כֵּינִי מַתְנִיתָה. הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה וּשְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנן. טַעֲמָא דְבֶן עַזַּאי. וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת כָּל הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כִּמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי מָנָא. פָּשַׁט רֹאשָׁהּ. עָקַר רַגְלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' מנא. זהו כדרך שהוא מהלך דפשט ראשה עקר רגלה כשהבהמה רוצה לילך פושטת ראשה ועוקרת רגלה ולפיכך הראש והרגל שייכין ביחד:
טעמא דבן עזאי. דכתיב והקטרת וגו' המזבחה והמזבחה יתירא הוא אלא למדרש כדי וכו'. ופריך הא לבן עזאי נמי הראש והרגל ברישא ואח''כ החזה וכו' ואת אמר הכין בתמיה שאם כדרך שהוא מהלך היה צריך לחזה והגרה וכו' קודם הרגל:
כיני מתני' וכו'. כן צריך לפרש במתני' להא דבן עזאי דקאמר דרך הילוכו היה קרב הראש והרגל החזה והגרה וכו':
תְּבִיאֶ֑נָּה לִפְנֵי הַמּוּסָפִין. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר 12b תַּקְרִ֥יב. אַף לְאַחַר הַנְּסָכִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קוֹדֶם לִנְסָכִים. מָאן דְּאָמַר. קוֹדֶם לִנְסָכִים. קוֹדֶם לְנִיסְכֵי יַיִן. מָאן דְּאָמַר. לְאַחַר נְסָכִים. לְאַחַר נִיסְכֵי סוֹלֶת. סֹלֶת קוֹדֶמֶת לַחֲבִיתִּין. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה לָאִישִׁים. וְזֶה לָאִישִׁים. זֶה קָרְבַּן יָחִיד וְזֶה קָרְבַּן צִיבּוּר. חֲבִיתִּין קוֹדְמִיו לַבְּזִיכִין. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה קָרְבַּן יָחִיד וְזֶה קָרְבַּן צִבּוּר. זֶה תָדִיר וְזֶה אֵינוֹ תָדִיר. חֲבִיתִּין קוֹדְמִין לַיַיִן. שֶׁזֶּה לָאִישִׁים וְזֶה לַסְּפָלִים. בְּזִיכִין וְיַיִן מִי קוֹדֵם. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. לְבוֹנָה לַיַּיִן. כָּאן לְקָרְבַּן יָחִיד. כָּאן לְקָרְבַּן צִיבּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בזיכין ויין מי קודם. לפי שהמוספין בשבת שנינו בהדיא בסדר המערכה שקודמין לבזיכין ומיבעיא ליה אם בזיכין קודמין לנסכי יין של מוספין או נסך יין קודם ומשום ששניהן קרבן צבור הן ומטעמא דתדיר היין ראוי להיות קודם אלא שהבזיכין לאישים והיין לספלים ומבעיא ליה איזה מהני טפי עדיף אישים עדיף או תדיר עדיף:
ולא מתניתא היא דהא תנינן בהדיא בברייתא לבונה קודם ליין. ומשני כאן בברייתא לקרבן יחיד שמביא מנחה ויש עמה לבונה ושמן ויין א''כ לבונה שהיא לאישים טפי עדיף וכאן דאיבעיא לן בקרבן צבור בשבת דאיכא טעמא דתדיר ביין כדאמרן והי מינייהו קדים ולא איפשטא:
מתניתא. ברייתא אמרה כן דבמתני' דלקמן בפרקין תנינן איל קרב באחד עשר הבשר בחמשה וכו'. ובברייתא תני איל קרב בין הערביים באחד עשר וקחשיב אחד בשני גיזרין ולא אמר בשחרית כלום. ונראה דט''ס הוא כאן דאיל בין הערבים מאי עבידתיה אלא אמתני' דלקמן בפרקין בתמיד קאי ועלה קאמר מתני' אמרה כן דקחשיב שם תמיד קרב בתשעה וכו' בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה שנים בידם שני גיזרי עצים ובשחרית לא אמר כלום מגיזרין אלמא שלא היה כן אלא בתמיד של בין הערבים. ואיל הכתוב כאן בספרים צריך למחוק:
ר' שמי בעי וכו'. ומתמה ר' מנא וכי לא שמיע לר' שמי להא דאמר ר' יוחנן ואמר עלה ר' יוסי מתני' אמרה כן וכו':
