תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵילּוּ מוֹשְׁכִין וְאֵילּוּ מַנִּיחִין. וְטִפְחוֹ שֶׁלָּזֶה כְּנֶגֶד טִפְחוֹ שֶׁלְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר לְפָנַי תָּמִיד. מַתְנִיתָה דְרִבִּי מֵאִיר. מִדְּרִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה רִבִּי מֵאִיר שֶׁאִם פִּירְקוּ אֶת הַיְּשָׁנָה בַשַּׁחֲרִית וְסִידְרוּ אֶת הַחֲדָשָׁה בֵין הָעַרְבַּיִם אַף זֹו הָֽיְתָה תָמִיד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף אֵילּוּ נוֹטְלִין וְאֵילּוּ מַנִּיחִין אַף זֹו הָיְתָה תָּמִיד. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִישִׁיבַת אַחֲרֹן ובָנָיו לָמַד רִבִּי יוֹסֵי. כְּמָה דְתֵימַר. בִּישִׁיבַת אַהֲרֹן ובָנָיו צָרִיךְ שֶׁיִּמְסוֹר יוֹם 3b לַלַּיְלָה וְלַיְלָה לַיּוֹם. וְהָכָא צָרִיךְ שֶׁיִּמְסוֹר יוֹם לַלַּיְלָה וְלַיְלָה לַיּוֹם. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵה אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁמָּסַר יֹום לַלַּיְלָה דַּייוֹ. מָה אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף בִּישִׁיבַת אַהֲרֹן ובָנָיו. מָה אִין תַּמָּן שֶׁכָּתוּב בּוֹ תָּמִיד אַתְּ אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁמָּסַר יוֹם לַלַּיְלָה דַּייוֹ. כָּאן שֶׁאֵין כָּתוּב תָּמִיד לֹא כָל שֶׁכֵּן. אַשְׁכַּחַת אֲמַר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הָיָה שָׁם שֶׁבַע עֲמִידוֹת וְשִׁשָּׁה פֵירוּקִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף הָיָה שָׁם אַרְבַּע עֶשְׂרֵה עֲמִידוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פֵירוּקִין. תַּנֵּי. כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּילּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מוֹשֵׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וּמַעֲמִידוֹ וּמְפָֽרְקוֹ וְסוֹדֵר עָלָיו אֶת הָעֲבוֹדוֹת. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי הֶעֱמִידוֹ וְלֹא פֵירְקוֹ. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה אָמַר. אַף בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי הֶעֱמִידוֹ וּמְשָׁחוֹ וּפֵירְקוֹ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהֲקָמַת הַלַּיְלָה פְסוּלָה לָעֲבוֹדַת הַיּוֹם. אַשְׁכַּחַת אֲמַר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּרִבִּי יוּדָה הָיָה שָׁם 4a אַרְבַּע עֶשְׂרֵה עֲמִידוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פֵירוּקִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף כְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּרִבִּי יוּדָה הָיָה שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת עֲמִידוֹת וְעֶשְׂרִים פֵּירוּקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי בר' יהודה אומר אף ביום השמיני העמידו ומשחו ופירקו. כלומר דס''ל דשני פעמים היה מושחו להמשכן בכל יום ויום משיחה ראשונה קודם שהעמידו כדברי ת''ק והשניה אחר שהעמידו וא''כ היה צריך לחזור ולפרקו כדי למשחו פעם שנית סביב סביב ואח''כ העמידו לעבודת היום וא''כ היה זה צריך גם ביום השמיני והיינו דקאמר ר' יוסי בר' יהודה העמידו ומשחו ופירקו שלאחר שהעמידו היה צריך למשחו שנית ופירקו כדי למשחו כולו סביב סביב ופליג ר' יוסי בר' יהודה את''ק בתרתי דלהת''ק לא היה שם משיחה אלא פעם אחת קודם שהעמידו ולר' יוסי בר' יהודה חזר ומשחו אחר העמידה ראשונה ולהת''ק לא היה ביום השמיני פירוק כלל ולר''י בר' יהודה גם ביום השמיני היה פירוק והיינו לאחר עמידה הראשונה פירקו כדי למשחו שנית וחזר והעמידו