הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הִכְנִיסָן אַחַת אַחַת כִּיפֵּר. אֶלָּא שֶׁהוּא עוֹבֵר מִשֵּׁם הַכְנָסָה [יְתֵירָה]. עַל אֵיזֶה מֵהֶן הוּא עוֹבֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. עַל הָאַחֲרוֹנְה. אָמַר לֹו רִבִּי יוֹסֵי. אוֹמֵר לֹו. הִיכָּנֵס. וְאַתּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא עַל הָרִאשׁוֹנְה. תַּמָּן תַּנִּינָן. הִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. עַל אֵיזֶה מֵהֶן הוּא עוֹבֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. עַל הָרִאשׁוֹנְה. אָמַר לֹו רִבִּי יוֹסֵי. אוֹמֵר לֹו. צֵא. וְאַתּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא עַל הָאַחֲרוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חברייא אמרי וכו' א''ל אומר לו צא ואת אמר הכין. בתמיה שהרי כשנטמא אומרים לו צא לחוץ וא''כ עיקר החיוב אחר שנטמא הוא ועל שלא יצא לחוץ והיינו על האחרונה. וגרסי' לכל הא שם בהלכה ג':
על איזה מהן עובר. כלומר בכה''ג שנטמא בפנים ולא יצא לחוץ או שנכנס לפני ולפנים על איזה מהן מתחייב על הראשונה שנטמא בפנים הוא מביא קרבן או על האחרונה שלא יצא לחוץ או נכנס לפני ולפנים ונ''מ כגון שהזיד בכניסה לפני ולפנים או ביציאה לחוץ שאין חיוב קרבן על המזיד:
תמן תנינן. בפ''ב דשבועות נטמא בעזרה והשתחוה או ששהא כדי השתחויה או שבא לו בארוכה חייב:
א''ל ר' יוסי אומר לו היכנס ותימר הכין. בתמיה שהרי אם לא הכניס בתחלה את הכף או את המחתה אומרים לו היכנס עוד את שלא הבאת וא''כ היאך מתחייב הוא על הכנסה שניה אלא על הראשונה הוא מתחייב שלא הביא אלא אחת מהן ונכנס שלא כמצותו ונפקא מינה שאם לא הזיד אלא בשניה ושגג בראשונה אינו מתחייב כלום:
חברייא אמרו על האחרונה. שהיא היא הכנסה יתירה:
על איזה מהן. מהכנסות הוא עובר על הראשונה או על האחרונה:
הכל מודין שאם הכניסן. להמחתה ולהכף אחת אחת בתחלה לאחת מהן וחוזר ומכניס את השניה שכיפר אלא שלכתחלה אין לעשות כן לפי שהוא עובר על הכנסה יתירה דהבאה אחת אמר רחמנא ולא שתי הבאות:
הִילּוּךְ בְּזָר מָהוּ. חִזְקִיָּה אָמַר. הִילּוּךְ בְּזָר כָּשֵׁר. רִבִּי יַנַּאי אָמַר. הִילּוּךְ בְּזָר פָּסוּל. מַתְנִיתַה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּאי. קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ יַחֲזִיר לִימִינוֹ. 26a וּשְׂמֹאלֹו לֹא כְזָר הִיא. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה שְׂמֹאלוֹ כְּלַפֵּי לִפְנִים. אָמַר רִבִּי בָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כְּלַפֵּי לַחוּץ. שַׁנְייָא הִיא הִילּוּךְ בְּזָר שַׁנְייָא הִיא מֵאֵילָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. פְּשִׁיטָא יָד לֹא עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּהִילּוּךְ. מַתְנִיתַה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּאי. נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי בֵּיבַי. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה מִתְגַּלְגֵּל כְּלַפֵּי לִפְנִים. אָמַר רִבִּי בָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כְּלַפֵּי לַחוּץ. שַׁנְייָה הִיא הִילּוּךְ בְּזָר שַׁנְייָא הִיא הִילּוּךְ מֵאֵילָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. פְּשִׁיטַת יָד עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּהִילּוּךְ. מַתְנִיתַה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּאי. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ. יִתְלֶה אוֹתוֹ בִזְרוֹעוֹ. אֵנוֹ דֶרֶךְ כְּבוֹד. וְיַחֲלִיף. סָֽבְרִין מֵימַר. אִם הֶחֱלִיף פָּסוּל. וְיַחְתִּי. אִם הֶחְתִּי מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ כָּשֵׂר. וְאָמַר אוֹף תַּמָּן. תַּמָּן אִם הֶחְתִּי פָּסוּל. [אִם הֶחֲלִיף פָּסוּל.] בְּרַם הָכָא אִם הֶחְתִּי כָּשֵׁר. אִם הֶחֲלִיף פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם החתי מימינו לשמאלו כשר. כלומר וכדתנן בסדר התמיד בפ''ה מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופינה את הגחלים הילך והילך וחתה וירד ועירן לתוך של זהב ומשמע שאפי' היתה אותה של זהב בשמאלו כשהחתה מימינו לשמאלו כשר וא''כ ואימור אף תמן ויחתי כלומר חוף כאן במתני' יעשה כן. ומשני תמן והיינו כאן במתני' אם החתי מימינו לשמאלו פסול וכן אם החליף להמחתה במקום הכף פסול ברם הכא בשאר סדר התמיד אם החתי מימינו לשמאלו כשר אלא אם החליף לחתות בתחלה בשמאלו הוא שפסול:
ויחתי. ואכתי יעשה כך שיחתה המחתה גחלים על הכף שיטול בימינו וכשיבא להקטיר יחתה אותה מימינו לשמאלו ויתן את המחתה במקומה ויצבור הקטרת ע''ג הגחלים:
ויחליף. ליטול את המחתה בשמאלו ואת הכף קטרת שהיא עיקר העבודה בימינו. ומשני סברין מימר שאם החליף פסול שכך היא סדר העבודה ביה''כ:
שנייא היא. במתני' שאינו יכול לעשותו בענין אחר שהרי אם יתלה אותו להכף קטרת בזרוע ימינו אינו דרך כבוד כלפי מעלה להכנס כך:
אמר ר' בא וכו' אמר ר''י פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך. כצ''ל וכדלעיל וכלומר מה שהוא פושט ידו לאספו מהרצפה לא עשו אותה כהילוך:
מתני' פליגא על ר' ינאי וכו'. דקתני ואת הכף בשמאלו והרי הולכה בשמאל כהולכה בזר היא:
הילוך בזר. הולכת הדם בזר מהו שתהא כשר:
כשר. מפני שהיא עבודה שאפשר לבטלה ששוחט בצדה מזבח וזורק:
מתני' פליגא על ר' ינאי. דקאמר פסול ומשמע דאין לו תקנה והתנינן בריש פ''ג דזבחים קיבל את הדם בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו ולא מיפסל במה שנתן לשמאלו וכי שמאלו לאו כזר היא דהא שמאל אינו ראוי לעבודה ואפ''ה מהני ביה שיחזיר ימינו וקשיא לר' ינאי:
תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים. להמזבח קודם שנתן לתוכה ולאו הולכה מיקריא שלא נתקרב להמזבח לתוכה והלכך מהני ביה תקנה:
אמר ר' בא ואפי' תימר. שהיתה כלפי לחוץ נמי לא קשיא ושנייא היא הילוך בזר שההולכה היא כולה ע''י הפסול ושנייא היא כאן בנתינתו לשמאל שהיא מאליו כלומר בעצמו של כהן וכשמחזיר לימינו מהניא:
אמר ר' זעירה. בלאו הכי ל''ק שפשיטת יד לא עשו אותה כהילוך ברגליו ואין כאן הולכה בפיסול:
מתני' פליגא על ר' ינאי. דתנינן שם נשפך הדם מן הכלי שקיבל בו על הריצפה ואספו להכלי כשר והרי כשנשפך על הריצפה לא היה ראוי לזריקה וכדתנן שם לעיל בפ''ב נשפך הדם על הריצפה פסול ואפ''ה מהניא ביה תקנה וקשיא לר' ינאי:
תיפתר שהיה מתגלגל. הדם כלפי לפנים להמזבח ואין באסיפתו מהרצפה משום הולכה שהרי קרוב למזבח הוא:
משנה: הַחִיצוֹנָה פְרוּפָה מִן הַדָּרוֹם וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן וּמְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן הָפַךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם הָלַךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרוֹכֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָאָרוֹן הִגִּיעַ לָאָרוֹן נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים צָבַר אֶת הַקְּטוֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים וְנִתְמַלֵּא הַבַּיִת עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ דֶרֶךְ כְּנִיסָתוֹ. מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתפלל תפלה קצרה. בהיכל וזו היא יה''ר מלפניך ה' אלהי שאם שנה זו שחונה כלומר חמה שתהא גשומה ולא יעדי עבד שולטן מבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה ולא מעם אחר ולא תיכנס לפניך תפלת עוברי דרכים מפני שהן מתפללין שלא ירדו גשמים ולא היה מאריך בתפלתו יותר שלא להבעית את ישראל שיאמרו אירע לו דבר בפנים:
דרך כניסתו. שלא היה מסיב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון:
עד שמגיע לארון. ובבית שני שלא היה שם ארון עד שהוא מגיע למקום הארון:
הולך לשמאלו עם הפרוכת. לפי שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרכות במזרח נמצא שמאלו עם הפרוכת:
הגיע לצפון. משנכנס לתוך חלל בית קדשי הקדשים הופך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהוא באמצע החלל שהבדים היו ארוכים עד הפרכות ראשו אחד למערב והשני למזרח אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום:
