הָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַקְשֵׁי לָהּ. מִן הֵן מַייְתֵי לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַֽהֲרֹ֖ן אֶל הַקּוֹדֶשׁ. בָּאָמוּר בָּעִנְייָן. מָה אָמוּר בָּעִנְייָן מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה וְעוֹבֵד כָּל שִׁבְעָה וּמְחַנְחִין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה. אַף זֶה מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה וְעוֹבֵד כָּל שִׁבְעָה וּמְחַנְחִין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה. וְכִי אָמוּר הוּא בָעִנְייָן. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁמִּיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲמוּרָה בָעִנְייָן וְלֹא מֵתוּ אֶלָּא בְמִילּוּאִין כְּמִי שֶׁהוּא אָמור בָּעִנְייָן. וְלֵית סוֹפֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִישְׁמְעִינֵיהּ מִן הָדֵין קִרְיָא. אֶלָּא כְאִינַשׁ דִּשְׁמַע מִילָּה וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד יְי עַל הַ֣ר סִינַ֔י. מַה מֹשֶׁה לֹא נִכְנַס לִפְנַיי לִפְנִים עַד שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן כָּל שִׁבְעָה. אַף אַהֲרֹן לֹא נִכְנַס לִפְנַיי לִפְנִים עַד שֶׁנִּתְרַבֶּה בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כָּל שִׁבְעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף אהרן וכו'. כלומר וכן מצינו באהרן בימי המלואים ומיהו לדורות מסיני הא דילפינן בבנין אב שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה:
מה משה וכו' עד שנתקדש בענן כל שבעה. כל שבעה לאו דוקא דויכסהו הענן ששת ימים כתיב אלא מדכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי משמע דתחלת יום השביעי עדיין נתכסה בענן היה עד שקרא לו הקב''ה ורמז לשבעה איכא:
אמר ר' יוסה בר' בון. דלא כך הוא דרשב''ל לא יליף כלל ממלואים אלא טעמיה דילפינן לפרישה מסיני דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי וס''ל כהאי תנא דאמר זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהיה תחלה לארבעים יום ועלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן:
אלא כאינש דשמע מילה ומקשה עלה. כלומר ודאי לא פליג רשב''ל על ילפותא ממלואים אלא כך דרכו כאדם ששומע דבר ומקבלו ואעפ''כ מדקדק עליו ומי נימא קאמר דאי ילפינן ממלואים א''כ לכולא מילתא הוה לן למילף מהתם:
ופריך וא''כ לית סופיה דרשב''ל מישמעיניה מן הדין קרייא. דהא איהו גופיה נמי יליף לה מקרא דמלואים כדאמרת דס''ל כדרשא דהאי תנא בזאת וכו' ומאי מקשי עליה דר' יוחנן:
אלא מכיון שמיתת בני אהרן אמורה בענין. והן לא מתו אלא בשמיני למלואים כמו שהוא אמור בענין:
וכי אמור הוא בענין. הרי לא נזכר ממלואים בענין הפרשה:
מפרישין אותו כל שבעה וכו'. במילואים אף זה לכ''ג קודם יה''כ מפרישין וכו':
הא רשב''ל מקשי עלה וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דהשתא מפרש דהא חזינן דר''ל מקשי על הילפותא ממילואים וא''כ מהיכן יליף לה איהו לפרישת שבעה לכ''ג ביה''כ דאפרישה דמתני' לא מצי פליג:
כהדא דתני וכו'. בת''כ תני לה דכתיב בזאת יבא אהרן מאי בזאת במה שאמור בענין הפרשה ולקמן מפרש לה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אִי מַה אֵיל הַמִּילּוּאִים מְעַכֵּב אַף שְׂעִיר שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְעַכֵּב. וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ. [מִן מַה דָּמַר רִבִּי מָנָא. וּתְמִיהַּ אֲנִי הֵיךְ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ]. וִיתִיבִינֵיהּ. לֹא מָצָאנוּ דָּבָר מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁהוא מְעַכֵּב. מָלָק וְהִקְטִיר. מַה מְלִיקָה בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ אַף (מְלִיקָה) [הַקְטָרָה] בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. מְלִיקָה מְאַכֶּבֶת. אֵין הַקְטָרָה מְאַכֶּבֶת. תָּמִיד [תָּמִיד]. נֶאֱמַר תָּמִיד בַּחֲבִיתִּין וְנֶאֱמַר תָּמִיד בְּלֶחֶם הַפָּנִים. מַה [תָּמִיד הָאָמוּר בַּחֲבִיתִּין שְׁנֵים עֶשְׂרֶה אַף תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים שְׁנֵים עָשָׂר.] לֶחֶם הַפָּנִים מְעַכֵּב. (אַף) [אֵין] חֲבִיתְּין מְעַכֶּבֶת. לְקִיחָה לְקִיחָה. נֶאֱמַר לְקִיחָה בְמִצְרַיִם וְנֶאֱמַר לְקִיחָה בְלוּלָב. [מַה לְקִיחָה הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם אֲגוּדָה. אַף לְקִיחָה הָאָמוּר בְּלוּלָב אֲגוּדָה.] לוּלָב מְעַבֵּב. 2a מִצְרַיִם אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. הֲרֵי מָצָאנוּ דָּבָר מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר מְעַכֵּב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעא קומי ר' יוחנן. הקשה לפניו לדידך דממלואים ילפת לה אי מה איל המלואים מעכב וכו' כלומר אי מה שנא' במלואים מעכב הוא דילפינן מדכתיב ועשית לאהרן ולבניו ככה וככה עיכובא היא נימא דאף שעיר של יה''כ כלומר פרישה של יה''כ דדרשת לעיל מדכתיב לעשות זה שעיר וכו' גם כן מעכב בדיעבד וכ''ת אה''נ הא לא מצית אמרת מדקתני מתקינין לו כהן אחר ולא קתני מפרישין ואם יארע בו פסול בכ''ג משמש זה בלא פרישה:
והוא מקבל מיניה. בתמיה ור' יוחנן מקבל הקושיא מר''ל ולא השיב לו כלום והיה לו להשיבו כדלקמן:
מן מה דאמר ר' מנא וכו'. כלומר למה לא השיבו מן מה דר' מנא שהיה ג''כ מתמיה על זה האיך רשב''ל מותיב כך לפני ר' יוחנן והוא מקבל ממנו וישיבנו ומאי קושיא וכי לא מצאנו דבר המעכב למד הוא מדבר שאינו מעכב וכן להפך כדמסיק ואזיל:
מלק והקטיר מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלף בטעות וכן הא דלקמן. ברייתא היא בת''כ והובאה בפ''ו דזבחים דף ס''ה ובעולת העוף משתעי דילפינן מליקתו שהיא בראש המזבח מהקטרה אלמא דילפינן מליקה המעכבת מהקטרה שאינה מעכבת דכל עצמו שלא הקטיר כשר:
תמיד תמיד וכו'. וכן מצינו נמי איפכא דילפינן דבר שאינו מעכב מדבר המעכב כדתנן בפ' אלו מנחות נקמצות דף ע''ו על המתני' כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהן באות שתים עשרה. וכדמפרש התם לחם הפנים בהדיא כתיב ביה שתים עשרה חלות וחביתי כ''ג אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים דבתרוייהו כתיב בהו חק עולם. והכא דריש תמיד תמיד דכתיב בתרוייהו. מה תמיד האמור בלחם הפנים שנים עשר אף תמיד האמור בחביתין שנים עשר. כצ''ל:
לחם הפנים מעכב. ביה הי''ב חלות משום דיהיה כתיב ביה ואין החביתין מעכבת לי''ב חלות וילפינן זה מזה לכתחלה:
לקיחה לקיחה. וכן מצינו עוד דיליף דבר המעכב מדבר שאינו מעכב וכהאי מ''ד דס''ל בפ''ק דסוכה דף יא דלולב צריך אגד וגמר לקיחה לקיחה מפסח מצרים נאמר במצרים ולקחתם אגודת אזוב ונאמר בלולב ולקחתם לכם ביום הראשון מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה וילפינן לולב דמעכבביה האגודה להאי מ''ד דאם לא אגדו פסול מפסח מצרים דאינה מעכבת האגודה לדורות דהא כתיב בהאי קרא ולקחתם וגו' והגעתם אל המשקוף וגו' ודבר זה אינו נוהג לדורות וכדחשיב לה בתוספתא פ''ח דפסחים בדברים שחלוק פסח מצרים מפסח דורות וא''כ הרי מצאנו דבר מעכב וכו' ואמאי קיבל ר''י מר''ל הקושיא ולא השיב לו כלום:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲמוּרָה בָעִנְייָן וְלֹא מֵתוּ אֶלָּא בְמִילּוּאִים. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּנֵי אַהֲרֹן בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ. וְלָמָּה הוּא מַזְכִּיר מִיתָתָן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. לְלַמְדָּךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיּוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כָּךְ מִיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר בִּינָה. לָמָּה סָמַךְ הַכָּתוּב מִיתַת מִרְיָם לְפָרֲשַׁת פָּרָה. לְלַמְדָּךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֶפֶר הַפָּרָה מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל כֵּן מִיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם. לָמָּה סָמַךְ הַכָּתוּב מִיתַת אַהֲרֹן לְשִׁיבּוּר הַלּוּחוֹת. לְלַמְדָּךְ שֶׁמִּיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים קָשְׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְשִׁיבּוּר לוּחוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' בא בר בינה למה סמך הכתוב מיתת מרים וכו'. ואידך יליף להא מדדריש ר' בא דלסמכה מיתת מרים לפרשת פרה ללמדך שמיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל ולדידיה הא דמיתת בני אהרן האמור בענין ללמד על פרישת שבעה ממלואים כדס''ל לאידך דלעיל:
על דעתיה דר' יוחנן. דיליף מקרא דמלואים ולא כדדריש האי תנא בזאת כאמור בענין א''כ למה מיתת בני אהרן אמורה כאן בענין וכו' אלא כדדריש ר' חייה בר בא בני אהרן וכו':
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. פָּשֻׁט הוּא לָן שֶׁבְּחָלוּק לָבָן שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה בִּכְהוּנָה גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן וְתַנֵּי לָהּ. כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּילּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָה גְדוֹלָה וְלֹא שָׁרַת שְׁכִינָה עַל יָדָיו. וְכֵיוָן שֶׁלָּבַשׁ אַהֲרֹן בִּגְדֵי כְהוּנָה גְדוֹלָה וְשִׁימֵּשׁ שָׁרַת שְׁכִינָה עַל יָדָיו. מַה טַעַם. כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְי נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כי היום. שישמש אהרן בבגדי כהונה גדולה ה' נראה אליכם:
ותני לה. הכי בברייתא דת''כ:
פשט הוא לן. מקובלים אנחנו מפי השמועה שבחלוק לבן שמש משה בכהונה גדולה כל שבעת ימי המלואים ולא בבגדי כהונה:
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וּמִכְנָסַיִים מְעַכְּבִין. מַה טַעֲמָא. זֶה וָזֶה עֲשִׂייְה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְעָשִׂ֜יתָ לְאַֽהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה. כָּל הָאָמוּר בַפָּרָשָׁה מְעַכִֵּב. וְאַתְייָא כַּיי דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר. אֲפִילוּ קְרִיַית הַפָּרָשָׁה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַמְעַכֵּב לַדּוֹרוֹת מְעַכֵּב כָּאן. [וְכָל שֶׁאֵין מְעַכֵּב לַדּוֹרוֹת אֵינוֹ מְעַכֵּב כָּאן]. מָה אִית לָךְ. סְמִיכָה וּשְׁיֵרֵי דָמִים שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין לַדּוֹרוֹת מְעַכְּבִין