לעבודת היום וכמו כן היה בכל שבעת ימי המלואים אבל מודה ר''י בר' יהודה שביום השמיני אחר שהעמידו לעבודת היום שוב לא היה פירוק כל ימי הקמת המשכן שם וכדכתיב בפ' בהעלותך ויהי בחדש השני וגו' שאז נעלה הענן מעל המשכן ונתפרק ויסעו וגו'. וא''ת הני תרתי מילי לר' יוסי בר' יהודה מנא ליה אומר אני דמיתורא דקרא קדריש וכדמוכח מדלקמן דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אותם דהאי וימשחם מיותר הוא דהרי כבר כתיב וימשח וגו' ועל המשכן ועל הכל קאי או דלכתוב וימשחם לחודו כל דלעיל נכלל בו וימשח דרישא דקרא למה לי אלא ש''מ שבתחלה משח המשכן וחזר ומשחו אחר שהעמידו כשמשח את הכלים וזהו וימשחם שחזר ומשחו עם הכלים. ומדכתיב ויהי ביום כלות משה להקים וגו' וזה היה ביום השמיני למד דגם ביום השמיני היה פירוק זה אחר העמידה הראשונה כדי למשחו שנית וכשנדע זה נבין הא דלקמן. אמר רבי זעירא זאת אומרת וכו'. אדלעיל ואחשבון לר' חייה בר יוסף קאי דמשם נלמד וכדפרישית:
ועל דעתיה דר' חייה בר יוסף ואליבא דר' יוסי היה שם וכו'. דהרי לאליבא דהת''ק היה לר' חייה י''ד עמידות וי''ג פירוקין ועכשיו שנתוספו לר' יוסי בר' יהודה עוד ז' עמידות וז' פירוקין הרי בין הכל עשרים ואחת עמידות ועשרים פירוקין לשבעת ימי המלואים ושל יום השמיני לא קא חשיב דאנן לא חשבינן אלא של ימי המלואים שמשה היה עובד בכהונה גדולה והיה מטריח עצמו בעמידות ובפירוקין ולהודיעך כחו של משה:
אשכחת אמר. על דעתיה דר' יוחנן בר' יוסי בר' יהודה וכו'. כלומר דלעיל אמרנו החשבון למר ולמר ואליבא דהת''ק והשתא נמצינו למדין דלר' יוחנן ואליבא דר''י בר יהודה היה שם בשבעת ימי המלואים ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין דהא לעיל אליבא דהת''ק אמרנו דלרבי יוחנן היה ז' עמידות וששה פירוקין ואליבא דר' יוסי בר' יהודה נתוספו עוד ז' עמידות וז' פירוקין שהרי ביום הראשון היו שתי עמידות ופירוק אחד למשיחה שנית כדלעיל וביום השני היה פירוק לעמידה דאתמול ועמידה ופירוק ועמידה כמו ביום הראשון וכך היה בכל יום ויום מהששה נמצא לכל יום ויום מהששה היו שתי עמידות ושני פירוקין וניתוסף ליום ראשון עמידה אחת ופירוק ולכל יום ויום מהששה ניתוסף עמידה ופירוק הרי נתוספו ז' עמידות וז' פירוקין ובין הכל י''ד עמידות וי''ג פירוקין לר' יוחנן ואליבא דר' יוסי בר' יהודה:
וסידר עליו את העבודות. כלומר כשהעמידו היה סודר עליו את העבודות של יום ביומו כדכתיב:
ומפרקו. לר' יוחנן כדאית ליה ולר' חייה בר יוסף כדאית ליה:
היה משה מושח את המשכן ומעמידו. לפי שבתחלה היה צריך למשוח את הקרשים סביב סביב לקדשם ואח''כ מעמידו:
תני וכו'. השתא מייתי האי ברייתא דמלואים דמינה נלמד כל הא דלעיל וכן הא דלקמן:
על דעתיה דר' חייא בר יוסף היה שם ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין. משום דלדידיה בישיבת מקצת הלילה היה די ולאחר שישבו בתחלת הלילה היו יכולין לצאת ולחזור וללון שם כדקאמר מכיון שמסר יום ללילה דיו וקראי נמי דייקי ליה דכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלואיכם והדר כתיב ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים א''כ לא הוזהרו מלצאת כ''א בימים והישיבה הוא ג''כ בלילה אלא שלא הוזהרו מלצאת ולחזור בלילה והשתא לדידיה היה משה מפרק בלילה אחר שישבו שם בתחלת הלילה וכדי להראות להם שמותרין הן לצאת אחר שישבו מקצת הלילה אלא שבאמת לא מצינו שחזרו ללון בביתם במחנה לויה ולנו באהל מועד גם בלילה ולפיכך אחר תחלת כל לילה שפירק וכדי להראות שמותרין הם לצאת חזר והעמידו לפי שבאמת לנו שם כל הלילה ולמחרת בבקר היה צריך לחזור ולפרקו ולהעמידו אח''כ לעבודת היום לפי שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום וכדקאמר ר' זעירא לקמן זאת אומרת