וּבָ֤א אַֽהֲרֹן֙ אֶל אוֹהֶל מוֹעֵ֔ד. מֵאֵיכָן בָּא. מִקְּרִיַית הַפָּרָשָׁה. וּלְהֵיכָן הוּא הוֹלֵךְ. לְהוֹצִיא כַף וּמַחְתָּה. כָּתוּב וְיָצָ֗א וְעָשָׂ֤ה אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת עוֹלַת הָעָ֔ם. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּהוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה שֶׁהוּא לְאַחַר תָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה. כָּל הַפָּרָשָׁה כְתוּבָה עַל סֵדֶר חוּץ מִזּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. עוֹד הִיא אֲמוּרָה עַל סֵדֶר. וּבָ֤א אַֽהֲרֹן֙ אֶל אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד. מֵאֵיכָן בָּא. מִקִּידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֵׁהָיָה בְיָדוֹ. וּלְאַיִין הוּא הוֹלֵךְ. לְקִידּוּשׁ הָאַחֲרוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין. חוּץ מִקִּידּוּשׁ הָאַחֲרוֹן. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וּבָ֤א. וְיָצָ֗א וּפָשַׁט֙ אֶת בִּגְדֵ֣י הַבָּ֔ד. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר. אֲשֶׁ֥ר לָבַ֖שׁ. וְכִי עָלַת עַל דַּעְתֵּינוּ כְּלוּם הוּא פוֹשֵׁט אֶלָּא מַה שֶׁהוּא לוֹבֵשׁ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁ֥ר לָבַ֖שׁ. הִקִּישׁ פְּשִׁיטָה לִלְבִישְׁה. מַה לִבִישָׁה בְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. אַף פְּשִׁיטָה בְקִידּוּשׁ יָדַיִים וְרַגְלַיִים. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. יֵשׁ לָךְ עֲבוֹדָה אֲחֶרֶת שֶׁהוּא עוֹבְדָהּ בְּבִגְדֵי לָבָן. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ הוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּהוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה שֶׁהוּא לְאַחַר תָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכל מודים וכו'. כדלעיל:
א''ר אלעזר וכו'. כלומר וג''כ הדבר הזה מלמדנו המקרא הזה דכתיב ובא אהרן וגו' יפשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקודש והאי בבואו וגו' מיותר הוא אלא ללמד יש לך עוד עבודה אחרת היום שהוא עובד בבגדי לבן בבואו אל הקודש ואיזו זו הוצאת כף ומחתה מלפני ולפנים והשתא שפיר דריש לעיל מאיכן הוא בא ולהיכן הוא הולך להוציא כף ומחתה לפי שבפסוק הזה מרומז זה:
א''ל שנייא היא וכו'. כלומר שאני הוא זה שאתה רוצה לומר שאין קידוש לפשיטה לפי שזה למדנו מדכתיב ובא ופשט וגו' אשר לבש וכי עלת על דעתינו וכו' אלא להקיש וכו' ויצא הכתוב כאן ט''ס הוא:
אמר ר' מנא קומי ר' יוסה לית אנן אמרין חוץ מקידוש האחרון. כלומר מנא לך למידרש הכי וללמד על קידוש השני כשפושט ומחליף הבגדים מעבודה אימא לך איפכא דהכתוב הזה ושלאחריו מלמדנו שא''צ קידוש האחרון והוא קידוש השני כשפושט שהרי כתוב כאן ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד וגו' ולא הוזכר כאן רחיצה וקידוש ובפסוק של אחריו נאמר ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ואין ללמד מפסוקים האלו אלא רחיצה וקידוש כשלובש הבגדים ומחלף מעבודה לעבודה ומנין לך קידוש האחרון בשעת פשיטת הבגדים:
ובא אהרן אל אוהל מועד מאיכן בא מקידוש הראשון שהיה בידו וכו'. כלומר שהכתוב הזה מלמדנו עם האמור לאחריו ורחץ את בשרו במים וגו' שהוא טובל ומקדש ידיו ורגליו מחילוף עבודה לעבודה ומרמז לנו שהוא בא מקידוש הראשון שהיה בידו כשלבש לצורך העבודה והולך לקידוש האחרון לקידוש הפשיט' כשהוא פושט ומחלף הבגדים מעבודה לעבודה ואין כאן קפידא מה שכתוב אח''כ ויצא ועשה את עולתו וגו' וזה היה קודם לפי שהכתוב הוה ובא אהרן וגו' אין מלמדנו כאן לסדר העבודה אלא ללמד ולרמז על סוף העבודות כולן שיהא בקודש כמו בתחלת עבודה:
א''ר יוסה. זהו סתם ר' יוסי אמורא. עוד היא אמורה על הסדר כלומר אעפ''כ יש לנו ג''כ לפרש שאמורה על הסדר:
כל הפרשה כתובה על הסדר חוץ מזו. באמת דבכל הפרשה האמורה על הסדר עבודות אין כאן אלא הפסוק הזה שלא על הסדר הוא אלא אחר כך הוא צריך שיהא כתוב אחר גמר עבודות הקודמים ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אחר שהוציא כף ומחתה וקרא דויצא ועשה את עולתו וגומר צריך שיהא כתוב מקודם:
ופריך הא כתיב בתריה ולבש את בגדיו והן בגדי זהב ויצא ועשה את עולתו וגו' ואת אמר הכין. בתמיה שאין זה על סדר המקרא:
ולא כן וכו'. כלומר ועוד הא לא כן אמר ר' יוחנן לקמן דהכל מודים שהוצאת כף ומחתה אחר תמיד של בין הערבים היא והיאך אתה מסדר להוצאת כף ומחתה שהוא עכשיו:
ובא אהרן אל אהל מועד. ודריש מהיכן הוא בא מקריאת הפרשה שהיתה בעזרה ולהיכן הוא הולך אח''כ להוציא כף ומחתה שהניחם לפני ולפנים:
פַּר וָאַיִל וְשִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים הָיוּ קְרֵיבִין עִם תָּמִיד שֶׁלְשַׁחַר. וְהַשְּׁאָר הָיוּ קְרֵיבִין עִם תָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם. רִבִּי שִׁמעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. טַעֲמָא דָהֵן תַּנָּייָא. כְּדֵי לִסְמוֹךְ 37b חַטָּאת לַחַטָּאת וְעוֹלָה לָעוֹלָה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. הַפָּר וְהָאַיִל וְאֵילוֹ וְאֵיל הָעָם וְשִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים הָיוּ קְרֵיבִין עִם תָּמִיד שֶׁלְשַׁחַר. וְהַשְּׁאָר הָיוּ קְרֵיבִין עִם תָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם. וְהָדֵין תַּנָּייָא. תּוֹלֶה עֲבוֹדוֹת. מַה טַעֲם. וְיָצָ֗א וְעָשָׂ֤ה אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת עוֹלַת הָעָ֔ם. כָּאָמוּר בָּעִנְייָן. מָה אָמוּר בָּעִנְייָן. אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה וְשֲׂעִיר מַה טַעַם. מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפּוּרִים. כְּבָר קָֽדְמָה חַטַּאת הַכִּפּוּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פר ואיל וכו'. לדברי ר''ע מפרש וכר''ע דתוספתא פ''ג דגריס התם ר''ע אומר פר העולה ושבעת כבשים. שהן מוספין של היום האמורים בחומש הפקודים וכתיב ובעשור לחודש השביעי הזה וגומר והקרבתם עולה לה' פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה וגו' והן עולות ואילו היו קרבין עם תמיד של שחר:
והשאר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים. כדמסיים ר''ע שם ואח''כ פר ושעיר הנעשה בפנים ואח''כ שעיר הנעשה בחוץ ועולת התמיד ומנחתה ונסכה ואח''כ אילו ואיל העם:
טעמא דהן תניא. דנהי דטעמא דמוספין אחר תמיד של שחר מפרש שם דכתיב מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד א''כ סמוכין הן נעשין וכן מה שקדם שעיר הנעשה בפנים לשעיר הנעשה בחוץ משום דכתיב בשעיר הנעשה בחוץ מלבד חטאת הכפורים אלמא דשעיר שבפנים ברישא ופר ושעיר שבפנים נמי הואיל ומתנותיהן שוין נעשין כאחת אלא מה דמסדר עולת התמיד של בין הערבים ואחר כך אילו ואיל העם מה טעמא:
ואית דבעי מימר. לר''ע שכך היו קריבין הפר והאיל של מוספי היום ואילו ואיל העם ושבעת כבשים של חומש הפקודים הן היו קריבין אחר תמיד של שחר והשאר החטאות של עבודת היום קריבין אח''כ עם תמיד של בין הערבים:
והדין תניא תולה עבודות מה טעמא. להך תנא שתולה עבודות סמוכות זו לזו ואינו סומך עולה לעולה בתמיד של בין הערבים שהרי אומר אילו ואיל העם היו קריבין בתוך המוספין ואחר תמיד של שחר א''כ היו החטאות של עבודות היום עם התמיד של בין הערבים אחריהן סמוכין ואין כאן עולות סמוכים בתמיד הזה כמו שהן סמוכין בתמיד של שחר ומה טעמא:
ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. כתיב ודריש הך תנא להאי קרא שהוא מרמז כאמור בענין וכלומר שהוא בראש הפרשה ומה אמר בענין ראש הפרשה אילו ואיל העם כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה וגו' ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה והפר והשעיר שהן חטאות אי אפשר להקריבן קודם האילים לפי שצריך שיהא החטאות סמוכין והן השעיר שבפנים ושעיר החיצון שהן קריבין זה אחר זה כדמפרש טעמא לקמיה ולפיכך ס''ל שאילו ואיל העם שהן עולות וכתובין בריש הפרשה קריבין הן בתוך עולות המוספין של היום ואחר תמיד של שחר:
אמר ר' בון בר חייה ושעיר מה טעמא. מה ראו לומר שאח''כ שעיר הנעשה בפנים ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ דזה כ''ע שוין הן ומ''ט משום דכתיב גבי שעיר הנעשה בחוץ מלבד חטאת הכפורים. כצ''ל. משמע שכבר קדמה לו חטאת הכפורים והוא שעיר הנעשה בפנים. ומדם חטאת הכפורים הכתוב בספרי הדפוס ט''ס הוא דלא שייך כאן שאין המקרא הזה הכתוב בפ' תצוה מלמדנו על סדר העבודות כלום:
כדי לסמוך חטאת לחטאת ועולה לעולה. כלומר כשם ששעיר שבחוץ שהוא חטאת אתה סומכו לפר ושעיר שהן חטאות שבפנים כך אתה סומך אילו ואיל העם שהן עולות לעולת תמיד של בין הערבים:
וְלַמָּה בְבִגְדֵי לָבָן. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כְּשֵׁירוּת שֶׁל מַעֲלָן כָּךְ שֵׁירוּת שֶׁל מַטָּן. מַה לְמַעֲלָן אִישׁ אֶחָ֤ד בְּתוֹכָם֙ לָבוּשׁ בַּדִּ֔ים. אַף לְמַטָּן כְּתוֹנֶת בַּ֨ד קוֹדֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כשירות. של מלאכים למעלה כדכתיב ואיש אחד בתוכם לבוש בגדים וכן הוא בשירות שלמטה לפני ולפנים. ובבגדי כהונה לבן דכתיב כתונת בד קודש ילבש וא''א ללבוש שאר בגדים ואפי' לבן:
גמ' ולמה בבגדי לבן. להוצאת כף ומחתה נהי שאין יכול להכנס לפני ולפנים בבגדי זהב כדמפרש טעמא בהלכה דלקמן מכל מקום למה בלבן של בגדי כהונה הלא אינה עבודה והיה יכול ללבוש בגדים של חול וכמו בקריאת הפרשה שאינה עבודה:
משנה: כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵלִים וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה. בִּכְתֹנֶת וּמִכְנְסַיִים מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וָצִיץ. בְּאֵלוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוֹמִּים וְאֵין נִשְׁאָלִין בָּהֶן לְהֶדְיוֹט אֶלָּא לַמֶּלֶךְ וּלְבֵית דִּין וּלְמִי שֶׁצּוֹרֶךְ הַצִּיבּור בּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא למלך. וכו' דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה המלך וכל בני ישראל אתו זה מי שכל בני ישראל אתו לצאת אחריו למלחמה והוא המשוח מלחמה ולמי שהצבור צריך בו דכתיב וכל העדה ואלו סנהדרי גדולה:
באלו נשאלין באורים ותומים. כהן הנשאל באורים צריך ללבוש שמונה בגדים וכיצד שואלין הכהן עומד ופניו לפני הארון והשואל עומד מאחריו ופניו לאחורי הכהן ואומר השואל אעלה או לא אעלה ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא שואל בקול נמוך כמו שמתפלל בינו לבין עצמו ומיד רוח הקודש לובש את הכהן ומביט בחושן במראה הנבואה להאותיות הבולטות כנגד פניו עלה או לא תעלה לפי שהיו כתובים על החושן שמות של י''ב שבטים ואברהם יצחק ויעקב ותיבות שבטי יה ונמצא כל האלפא ביתא והכהן משיבו ואומר לו כפי שהוא מביט בהאותיות הבולטות:
במצנפת. לא נאמר בכתוב מצנפת בבגדי כהן הדיוט אלא מגבעות ובבגדי אהרן נאמר מצנפת ובל' מקרא קורא לשל כ''ג מצנפת לפי שצונף בה סביב סביב על ראשו וכהן הדיוט צונף בה ככובע ונקרא מגבעות על שם שנראית כגביע ובלשון המשנה קורא לשניהם מצנפת:
מתני' כהן גדול משמש. בשאר ימות השנה בח' כלים:
תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. נֶאֶמְרָה כַפָּרָה בִּפְנִים וְנֶאֶמְרָה כַפָּרָה בַּחוּץ. מַה כַפָּרָה הָאֲמוּרָה בִּפְנִים בֶּן בָּקָר מְכַפֵּר עַל שׁוֹפָכֵי דָמִים. אַף כַפָּרָה אֲמוּרָה בַּחֵוּץ בֶּן בָּקָר מְכַפֵּר עַל שׁוֹפָכֵי דָמִים. כָּאן בְשׁוֹגֵג. כָּאן בְּמֵזִיד. שַׁנְייָא הִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּאן עַל חֵט יָדוּעַ. וְבָאן עַל חֵט שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונאמר כפרה בחוץ. בעגלה ערופה ונכפר להם הדם:
מה כפרה האמורה בחוץ בן בקר מכפר על שופכי דמים אף כפרה האמורה בפנים וכו'. כצ''ל. וס''ל לר''א בן יעקב דקרבנות מכפרים ג''כ על שופכי דמים והיינו בשגגה וכדמסיים כאן בשוגג הקרבנות מכפרים וכאן במזיד ולא ידיע מאן קטליה עגלה ערופה מכפרת:
שנייא היא עגלה ערופה. כלומר דדחי להיקשא דר''א בן יעקב ומקשי עלה דשאני עגלה ערופה דמכפרת בין שוגג בין מזיד שהרי אינו ידוע מאן קטליה והיך קטליה ואלו קרבנות ודאי אין מכפרין על המזיד:
אמר ר' יוסה. הכי הוא דאמרינן כאן קרבנות מכפרין על חטא ידוע שידוע הוא מי ההורג אלא שבשגגה הרג וכן משכחת לה נמי במזיד ולא אתרו ביה דלאו בר קטלא הוא וכאן בעגלה ערופה על חטא שאינו ידוע מי ההורג ובין בשוגג ובין במזיד והשתא שניהם שוין הן:
אָמַר רִבִּי סִימוֹן. כְּשֵׁם שָׁהַקָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין כָּךְ הַבְּגָדִים מְכַפְּרִין. בִּכְתוֹנֶת וּמִכְנָסַיִם מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. כְּתוֹנֶת הָֽיְתָה מְכַפֶּרֶת [לוֹבְשֵׁי כִלְאַיִם. אִית דְּבָעֵי מֵימַר.] עַל שׁוֹפְכֵי דָמִים. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת הַכֻּתּוֹנֶת בַּדָּֽם׃ מִכְנָסַיִים הָיָה מְכַפֵּר עַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר וַֽעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה. מִצְנֶפֶת הָֽיְתָה מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר וַיָּ֥שֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶ֭ת עַל רֹאשׁ֑וֹ. אַבְנֵט הָיָה מְכַפֵּר עַל [הַגַּנָּבִים. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר עַל] הָעוֹקְמָנִים. אָמַר רִבִּי לֵוִי. שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמָּה הָיָה בוֹ וְהָיָה מְעַקְּמוֹ לְכָאן וּלְכָאן. חוֹשֶׁן הָיָה מְכַפֵּר עַל מַטֵּי הַדִּין. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר וְעָשִׂ֜יתָ חוֹשֶׁן מִשְׁפָּט֙. אפוֹד הָיָה מְכַפֵּר עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר וְאֵ֥ין אֵפ֖וֹד וּתְרָפִֽים׃ מְעִיל. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין. שְׁנֵי דְבָרִים לֹא הָֽיְתָה בָהֶן כַּפָּרָה. וְקָֽבְעָה לָהֶן הַתּוֹרָה כַפָּרָה. וְאֵילּוּ הֵן. הָאוֹמֵר לְשׁוֹן הָרַע. וְהַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. הָאוֹמֵר לְשׁוֹן הָרַע לֹא הָֽיְתָה לֹו כַּפָּרָה וְקָֽבְעָה לֹו הַתּוֹרָה כַפָּרָה זוֹגֵי הַמָּעִיל. וְהָיָ֥ה עַֽל אַֽהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹל֠וֹ. יְבֹא קוֹל וְיכַפֵּר עַל קוֹל. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה לֹא הָֽיְתָה לֹו כַּפָּרָה. וְקָֽבְעָה לֹו הַתּוֹרָה כַפָּרָה מִיתַת כֹּהֶן גָּדוֹל. וְיָ֣שַׁב בָּ֗הּ עַד מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על ראשו. רמז על גסי הרוח שהולכין בגובה הראש:
על הגנבים. שגונבין דעת הבריות והלבבות והאבנט היו חוגרין כנגד אצילי ידיהן שהוא כנגד הלב:
על העוקמנים. דוברי שקר שמעקמין ומסבבים דבריהם נגד האמת ועל שם שהיו חוגרין באבנט ועקמין ומסבבין אותו לכאן ולכאן וכדאמר ר' לוי:
מעיל. מה היה מכפר כדר' סימון וכו' שמכפר על לשון הרע יבא קול ויכפר על קול:
ההורג נפש. בשגגה לא היתה לו כפרה וכו':
תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. וּלְבֵשָֽׁם׃ וּבָלוּ שָׁם. שָׁם הָיוּ גְנוּזִין. שָׁם הָיוּ מַרָקִיבִין וְלֹא הָיוּ כְשֵׁירִים לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים הַבָּא. [תַּנֵּי. רִבִּי דוֹסָא אוֹמֵר. כְּשֵׁרִים הֵם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.] תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. שְׁתֵּי תְּשׁוּבת בַדָּבָר. אַחַת בְּבִגְדֵי כֹהֵן גַּדוֹל. וְאַחַת בְּבִגְדֵי כֹהֵן הֶדְיוֹט. תַּנֵּי. לֹא נֶחְלְקוּ רִבִּי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן עַל אַבְנֵיטוֹ שֶׁלְכֹּהֶן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁהוּא שֶׁלְבּוּץ וְעַל שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל אַבְנֵיטוֹ שֶׁלְכֹּהֶן הֶדְיוֹט. שֶׁרִבִּי אוֹמֵר. יֵשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם. וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין בּוֹ כִּלְאַיִם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי. וְעָשִׂ֜יתָ לְאַֽהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה. מַה בִגְדֵי אַהֲרֹן יֵשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם. אַף בִּגְדֵי בָנָיו יֵשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה אַהֲרֹן בָּרָאוּי לוֹ. אַף בָּנָיו בָּרָאוּי לָהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועל מה נחלקו על אבנטו של כהן הדיוט. בין בשאר ימות השנה בין ביה''כ מה שלובשין לסייע לכה''ג בדברים השייכים כגון להביא לו את הפר והשעיר וכיוצא בזה שרבי אומר וכו' ולר''א בר''ש אין חלוק בין אבנטו של כהן הדיוט ובין אבנטו של כ''ג ביה''כ:
ועשית לאהרן ולבניו וגו'. משמע ששוין הן באלו בגדים שהן לו ולבניו ור''א בר''ש ס''ל מה אהרן בראוי לו אף בניו וכו' ושל כה''ג היה האבנט של כלאים בשאר ימות השנה ושל כהן הדיוט של בוץ:
תני. בברייתא דפליגי בה רבי ור''א בר''ש רבי אומר אין בין כ''ג לכהן הדיוט בבגדי ארבעה השוין אלא אבנט. ר''א בר''ש אומר אף לא אבנט ומפרש דלא נחלקו על אבנטו של כ''ג שביה''כ היה של בוץ דכתיב בגדי הבד ושל שאר ימות השנה היה של כלאים כדאמרן:
ואחת בבגדי כהן הדיוט. ועוד תשובה אחת לבגדי כהן הדיוט שאין תשמישו של כהן הדיוט אלא בקדושה קלה והיאך ישתמש בבגדים שנשתמש בהן קדושה חמורה לפני ולפנים. א''נ איפכא שתשובה הראשונה בבגדי כה''ג שנשתמש בהן קדושה חמורה והאיך ישתמש בהן כהן הדיוט קדושה קלה ותשובה שניה בבגדי כהן הדיוט שאין אבנטו של כ''ג ביה''כ כאבנטו של כהן:
שתי תשובות בדבר. אחת בבגדי כ''ג וכו'. כלומר אחת (שאין) אבנטו של כ''ג ביום הכפורים לא זהו אבנטו של כהן הדיוט שאבנט של כ''ג ביה''כ הוא של בוץ ושל כהן הדיוט של כלאים דשוין הן עם אבנטו של כ''ג בשאר ימות השנה דכתיב ביה מפורש ואת האבנט שש משזר ותכלת והיא כלאים:
ולבשם. והא כתיב ברישא דקרא כתונת בד קדש ילבש וגו' מה ת''ל ולבשם ללמד ובלו שם וכו':
הלכה: 38a מִפְּנֵי מַה כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵלִים. רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִן אָמַר. כְּנֶגֶד הַמִּילָה שֶׁהִיא לִשְׁמוֹנֶה יָמִים. עַל שֵׁם בְּרִיתִ֣י ׀ הָֽיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ. מִפְּנֵי מַה אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב. מִפְּנֵי הַגַּאֲוָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. אַל שֵׁם אַל תִּתְהַדַּ֥ר לִפְנֵי מֶ֑לֶךְ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. שֶׁאֵין קַטֵּיגוֹר נַעֲשֶׂה סֻנֵיגוֹר. אֶתֵמוֹל כָּתוּב בָּהֶם וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב׃ וְעַכְשָׁיו הוּא עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאין קטיגור וכו' שהרי אתמול כתיב בהם וכו'. ולשני הטעמים אין קפידא אלא כשנכנס לפני ולפנים:
על שם אל תתהדר לפני מלך. לבא לפניו בבגדי גאוה:
על שם בריתי היתה אתו. דכתיב בתריה כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' וזהו על כ''ג דכתיב בזאת יבא אהרן וגו' וכתיב ואני זאת בריתי וגו':
גמ' מפני מה כ''ג משמש בשמונה כלים. מה טעם שאמרה תורה כך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source