וחזר. ר' מנא ואמר אין ודאי דשמיע ליה אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה מאי טעמא וכן ר' שמי בעי כן מ''ט דגזרו על בין הערבים ולא גזרו בשחרית:
שלשה עשר זוכין בו. קתני במתני' ותני עלה בברייתא פעמים בארבעה עשר כהנים פעמים בט''ו כו' כדמפרש ואזיל:
תביאנה. כתיב בחביתין בפ' צו על מחבת וגו' תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב וגו' ודריש זמן הבאתה לפני המוספין ביום שיש בו מוסף וכשהוא אומר תקריב אף לאחר הנסכים של תמיד של שחר:
מאן דאמר קודם לנסכים. החביתין קודם לנסכי יין היא דקאמר ומאן דאמר לאחר נסכים לאחר נסכי סלת והיתה קריבה בין הסלת לבין היין:
סלת. מנחת סלת של תמיד של שחר קודמת לחביתין ואע''פ שבזה שניהן שוין שהן קריבין לאישים אפי' כן זה החביתין קרבן יחיד הן של כ''ג ומנחת הסלת קרבן צבור והן קודמין לקרבן יחיד. חביתין קודמין לבזיכין. של לבונה בשבת שאע''פ שזה וכו' מ''מ זה חביתין תדיר בכל יום ויום הן ובזיכין אינן נקטרין אלא בשבת:
חביתין קודמין. לנסכי יין שאינן אלא לספלים ולא לאישים:
משנה: הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי חֲדָשִׁים לַקְּטוֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ. רְבִיעִי חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים מִי מַעֲלֶה אֵיבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והרביעי. ובפייס הרביעי היו אומרים חדשים עם ישנים מי שזכה פעם אחד בפייס ומי שלא זכה מעולם יבאו ויפיסו מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח. לפי שבתחלה כשמוליכין האברים מבית המטבחיים לא היו מעלין אותם למזבח אלא נותנים אותם מחצי כבש ולמטה במערבו ועכשיו היו מפיסין פייס אחר מי מעלה אותם ממקום הנחתן בכבש להמזבח והיו עושין כן משום ברוב עם הדרת מלך:
חדשים לקטרת בואו והפיסו. כלומר מי שלא זכה בקטרת כל ימיו יבא להפייס הזה כדקאמר בגמרא מימיו לא הפיס אדם בקטרת ושנה שלא היו מניחין למי שזכה פעם אחד בקטרת שישנה עוד הפעם ומפני שמעשה הקטרת מעשרת דכתיב ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו וגו' דאע''ג דכתיב ג''כ וכליל על מזבחך שהיא עולה מסתברא דכי כתיב עושר אמילתא דלא שכיחא כל כך כתיבא וזהו קטרת דלא שכיחא כמו עולה דשכיח טובא דנודרין ונודבין. ולפי שכל כהן המקטיר קטרת היה מתברך ומתעשר לפיכך לא היו מניחין לשנות בה אדם כדי שיהו הכל מתעשרים ומתברכין בה:
מתני' הפייס השלישי. היו מכריזין בעזרה:
הלכה: אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מִיָּמָיו לֹא הֵפִיס אָדָם בִּקְטוֹרֶת וְשִׁנֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. חֲדָשִׁים לַקְּטוֹרֶת בּוֹאוּ וְהָטִיסוּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְכֵן לְמַחְתָּה. אָמַר רִבִּי י)סֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. מִי שֶׁזָּכָה בִקְטוֹרֶת אוֹמֵר לָזֶה שֶׁעַל יְמִינוֹ. אוּף אַתְּ לְמַחְתָּה. נִמְצֵאתָה אוֹמֵר. שְׁנֵי כֹהֲנִים הָיוּ מִתְבָּֽרְכִים בְּכָל פַּעַם. רַב אָמַר. בָּרֵ֤ךְ יְי חֵיל֔וֹ וּפוֹעַל יָדָי֖ו תִּרְצֶ֑ה. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁיָּֽבְשָׁה זְרוֹעוֹ וְלֹא הִנִּיחָהּ. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר בָּרֵ֤ךְ יְי חֵיל֔וֹ וּפוֹעַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעשה באחד שיבשה זרועו. ולא היה נפסל לעבודה משום כך אלא שלא היה בו הרבה כח בזרועו ואפי' כן לא הניחה מלהקטיר לקיים מה שנאמר ברך ה' חילו וגו' שבזכות זה יוסיף בו ג''כ חילו וכחו בזרועו:
נמצאת אומר שני כהנים מתברכים שכל פעם. של קטרת ושל מחתה. ומנלן דשל מחתה גם כן מתברך הוא להכי מייתי להא דרב לקמיה דכתיב ברך ה' חילו זה על מי שנושא המחתה ופעל ידיו תרצה זה שמקטיר הקטרת:
מתניתא אמרה כן. בתוספתא פ''ק והבאתי לעיל בהלכה ב' ר' יהודה אומר לא היה פייס למחתה אלא מי שזכה בקטרת וכו' א''כ זה שזכה במחתה היה ג''כ מן החדשים שבאו וקמ''ל שלא היה מזכה לאחר אלא לאותן שבאו עמו להפיס ולזה שעל ימינו כמפורש לעיל שם:
וכן למחתה. לא זכה בה אדם ושנה:
מתניתא אמרה כן וכו'. כלומר דלא תימא שאירע כך אלא שהיו מקפידין על זה ומכריזין ואומרים חדשים לקטרת בואו והפיסו ולא יבא מי שזכה בה פעם אחד:
גמ' מימיו לא הפיס וכו'. כדפרישית במתני':
וְעָֽרְכ֗וּ בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙. יָכוֹל מֵאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אוֹתָם. [אִי וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אוֹתָם.] יָכוֹל יְהֵא כֹהֵן אֶחָד עוֹרֵך אֶת כָּל הָאֵיבָרִים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָֽרְכ֗וּ. הָא כֵיצַד. כֹּהֵן אֶחָד עוֹרֵךְ שְׁנֵי אֵיבָרִים. וְכַמָּה הֵן אֵיבָרִים. עֲשָׂרָה. וְאֶחָד בְּקִרְבַּיִים. נִמְצָא הַטְּלֵה עוֹלֶה בְשִׁשָּׁה. דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. וְעָֽרְכ֗וּ. שְׁנַיִם. בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ שְׁנַיִם. הַכֹּ֣הֲנִ֔ים. שְׁנַיִם. מְלַמֵּד שֶׁהַטְּלֵה עוֹלֶה בְשִׁשָּׁה. [הַכֹּ֣הֲנִ֔ים. לְרַבּוֹת הַקֵרֵחִים. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָא]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וערכו בני אהרן וכו'. כך הוא נדרש בהכתוב שלפנינו שמדבר בהערכת האברים וערכו יכול מאה תלמוד לומר וערך הכהן וכו' הא כיצד כהן אחד עורך שני אברים וכמה הן אברים עשרה כפי ששנינו בתמיד הראש והרגל וכו' הרי חמשה כהנים באברים ואחד בקרביים נמצא הטלה של תמיד עולה בששה כהנים:
רבי עקיבא אומר וכו'. מכאן הוא שלמדנו לששה בטלה וערכו שנים וכו':
הכהנים לרבות הקרחים. לאו אכהנים דהכא קאי אלא משום דדריש כאן הכהנים יתירא וקשיא ליה הא דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא והאי הכהנים מאי עבדית ליה הלכך מייתי להאי דדריש בתורת כהנים פרשת אמור הכהנים לרבות הקרחים ובעלי מומין שאף על פי שפסולין לעבודה מוזהרין הן על טומאת מת:
הלכה: וְעָֽרְכ֥וּ. יָכוֹל מֵאָה. יָכוֹל מָאתַיִם. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. כָּל שֶׁשְּׁמוּעוֹ מְרוּבֶּה וּשְׁמוּעוֹ מְמוּעָט. תָּפַשְׂתָּה מְרוּבֶּה לֹא תָפַשְׂתָּה. תָּפַשְׂתָּה אֶת הַמְמוּעָט תָּפַשְׂתָּה. תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתֵירָה אוֹמֵר. שְׁתֵּי מִידּוֹת. אַחַת כָּלָה וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ כָּלָה. הָכֹּל מוֹדִין בְּמִידָּה כָלָה וְאֵין מוֹדִין בְּמִידָּה שֶׁאֵינָהּ כָּלָה. אָמַר רִבִּי נְחֶמָיָה. וְכִי מַה בָא הַכָּתוּב. לִפְתּוֹחַ אוֹ לִנְעוֹל. לֹא בָא לִנְעוֹל אֶלָּא לִפְתּוֹחַ. אִם אוֹמֵר. יָמִ֣ים. עֲשָׂרָה. אֵינָן אֶלָּא מֵאָה אֶלָּא מָאתַיִם. אֶלָּא אֶלֶף אֶלָּא רִיבוֹא. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר. יָמִ֣ים שְׁנַיִם. פָּתַחְתָּ. רִבִּי מֻנָא אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה. יָמִ֣ים שְׁנַיִם. יָכוֹל יָמִים הַרְבֶּה. אִם מְרוּבִּין הֵן. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֲמַר רַבִּ֗ים. הָא לֹא דִיבֵּר אֶלָּא בְיָמִים מְעוּטִים. וְכַמָּה הֵן. הֲוֵי אזּוֹמֵר. שְׁנַיִם. רַבִּ֗ים שְׁלֹשָׁה. יְכוֹל (יָמִים) רַבִּים עֲשָׂרָה. אָמַר יָמִ֣ים וְאָמַר רַבִּ֗ים. מַה יָמִ֣ים מִיעוּט יָמִים שְׁנַיִם. אַף רַבִּ֗ים מִיעוּט רַבִּ֗ים שְׁלֹשָׁה. יְכוֹל שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וְכִי נֶאֱמַר יָמִים [וְרַבִּים]. וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָמִ֣ים רַבִּ֗ים. הָא כֵיצַד. הָרַבִּים הַלָּלוּ יְהוּ מְרוּבִּין עַל שְׁנַיִם. וְכַמָּה הֵן. הֲוֵי אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' וערכו. כתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר וגו':
יכול אפי' מאה כהנים או מאתים וכו'. ברייתא היא בת''כ על הכתוב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו' ימים שנים יכול ימים הרבה אמר ר''ע וכו':
כל ששמועו מרובה ושמועו מועט. כלומר שאתה יכול לפרש כמשמעו ולתפוס את המרובה וכן לתפוס במשמעו ממועט ואינך יודע איזה מהן לתפוס:
תפשת המרובה וכו'. כלומר לעולם תפוש את המועט שאם תפשת המרובה שמא מרובה ביותר היא ולא תפשת כמשמעו שהיותר מוציאין אותו מידך אבל כשתפשת את המועט תפשת ואין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה היא:
תני ר' יהודה בן בתירה אומר וכו'. כלומר שזה נוכל ג''כ ללמוד ממנהג העולם שאם יש שתי מדות לפניך אחת היא כלה שאתה יכול למוד בה ולכלות מה שאתה רוצה למדוד ואחת שאינו כלה אלא היא יותר גדולה ממדה שאתה רוצה למדוד ודאי הכל מודדין במדה שהיא כלה ואין מודדין במדה שאינ' כלה אף הדבר הזה כך הוא שתופס אתה במנין שיש לו סוף והוא המועט ואם תתפוס במרובה אין לו סוף:
אמר ר' נחמיה וכו'. מהמקרא עצמו יכולין אנחנו ללמוד זה שאין מדרך המקראות לסתום ולנעול אלא לפתוח ולפרש ואם אומר אתה ימים עשרה אני אומר לך אינו כך אלא מאה ואלא מאתיים וכו' וא''כ אין אתה יודע כמה אבל כשאתה אומר ימים שנים פתחת לפרש המקרא דמיעוט ימים שנים:
ר' מנא אמר משום ר' יהודה. שכך היה דורש ימים שנים יכול ימים הרבה אין אתה יכול לומר כך שאם מרובין הם והלא כבר נאמר רבים ולדבריך רבים מיותר הוא הא לא דיבר הכתיב בימים אלא בימים מועטים:
וכמה הן הוי אומר ימים שנים רבים שלשה. כלומר שאם יזוב זוב דמה שלשה ימים הרי היא זבה כדמסיק:
יכול רבום עשרה. כלומר מנא לך למדרש כן דילמא רבים הרבה הן ועשרה או יותר:
אמר. הכתוב ימים ואמר רבים מה ימים כבר למדת שמיעוט ימים שנים אף רבים תפוש את המיעוט והן שלשה ומעתה יכול שנים ושלשה והרי הן חמשה ולא תהא זבה עד שתזוב חמשה הריני משיב לך:
וכי נאמר ימים ורבים. שתחשוב זה וזה במלואן ותצרף אותן והלא לא נאמר אלא ימים רבים הא כיצד הרבים הללו מה שאתה מרבה מלשון רבים יהיו מרובים על השנים של ימים הוי אומר בין הכל שלשה שאם תזוב שלשה ימים הרי היא זבה:
