נְתָנוֹ בָאִילָן. לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינוֹ עֵירוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים עֵירוּבוֹ עֵירוּב וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה מוּתָּר. וְקַשְׁיָא. אִם עֵירוּבוֹ עֵירוּב יְהֵא מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְאִם אָסוּר לְטַלְטְלוֹ לֹא יְהֵא עֵירוּבוֹ עֵירוּב. רָאוּי הוּא לַעֲבוֹר עַל הַשְּׁבוּת וְלוֹכַל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה בְכֹרָתוֹ אַרְבָּעָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְהִיא שֶׁתְּהֵא רְשׁוּת הָרַבִּים מַקִּפָתוֹ מִכָּל צַד. בָּאוֹמֵר. שְׁבִיתָתִי תַחְתָּיו. תַּנֵּי. נְתָנוֹ בַכַּלְכָּלָה וּתְלָייוֹ בָאִילָן. לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינוֹ עֵירוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים עֵירוּבוֹ עֵירוּב וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה מוּתָּר. וְקַשְׁיָא. אִם עֵירוּבוֹ עֵירוּב יְהֵא מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְאִם אָסוּר לְטַלְטְלוֹ לֹא יְהֵא עֵירוּבוֹ עֵירוּב. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. רָאוּי הוּא לְהָפְכָהּ וּלְבַטֵּל רָשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁבָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. סַפְסָל שֶׁהוּא נָתוּן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. [מִכֵּיוָן] שֶׁהוּא רָאוּי לְהָפְכוֹ וּלְבַטֵּל רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁבּוֹ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁעֵירוּבוֹ עֵירוּב וּמוּתָּר לְטַלְטְלוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
נתנו באילן למעלה מעשרה וכו'. סוגייא זו עד סוף הלכה גרסי' בפ''ג דעיר בין בהלכה ג' ושם פירשתי ע''ש:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי מֵאִיר דִּלְחָיַיִם. [דְתַנִּינָן.] מְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל. רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. וְרִבִּי יוֹסֵה דַאֲהִילוּת. דְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. הַבַּיִת שֶׁבַּסְּפִינָה אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה: רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָּה. וְעָשָׂה לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה סוּכָּה בְרֹאשׁ הַסְּפִינָּה וּבָאָת הָרוּחַ וְהִפְרִיחָתָהּ. אָמַר לוֹ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. עֲקִיבָה. אַיֶה סוּכָּתָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ש בר כרסנא וכו' שלשתן אמרו דבר אחד. כתובה לעיל בפ''ק דעירובין בהלכה ה' וע''ש:
הלכה: 9b מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְתוּנָה בָאָרֶץ. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אִם בְּמַפְרֶשֶׂת. מַחְלוֹקֶת רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בִּנְתוּנָה בַאלִמֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן אנן קיימין בנתונה באלמין. בנמל על שפת הים והלכך קתני סתמא כשרה דלא פליגי בברייתא אלא במפרשת בים והא קמ''ל התנא במתני':
אם בנתונה. הספינה בארץ שעדיין לא הורידוה לים כזה ודאי ד''ה מותר ומאי קמ''ל ואם במפרשת על הים מחלוקת דר''א בן עזריה ור''ע היא בברייתא והובאה לקמן ובמתני' סתמא קתני דמשמע דכ''ע מודים בה:
גמ' מה אנן קיימין. בראש הספינה דקתני היכן הספינה נתונה היא דקתני במתני' סתמא ומשמע נמי דחידוש דין אתי לאשמעי':
[תַּמָּן תַּנִּינָן.] שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן אוֹ שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם. כְּשֵׁירָה וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. הָכָא אַתְּ אָמַר. כְּשֵׁירָה וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. עֵירוּבוֹ עֵירוּב (וְאָסוּר) [וּמוּתָּר] לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. כָּאן מלְּמַעֲלָן וְכָאן מִלְּמַטָּן. הָדָא יַלְפָא מִן הַהִיא וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא. הָדָא יַלְפָא מִן הַהִיא. שֶׁאִם הָיָה נָתוּן בְּצִידּוֹ שֶׁלְאִילָן שֶׁעֵירוּבוֹ עֵירוּב ומותָּר לְטַלְטְלוֹ. וְהַהִיא יַלְפָא מִן הָדָא. 10a שֶׁאִם הָיוּ שְׁתֵּי יְתֵידוֹת יוֹצְאוֹת וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּיהֶן שֶׁהִיא כְשֵׁירָה וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. בֵּין הָכָא בֵין תַּמָּן. מִן הַצָּד הִיא. מַאי כְדוֹן. כְּהַהיא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. דְּתַנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל צִידָדֵי בְהֵמָה בַשַּׁבָּת. הִיא צִידָדֵי בְהֵמָה הִיא צִידָדֵי אִילָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא שאיל לר' יוסי. אם הלכה כר' בא בר זבדא דאמר לעיל שושבינין וכו' פטורין וא''ל איזיל וכו' דלא ס''ל הא דר' בא בר זבדא:
אבודמא. שם חכם ממקום מלחא היה ישן לפני חנותו לשמור והיה סבור שפטור הוא מן הסוכה וביום היה ועבר ר' חייה בר בא וא''ל איזיל דמיך גו מטללתך שאינך צריך לשמור ביום וחייב אתה בסוכה:
אֶבְדַומָא מִלְחָא הֲוָה דְמַךְ קוֹמֵי חָנוּתֵיהּ. עֲבַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אֲמַר לֵיהּ. אַייְזִיל דְּמַךְ גַּו מְטַלַּלְתָּךְ. רִבִּי מָנָא הֲוָה שׁוּשְׁבִינֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר יַפְלִיטִי. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לֵיהּ. אַיזִיל דְּמוֹךְ גַּו מְטַלַּלְתָּךְ. רִבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן הֲוָה שׁוּשְׁבִינֵיהּ דְּחַד בַּר נַשׁ. שְׁאִיל לְרִבִּי לָֽעְזָר. מַר לֵיהּ. אַיזִיל דְּמוֹךְ גַּו מְטַלַּלְתָּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא שאיל לר' יוסי. אם הלכה כר' בא בר זבדא דאמר לעיל שושבינין וכו' פטורין וא''ל איזיל וכו' דלא ס''ל הא דר' בא בר זבדא:
אבודמא. שם חכם ממקום מלחא היה ישן לפני חנותו לשמור והיה סבור שפטור הוא מן הסוכה וביום היה ועבר ר' חייה בר בא וא''ל איזיל דמיך גו מטללתך שאינך צריך לשמור ביום וחייב אתה בסוכה:
תַּנֵּי. שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּיּוֹם פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַיּוֹם וְחַייָבִין בַּלַּיְלָה. שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּלַּיְלָה פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַלַּיְלָה וְחַייָבִין בַּיּוֹם. שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּשׁוֹמְרֵי גַּייְסוֹת. אֲבָל בְשׁוֹמְרֵי מָמוֹן עָשׂוּ אוֹתָן כְּשׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵיסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דאת אמר. דשומרי העיר ביום ובלילה פטורין בין ביום ובין בלילה בשומרי גייסות מיירי שלא יבואו הגייסות עליהן דהן באין על עסקי נפשות ודרך לשמור מהן ביום ובלילה אבל בשומרי ממון שלא יבואו גנבים לגנוב ממונם ומדרך הגנבים לבוא בלילה ועיקר השמירה מהן בלילה הוא לפיכך עשו אותן כשומרי גנות ופרדיסין דתנינן שם שפטורין בלילה וחייבין ביום כמו שהבאתי דשומרי ממון ושומרי גנות ופרדיסין דין אחד להם דעיקר שמירתן בלילה מפני הגנבים הן:
אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא סוֹף דָּבָר חוֹלִין שֶׁלְסַכָּנָה אֶלָּא אֲפִילוּ חוֹלִין שֶׁאֵינָן שֶׁלְסַכָּנָה. תַּנֵּי אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי חוֹשֶׁשׁ עֵינַיי בְקַיְסָרִין וְהִתִּיר לִי רִבִּי יוֹסֵי בִּירְבִּי לִי וְכָל מְשַׁמְּשַׁיי לִישָׁן חוּץ לַסּוּכָּה. רִבִּי בַּא בַּר זָֽבְדָא אָמַר. שׁוּשְׁבִּינִין וְכָל בְּנֵי חוּפָּה פְטוּרִין מִן הַסּוּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא שם שומרי העיר ביום וכו' ומסיים התם שומרי גנות ופרדיסין פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום:
לא סוף דבר חולין של סכנה. תנינן דפטורין מן הסוכה אלא אפי' חולה שאיני של סכנה כדקתני בתוספתא פ''ב אמר רשב''ג וכו':
הלכה: רַב חוּנָה אֲזַל לְעֵייניטַב לְסִימָנָה. מִי אֲתִי צְחָא גַּו אִיסְרָטָא וְלָא קְבִיל עֲלוֹי מִיטְעוֹם כְּלוּם עַד דְּעָל לֵיהּ לִמְטַלַּלְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן סַפְרָא דְגוּפְתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' רב הונא אזיל לעייני טב לסימנא. הלך לקידוש החדש לעין טב לפי ששם היו קבועין לקדש את החדש ולהביא סימן שקדשו אותו הב''ד כדאמרינן בפ''ב דר''ה א''ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים וקמ''ל הכא אע''פ שרב הונא היה שליח מצוה אפ''ה היה מחמיר על עצמו וכשבא בשליחות זה היה צמא לשתות בדרך ולא קבל עליו לטעום כלום עד שנכנס לסוכתו דר' יוחנן ספרא של המקום גיפתא:
משנה: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵין הָאִילָנוֹת כְּשֵׁירָה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה:
Pnei Moshe (non traduit)
אוכלין ושותין עראי. דבר מועט כדטעם בר בי רב ועייל לכלה שאוכל דבר מועט להסיר כאב לבו ודעתו לסעוד אח''כ וזהו נקרא אכילת עראי:
חולין ומשמשיהן פטורין. ואפי' בחולי כל דהו והא דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו או מצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור וכן הולכי דרכים ביום שהן פטורין ביום וכן אם הולכים בלילה פטורין בלילה וכן שומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה טעמא הויא משום דכתיב בסוכות תשבו כעין תדורו וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יוצא נמי מסוכתו אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה כגון במקום שמתיירא מפני הליסטים בשינה ואין מתיירא באכילה אפילו באכילה לא יצא י''ח באותה סוכה הואיל ואינה ראויה לו לכל צרכיו אכילה ושתיה ושינה דכעין תדורו בעינן והאי לא הוה כעין תדורו:
שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. לפי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה אלא אפי' בשעה שאין עוסקין בה כגון ההולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו והיינו אם הוא צריך לטרוח אחר המצוה האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן:
מתני' והאילנות דפנו' לה כשרה. ודוקא באילנות עבים וחזקים או שקישר וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח מצויה מנידה אותם תמיד וצריך למלאות ג''כ בין הענפים בתבן וקש שלא תניד אותם הרוח ושיקשר אותם שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source