אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין שֶׁשְּׁחָטָן לִזְרוֹק אֶת דָּמָן לְמָחָר פִּיגֵּל. לְהַקְטִיר אֵימוֹרִין לְמָחָר פִּיגֵּל. לִשְׂרוֹף אֶת בְּשָׂרוֹ לְמָחָר לֹא פִיגֵּל. שֶׁלֹּא חִישֵּׁב לֹא לַאֲכִילַת אָדָם וְלֹא לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לשרוף את בשרן למחר לא פיגל וכו'. דבעינן עד שיחשוב לאכול דבר שדרכו לאכול לאכילת אדם או אכילת מזבח או להקטיר דבר שדרכו להקטיר וכדתנינן בפ''ג דזבחים:
רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין מָהוּ שֶׁיְּטַמּוּ בְגָדִים בְּלֹא הֶכְשֵׁר בְלֹא טוֹמְאָה מִפְּהֵי שֶׁסּוֹפָן לִטַּמּוֹת טוּמְאָה חֲמוּרָה. הָתִיב שְׁמוּאֵל קַפּוֹדָקִיָּא. מֵעַתָּה יְטַמּוּ אֶת אֵימוֹרֵיהֶן. אֶלָּא כְשֶׁפִּירְשׁוּ. וַאֲפִילוּ תֵימַר. לֹא פִירְשׁוּ. כְּהָדָא. אֵין מֵי חַטָּאת מְטַמִּין דָּבָר לַחְזֹר וְלִטַּמּוֹת מִמֶּנּוּ. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. הֲרֵי נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר הֲרֵי הוּא מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין בְּלֹא הֶכְשֵׁר בְלֹא טוֹמְאָה מִפְּהֵי 36a שֶׁסּוֹפָן לְיטַּמּוֹת טוּמְאָה חֲמוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר אֵין לָהּ מְחִיצָה. אֵילּוּ יֵשׁ לָהֶן מְחִיצָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר יֵשׁ לָהּ מְחִיצָה. אָדָם הוּא מְחִצָתָהּ. דְּאִי לֹא כֵן אִילּוּ הֵבִיא כֶלֶב וְהִלְבִּישׁוֹ בְגָדִים וְהֶאֱכִילוֹ נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר. שֶׁמָּא אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרוֹמִיָּא. נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר מְחִצָתָהּ בְּכָל מָקוֹם. אֵילּוּ מְחִיצָתָן חוּץ לִירוּשָׁלִַם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דאי לא כן וכו'. כלומר תדע דכך הוא שהרי אלו הביא כלב והלבישו בגדים והאכילו נבלת עוף טהור שמא אינו מטמא בגדים בבית הבליעה בתמיה כלומר שמא אינו מטמא בגדים הוא עד שתהא בבית הבליעה שלו הא ודאי לא אלא מיד הוא מטמא הבגדים שעליו ומשום דגבי אדם בלחוד הוא דאמרינן הכי דגזירת הכתוב הוא כדדרשינן אין לך טומאה אלא האמור בה ולא יאכל כתיב אכילה בבית הבליעה ומעתה מצינו דלנבלת עוף טהור יש לה ג''כ מחיצה:
א''ר אלעזר מדרומיא. אפ''ה לא דמו אהדדי דנבלת עוף טהור מחיצתה בכל מקום כלומר אין הפרש במקומות אצלה דבכל מקום שאוכלה מטמאה טומאה חמורה לטמא בגדים בבית הבליעה אבל אלו הנשרפין מחיצתן חוץ לירושלים הוא וכל זמן שלא יצאו מהעזרה להוציאן לשם אינן מטמאין טומאה חמורה והלכך נמי אין מטמאין טומאת עצמן בלא הכשר ובלא נגיעה בטומאה אחרת:
מהו שיטמו בגדים. דלא כתיב אלא והשורף אותם יכבס בגדיו והן עצמן מהו שיטמאו לדברים הנוגעין בהן ול''ג בגדים דהא מתני' היא בפ''ח דפרה שהן עצמן אינן מטמאין בגדים אלא מהו שיטמאו אוכלין בלא הכשר וכו' גרסי' וכדלקמן גבי נבלת עוף טהור אפי' בלא הכשר מים ובלא טומאה שלא נגעו בשום טומאה אחרת ומפני שסופן לטמאות טומאה חמורה להנושאן והשורפן שצריכין כיבוס בגדים ואנן קי''ל דכל שסופי לטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר דכתיב על כל זרע וגו' מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה אף כל וכו' צריך הכשר יצא את שסופו לטמא טומאה חמורה ומהו הדין בפרים ושעירין הנשרפין:
מעתה. דאמרת דיש להן טומאת עצמן אפי' לא הוכשרו ואפי' לא נגעו בשום טומאה הואיל וסופן לטמא טומאה חמורה א''כ יטמאו את אמורין שלהן והיכי משכחת לה שיקרבו האימורין הרי נטמאו מחמתן:
אלא. משכחת לה בשפירשו האימורין מהן קודם שהגיע זמנן לצאת והיינו קודם שנזרק דמן דאכתי לא חלה עליהן טומאה וכלומר דהשתא אין כאן ראיה מהאימורין:
ואפי' תימר לא פירשו. והדר דחי לה איהו גופיה דאפי' לא פירשו מקודם לא נטמאו האימורין מחמתן ואעפ''י שחלה עליהן טומאה וכהדא ששנינן במי חטאת שאין מטמאין דבר לחזור וליטמאות ממנו והיינו אם נפסלו כדתנן בפ''ט דפרה מי חטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומה וכו' ודוקא לתרומה ומשום שאינה אלא מדרבנן דמדאורייתא אין מי חטאת מטמאין אלא בראויין להזייה וה''ה הני נמי דמכיון שהן פסולין לפי שעומדין להשרף אין להן טומאת עצמן לטמא אחרים ואין מטמאין לא האימורין ולא בגדים שנגעו בהן ואעפ''י שסופן לטמא טומאה חמורה מ''מ מקודם שיצאו מחומת העזרה אין להן טומאה לטמא דבר אחר:
התיב ר' ירמיה. על הא דשמואל קפודקיא דדעתיה שאין להן טומאת עצמן ואע''פ שסופן לטמא חמורה והרי נבלת עוף טהור דמטמא טומאת אוכלין אם חישב עליה לאכילה והרי היא כאוכל ראשון לטומאה ובלא הכשר ואפי' בלא נגיעה בטומאה אחרת ומפני שסופה לטמא טומאה חמורה לטמא האדם והבגדים בבית הבליעה וכדתנינן בריש פ''ק דטהרות והשתא מאי שנא נבלת עוף טהור ומאי שנא פרים ושעירים הנשרפין:
אמר ר' יוסה. שאני נבלת עוף טהור שאין לה מחיצה כלומר שאין לה זמן מחיצה דנימא אינה מטמאה טומאה חמורה זו עד שתגיע למחיצה זו אבל אלו פרים ושעירים הנשרפין יש להן מחיצה שאינן מטמאין טומאה חמורה עד שיצאו לחוץ למחיצה וא''כ לאו חמירי נינהו כנבלת עוף טהור ולא דמיין אהדדי:
אמר ר' מנא. לר' יוסה הרי נבלת עוף טהור ג''כ יש לה מחיצה שהאדם האוכלה הוא מחיצתה שכל זמן שהיא אינה בבית הבליעה שלו אינה מטמאה בגדים ואם בלעה וירדה להבטן שוב אין לה טומאה חמורה וכן כשהיא בתוך פיו עד שיבלענה טהור וכדתנן בפ''ה דזבים וכדילפינן מדכתיב לא יאכל לטמאה בה:
רִבִּי שַׁמַּיי בָעֵי. אָֽבְדוּ הָאֵימוֹרִין. מָהוּ לִזְרוֹק אֶת הַדָּם עַל הַבָּשָׂר. וְלָא שְׁמִיעַ דַּאֲמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שֶׁלֹּא חִישֵּׁב לֹא לַאֲכִילַת אָדָם וְלֹא לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ. תַּנָּא רִבִּי זַכַּיי. [זָר] שֶׁשָּׂרַף מְטַמֵּא בְגָדִים. לֹא צוֹרְכָה דְלֹא מָהוּ שֶׁיְּהוּ כְשֵׁירִים בַּלַּיְלָה. קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן כְּשֵׁירִין בְּזָר כְּשֵׁירִין בַלַּיְלָה. אֵילּוּ שֶׁהֵן כְּשֵׁירִין בְּזָר אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ כְשֵׁירִים בַּלַּיְלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זר ששרף. פרים ושעירין מטמא בגדים לפי ששריפתן כשרה בזר. לא צורכה וכו'. לא קא מיבעיא לן אלא מהו שיהא שריפתן כשרה בלילה וקאמר ק''ו הוא וכו' שהרי הקטר חלבים ואימורים כשרים בלילה הן:
ולא שמיע וכו'. מאי תיבעי ליה וכי לא שמיע לו מה דא''ר אלעזר גבי פיגול דלא כלום מפני שלא חישב וכו' וא''כ ה''ה באבדו אימוריהן נמי דאין מקטירין אותן אלא להתיר הבשר באכילה ובעלמא אם אבדו זורק הדם להתיר הבשר באכילה אבל הכא אינו אלא לשריפה מחוץ למחנה:
מהו לזרוק את הדם על הבשר. שלהן שיהו כמצותן ולשרפן בבית הדשן:
אבדו האימורין. שלהן קודם לזריקה:
וְהַשּׂוֹרֵף. לֹא הַמַּצִית אֶת הָאוֹר וְלֹא הַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה. אֵי זֶהוּ [הַשּׂוֹרֵף. זָהוּ] הַמְסַייֵעַ בִּשְׁעַת הַשְּׂרֵיפָה. [אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. מְסַייֵעַ בִּשְׁעַת שְׂרֵיפָה] מְטַמֵּא בְגָדִים. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. הַמְהַפֵּךְ בִּכְזַיִת מְטַמֵּא בְגָדִים. לֹא צוֹרְכָה אֶלָּא הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וּבְיָדוֹ קוֹרָה וּמְהַפֵּךְ בִּכְזַיִת [מָהוּ]. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְהוֹצִיא וְשָׂרַף. מַה הַמּוֹצִיא עַד שֶׁיּוֹצִיא לַחוּץ. אַף הַשּׂוֹרֵף עַד שֶׁיִּשְׂרוֹף בַּחוּץ. תַּמָּן אָמַר לִזְקִיָּה. וְטָמֵ֥א עַד הָעָֽרֶב׃ לְרַבּוֹת אֶת הַשּׂוֹרֵף. אוֹף הָכָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן אמר חזקיה וכו'. כלומר דאפילו הכי קא מיבעיא לן אם מסייע מרחוק מי הוי כמסייע בשריפה ומשום דתמן גבי פרה דכתיב והשורף אותה יכבס בגדיו וגו' וטמא עד הערב ומה ת''ל וכי לא שמענו דהטעון טבילה טמא הוא עד הערב אלא לרבות השורף כלומר כל שהוא שורף ואפי' מסייע מרחוק בכלל השורף הוא וטעון כבוס בגדים ורחץ במים וטמא עד הערב והשתא אפשר אוף הכא בפרים ושעירים הנשרפים כן הוא דילפינן מוהשורף דנאמר בפרה:
נישמעינה מן הדא וכו'. דבפר כהן משיח כתיב והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה וגו' ושרף אותו על עצים באש וכן בפר העדה כתיבו בחד קרא והוציא ושרף מקיש ושרף לוהוציא וכו':
לא צורכה וכו'. לא קא מיבעיא לן אלא אם היה עומד בפנים מחומת ירושלים ובידו קורה ארוכה ומהפך בשריפתן בכזית מהו מי נימא דבעינן עד שיסייע בשעת שריפה ובמקום השריפה:
הדא אמרה וכו'. כלומר הא דאמרינן מסייע בשעת שריפה היינו בשעת שריפה ממש ובמקום השריפה וכדלקמן דר' אמי וכו' אמר המהפך בכזית מבשרן ושרפו מטמא בגדים דהיינו מסייע בשעת שריפה ומכיון דמהפך בשיעור כזית דבכל מקום השיעור הוא בכזית נקרא מסייע והא פשיטא לן:
המסייע בשעת שריפה. שמחתה הגחלים והאש לשורפן:
והשורף וכו'. ברייתא היא בת''כ:
משנה: אָֽמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וּמִנַּיִין הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. דִּידַכָאוֹת הָיוּ עוֹשִׂין וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם שְׁלֹשֶׁת מִלִּין מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חוֹרוֹן. 36b הוֹלְכִין מִיל וְחוֹזְרִין מִיל וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין שֶׁנֶּאֱמַר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונותנו לראש הכנסת. הוא שעל פיו נחתכין כל צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע ומי העובר לפני התיבה והוא נותנו לסגן וכו' וכל כך למה משום כבודו דכהן גדול להראות חשיבותו שיש שררות הרבה למטה ממנו:
וכהן גדול עומד ומקבל. מכלל דמקודם יושב הוה ונמצינו למדין שבעזרת נשים היה קורא דאי בעזרת ישראל אסור לישב שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כדכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה':
וקורא אחרי מות. עד סוף הענין ואך בעשור שבפרשת אמור לפי שהוא בענין אחד וסמוך ומותר לדלג בתורה אם הוא בענין אחד וקרוב בכדי שלא יפסוק המתורגמן אבל אם קודם שיגלול הס''ת עד מקום הדילוג יפסיק המתורגמן לתרגם הפסוק שקרא הקורא אסור לדלג ולגלול לפי שנמצאו הצבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הצבור וכן אם אפי' קרוב הוא בכדי שלא יפסוק המתורגמן אלא שהוא מענין אחר אסור לגלול לפי שבתורה אין מדלגין מענין לענין שדברי תורה הן אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח לו להתבונן:
וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי וכו'. כדי שלא להוציא לעז על הס''ת כשרואין אותו אח''כ שקורא לפרשה השלישית על פה ויהיו סבורים שס''ת זו חסר אותה פרשה:
ובעשור שבחומש הפקודים. בפ' פנחס שהוא בספר במדבר ונקרא חומש הפקודים שכתוב בו מניינן של ישראל:
קורא על פה. שאותה פרשה רחוקה היא מפרשת אחרי מות ואך בעשור יותר מכדי הפסקת המתורגמן לפיכך אינו יכול לגלול הס''ת עד לשם כדאמרן מפני כבוד הצבור וס''ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא כשרואין שאדם אחד קורא בשני ספרים:
ומברך עליה שמונה ברכות. אברכות של אחריה קאי לפי שמברך בתתלה על התורה לפניה ולאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת ומוסיף עוד שבע ברכות לאחריה כדחשיב ואזיל:
ועל העבודה. רצה ומסיים שאותך לבדך וגו' ועל ההודיה מודים ומסיים הטוב וכו' ועל מחילת העון סלח לנו ומסיים מוחל עונות וכו' ועל המקדש ועל ישראל וכו' כדקאמר בגמרא:
הרואה כ''ג שהוא קורא וכו' לא מפני שאינו רשאי. דמהו דתימא הרואה עבודה אחת אינו רשאי להניחה כדי לילך לראות עבודה אחרת דראיית העבודה מצוה היא משום ברוב עם הדרת מלך ואין מעבירין על המצות קמ''ל דמכיון שהוא אינו עסוק בה לאו עבורי מצוה היא:
והולכין מיל. כדאמרינן לעיל יקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה והוא מיל וחוזרין מיל וכששוהין אח''כ כדי הילוך מיל יודעין שכבר הגיע השעיר לבית חורון שהוא ראש המדבר ואין הלכה כר' יהודה:
אמרו לו לכ''ג הגיע שעיר למדבר. לפי שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר דכתיב ושלח את השעיר במדבר ואח''כ ובא אהרן אל אוהל מועד וגו' ואפי' קריאת הפרשה שאינה עבודה לא היתה אלא אחר שהגיע השעיר למדבר:
דירכאות היו עושין. שורות שורות של אבנים זו ע''ג זו מלשון דריכה הוא שעליהן דורכין השומרים שעומדים עליהם ומניפין בסודרין כדי שידעו שהגיע שעיר למדבר:
א''ר יהודה וכו' ועד בית חורון. שהוא ראש המדבר וס''ל שמשהגיע השעיר לראש המדבר נעשית מצותו ואעפ''י שלא הגיע למקום הצוק:
חזן הכנסת. הוא השמש בצרכי צבור:
לשון של זהורית היה קשור בפתחו של היכל. ואידך ס''ל מכיון שזה לא היה סימן קבוע שהרי אח''כ התקינו שיקשור חציו בסלע וכו' כדאמרי' בהלכה דלעיל לפיכך היו צריכין לסימן אחר:
מתני' בא לו כהן גדול לקרות. פרשת היום כדיליף בגמרא מקרא דקריאת הפרשה מצוה היא:
אם רוצה לקרות בבגדי בוץ. שעובד בהם עבודת היום קורא ואע''פ שקריאת הפרשה אינה עבודה לפי שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן במקדש אפי' שלא בשעת עבודה:
ואם לאו. קורא באיסטלית לבן משלו דמיהת מצוה בבגדי לבן ואפי' אינם בגדי כהונה כדאמר בגמ' ששירי עבודה ג''כ בבגדי לבן:
הלכה: מָהוּ דִּידַכָיוֹת. קָבְּלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מנין לקריאת הפרשה. שהיא מצוה:
ויעש. כתיב בפרשת המלואים ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה מה ת''ל אשר צוה הלא כבר נאמר לעיל מיניה כי כן צוויתי אלא מכאן לרבות שנצטוה גם לקריאת הפרשה וילפינן כ''ג ביה''כ ממלואים:
מהו דידביות. דתנינן במתני' ודידביות היו עושין:
קבלן. מלשון מקרא הוא כדכתיב ביחזקאל כ''ו ומתי קבלו יתן בחומותיך והוא כמו שעושין דיק ומצבה נגד החומה ונותנין עליה כלי משחיתים להשחית החומה ולשברה וה''נ במתני' מצבת גדולה עשו שעליה עומדים השומרים ומניפין בסודרין:
הדרן עלך שני שעירי