משנה: תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה בַּעֲשָׂרָה בְּאַחַד עָשָׂר בִּשְׁנֵים עָשָׂר לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה. בֶּחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם הֲרֵי עֲשָׂרָה. בֵּון הָעַרְבַּיִם בְּאַחַד עָשָׂר עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים. בַּשַּׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. וּבַשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מָיִם׃ אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר 13a הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה הַקִּרְבָּיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן שְׁנַיִם שְׁנָיִם׃ פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָרֹאשׁ וְהָרַגְלַיִם הָרֹאשׁ בְּאֶחָד וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הָעֹקֶץ וְהָרַגְלַיִם הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם וְהָרַגְלַיִם בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה הֶחָזֶה בְּאֶחָד וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדוֹת בִּשְׁנַיִם. וּשְׁתֵּי דְפַנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקִּרְבַּיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּקָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. אֲבָל בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד אִם רָצָה לְהַקְרִיב מַקְרִיב. הֶפְשֵׁיטָן וְנִיתּוּחָן שֶׁל אֵילּוּ וָאֵילּוּ שָׁוֶה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו. בין של קרבן צבור בין של יחיד שוה בדינם שהן כשרים בזר:
אבל בקרבנות היחיד. באברי עולה של קרבן יחיד לא היה מתחלק לכל כך כהנים אלא אם רצה להקריב מקריב כלומר מי שירצה מהכהנים מוליך אותם להקריב ואם רצו להוליך האברים בפחות מאלו או ביותר מוליכין שאין מנין בדבר:
בקרבנות צבור. שיהיו זוכים בהם כהנים הרבה:
במה דברים אמורים. שהיו כל כך כהנים מוליכין את האברים:
פר. שאבריו גדולים ביותר קרב בעשרים וארבעה כהנים כדקחשיב ואזיל הראש והרגל של ימין הראש באחד והרגל בשנים לפי שהוא גדול היו שני כהנים נושאים אותה וכן העוקץ והרגל של שמאל וכו':
והקרביים וכו'. היו בשנים שנים:
הבשר בחמשה. באברים של הכבש כך היו באברים של איל:
איל. שהקרביים שלו יותר גדולים והסלת שלו שני עשרונים והיין שלישית ההין היה קרב לי''א כהנים:
ובשבת שבתוך החג וכו'. הרי כאן י''ב כהנים:
בשבת וכו' שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. שסילקן מעל המערכה הישינה והיו נקטרין בכל שבת ושבת:
בין הערבים. של כל יום ניתוספו שנים בידם שני גיזרי עצים להוסיף על המערכה כדדריש בגמרא דכתיב וערכו עצים על האש אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר תנהו ענין לתמיד של בין הערבים:
כיצד וכו' בחג. שהיה שני ניסוכין אחד של יין כמו בכל יום ואחד של מים ניתוסף כהן אחד בידו צלוחית של מים:
בעשרה וכו'. ולפעמים הוא בעשרה או יותר עד י''ב כדקחשיב ואזיל ולא פחות מתשעה ולא יותר מי''ב:
מתני' תמיד קרב בתשעה. משעת הולכת אברים להכבש ואילך הוא דקא חשיב ולא חשיב הכא המעלה את האברים מן הכבש למזבח ובאלו שמעלין אותן להכבש ועם הקרביים ועם הסלת והחביתין והיין תמצא תשעה כהנים כדפרישית לעיל במתני' ג':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source