מָהוּ מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. רִבִּי שַׁבָּתַי בְשֵׁם חִזְקִיָּה. מִפְּנֵי תַּקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְהוּ מְצוּיוֹת לְהִתְגָּרֵשׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כָּשֵׁר וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אִין תֵּימַר פָּסוּל וְיֵאוּת. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַלִּיבֶּלָּר. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ חַייָו מְצוּיִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני תקנת הליבלר. ואהכשר טופס קאי דס''ל כר''א דאמר עדי מסירה כרתי וקרא דוכתב אכתיבה לשמה קאי ובדין הוא אפי' טופס נמי לא ליכתוב אלא מפני תקנת הסופר כדי שיהיה פרנסתו מצויה לו שיהו מזומנים בידו לכשיצטרך התירו חכמים לכתוב הטופס:
מאי כדון. ושואל הש''ס ומפני התקנה דקאמר מאי היא:
אין תימר פסול ויאות. מסקנת הקושיא היא כלומר אי הוי תני צריך שיניח ואם לא עשה כן פסול מפני התקנה שפיר הוי אתייא מפני תקנת בנות ישראל אבל השתא משמע דקאי אהכשר טופס:
כשר ואת אמר אכין. כלומר הא מדקתני ר' יודה פוסל ש''מ דהאי מפני תקנה דקאמר ת''ק אכשר קאי וה''ק הכותב טופסי גיטין צריך שיניח ואם עשה כן כשר ור''י פוסל אלמא אהא דהכשירו לכתוב טופסין קאמר ת''ק ולא על מה שפסלו לכתוב תורף:
שאל לר''ח בר בא. הקשה לו על מה דאמר ר' שבתי:
מפני תקנת בנות ישראל. כלומר דמפרש דמפני התקנה אצריך שיניח קאי דס''ל כר''מ דלא בעי כתיבה לשמה ובדין היא דאפי' תורף נמי ליכתוב אלא מפני תקנת בנות ישראל שלא יהו מצויות להתגרש דזימנין דהוי ליה קטטה בהדה ואם יהיה הגט מזומן בידו עם השמות זריק לה גיטה ומגרש לה והילכך תיקנו שיניח מקום התורף דשמא בין כך ובין כך יתפייס:
מהו מפני התקנה. דקתני במתניתין ואהיכא קאי:
הלכה: הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין כול'. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס כָּשֵׁר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ כַּטּוֹפֶס פָּסוּל. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הַאִשָּׁה וְהַזְּמָן. 16a פָּתַר לָהּ וְתוֹרְפוֹ עִמּוֹ. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. אִם בְּשֶׁכָּתַב תּוֹרְפוֹ בַטּוֹפֶס בְּדָא חֲכָמִים מַכְשִׁירִין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה. מִפְּסוּלוֹ אַתְּ לָמֵד הֶכְשֵׁירוֹ. אִילּוּ כָתַב כּוּלּוֹ לִשְׁמָהּ וְשֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה לֹא לִשְׁמָהּ שֶׁמָּא אֵינוֹ פָסוּל. וְדִכְוָותָהּ כָּתַב כּוּלּוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְשֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה לִשְׁמָהּ כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיוֵוג. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא רַבּוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לְזַוֵּיג אֲפִילוּ זִיוֵוג כְּמִי שֶׁלֹּא זִיוֵוג. וְקַשְׁיָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. אִם בִּשֶׁלֹּא כָתַב בַּטּוֹפֶס תּוֹרְפוֹ בְּדָא רִבִּי יוּדָה פוֹסֵל. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי זְעִירָא. לְעִנְייָן אַחֵר עֲבַד לָהּ רִבִּי יוּדָה. וַתְייָא כַּיי דָמַר שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָלָק מְקוֹם שְׁנִי שִׁיטִּין לְעִנְייָן אֶחָד אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני ר' יוסי בר''ז לענין אחר עבד לה ר' יודה. דמדמי לה להאי דענין אחר דלקמיה:
גמ' כתב תרפו בטופס. על הרי את מותרת לכל אדם קאי שזהו נמי תרפו של גט כדאמרינן בפ' בתרא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ואם כתב זה התורף עם הטופס כשר:
פסול. שצריך שיניח גם מקום הרי את מותרת לכל אדם:
מתני' פליגא על ר''י. דקתני הכותב טופסי גיטין וקס''ד דטופסי דוקא קתני ולא שיכתוב ג''כ דבר מהתורף וקשיא על ר''י:
פתר לה. רבי יוחנן ותורפו עמו שכתב גם הרי את מותרת בטופס הגט וטיפא דוקא צריך שיניח מקום האיש כו' ותו לא:
בדא חכמים מכשירין. בתמיה מאי שנא משם האיש והאשה שהרי אף זה תורף הגט הוא:
ודכוותה. נמי בהכשירו אם כתב כולו שלא לשמה וגם הרי את מותרת אלא שכתב שם האיש והאשה לשמה כשר דהרי את מותרת אינו מעכב בדיעבד:
הגע עצמך שזיווג. כלומר אם יש כאן זיווג בשמות שנודע בעיר הזאת עוד שם איש אחר כשמו ושם האשה כשמה וכמו דאמרינן בשני יוסף בן שמעון בעיר אחת שאין אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב דא''ל אני לא לויתי ממך אלא חבירו ולפיכך שאל רבי יוסי אם חיישינן ה''נ לומר שמא לא זה כתבו אלא יוסף בן שמעון אחר כתבו לאשתו ונמלך ולא גירשה והשליכו לאיבוד מדעת ולקחתו זו שהיא רוצה להתגרש:
כן אמר לי ר''ז רבי מכיון שאינו מצוי לזיוג. דלא שכיחי שני יוסף בן שמעון:
אפילו זיוג כמי שלא זיוג. כלומר דלא חיישינן להכי ואפי' אתרמי שנמצא אח''כ עוד יוסף בן שמעון אחר אמרינן דזו שהגט בידה היא שנתגרשה מיוסף בן שמעון בעלה:
אם בשלא כתב בטופס תורפו. שלא כתב כלום מהתורף בטופס ואפילו הרי את מותרת בדא ר''י פוסל ואמאי:
ואתייא כהאי דאמר שמעון בר בא. בפ' גט פשוט דאמרי' שם הרחיק העדים מן השטר שני שיטין פסול משום דיכול להזדייף וקאמר עלה שמעון בר בא בשם ר''י דאפי' חלק ב' שיטין לענין אחר שכתב בה ענין אחר אפילו כל שהוא כלומר אפי' בכל מקום שהוא בכל השטר פסול והיינו נמי טעמא דר' יודא דפוסל בטופס משום שצריך שיניח מקום האיש כו' חלק וגזרינן אטו חלק בכל השטר דפסול שמא יזייף:
ומשני ר' ירמיה מפסולו. של גט את למד הכשירו דמי לא מודית אילו כתב כל הגט לשמה ואף הרי את מותרת לכל אדם וכתב שם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול הא ודאי מעכב אפילו בדיעבד:
רִבִּי זְעִירָא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּשְּׁטָרוֹת. נֹאמַר הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי יוּדָה בַּשְּׁטָרוֹת. נֹאמַר הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא בְּגִין דְּרַב וּשְׁמוּאֵל תְּרַוַּייהוּ אָֽמְרִין. הֲלָכָה כְרִבִּי לָֽעְזָר. וְלֹא תִּיסְבַּר מֵימַר אַף הָכָא כֵן. צָרַךְ מֵימַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּשְּׁטָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צריך מימר הלכה כר''י בגיטין. לפיכך קמ''ל הלכה כר' יהודה בגיטין וכלומר מטעמיה דרבי יהודה הוא דפסול דלרבי יהודה כתיבה וחתימה לשמה בעינן כדאמר בפ''ב הלכה ד' עד שיהא כתיבתו ותתימתו בתלוש אלמא דמשוי חתימה לכתיבה ורב כוותיה ס''ל בהא ולא קאמרי התם הלכה כר''א אלא בהא דס''ל עדי מסירה עיקר על אתר. מיד ובגמ' מפרש איזהו על אתר:
ולא תיסבור מימר אף הכא כן. כלומר אי הוי אמר הלכה כר''א לחוד הוי אמינא דרב כר''א ס''ל בכוליה דלר''א וכתב דקרא אכתיבה קאי ולשמה בעי אבל לא אחתימה דהא חתימת העדים מפני תיקון העולם הוא ולרב נמי חתימה לשמה לא בעינן:
בגין דרב ושמואל תרווייהו אמרין. לקמן בפ' המגרש גבי הא דקאמר ר''א התם אע''פ שאין עליו עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וקאמרי רב ושמואל הלכה כר''א דעדי מסירה כרתי:
אלא. לעולם כדאמרינן מעיקרא ולא קשיא נימא הלכה כר''א דמשום הכי איצטריך למימר הלכה כר' יהודה בגיטין:
נאמר הלכה כר' יהודה. ואכתי קשיא דנימא הלכה כר' יהודה לחוד דפוסל בכולן:
ר' בא בשם רב. לא תימא כדר' זעירא אלא ה''ק רב הלכה כר''א בגיטין דפסול וכר' יודה בשטרות דפסול:
נאמר הלכה כר''א. ונימא הלכה כר''א לחוד דהא היינו הך דר''א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים:
הלכה כר' יהודה בגיטין. דגזור טופס אטו תורף וכר''א בשטרות דכשר ולא גזרינן שטרות אטו גיטין:
וְלֹא כֵן תַּנֵּי. מְנַיִין הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ לִפְנֵי מִיתָתִי שָׁעָה אַחַת. וְכֵן הָאוֹמֵר לְשִׁפְחוֹתוֹ. הֲרֵי שְׁטָר שִׁחְרוּרֵיךְ לִפְנֵי מִיתָתִי שָׁעָה אַחַת. שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹכַל בַּתְּרוּמָה מִיַּד. תַּמָּן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה נִתְקַלְקְלָה. בְּרַם הָכָא לִכְשֶׁיָּמוֹת הִיא מִתְקַלְקֶלֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. שאני התם שמשעה ראשונה נתקלקלה מלאכול בתרומה שהרי מחיים אסרה שעה אחת וכל שעתא ושעתא חיישינן שמא ימות אחר שעה אבל הכא לכשימו' הוא דמתקלקלת ולשמא כבר מת לא חיישינן:
ולא כן תני. אמתני' פריך דקתני אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים והתני האומר לאשתו כו' אסורה לאכול בתרומה מיד אלמא דחיישינן למיתה:
תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ הִינִּיחוֹ בֶּן מֵאָה שָׁנָה וְעָשָׂה בַדֶּרֶךְ עוֹד מֵאָה שָׁנָה נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' הניחו בן מאה שנים כו'. כלומר דאין גבול וזמן לזה ולעולם בחזקת שהוא קיים חשבינן ליה:
הלכה: הַמֵּבִיא גֵט וְאָבַד מִמֶּנּוּ כול'. אֵי זֶהוּ עַל אָתָר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל שֶׁלֹּא עָבַר שָׁם בִּרְייָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כָּל שֶׁלֹּא עָֽבְרוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם. עָבַר גּוֹי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אַבָּא בַּר בַּר חָנָה אַייתֵי גִיטָּא וָבַד מִינֵּיהּ וְאַשְׁכְּחֵיהּ חַד סִירְקַיי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְאַכְשְׁרוּן. הָדָא אָֽמְרָה. עָבַר גּוֹי כָּשֵר. נֵימַר. סֵימָן הֲוָו לֵיהּ בֵּיהּ. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. אֵין סֵימָן בַּגִּיטִּין. וְהוּא דָּמַר תְּרֵין תְּלַת שׁוּרִין. הְּרַם הָכָא הֵ'א שֶׁבּוֹ הָיָה נָקוּד. רִבִּי עֶזְרָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הָכָא לָמָּה הוּא פָסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. אַחֵר הָיָה שָׁם וְהָיָה שְׁמוֹ כִשְׁמוֹ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁבָּֽדְקוּ כָּל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְלֹא מָֽצְאוּ אָדָם שֶׁשְּׁמוֹ כִשְׁמוֹ. אֶלָּא מִשּׁוּם חוֹמֶר הוּא בָּעֲרָיוֹת. וְהָא תַנִּינָן. הָֽלְכוּ וְלֹא מָֽצְאוּ שָׁם אָדָם וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. הָֽלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. כֵּן אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אָחָא. הָאִישׁ הַזֶּה שְׁנֵי גִיטִּין הָיוּ בְיָדוֹ. אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל. אִיבֵּד אֶת הַכָּשֵׁר וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַפָּסוּל. בְּשָׁעָה שֶׁמָּצָא אֲנִי אוֹמֵר. הַפָּסוּל מָצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' איזהו על אתר כו'. מפורש היטב בפ' בתרא דיבמות וע''ש:
משנה: 16b הַמֵּבִיא גֵט וְאָבַד מִמֶּנּוּ מְצָאוֹ עַל אָתָר כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל. מְצָאוֹ בַּחֲפִיסָה אוֹ בִדְלוֹסֳּקֳמָא אִם מַכִּירוֹ כָּשֵׁר. הַמֵּבִיא גֵט וְהִנִּיחוֹ זָקֵן אוֹ חוֹלֶה נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנְּשׂוּאָה לְכֹהֵן וְהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם. הַשּׁוֹלֵחַ חַטָּאתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם מַקְרִיבִין אוֹתָה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מקריבין אותה. ולא חיישינן שמא מתו בעליה וחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא:
נותנו לה בחזקת שהוא קיים. ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו דאמרינן העמד דבר על חזקתו ודוקא הניחו זקן או חולה אבל הניחו גוסס לא דרוב גוססין למיתה. ואם נודע שמת קודם שהגיע הגט לידה הגט בטל דאין גט לאחר מיתה:
אם מכירו. מילתא באפי נפשה היא ואו או קתני או שמכירו לגט אע''פ שמצאו בכל מקום כשר:
מצאו בתפיס' או בדלוסקמא. אמתחות שרגילין לתת בהן שטרות ויש בהן סימן שהם שלו:
מתני' ואם לאו פסול. ודוקא שאבד במקום שהשיירות מצויות דאיכא למימר מעוברי' ושבים נפל ואפי' לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון אבל אם אבד במקום שאין השיירות מצויות אפי' לאחר זמן מרובה כשר ואפי' אבד במקום שהשיירות מצויות אם יש לעדים סימן מובהק כגון שאומרים נקב יש בצד אות פלוני או שהשליח אומר כן קודם שראהו או שהעדים אומרים מעולם לא חתמנו בגט באלו השמות אלא בזה בלבד כשר ואפי' לאחר זמן מרובה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source