להוציא את אביו:
תיפתר בעונה אחריהן. כך היא הגירסא בר''ה ול''ג אמן ונכונה היא וכלומר הכא במאי עסקינן שהוא עונה הברכה אחריהן מה שהן מברכין וכהאי דתנינן תמן כו' כדתנינן הכא:
ועוד אמרו תבא מאירה לבן עשרים וכו'. כלומר וביותר אמרו לזה שהוא גדול ובן עשרים וצריך הוא לבן עשר שגנאי גדול הוא לו שצריך הוא להקטן ממנו:
הלכה: רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר הַלְּלוּ יָ'הּ. וְחוֹרָנָה אָמַר הַלֵּלוּיָהּ. מָאן דְּאָמַר הַלְלוּ יָ'הּ. נֶחֱלַק וְאֵינוֹ נִמְחָק. מָאן דְּאָמַר הַלֵּלוּיָהּ. נִמְחָק וְאֵינוֹ נֶחֱלַק. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָא וּמָאן אֲמַר דָא. מִן מַה דַאֲמַר רַב. שְׁמָעִית מִן חָבִיבִי. אִם יִתֵּן לִי אָדָם סֵפֶר תִּילִים שֶׁלְרִבִּי מֵאִיר מוֹחֵק אֲנִי אֶת כָּל הַֽלְלוּיָֽהּ שֶׁבּוֹ. שֶׁלֹּא נִתְכַּווֵן לְקַדְּשָׁן. הֲוִי דוּ אָמַר הַלֵּלוּיָהּ. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן פְלִיגִין. דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בַּעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁלְשֶׁבַח נֶאֲמַר סֵפֶר תִּילִים. בְּאִישׁוּר בְּנִיצּוּחַ בְּנִיגוּן בְּשִׁיר בְּמִזְמוֹר בְּהַשְׂכֵּל בְּרִינָּה בְתוֹדָה בִתְפִילָּה בִבְרָכָה. הַמְאוּשָּׁר שֶׁבְּכוּלָּן הַלְלוּיָה. שֶׁהַשֵּׁם וְהַשֶּׁבַח כְּלוּלִין בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגין על הא דקאמר מ''ד הללויה נמחק ואינו נחלק דאמר ר' סימון בשם ריב''ל בעשרה לשונות וכו' המאושר שבכולן הללויה שהשם והשבת כלולין בו אלמא דאפילו אם נכתבו בתיבה אחת יש בו קדושת השם דאין לומר כמ''ד הללויה בשתי תיבות דאם כן אין השם והשבח כלולין הן:
הוי דהוא אמר הללו יה. כלומר שמע מינה דרב היא דסבירא ליה שנחלק לשתי תיבות הללו יה ולפי שראה בספר של ר''מ שהיה כתוב בו הללויה בתיבה אחת וא''כ מסתמא לא נתכוין לקדשו לכך אמר מוחק אני את כל הללויה שבו שצריך להיות בשתי תיבות ולקדש את השם. ובמגילה גריס הוי דהוא אמר הללויה בתיבה אחת ולפי זה צ''ל שסומך היה על ר''מ שכתב כך ולא נתכוין לקדשו ויפה עשה שכך צריך להיות אלא דלישנא אם יתן לי אדם וכו' אינו מתפרש יפה לגי' זו ונראה דגי' דכאן עקרית היא:
רב ושמואל חד אמר הללויה בתיבה אחת ואחרינא אמר הללו יה בב' תיבות וכדמפרש ואזיל דמ''ד הללו יה נחלק לשתי תיבות הוא ואינו נמחק השם ומ''ד הללויה תיבה אחת היא ונמחק שאינו קדוש שאינו אלא דרך הילול ושבח:
ולא ידעין וכו' אלא מן מה דאמר רב שמעית מן חביבי ר' חייה שהיה דודו של רב והוא אמר אם יתן לי אדם ספר תהלים של ר' מאיר מוחק אני את כל הללויה שבו שלא נתכוין לקדשו:
גמ' תני. בתוספתא דברכות פרק ו' ומייתי להא לעיל בפ''ג דברכות בהלכה ג' וכן לקמן בסוף פ''ג דר''ה:
אבל אמרו. חכמים אשה מברכת לבעלה וכו'. ניחא אשה וכו'. דמ''מ שייכים במצות הם אלא קטן לאביו בתמיה והא לא כן אמר ר' אחא כל שאמרו חכמים במצות בקטן לא אמרו אלא כדי לחנכו כגון סוכה ולולב וכיוצא בזה הנוהגות בקטן שהגיע לחינוך ומכיון שלחנכו בעלמא הוא היאך מוציא הוא את אביו דקס''ד שהקטן מברך הוא לבדו להוציא את אביו:
תיפתר בעונה אחריהן. כך היא הגירסא בר''ה ול''ג אמן ונכונה היא וכלומר הכא במאי עסקינן שהוא עונה הברכה אחריהן מה שהן מברכין וכהאי דתנינן תמן כו' כדתנינן הכא:
ועוד אמרו תבא מאירה לבן עשרים וכו'. כלומר וביותר אמרו לזה שהוא גדול ובן עשרים וצריך הוא לבן עשר שגנאי גדול הוא לו שצריך הוא להקטן ממנו:
רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. מַה נַעֲנֵי. אֲמַר לֵיהּ [רִבִּי אַ]בָּא כִּיפָה (קוֹמָךְ) [קוֹמִי]. רִבִּי יוֹנָה עֲנִי הָכֵין וְהָכֵין. רִבִּי לִעֶזֶר לָא עֲנִי הָכֵין וְהָכֵין. רַב בְּשֵׁם רַב אַבָּא בַּר חָנָה בְשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁעָנָה רָאשֵׁי פְרָקִים. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. וְהַיי לֵין אִינּוּן רָאשֵׁי פְרָקִים. הַֽלְלוּיָ֙הּ ׀ הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י י'י הַֽ֝לְלוּ אֶת שֵׁ֥ם י'י: בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. מְנַיִין אִם שָׁמַע וְלֹא עָנָה יָצָא. אַמַר לוֹן. מִן מַה דַאֲנָן חַמְייָן רַבָּנִין רַבְרְבַייָא קַיימִין בְּצִיבּוּרָא וְאִילֵּין אָֽמְרִין בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא. וְאִילֵּין אָֽמְרִין. בְּשֵׁ֣ם י'י. וְאֵילוּ וָאֵילּוּ יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן מה דאנן חמיין חכמים גדולים שעומדין בצבור בשעת הלל והללו אומרים ברוך הבא והללו מסיימין בשם ה' ואלו ואלו יוצאין ידי חובתן שמע מינה שהשומע כעונה:
מנין אם שמע וכו'. שהשומע כעונה הוא:
והוא שעונה ראשי פרקים אחריו. והי אילין ראשי פרקים הללויה הללו עבדי ה' וכו' כך עונה אחר כל מה שאומר המקרא עונה הוא ראשי פרקים הללו:
ר' אלעזר לא עני הכין והכין אלא כהאי דרב בשם ר' אבא ובר חנה אמר זה בשם רב לעיל בסוף פ''ח דברכות והתם גריס רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב ואיתא התם נמי להא דלקמן עד סוף הסוגיא:
א''ל ר' אבא דמן כיפה לפני ר' יונה עני הכין והכין כלומר כפי שהמקרא אומר עני כן וכן אחריו:
מה נעני. אנן אחר המקרא את הלל:
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִיטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא לוּלָב נִיטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָשׁ. וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר׃ יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת כָּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת לַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ וְנוֹטֵל. מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג. וּשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ׃ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי אומר וכו' פטור מפני שהוציאו ברשות. מצוה דמחמת שהיה טרוד במצוה וממהר לעשותה שכח שהיום שבת:
אין אדם יוצא י''ח ביו''ט הראשון של חג בלולבו של חבירו. דכתיב ולקתתם לכם ביום הראשון לכם משלכם ואם נתנו לו חבירו במתנה ע''מ להחזירו לאחר שיצא בו נוטלו ויוצא בו ואח''כ מחזירו ואם לא החזירו איגלאי מילתא למפרע דגזול היא בידו מעיקרא ולא יצא ידי חובתו:
מתני' י''ט הראשון של חג שחל להיות בשבת. דתנינן לקמן דמצות לולב דוחה את השבת ביו''ט הראשון בלבד לפיכך היו מוליכין שם לולביהן מערב שבת לבית הכנסת ודתנן לקמן בפרק ד' מוליכין את לולביהן להר הבית מסיק בגמרא דאידי ואידי בזמן שבית המקדש קיים וכאן בגבולין וכאן במקדש:
ושיהא יום הנף. של עומר שהוא ששה עשר בניסן כלו אסור לאכול חדש דבזמן שבית המקדש היה קיים היה העומר מתיר ומשקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום ומשחרב המקדש האיר המזרח מתיר מן התורה שכתוב אחד אומר עד עצם היום הזה והיינו משהאיר המזרח וכתוב אחד אומר עד הביאכם את העומר הא כיצד בזמן דאיכא עומר עד הביאכם ובזמן דליכא עומר עד עצם היום ועמד רבן יוחנן בן זכאי ודרש והתקין לאסור כל היום ומשום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול ולא ידעי הך דרשא לפיכך אסר להם כל היום:
זכר למקדש. דמצוה לעשות זכר למקדש דאמר קרא ציון דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:
מתני' בראשונה הי' לולב ניטל במקדש שבעה. כדדרשי' בת''כ ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ולא בגבולין שבעת ימים:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּזִקְנֵי הַגָּלִיל הִיא. דְּזִקְנֵי הַגָּלִיל אוֹמְרִים. אָסוּר לִמְסוֹר לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. תִּיפְתָּר. דִּבְרֵי הַכֹּל. כְּשֶׁהְיוּ אֶתְרוֹגִים נִימְכָּרִין בְּיוֹקֶר. כְּהָדָא. תְּרוֹנְגַּייָא הֲווֹן מְצַפְצְפִין תַּמָּן וַהֲוָה רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב יְהַב אֶתְרוֹגָא מַתָּנָה לִבְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לִכְשֶׁתִּזְכֶּה בוֹ וּבְמִצְוָתוֹ הַחֲזִירֵהוּ לִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהדא. עובדא דתרונגיא הוו מצפצפין תמן שהיו שם דחוקין באתרוגי' שלא היו מצויים מלשון עומדים צפופים. ומייתי להא לקמן בפ''ב דגטין בהלכה ג' דהוה רב נחמן בר יעקב יהב אתרוגא מתנה וכו' לראיה להא דקאמר התם לעיל דבאומר ע''מ שתחזירהו לי אח''כ מהני:
תיפתר דברי הכל. ואפי' למאן דלא ס''ל כזקני גליל בשאר שביעית ולא חייש למסור לסתם עם הארץ הב''ע בשהיו אתרוגים נמכרים ביוקר דלא הוי שכיחי כל כך וא''כ דמי אתרוג הרבה הן ובכה''ג לכ''ע חיישינן למסור לו דמי פירות שביעית כל כך:
אמר רבי אלעזר דזקני הגליל היא. הא דקתני במתני' הלוקח לולב מחבירו בשביעית וכו' אתיא כזקני גליל דאינהו דאמרי אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית מזון שתי סעודות מדמי שביעית וסתם עם הארץ חשוד על השביעית הלכך יבקש שיתן לו האתרוג במתנה:
רִבִּי הָיָה כוֹפֵל בָּהּ דְּבָרִים. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא פּוֹשֵׁט בָּהּ דְּבָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי היה כופל בה דברים. מאודך ולמטה כדפרי' במתני':
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. עוֹנֶה הוּא אָדָם אָמֵן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָכַל. אֵינוֹ אוֹמֵר. בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ. אִם לֹא אָכַל. תַּנֵּי. אֵין עוֹנִין אָמֵן יְתוֹמָה וְלֹא אָמֵן קְטוּפָה. אֵי זוֹ הִיא אָמֵן יְתוֹמָה. אָמַר רִבִּי הוּנָא. 16b הָהֵן דְּחַייָב לְמִבְרְכָה וְהוּא עֲנִי וְלָא יְדַע מָהוּ. תַּנֵּי. גּוֹי שֶׁבֵּירַךְ אֶת הַשֵּׁם עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. בַּשֵּׁם אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. אִם בֵּירַכְךָ גוֹי עֲנֵה אַחֲרָיו אָמֵן. דִּכְתִיב בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶה֖ מִכָּל הָֽעַמִּ֑ים. גּוֹי אֶחָד פָּגַע בְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבֵירְכוֹ. אֲמַר לֵיהּ. כְּבָר מִילָּתָךְ אֲמִירָה. אַחֵר פָּגַע בּוֹ וְקִילְלוֹ. אֲמַר לֵיהּ. כְּבָר מִילָּתָךְ אֲמִירָה. אָֽמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידוֹי. רִבִּי. הֵיךְ מַה דְאָֽמְרָת לְדֵין אָֽמְרָת לְדֵין. אֲמַר לוֹן. וְלָא כֵן כְּתִיב. אוֹרֲרֶיךָ אָר֔וּר וּֽמְבָֽרֲכֶי֖ךָ בָּרֽוּךְ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דכתיב ברוך תהיה מכל העמים. גם אם העמים יברכוך תחול עליך הברכה:
תני. בתוספתא דברכות פ''ה וחסר כאן וה''ג התם עכו''ם המברך בשם עונין אחריו אמן כותי המברך בשם אין עונין אחריו אמן עד שישמע הברכה כולה דשמא להר גריזים היא מברך:
ההן דחייב למברכה. איזו ברכה ושומע והוא עונה אמן ולא ידע מהו ברכה שמברך זה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source