הלכה: וְעָֽרְכ֥וּ. יָכוֹל מֵאָה. יָכוֹל מָאתַיִם. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. כָּל שֶׁשְּׁמוּעוֹ מְרוּבֶּה וּשְׁמוּעוֹ מְמוּעָט. תָּפַשְׂתָּה מְרוּבֶּה לֹא תָפַשְׂתָּה. תָּפַשְׂתָּה אֶת הַמְמוּעָט תָּפַשְׂתָּה. תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתֵירָה אוֹמֵר. שְׁתֵּי מִידּוֹת. אַחַת כָּלָה וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ כָּלָה. הָכֹּל מוֹדִין בְּמִידָּה כָלָה וְאֵין מוֹדִין בְּמִידָּה שֶׁאֵינָהּ כָּלָה. אָמַר רִבִּי נְחֶמָיָה. וְכִי מַה בָא הַכָּתוּב. לִפְתּוֹחַ אוֹ לִנְעוֹל. לֹא בָא לִנְעוֹל אֶלָּא לִפְתּוֹחַ. אִם אוֹמֵר. יָמִ֣ים. עֲשָׂרָה. אֵינָן אֶלָּא מֵאָה אֶלָּא מָאתַיִם. אֶלָּא אֶלֶף אֶלָּא רִיבוֹא. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר. יָמִ֣ים שְׁנַיִם. פָּתַחְתָּ. רִבִּי מֻנָא אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה. יָמִ֣ים שְׁנַיִם. יָכוֹל יָמִים הַרְבֶּה. אִם מְרוּבִּין הֵן. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֲמַר רַבִּ֗ים. הָא לֹא דִיבֵּר אֶלָּא בְיָמִים מְעוּטִים. וְכַמָּה הֵן. הֲוֵי אזּוֹמֵר. שְׁנַיִם. רַבִּ֗ים שְׁלֹשָׁה. יְכוֹל (יָמִים) רַבִּים עֲשָׂרָה. אָמַר יָמִ֣ים וְאָמַר רַבִּ֗ים. מַה יָמִ֣ים מִיעוּט יָמִים שְׁנַיִם. אַף רַבִּ֗ים מִיעוּט רַבִּ֗ים שְׁלֹשָׁה. יְכוֹל שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וְכִי נֶאֱמַר יָמִים [וְרַבִּים]. וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָמִ֣ים רַבִּ֗ים. הָא כֵיצַד. הָרַבִּים הַלָּלוּ יְהוּ מְרוּבִּין עַל שְׁנַיִם. וְכַמָּה הֵן. הֲוֵי אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכי נאמר ימים ורבים. שתחשוב זה וזה במלואן ותצרף אותן והלא לא נאמר אלא ימים רבים הא כיצד הרבים הללו מה שאתה מרבה מלשון רבים יהיו מרובים על השנים של ימים הוי אומר בין הכל שלשה שאם תזוב שלשה ימים הרי היא זבה:
אמר. הכתוב ימים ואמר רבים מה ימים כבר למדת שמיעוט ימים שנים אף רבים תפוש את המיעוט והן שלשה ומעתה יכול שנים ושלשה והרי הן חמשה ולא תהא זבה עד שתזוב חמשה הריני משיב לך:
יכול רבום עשרה. כלומר מנא לך למדרש כן דילמא רבים הרבה הן ועשרה או יותר:
וכמה הן הוי אומר ימים שנים רבים שלשה. כלומר שאם יזוב זוב דמה שלשה ימים הרי היא זבה כדמסיק:
ר' מנא אמר משום ר' יהודה. שכך היה דורש ימים שנים יכול ימים הרבה אין אתה יכול לומר כך שאם מרובין הם והלא כבר נאמר רבים ולדבריך רבים מיותר הוא הא לא דיבר הכתיב בימים אלא בימים מועטים:
אמר ר' נחמיה וכו'. מהמקרא עצמו יכולין אנחנו ללמוד זה שאין מדרך המקראות לסתום ולנעול אלא לפתוח ולפרש ואם אומר אתה ימים עשרה אני אומר לך אינו כך אלא מאה ואלא מאתיים וכו' וא''כ אין אתה יודע כמה אבל כשאתה אומר ימים שנים פתחת לפרש המקרא דמיעוט ימים שנים:
תני ר' יהודה בן בתירה אומר וכו'. כלומר שזה נוכל ג''כ ללמוד ממנהג העולם שאם יש שתי מדות לפניך אחת היא כלה שאתה יכול למוד בה ולכלות מה שאתה רוצה למדוד ואחת שאינו כלה אלא היא יותר גדולה ממדה שאתה רוצה למדוד ודאי הכל מודדין במדה שהיא כלה ואין מודדין במדה שאינ' כלה אף הדבר הזה כך הוא שתופס אתה במנין שיש לו סוף והוא המועט ואם תתפוס במרובה אין לו סוף:
תפשת המרובה וכו'. כלומר לעולם תפוש את המועט שאם תפשת המרובה שמא מרובה ביותר היא ולא תפשת כמשמעו שהיותר מוציאין אותו מידך אבל כשתפשת את המועט תפשת ואין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה היא:
כל ששמועו מרובה ושמועו מועט. כלומר שאתה יכול לפרש כמשמעו ולתפוס את המרובה וכן לתפוס במשמעו ממועט ואינך יודע איזה מהן לתפוס:
יכול אפי' מאה כהנים או מאתים וכו'. ברייתא היא בת''כ על הכתוב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו' ימים שנים יכול ימים הרבה אמר ר''ע וכו':
גמ' וערכו. כתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר וגו':
משנה: תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה בַּעֲשָׂרָה בְּאַחַד עָשָׂר בִּשְׁנֵים עָשָׂר לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה. בֶּחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם הֲרֵי עֲשָׂרָה. בֵּון הָעַרְבַּיִם בְּאַחַד עָשָׂר עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים. בַּשַּׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. וּבַשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מָיִם׃ אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר 13a הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה הַקִּרְבָּיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן שְׁנַיִם שְׁנָיִם׃ פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָרֹאשׁ וְהָרַגְלַיִם הָרֹאשׁ בְּאֶחָד וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הָעֹקֶץ וְהָרַגְלַיִם הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם וְהָרַגְלַיִם בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה הֶחָזֶה בְּאֶחָד וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדוֹת בִּשְׁנַיִם. וּשְׁתֵּי דְפַנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקִּרְבַּיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּקָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. אֲבָל בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד אִם רָצָה לְהַקְרִיב מַקְרִיב. הֶפְשֵׁיטָן וְנִיתּוּחָן שֶׁל אֵילּוּ וָאֵילּוּ שָׁוֶה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל בקרבנות היחיד. באברי עולה של קרבן יחיד לא היה מתחלק לכל כך כהנים אלא אם רצה להקריב מקריב כלומר מי שירצה מהכהנים מוליך אותם להקריב ואם רצו להוליך האברים בפחות מאלו או ביותר מוליכין שאין מנין בדבר:
הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו. בין של קרבן צבור בין של יחיד שוה בדינם שהן כשרים בזר:
מתני' תמיד קרב בתשעה. משעת הולכת אברים להכבש ואילך הוא דקא חשיב ולא חשיב הכא המעלה את האברים מן הכבש למזבח ובאלו שמעלין אותן להכבש ועם הקרביים ועם הסלת והחביתין והיין תמצא תשעה כהנים כדפרישית לעיל במתני' ג':
בעשרה וכו'. ולפעמים הוא בעשרה או יותר עד י''ב כדקחשיב ואזיל ולא פחות מתשעה ולא יותר מי''ב:
כיצד וכו' בחג. שהיה שני ניסוכין אחד של יין כמו בכל יום ואחד של מים ניתוסף כהן אחד בידו צלוחית של מים:
בין הערבים. של כל יום ניתוספו שנים בידם שני גיזרי עצים להוסיף על המערכה כדדריש בגמרא דכתיב וערכו עצים על האש אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר תנהו ענין לתמיד של בין הערבים:
בשבת וכו' שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. שסילקן מעל המערכה הישינה והיו נקטרין בכל שבת ושבת:
ובשבת שבתוך החג וכו'. הרי כאן י''ב כהנים:
איל. שהקרביים שלו יותר גדולים והסלת שלו שני עשרונים והיין שלישית ההין היה קרב לי''א כהנים:
הבשר בחמשה. באברים של הכבש כך היו באברים של איל:
והקרביים וכו'. היו בשנים שנים:
פר. שאבריו גדולים ביותר קרב בעשרים וארבעה כהנים כדקחשיב ואזיל הראש והרגל של ימין הראש באחד והרגל בשנים לפי שהוא גדול היו שני כהנים נושאים אותה וכן העוקץ והרגל של שמאל וכו':
במה דברים אמורים. שהיו כל כך כהנים מוליכין את האברים:
בקרבנות צבור. שיהיו זוכים בהם כהנים הרבה:
וְעָֽרְכ֗וּ בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙. יָכוֹל מֵאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אוֹתָם. [אִי וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אוֹתָם.] יָכוֹל יְהֵא כֹהֵן אֶחָד עוֹרֵך אֶת כָּל הָאֵיבָרִים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָֽרְכ֗וּ. הָא כֵיצַד. כֹּהֵן אֶחָד עוֹרֵךְ שְׁנֵי אֵיבָרִים. וְכַמָּה הֵן אֵיבָרִים. עֲשָׂרָה. וְאֶחָד בְּקִרְבַּיִים. נִמְצָא הַטְּלֵה עוֹלֶה בְשִׁשָּׁה. דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. וְעָֽרְכ֗וּ. שְׁנַיִם. בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ שְׁנַיִם. הַכֹּ֣הֲנִ֔ים. שְׁנַיִם. מְלַמֵּד שֶׁהַטְּלֵה עוֹלֶה בְשִׁשָּׁה. [הַכֹּ֣הֲנִ֔ים. לְרַבּוֹת הַקֵרֵחִים. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָא]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכהנים לרבות הקרחים. לאו אכהנים דהכא קאי אלא משום דדריש כאן הכהנים יתירא וקשיא ליה הא דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא והאי הכהנים מאי עבדית ליה הלכך מייתי להאי דדריש בתורת כהנים פרשת אמור הכהנים לרבות הקרחים ובעלי מומין שאף על פי שפסולין לעבודה מוזהרין הן על טומאת מת:
רבי עקיבא אומר וכו'. מכאן הוא שלמדנו לששה בטלה וערכו שנים וכו':
וערכו בני אהרן וכו'. כך הוא נדרש בהכתוב שלפנינו שמדבר בהערכת האברים וערכו יכול מאה תלמוד לומר וערך הכהן וכו' הא כיצד כהן אחד עורך שני אברים וכמה הן אברים עשרה כפי ששנינו בתמיד הראש והרגל וכו' הרי חמשה כהנים באברים ואחד בקרביים נמצא הטלה של תמיד עולה בששה כהנים:
וְלָמָּה עַד שֶׁהוּא בְּחֶבְרוֹן [וְהוּא] אוֹמֵר הֵין׃ בָּא לְהַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמה וכו'. מפני שבא להזכיר. זכות אבות שבחברון:
ממשמע שנאמר וכו' ואת דרש וערכו וכו'. כלומר שהרי ממשמע שנאמר כאך וערכו אין אנו יודעין שהן שנים הלכך אתה דורש לששה כהנים וערכו שנים וכו' והאי עריכה ע''כ בטלה של תמיד השחר מדבר שהוא קודם לכל וכדמסיק ותני כן אין לך קודם להקטרת האברים של תמיד השחר אלא קטרת בלבד כדשנינו לעיל בהלכה א' נמצאת אתה למד דבהאי קרא גופיה וערכו וגו' על העצים אשר על האש אשר על המזבח כתיב אינו מדבר אלא בתמיד השחר שהוא הקודם על המערכה של מזבח החיצון:
אינו צריך. לג''ש דעריכה עריכה אלא דממילא שמעינן דהאי קרא דוערכו בתמיד השחר מדבר:
מה עריכה שנאמר להלן בתמיד וכו'. כלומר מה להלן בטלה של תמיד הכתוב מדבר דאם מן הצאן קרבנו כתיב אף עריכה שנאמר כאן דדרשת מהאי קרא ששה כהנים בטלה של תמיד השחר הכתוב מדבר:
נאמר כאן עריכה ונאמר להלן. בפרשה דאבתרה ואם מן הצאן קרבנו וגו' וערך הכהן אותם על העצים וגו':
ומה תלמוד לומר בתמיד של שחר הכתוב מדבר. כלומר ומהיכן אתה למד לומר דבטלה של תמיד השחר מישתעי:
והלא בבן הבקר הכתוב מדבר. אדלעיל מהדר דילפת מקרא דוערכו שהטלה של תמיד טעון ששה כהנים והלא האי קרא בבן בקר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר וגו' והתם הוא דכתיב וערכו בני אהרן וגו':