וכו' ומחשבון זה לר' חייה בר יוסף הוא דנלמד נמצא שהיה שם ביום הראשון שתי עמידות ופירוק אחד עמידה בבקר לעבודת היום ופירוק אחר שישבו בתחלת הלילה כדי להראות ההיתר לצאת ועמידה אח''כ מפני שלנו שם כל הלילה כדאמרן ובשאר ששה הימים היה פירוק בבקר ועמידה אחריו לעבודת היום ואחר שישבו תחלת הלילה פירוק ועמידה וכן בכל יום ויום מהששה היה שם ביום וכן בלילה שתי עמידות ושני פירוקין ומלבד ביום הראשון היה שם שתי עמידות ופירוק אחד הרי לשבעת הימים ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין:
אשכחת אמר וכו'. נמצא למדין אנו דלדעתיה דר' יוחנן שהיה צריך שישבו שם כל הלילה מבלי הפסק ובכל יום היה משה מקים המשכן ומפרקו כדתני בברייתא דלקמן והיו שם שבע עמידות וששה פירוקין לפי שביום הראשון שפירשו לא היה פירוק לא ביום ולא בלילה שצריכין היו לישב שם כל הלילה ולמחרתו ביום השני בבקר פירקו והעמידו אח''כ לעבודת היום ומפני שעכ''פ היה צריך פירוק וכדיליף לה לקמן מנין לפירוקין וכו' הרי בכל ששה ימים שלאחר יום הראשון היה עמידה ופירוק מלבד ביום הראשון שהיה שם עמידה בלי פירוק הרי לשבעת ימי מלואים שבע עמידות וששה פירוקין ועמידה של יום השמיני לא קא חשיב לפי שבו ביום שוב לא פירקו וכת''ק דברייתא דלקמן ולא קא חשיב אלא של שבעת הימים:
מה אמר ר' חייה בר יוסף בישיבת אהרן ובניו. אם הכא נמי בישיבת מקצת הלילה באהל מועד היה די או דילמא בישיבת כל הלילה בדוקא. ופשיט לה דק''ו היא דמה אם תמן בלחם הפנים שכתוב בו יערכנו לפני ה' תמיד את אמר מכיון שמסר יום ללילה דיו. כאן במלואים שאין כתוב בו תמיד לא כ''ש דבישיבת מקצת הלילה סגי:
ר' חייה בר יוסה אמר וכו'. כלומר בהא מודינא לך שהיום צריך שימסור ללילה ולפיכך צריך שיסדרו החדשה מבין הערבים אבל אינו צריך שימסור הלילה ליום אלא מכיון שמסר יום ללילה דיו ונקרא תמיד ואם אחר שהיה על השלחן בתחלת הלילה אע''פ שאח''כ הוציאו חוץ לעזרה וסידרו בתחלת היום אין בכך כלום וכדקתני בתוספתא אליבא דר' יוסי ובלבד שלא ילין השלחן כל הלילה כולה בלא לחם:
ר' יוסי אומר וכו' אמר ר' יוחנן מישיבת אהרן ובניו למד ר' יוסי. כלומר הא דקאמר וסידרו את החדשה בין הערבים דמשמע דמיהת צריך שיסדרו החדשה ביום מקודם הלילה וזה נלמד מישיבת אהרן ובניו באהל מועד בימי מלואים שנאמר בהן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים דמשמע שצריך שימסור יום ללילה ולילה ליום וכלומר שישבו כל הלילה ומבלי הפסק עד שהיום ימסור ללילה וכן הלילה ימסור ליום שלאחריו וכמה דתימר בישיבת אהרן ובניו וכו' והכא נמי בלחם הפנים צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום:
מדר' יוחנן מודה ר' מאיר שאם פירקו וכו'. כלומר ומדר' יוחנן שמענו דקאמר דגם ר''מ מודה בדיעבד שאם פירקו את הישינה בשחרית וכו' דאף זו היתה תמיד ולא נפסל הלחם ולא פליג אלא לכתחלה:
מתניתא דרבי מאיר. ת''ק דמתני' ר''מ היא דס''ל תמיד בלי הפסק הוא לפיכך אלו מושכין ואלו מניחין:
תמן תנינן. בפרק שתי הלחם דף צט גבי סידור לחם הפנים על השלחן בכל שבת שסילקו מערכה הישינה וסידרו החדשה וקתני התם ארבעה כהנים נכנסים שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין וארבעה מקדימין לפניהם שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכים וכו' אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד ר' יוסי אומר אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד וכדקתני בתוספתא עלה בפי''א ר' יוסי אומר אפי' פירקו ישינה בבקר והכניסו חדשה בין הערבים אפילו בשאר ימות השנה מוציאין אותן חוץ לעזרה אין בכך כלום מה ת''ל לפני תמיד כדי שלא ילין שלחן בלא לחם:
בַּשְּׁמִינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִמְשָׁח. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא נִמְשָׁח. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִתְפֵּרֵק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא נִתְפָּרֵק. אָמַר רִבִּי חָנִין. פְּשַׁט הוּא לָן. מָאן דְּאָמַר. נִמְשָׁח. נִתְפָּרֵק. וּמָאן דְּאָמַר. לֹא נִמְשָׁח. לֹא נִתְפָּרֵק. מָאן דְּאָמַר. נִמְשָׁח. נִיחָא. דִּכְתִיב וַיִּמְשָׁחֵ֖ם. וּמָאן דְּאָמַר. לֹא נִמְשָׁח. מַה מְקַייֵם וַיִּמְשָׁחֵ֖ם. מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ שֶׁהוּא מְחוסָּר מְשִׁיחָה וּמְשַׁחְתֶּם אוֹתוֹ. מָאן דְּאָמַר. נִתְפָּרֵק. נִיחָא. דִּכְתִיב שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַכַפְּרוּ אֶת הַמִּזְבֵּ֔חַ. מָאן דְּאָמַר. לֹא נִתְפֵּרֵק. מַה מְקַייֵם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַכַפְּרוּ עַל הַמִּזְבֵּ֔חַ. כַּפָּרָה שֶׁהִיא בַדָּם. כְּהָדָא דְתַנֵּי. עַל זֶה וְעַל זֶה הָיוּ מַזִּין עָלָיו מִלָ הַחַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם כְּדֵי שֶׁיָּכַּנְסוּ הַמַּיִם תַּחַת הַדָּם. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. תַּחַת הַדָּם וְתַחַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תחת הדם ותחת שמן המשחה. של המלואים דכתיב ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו' וא''כ דם ושמן חדא נינהו וה''נ כפרה בדם תחת שמן הוא:
כהדא דתני על זה. על כהן של יה''כ ועל כהן של פרה היו מזין וכו' כדי שיכנסו המים של הזאה תחת הזאת הדם של ימי המלואים:
מה מקיים וכו'. כלומר מה מקיים סיפא דקרא וקאמר כפרה שהיא בדם קאמר ולא על המשיחה:
מ''ד נתפרק ניחא דכתיב (ביחזקאל מג) שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו ומלאו ידיו ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח וגו'. דמשמע דגם ביום השמיני הוא כמו בשבעת הימים מדכתיב והיה ביום השמיני ולא כתיב מיום השמיני:
מעלה אני עליכם וכו'. כלומר ללמד שמקובל לפני הקב''ה כאלו שהיה מחוסר משיחה ואתם משחתם אותו בתחלה:
מה מקיים וימשחם. דמאחר דכתיב ברישא דקרא וימשח אותו וגו' הכל בכלל:
מ''ד נמשח. והיינו שנית ניחא דכתיב וימשחם ומיותר הוא אלא למשיחה שנית נאמר והכל כדפרישית לעיל:
פשט הוא לן וכו'. כלומר דלאו במשיחה לחוד הוא דפליגי הני תנאי ואידך בנתפרק לחוד אלא הני תנאי כהני תנאי ובמשיחה שנית הוא דפליגי דמ''ד נתפרק וכדי למשחו שנית הוא וכדפרישית לעיל ומ''ד לא נמשח שנית משום דלא נתפרק וכדי למשחו היה צריך פירוק כדלעיל:
בשמיני אית תניי תני נמשח. איכא תנא דס''ל גם בשמיני נמשח המשכן ואיכא תנא דס''ל לא נמשח וכן איכא תנאי דפליגי אם נתפרק בשמיני או לא:
מְנַיִין לַפֵּירוּקִין. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת הַמִּשְׁכָּ֗ן. בַּיּוֹם שֶׁכָּלוּ הֲקָמוֹתָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן קָקִישׁ אָמַר. כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְי וגו'. וְלֹא כְבָר תַּנִּיתָהּ חָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְחָדָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני חדא בשם ר' יוחנן וחדא. ואית דאמרי להאי דרשה דפרישה בשם ר''ש בן לקיש:
רשב''ל אמר. מהכא כאשר צוה וגו' וכן צריך לעשות בכל הימים א''נ אפרישה דמתני' קאי וכדדריש ר' יוחנן לעיל והיינו דפריך ולא כבר תניתה לעיל דמהכא נפקא לן פרישה לדורות:
ויהי ביום כלות משה להקים. ויהי ביום הקים משה את המשכן מיבעי אלא למידרש ביום שכלו הקמותיו שעד היום היה מקימו וחוזר ופירקו ומקימו:
מנין לפירוקין. רמז מן התורה דילמא כשהקים בתחלת המלואים שוב לא פירקו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source