כְּאן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. צִיץ וּמִצְנַפְתּוֹ שֶׁלְאַהֲרֹן קוֹדֵם לָאַבְנֵטִים שֶׁלְבָּנִים. יְהוּדְה בְּרִיבִי אוֹמֵר. וְחָֽגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַֽהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו. אָמַר רִבִּי אִידִי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לְמִצְוָה. אֲבָל לְצִיווּי וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אוֹתָם בַּמָּֽיִם׃. וְאַחַר כָּךְ וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת הַכֻּתֹּ֗נֶת. וְאַחַר כָּךְ וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת אַֽהֲר֗ן וְאֶת בָּנָיו וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יהודה ברבי אומר וחגרת אותם וגו'. כלו' בפירוש דקרא הוא דפליג וס''ל דהאי קרא כמשמעותו מתפרש והיה נראה שילביש בתחלה לאהרן את בגדיו ולא יחגור אותו באבנט עד שילביש לבניו הכתונת ואח''כ יחגור לאהרן האבנט ואח''כ לבניו מבלי הפסק בבגד אחר בין האבנטים. ומשום דאכתי קשיא ולמה לא עשה משה כן הלכך מסיים אמר ר' אידי וכו' והיינו כדר' אידי דהדא דאת אמר למצוה אבל לציוי ויקרב וגו' וכלומר לא לדוקא נאמר ולציווי שלא יפסיק בבגד אחר בין האבנטים אלא למצות האבנטים הוא דנאמר שמצוה שיהו חגורים באבנט אהרן ובניו ולא לציווי לסדר הלבישה אלא לציווי הסדר הוא כאשר עשה משה ויקרב וכו' וכדאיתא. א''נ יש לפרש דר' חנינה ויהודה ברבי פליגי בסדר הלבישה דמר דייק לשון הציווי ומר דייק לשון העשייה ובאבנט כדלעיל ור' אידי מפרש דכי היכי דלא תיקשי קראי אהדדי אתה אומר דקרא דתצוה למצוה הוא דנאמר וכדפרישית דמצוה שיהו חגורים באבנט אבל לציוי סדר הלבישה כאשר עשה משה כך הוא נאמר לו ציווי סדר הלבישה:
ציץ ומצנפתו של אהרן וכו'. סדר לבישת בגדיהם מפרש ולמיסבר קראי לפי שבפ' תצוה כתיב ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפוד וגו' ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת וגו' ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וגו' דמשמע שבתחלה הלבישו לאהרן בגדיו ולא חגר אותו באבנט עד שהלביש בניו כתנות ואח''כ חגר אבנט לאהרן ולבניו מבלי הפסק בגד אחר בין האבנטים ובפ' צו בעשייה כתיב ויקרב משה את אהרן וגו' ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל וגו' ואח''כ המצנפת והציץ ואח''כ כתיב ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנות ויחגור אותם אבנט הא כיצד הלכך פליגי הכא ולפרש דלא ליקשו קראי אהדדי ר' חנינה ס''ל דקראי דבפ' צו לדוקא שבתחלה הלביש לאהרן הכתונת וחגרו באבנט ואח''כ המעיל והחשן ומצנפת וציץ ואח''כ הלביש בניו הכתונת וחגר אותם באבנט. והא דכתיב בצואה והלבשת את אהרן וגו' וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו לאו למימרא כמשמען אלא שלא הקפיד כ''א בלבישת הבגדים כולם של אהרן בתחלה וחגרו גם באבנט כמו שנאמר בעשייה ושיהא קודם לאבניטן של בניו וכלומר דהא דכתיב וחגרת אותם אהרן ובניו היינו שיהא כבר אהרן חגור באבנט אחר שהלבישו הכתונת ואח''כ הלבישו שאר הבגדים ואחר כך לבניו הכתונת והאבנט והיינו דקאמר ציץ ומצנפתו של אהרן קודם לאבניטין של בנים כלומר דהעיקר שיהא אהרן כבר חגור באבנט קודם לגמר הבגדים והכל יהא קודם לאבניטן של בנים וכך הבין משה וכך עשה:
סמיכה. דכתיבא שם וסמך אהרן וגו' וכן שירי דמים דכתיב ואת כל הדם תשפוך אל יסוד המזבח ואלו אינן מעכבין לדורות אין מעכבין כאן. לר' יוחנן אין מעכבין במלואים ולר' חנינה מעכבין הן במלואים:
אמר ר' יוחנן כל המעכב לדורות וכו'. ומפרש מה אית לך דממעט ר' יוחנן מהא דר' חנינה דאמר כל האמור בפרשה מעכב:
ואתייא. הא דר' חנינה דלא מרבינן אלא מענין הפרשה וזהו כדדריש ר' שמואל בשם ר' יונתן זה הדבר היה צריך לכתוב וכתיב וזה הדבר לרבות שאפי' קריית הפרשה של צוואה מעכבת שכך מצינו דדברים שנצטוה משה בפ' תצוה וזה הדבר אשר תעשה להם וגו' אמר לבני ישראל בהתחלת ימי מלואים כדכתיב בפ' צו ותקהל העדה וגו' ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות אלמא דלא מרבינן שארי דברים שלא הוזכרו בפרשה:
אמר רבי חנינה. מהיכן למדנו עיכובא מדכתיב שם ועשית לאהרן ולבניו ככה וככה עיכובא היא א''כ כל האמור בפרשה הוא דמעכב ולא ס''ל לרבות דברים שאינם אמורים בפרשה:
מ''ט זה וזה עשייה. כתיב בהו. בעשירית האיפה כתיב יעשה אותה ובמכנסיים ועשה להם מכנסי בד והואיל ובפ' צוואה כתיב וזה הדבר אשר תעשה מרבינן כל מידי דכתיב בהו עשייה:
ומכנסיים. בבגדי כהונה מעכבין במלואים דאע''ג דלא כתיבי לא בצואה בפ' תצוה ולא בעשייה בפ' צו מ''מ מעכבין הן:
עשירית האיפה. שהכהן הדיוט מביא ביום חינוכו וכהן גדול בכל יום והיא הנקראת חביתין:
כָּתוּב וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָֽסְע֛וּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַֽעֲקָ֖ן מֽוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַֽהֲרֹן֙. וְכִי בְמוֹסֵירָה מֵת אַֽהֲרֹן. וַהֲלֹא בְהֹר הָהַר מֵת. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּ֩עַל֩ אַֽהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן [הֹ֥ר הָהָ֛ר] עַל פִּ֥י יְי וַיָּ֣מָת שָׁ֑ם. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי הַכָּבוֹד וּבִקְשׁוּ הָכְּנַעֲנִים לְהִתְגָּרוֹת בָּם. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַֽעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ עֲרָד֙ יוֹשֵׁב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָֽאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֨חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל. מָהוּ דֶּ֖רֶךְ הָֽאֲתָרִ֑ים. כִּי מֵת 2b הַתַּייָר הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה תָר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. וּבָאוּ וְנִתְגָּרוּ בָם. וּבִקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל לַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם וְנָֽסְעוּ לַאֲחוֹרֵיהֶן שֶׁמוֹנֶה מַסָּעוֹת. וְרָץ אַחֲרָיו שְִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי וְהָרַג מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנֶה מִשְׁפָּחוֹת. אַף הֵם הָֽרְגוּ מִמֶּנּוּ אַרְבַּע. לָֽעַמְרָמִי֙ לַיִּצְהָרִ֔י לַֽחֶבְרוֹנִ֖י לָֽעָזִּֽיאֵלִֽי׃. אֵימָתַי חָֽזְרוּ. בִּימֵי דָוִד. הָדָא הוּא דִכְתִיב יִֽפְרַח בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד בְּלִ֥י יָרֵֽחַ. אָֽמְרוּ. מִי גָרַם לָנוּ לַדָּמִים הַלָּלוּ. אָֽמְרוּ. עַל שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ חֶסֶד עִם אוֹתוֹ הַצַּדִּיק. וְיָֽשְׁבוּ וְקָֽשְׁרוּ הֶסְפֵּידוֹ וְגָֽמְלוּ לַצַּדִּיק חֶסֶד. וְהֶעֱלָה עֲלֵיהֶן הַמָּקוֹם כְּאִילּוּ מֵת שָׁם וְנִקְבַּר שָׁם וְגָֽמְלוּ לַצַּדִּיק חֶסֶד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתיב ובני ישראל נסעו וגו'. גרסי' להא בסוף פ''ק דסוטה עד ונקבר שם שגמלו לצדיק חסד וע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source