וְעֵד אֶחָד נָאֱמָן. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁאֵין אַתְּ יְכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו. וְחָשׁ לוֹמַר. עַד דּוּ עֲלִיל וּנְפַק הִיא מַנָהָרָה. חֲכִימָא הִיא מִילְּתָא. אָמַר עֵד אֶחָד. נוֹלַד אִישׁ פְּלוֹנִי בַשַּׁבָּת. מַלִּין אוֹתוֹ עַל פִּיו. חֲשֵׁיכָה מוֹתָאֵי שַׁבָּת. מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ עַל פִּיו. רִבִּי אִימִּי מְטַלְטֵל עַל פּוּם מְלַוִּיתָא. רִבִּי מַתַּנְיָה מְטַלְטֵל עַל פּוּם אִיבִירִיתָא דְזִהֲרָה. רִבִּי אִמִּי מְטַלְטֵל עַל פּוּם נַשְׁייָא דְאָֽמְרָן. שִׁמְשָׁא הֲווָת עַל סוּסִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועד אחד נאמן. בתמיה:
ומשני שנייא היא הכא. וכי הדבר היא שאין את יכול לעמוד עליו בתמיה ובמילתא דעבידא לגלויי מהימן:
וחש לומר וכו'. ואכתי ניחוש לומר שמא עד שהוא נכנס ויוצא מנהיר הוא ובשעה שאמר עדיין לא הגיע הזמן ומשני חכימא היא מילתא ניכר הדבר אם בשעה שאמר ברקאי כבר היה הזמן או לא:
אמר עד אחד וכו'. למילתיה הוא מסיק דבכה''ג עד אחד נאמן שהרי אם אמר עד א' נולד איש פלוני בשבת מלין אותו בשבת על פיו וכן האומר שכבר חשכה מוצאי שבת מטלטלין (על ידי) אותו על פיו משום דמילתא דעבידא לגלויי היא. א''נ כשאחד אמר כשנולד זה שכבר חשכה מוצאי שבת מותר לטלטל אותו על פיו ומפני שאם לא נודע שכלו לו חדשיו אין מטלטלין אותו בשבת שמא נפל הוא וסומכין על אחד שאמר שכבר חשכה מוצאי שבת:
ר' אמי מטלטל על פומיה דמלויתה. כך היא ברפ''ב דר''ה. כלומר שהיה מתיר לטלטל אותו בשבת על פומה של האשה שאמרה שנתמלא וכלו לו חדשיו. א''נ על פומה דמלוידתה גרסי' על פי המילדת שאומרת כן:
מטלטל על איבריתיה דזהרא. היה מתיר לטלטל אותו על שנראה שאבריו הן נצהרין ונכרין וסמך על זה לענין טלטול שאינו נפל:
ר' אימי מל ע''פ נשים דאמרן שמשא הוות על סוסיתא. כך הוא בר''ה וכצ''ל. סוסיתא שם מקום היא והיה ר' אימי סומך למול בשבת על פי נשים שאמרו כשנולד זה עדיין היה נראה השמש על העיר ועדיין יום שבת היה:
הלכה: אָמַר לָהֶן הַמְמוּנֶּה כול'. מָהוּ בּוֹרְקִי. בַּרֶקֶת. תַּמָּן אָֽמְרִין. בְּרוֹק בּוֹרְקָה. אַנְהר מַנְהָרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מהו בורקי. מלשון ברקת הוא:
תמן. בבבל אמרין שכך הוא אומר ברוק בורקה שהבריק והאיר מה שמאיר וכדמסיים אנהר מנהרא:
משנה: אָמַר לָהֶן הַמְמוּנֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ הָרוֹאֶה אוֹמֵר בּוֹרְקַי. מַתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. וְהוּא אוֹמֵר הֵין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אמר להן הממונה. שהיה בבית אב:
צאו וראו. על מקום גבוה שהיה שם אם הגיע זמן השחיטה שהיא פסולה בלילה שנאמר ביום זבחכם:
הרואה אומר ברקאי. האיר והבריק השחר:
האיר פני כל המזרח. הוא יותר משהבריק השחר וזהו זמן הכשר לשחיטה:
עד שבחברון. העומדין למטה שואלין אותו אם הגיע האור עד שבחברון והוא משיב ואומר הן וכדי להזכיר זכות אבות שבחברון הכי קאמר בגמרא:
רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי מַה פָּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמָפֵּי לַדָּבָר. עַל שֵׁם בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃ וְאַתְּ דְּרַשׁ. וְעָֽרְכ֗וּ שְׁנַיִם. בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ שְׁנַיִם. הַכֹּ֣הֲנִ֔ים שְׁנַיִם. מִיכָּן לְפָרוֹ שֶׁל יָחֵיד שֶׁיְּהֵא קָרֵב בְּשִׁשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך בראשונה