ומהלך ביניהן. נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהן עד שמגיע לפריפת הצפון:
פרופה. ראשה כפולה לצד החיצון ונאחזת בקרסי זהב להיות פתוחה מן הדרום ועומדת:
החיצונה פרופה מן הדרום. רבנן קאמרי לה דפליגי עליה דר' יוסי וס''ל דהאי קרא והבדילה וגו' במשכן הוא דנאמר וכך היה במקדש ראשון ובבית שני היו שתי פרכות כדלעיל:
וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. אָמַר רִבִּי הִילָא. זֵיכֶר לַדָּבָר. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. אַמָּה טַרַקְסִין. עֶשְׂרִים אַמָּה לְבֵית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. מָהוּ אַמָּה 26b טַרַקְסִין. רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרַיָּא אָמַר. טִירֶקְסוֹן. מַה מִבִּפְנִים מִבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִן מַה דִכְתִיב וְאַרְבָּעִ֥ים בָּֽאַמָּ֖ה הָיָ֣ה הַבָּ֑יִת ה֖וּא הַֽהֵיכָ֥ל לִפְנָי׃י הָדָא אָֽמְרָה. מִבִּפְנִים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. וְהָֽכְתִיב וַיַּ֨עַשׂ֙ אֶת בֵּֽית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֔ים עֶשְׂרִים אַמָּה. הֲוֵי מִבַּחוּץ. מַה טַעֲמֹון דְּרַבָּנִן. וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֨כֶת֙ לָכֶ֔ם וגו'. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יֹסֵי. בֵּין קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁלְמַעֲלָן לַקֹּדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁלְמַטָּן. וְלֵית לְרַבָּנִן כֵּן. אִית לוֹן כַּהִיא דְּתַנִּינָן. וְרָוֹשֶׁם פִסְיפְּסִין מַבְדִּיל בָּעֲלִייָה בֵּין קוֹדֶשׁ לְבֵין קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית לון. שבודאי היה שם היכר גם מלמעלה כהאי דתנינן בפ''ג דמדות וראשי פספסין מבדילין בעלייה מלמעלה לבין קדש ולבין קדש הקדשים:
ולית לרבנן כן. וכי לית להו שיהא ניכר ההבדל מלמעלה ג''כ כמו מלמטה:
בין קדש קדשים שלמעלן וכו'. כלומר ר' יוסי דריש דהא דכתיב והבדילה בין הקדש וגו' ללמד שתהא הפרוכת ארוכה ושיהא ניכר ההבדל מלמעלן בין הקדש ובין קדשי הקדשים כשם שמבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים מלמטן ולהכי הוא דאתא ולא ללמד שיהא המקום הספק בכלל ההפסק בין ב' הפרוכת:
מה עביד לה ר' יוסי. להא דכתיב בין הקדש וגו' וא''כ לא סגי אלא בשתי פרוכת:
והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. כתיב ומכיון דמסתפקא לן אם מקום האמה הזה כלפנים או כלחוץ וכדאמרן לא סגי בפרוכת אחת וע''כ עשו שתי הפרוכת להפסיק בין הקדש ובין קדש הקדשים:
מ''ט דרבנן. דס''ל שתי פרכות הוו והא והבדילה הפרוכת כתיב דמשמע אחת:
א''ל ר' מנת מן מה דכתיב. בד''ה ויעש את בית קדש הקדשים ארכו על פני רוחב הבית אמות עשרים ורחבי אמות עשרים ושם לא הוזכר דביר אלמא דבית קדש הקדשים עשרים אמה מלבד הדביר וא''כ הוי אומר שהדביר מבחוץ היא ואכתי מספקא לן דחד קרא משמע הכי יחד קרא משמע הכי. וגרסינן להא לעיל בכלאים פ''ח בהלכה ה':
מן מה דכתיב. במלכים ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני חלמא דמבית ולדביר הוא הכותל המפסיק והיא בכלל זהו קדש הקדשים והדביר היא בחשבון של לפני ולפנים שהרי ארבעים אמה שהיא ההיכל לפני לפי משמעות הכתוב הוא חוצה לו וא''כ הדא אמרה שהדביר והיא האמה טרקסין מבפנים הוא נחשב:
מהו אמה טרקסין. מה הלשון הזה של טרקסין. ומפרש ר' יונה מבוצרייא טריקסין כלומר על שם הספק נקרא כך כאדם החומר מה זה כמבפנים או כמבחוץ אם קדושת המקום הזה כלפנים שהיא בית קדש הקדשים או קדושתו כהיכל שהיא מבחוץ ממנו ואותו אמה היה כותל מפסיק בין הקדש ובין קדש הקדשים:
וביניהן אמה אמר ר' הילא זכר לדבר. זה שהרויח ובבית שני אמה בין פרוכת לפרוכת הוא כהאי דתנינן בפ''ד דמדות אמה טרקסין וכו' וכדמפרש לקמיה על שהיו מסופקין במקום הזה אם כמבפנים היא או כמבחוץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source