עַל הַקֶּרֶן שֶׁלַּפָּרָה. מַתְנִיתָא כְּשֶׁאָמַר לָהּ. הֲרֵי גִיטֵּיךְ. אֲבֵל אִם אָמַר לָהּ. הֲרֵי גִיטֵּיךְ וְהַשְּׁאָר לִכְתוּבָּתֵיךְ. נִתְקַבְּלָה גִיטָּהּ וּכְתוּבָּתָהּ כְּאַחַת. אָמַר לָהּ. הֲרֵי גִיטֵּיךְ וּכְתוּבָּתֵיךְ כְּאַחַת. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי רִבִּי מָנָא. מָסַר לָהּ בַּמּוֹסִירָה מָהוּ. מִידַּת הַדִּין אַתְּ אָמַר נִקְנֶה הַמֶּקַח. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. 12b אוֹ שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְנָתַן בְּיָדָהּ. עַד שֶׁיְּהֵא כּוּלּוֹ בְיָדָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתניתא. דקתני ונותנין לה את הפרה ואינו יכול לקצון את הקרן וליתן לה משום שמחוסר קציצה הוא כדפרישי' במתני' דוקא כשאמר לה הרי גיטיך לבד וצריך ליתן לה כל הפרה בשביל גיטה:
אבל אם אמר לה גיטיך. במה שכתוב על הקרן והשאר הפרה לכתובתיך נתקבלה כו':
אמר לה. כלומר נעשה כאמר לה הרי גיטיך וכתובתך כאחת:
מסר לה. הפרה במוסירה מהו שתתגרש בקבלת מוסירה:
מידת הדין. מי אמרינן כמו למידת הדין לענין ממון דאת אמר נקנה המקח כדקי''ל בפ''ק דקידושין בהמ' גסה ניקנית במוסיר':
והכא נמי את אמר הכין. דנתגרשה בקבלת מוסירה:
או. דילמא שנייא היא הכא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולה בידה ולא במוסירה ולא איפשיטא:
הלכה: אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע כול'. לֵית הָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס כָּשֵׁר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ כַּטּוֹפֶס פָּסוּל. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי. כְּתָבוֹ וַחֲתָמוֹ בְּתָלוּשׁ. חִיבְּרוֹ וּתְלָשׁוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ. מַה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּדָה. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. רִבִּי אָבִין בָּעֵי. כְּתָבוֹ וַחֲתָמוֹ בְּתָלוּשׁ חִיבְּרוֹ תְלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ. מַה אָֽמְרִין בָּהּ רַבָּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ל אמר כתב תרפו בטופס פסול. דבעינן דוקא ששייר מקו' התורף דס''ל כר''א דאמר עדי מסירה כרתי וקרא דוכתב אכתיב' הגט והיינו התורף ואפי' בדיעבד פסול במחובר ולדידיה מתני' הכי מיתפרשא אין כותבין לטופס גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו כתבו לתורף וחתמו כשר כדפרישית במתני'. ובבבלי הגי' מהופכת דר' יוחנן מפרש לה התם והוא ששייר מקום התורף וכר''א דעדי מסירה כרתי. כתבו וחתמו בתלוש. נראה דה''ג כתבו בתלוש חיברו וחתמו ותלשו ונתנו לה מה אמר רבי יודה. ותלוש ולבסוף חיברו קא מיבעיא ליה לר' יודה דבעי כתיבתו וחתימתו בתלוש ואם חתמו בתלוש ולבסוף חיברו אי הוי כתלוש או כמחובר וכן לר''א דבעי הכי אליבא דרבנן ה''ג כתבו בתלוש חיברו חתמו ותלשו ונתנו לה מה אמרי בה רבנן דלא קפדי אלא שיהא חתימה בתלוש וקא מיבעיא ליה בתלוש ולבסוף חבירו מי הוי כתלוש לענין גט או לא:
גמ' לית הא פליגא כו'. בניחותא כלומר הך מתני' לא פליגי על הא דר''י ור''ל דפליגי לקמן פ''ג הלכה ב' גבי הכותב טופסי גיטין דר' יוחנן אמר כתב תרפו בטופס כשר כלומר שכתב גם התורף עם הטופס כשר ולדידיה מיתפרשא משנתינו הא דקתני כתבו במחובר אתורף נמי קאי ורישא דקתני אין כותבין ה''ק אין כותבין לכתחילה לתורף גזירה שמא יחתום דלדידיה עיקר קפידא על החתימה דס''ל כר''מ דאמר עדי חתימה כרתי דקרא דוכתב אחתימה קאי כתבו לתורף תלשו וחתמו ונתנו לה כשר:
משנה: אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע. כְּתָבוֹ בִּמְחוּבָּר תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵר. וְרִבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל עַד שֶׁתְּהֵא כְתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתִירָא אוֹמֵר אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּייָר מָחוּק וְלֹא עַל הַדִּיפְתְּרָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּייֵף וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין כותבין במחובר לקרקע. מפני שמחוסר קציצה. כתבו במחובר. ה''ק כתבו לטופס הגט במחובר חוץ מהתורף שהוא מקום שם האיש והאשה והזמן ותלשו וחתמו כלו' שכתב התורף אחר שתלשו וחתמו כשר דכיון שנכתב התורף בתלוש אע''פ שהטופס נכתב במחובר כשר:
על הנייר המתוק. שהוא על המחק ועדיו על הנייר שיכול לחזור ולמחקו וליכתב עליו מה שירצה ולא מינכרא מילתא:
דיפתרא. דמליח וקמיח ולא עפיץ ואין המחק שלו ניכר:
וחכמים מכשירין. פלוגתייהו מפרש בגמ' והלכה כחכמים:
וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. סֵפֶר. מַה סֵפֶר מְיוּחָד שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. מַה סֵפֶר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל. מַה טַעֲמָא דְרַבָּנִין. סֵפֶר. מַה סֵפֶר שֶׁהוּא בְתָלוּשׁ אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְתָלוּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי יָדוֹת הָאוֹכְלִין כְּאוֹכְלִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כְּתָבוֹ עַל קֶרֶן צְבִי גְּרָדוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר. מִפְּנֵי שֶׁגְּרָדוֹ וַאֲחַר כָּךְ חֲתָמוֹ. הָא אִם חֲתָמוֹ וַאֲחַר כָּךְ גְּרָדוֹ לֹא. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי מְיָישָָׁא. וְהוּא שֶׁכָּתַב עַל זִכְרוּתוֹ שֶלַּקֶּרֶן. אֲבָל אִם כָּתַב עַל נַרְתֵּיקוֹ כְּפָרוּשׁ הוּא וְכָשֵׁר. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי. אַף לְהֶכְשֵׁר זְרָעִים כֵּן. חָשַׁב שֶׁיֵּרְדוּ עַל הַבְּהֵמָה וּמִן הַבְּהֵמָה עַל הָאוֹכְלִים. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. סֵפֶר. מַה סֵפֶר מְיוּחָד דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. 13a אוֹ שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִּיב וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֵׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חִישֵּׁב שֶׁיֵּרְדוּ לְבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. שַׁנְייָא הִיא הָכָא. דִּכְתִיב כְּלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. מי נימא כמו דהתם לענין גט משוי ליה דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' והכא נמי לענין הכשר זרעים הוא אומ' אכין:
או. דילמא שניא היא לענין הכשר זרעים דהתורה רבתה דכתיב וכל משקה:
ופריך אי דריבתה התורה מעתה אפי' חשב שירדו לבורות כו' נימא דהוי מחשבה להכשיר זרעים:
שנייא היא הכא דכתיב כלי. מה כלי דבר שהוא תלוש כו' אבל דבר שיש בו רוח חיים אכתי מיבעיא לן אי חשיב כמחובר לענין הכשר או לא:
אף להכשר זרעים כן. לר''י הגלילי דחשיב דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' לענין גט ומי נימא דאף להכשר זרעים כמחוב' חשיב ליה משום דקי''ל מחשבה חשיבא לענין הכשר זרעים אם חשב שירדו גשמים לצורך שום דבר ואח''כ נפלו פירות לתוכן אע''פ שלא ידע כשהוכשרו ולא ניחא ליה בההוא הכשר הרי הן מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש מכשירין כל משקה שתחלתו לרצון אע''פ שאין סופו לרצון הרי זה בכי יותן ודוקא כשחשב עליהן בירידתן לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך דבר מחובר לא מכשרי כדתני' בת''כ יכול אפי' חישב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות ת''ל בכל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע כו' והשתא בעי אם חשב שירדו על הבהמה ונפלו מן הבהמה על האוכלי' מהו לר''י הגלילי:
על נרתיקו. הקרן שהוא חופה על הזכרות כפרוש ממנה הוא ולד''ה כשר:
והוא שכתב על זכרותו. הוא הקרן הקטן הקבוע בראש הבהמה ונתחב בתוך הקרן:
ומפני שגדדו כו'. מילתא אחריתא היא דמדייק הש''ס דוקא שקצצו כו' כדפרישית:
נישמעינה מן הדא. דתניא כתבו על קרן צבי גדדו. קצצו וחתמו ונתנו לה כשר וטעמא מפני שקצצו ואח''כ חתמו הא אם קצצו אח''כ לא מפני שבשעת חתימ' מחוסר קציצה הוא וההיא אליבא דרבי יוסי הגלילי נישנית דאי לרבנן איכא תקנתא שיתן לה הקרן עם הצבי אלמא דשמעינן לר''י הגלילי דכל המחובר לרוח חיים כרוח חיים הוא וה''נ ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן. אי נמי י''ל דהבעיא היא בידות האוכלין שנתלשו מן האוכל אם כאוכלין הן לר''י הגלילי ופשיט ליה דמכשיר בקרן צבי שקצצו אלמא דדוקא במחוב' לרוח חיים הוא דפוסל וה''נ בידות האוכלין דהא רוח חיים ואוכל מחד קרא נפקא לי' ושוין הן:
על דעתיה דר''י הגלילי. מי נימא ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן או לא:
ומה טעמא דר' יוסי הגלילי. דקאמר במתני' אין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין דכתיב ספר מה ספר כו' ומ''ט דרבנן סברי קרא. איצטריך להא מה ספר שהוא דבר תלוש אף כל שהוא בתלוש ואפי' רוח חיים ואוכל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source