ואת דרש וערכו שנים וכו'. אהא דקתני במתני' בד''א בקרבנות צבור וכו' קאי דמפרש טעמא דמנא לן לחלק בין פר של צבור ובין פרו של יחיד משום דמה דנפקא לן לטלה של תמיד שטעון ששה הוא מחמת שאת דורש וערכו שנים וכו' כדלעיל ונהי דאמרינן דאע''ג דהאי בבן בקר כתיב אפ''ה למדין אנו לתמיד של שחר כדקאמרת מ''מ שמעינן נמי דהואיל דהאי פרשה בפר מישתעי דבא ללמד ג''כ דאיכא פר דסגי ליה בששה וכלומר דלא צריך כ''ד כהנים אלא או בפחות או ביותר ובפר של צבור אי אתה יכול לומר כן דהרי טלה של תמיד שהוא קרבן צבור שטעון ששה מכאן אנו למדין כדלעיל אלא מכאן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה וכלומר אף בששה וכדאמרן:
יְכוֹלִין הֵם שְׁלֹשָׁה לְהַעֲלוֹתוֹ. וְלָמָּה אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר. אֶלָּא כְדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמָפֵּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יכולין הם שלשה וכו'. על איל קרב בי''א דקתני במתני' קאי שבודאי יכולין הם שלשה כהנים להעלותו ולמה איל קרב באחד עשר אלא כדי לעשות פומפי ופרסום לדבר וכן רבנן דקסרין אמרין גבי פר מפני מה פר וכו' וכי לא היו יכולין פחות מכ''ד להעלותו אלא כדי וכו' על שם וכו' כדפרישית במתני':
וַהֲלֹא בְּבֶן בָּקָר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. בְּתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. נֶאֱמַר כָּאן עֲרִיכָה. 13b וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אוֹתָם. מָה עֲרִיכָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בְּתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף עֲרִיכָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן בְּתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֵינוֹ צָרִיךְ. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְעָֽרְכ֥וּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהֵן שְׁמַיִם. וְאַתְּ דְּרַשׁ. וְעָֽרְכ֗וּ שְׁנַיִם. בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ שְׁנַיִם. הַכֹּ֣הֲנִ֔ים שְׁנַיִם. וְתַנֵּי כֵן. אֵין לָךְ קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר אֶלְּא קָטוֹרֶת בִּחְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמה וכו'. מפני שבא להזכיר. זכות אבות שבחברון:
ממשמע שנאמר וכו' ואת דרש וערכו וכו'. כלומר שהרי ממשמע שנאמר כאך וערכו אין אנו יודעין שהן שנים הלכך אתה דורש לששה כהנים וערכו שנים וכו' והאי עריכה ע''כ בטלה של תמיד השחר מדבר שהוא קודם לכל וכדמסיק ותני כן אין לך קודם להקטרת האברים של תמיד השחר אלא קטרת בלבד כדשנינו לעיל בהלכה א' נמצאת אתה למד דבהאי קרא גופיה וערכו וגו' על העצים אשר על האש אשר על המזבח כתיב אינו מדבר אלא בתמיד השחר שהוא הקודם על המערכה של מזבח החיצון:
אינו צריך. לג''ש דעריכה עריכה אלא דממילא שמעינן דהאי קרא דוערכו בתמיד השחר מדבר:
מה עריכה שנאמר להלן בתמיד וכו'. כלומר מה להלן בטלה של תמיד הכתוב מדבר דאם מן הצאן קרבנו כתיב אף עריכה שנאמר כאן דדרשת מהאי קרא ששה כהנים בטלה של תמיד השחר הכתוב מדבר:
נאמר כאן עריכה ונאמר להלן. בפרשה דאבתרה ואם מן הצאן קרבנו וגו' וערך הכהן אותם על העצים וגו':
ומה תלמוד לומר בתמיד של שחר הכתוב מדבר. כלומר ומהיכן אתה למד לומר דבטלה של תמיד השחר מישתעי:
והלא בבן הבקר הכתוב מדבר. אדלעיל מהדר דילפת מקרא דוערכו שהטלה של תמיד טעון ששה כהנים והלא האי קרא בבן בקר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר וגו' והתם הוא דכתיב וערכו בני אהרן וגו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source