משנה: בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אִם רוֹצֶה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא וְאִם לָאו בְאִיסְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְעוֹמֵד וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמַּשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָייָה וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל שְׁאָר הַתְּפִילָּה׃ הָרוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא קוֹרֵא אֵינוֹ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים הָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין אֵינ֖וֹ רוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי אֶלָּא שֶׁהָֽיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן הָֽיְתָה נַעֲשִׂית כְּאֶחָת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונותנו לראש הכנסת. הוא שעל פיו נחתכין כל צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע ומי העובר לפני התיבה והוא נותנו לסגן וכו' וכל כך למה משום כבודו דכהן גדול להראות חשיבותו שיש שררות הרבה למטה ממנו:
וכהן גדול עומד ומקבל. מכלל דמקודם יושב הוה ונמצינו למדין שבעזרת נשים היה קורא דאי בעזרת ישראל אסור לישב שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כדכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה':
וקורא אחרי מות. עד סוף הענין ואך בעשור שבפרשת אמור לפי שהוא בענין אחד וסמוך ומותר לדלג בתורה אם הוא בענין אחד וקרוב בכדי שלא יפסוק המתורגמן אבל אם קודם שיגלול הס''ת עד מקום הדילוג יפסיק המתורגמן לתרגם הפסוק שקרא הקורא אסור לדלג ולגלול לפי שנמצאו הצבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הצבור וכן אם אפי' קרוב הוא בכדי שלא יפסוק המתורגמן אלא שהוא מענין אחר אסור לגלול לפי שבתורה אין מדלגין מענין לענין שדברי תורה הן אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח לו להתבונן:
וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי וכו'. כדי שלא להוציא לעז על הס''ת כשרואין אותו אח''כ שקורא לפרשה השלישית על פה ויהיו סבורים שס''ת זו חסר אותה פרשה:
ובעשור שבחומש הפקודים. בפ' פנחס שהוא בספר במדבר ונקרא חומש הפקודים שכתוב בו מניינן של ישראל:
קורא על פה. שאותה פרשה רחוקה היא מפרשת אחרי מות ואך בעשור יותר מכדי הפסקת המתורגמן לפיכך אינו יכול לגלול הס''ת עד לשם כדאמרן מפני כבוד הצבור וס''ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא כשרואין שאדם אחד קורא בשני ספרים:
ומברך עליה שמונה ברכות. אברכות של אחריה קאי לפי שמברך בתתלה על התורה לפניה ולאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת ומוסיף עוד שבע ברכות לאחריה כדחשיב ואזיל:
ועל העבודה. רצה ומסיים שאותך לבדך וגו' ועל ההודיה מודים ומסיים הטוב וכו' ועל מחילת העון סלח לנו ומסיים מוחל עונות וכו' ועל המקדש ועל ישראל וכו' כדקאמר בגמרא:
הרואה כ''ג שהוא קורא וכו' לא מפני שאינו רשאי. דמהו דתימא הרואה עבודה אחת אינו רשאי להניחה כדי לילך לראות עבודה אחרת דראיית העבודה מצוה היא משום ברוב עם הדרת מלך ואין מעבירין על המצות קמ''ל דמכיון שהוא אינו עסוק בה לאו עבורי מצוה היא:
והולכין מיל. כדאמרינן לעיל יקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה והוא מיל וחוזרין מיל וכששוהין אח''כ כדי הילוך מיל יודעין שכבר הגיע השעיר לבית חורון שהוא ראש המדבר ואין הלכה כר' יהודה:
אמרו לו לכ''ג הגיע שעיר למדבר. לפי שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר דכתיב ושלח את השעיר במדבר ואח''כ ובא אהרן אל אוהל מועד וגו' ואפי' קריאת הפרשה שאינה עבודה לא היתה אלא אחר שהגיע השעיר למדבר:
דירכאות היו עושין. שורות שורות של אבנים זו ע''ג זו מלשון דריכה הוא שעליהן דורכין השומרים שעומדים עליהם ומניפין בסודרין כדי שידעו שהגיע שעיר למדבר:
א''ר יהודה וכו' ועד בית חורון. שהוא ראש המדבר וס''ל שמשהגיע השעיר לראש המדבר נעשית מצותו ואעפ''י שלא הגיע למקום הצוק:
חזן הכנסת. הוא השמש בצרכי צבור:
לשון של זהורית היה קשור בפתחו של היכל. ואידך ס''ל מכיון שזה לא היה סימן קבוע שהרי אח''כ התקינו שיקשור חציו בסלע וכו' כדאמרי' בהלכה דלעיל לפיכך היו צריכין לסימן אחר:
מתני' בא לו כהן גדול לקרות. פרשת היום כדיליף בגמרא מקרא דקריאת הפרשה מצוה היא:
אם רוצה לקרות בבגדי בוץ. שעובד בהם עבודת היום קורא ואע''פ שקריאת הפרשה אינה עבודה לפי שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן במקדש אפי' שלא בשעת עבודה:
ואם לאו. קורא באיסטלית לבן משלו דמיהת מצוה בבגדי לבן ואפי' אינם בגדי כהונה כדאמר בגמ' ששירי עבודה ג''כ בבגדי לבן:
הלכה: בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל כול'. מְנַיִין לִקְרִיאַת הַפָּרָשָׁה. רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. וַיַּ֕עַשׂ מַה תַלְמוּד לוֹמַר כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְי אֶת מֹשֶֽׁה׃ מִיכָּן לִקְרִיאַת הַפָּרָשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מנין לקריאת הפרשה. שהיא מצוה:
ויעש. כתיב בפרשת המלואים ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה מה ת''ל אשר צוה הלא כבר נאמר לעיל מיניה כי כן צוויתי אלא מכאן לרבות שנצטוה גם לקריאת הפרשה וילפינן כ''ג ביה''כ ממלואים:
מהו דידביות. דתנינן במתני' ודידביות היו עושין:
קבלן. מלשון מקרא הוא כדכתיב ביחזקאל כ''ו ומתי קבלו יתן בחומותיך והוא כמו שעושין דיק ומצבה נגד החומה ונותנין עליה כלי משחיתים להשחית החומה ולשברה וה''נ במתני' מצבת גדולה עשו שעליה עומדים השומרים ומניפין בסודרין:
הדרן עלך שני שעירי
רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת עוֹבְדִין בְּבִגְדֵי לָבָן. אָמַר רִבִּי מַתָּנָא. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. וְאִם לָאו בְאִיסְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. לָמָּה. שֶׁהֵן בָּחוּץ. הֲרֵי שְׁחִיטָה הֲרֵי אֵינָהּ אֶלָּא בַחוּץ. וְהוּא עוֹבְדָה בְבִגְדֵי זָהָב. רִבִּי יַסָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רָצָה עוֹבְדָהּ בְּבִגְדֵי זָהָב. רָצָה עוֹבְדָהּ בְּבִגְדֵי לָבָן. מָצִינוּ שְׁחִיטָה. רָצָה עוֹבְדָהּ בְּבִגְדֵי זָהָב. רָצָה עוֹבְדָהּ בְּבִגְדֵי לָבָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שירי עבודות. אע''פ שאינו עבודות ממש ואין מעכבין אלא כשירי עבודות שאינן אלא למצוה אפ''ה עובדן בבגדי לבן:
מתניתא אמרה כן וכו'. דמשמע דקפדינן על לבן וכלומר למעוטי שאינו עובדה בבגדי זהב וקריאת הפרשה אינה אלא כשירי עבודה:
למה. אינו עובדן בבגדי זהב לשירי העבודות:
שהן בחוץ. וקס''ד דה''ק לא ניתן היום לעבוד בבגדי זהב לדבר שאינו עבודה והוא בחוץ והלכך פריך הרי שחיטה דלאו עבודה היא ואינה אלא בחוץ בעזרה והוא עובדה בבגדי זהב היום שהרי שחט את התמיד בבגדי זהב:
רצה עובדה וכו'. דבאמת אם רצה עובדה בבגדי לבן ועל זה מתמה וכי מצינו לשחיטה רצה וכו' והלא שחיטת התמיד לא היתה אלא בבגדי זהב ושחיטת פרו והשעיר לא היו אלא בבגדי לבן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source