הלכה: שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה. עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ כַּרְקוֹם. אֵי זֵהוּ כַרָקוֹם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. כְּגוֹן זוֹגִין וְשַׁלְשֶׁלָיוֹת וּכְלָבִים וַאֲוָוזִין וְתַרְנְגוֹלִים וְאִסְטְרָטִיּוֹת הַמַּקִּיפִין אֶת הָעִיר. וְאָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. מַעֲשֶׂה הָיָה וּבָֽרְחָה מִשָּׁם סוּמָא אַחַת. הָיָה שָׁם פִּירְצָה אַחַת מַצֶּלֶת אֶת הַכֹּל. הָיוּ שָׁם מַחְבּוּייָה צְרִיכָה. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלַאי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. וּבִלְבַד כַּרָקוֹם שֶׁלְּאוֹתוֹ מַלְכוּת. אֲבָל כַּרָקוֹם שֶׁלְּמַלְכוּת אֲחֶרֶת כְּלֵיסְטֵים הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מפני שחלה. דמהו דתימא אורחא דמילתא קתני קמ''ל דוקא חלה או שנאנס:
גמ' איזהו כרקום. מפורש בפ' האשה שנתאלמנה וע''ש:
הלכה: הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְחָלָה כול'. מִפְּנֵי שֶׁחָלָה. הָא לֹא חָלָה לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מפני שחלה. דמהו דתימא אורחא דמילתא קתני קמ''ל דוקא חלה או שנאנס:
גמ' איזהו כרקום. מפורש בפ' האשה שנתאלמנה וע''ש:
משנה: הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְחָלָה הֲרֵי זֶה מְשַׁלְּחוֹ בְּיַד אַחֵר. אִם אָמַר לוֹ טוֹל לִי מִמֶּנָּה חֵפֶץ פְּלוֹנִי לֹא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְּיַד אַחֵר שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁיְּהֵא פִקְדוֹנוֹ בְּיַד אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טול לי ממנה חפץ פלוני. ותן לה גט זה:
אם אמר לו. בעל לשליח:
ה''ז משלחו ביד אחר. ועושה שליח מאליו וא''צ ב''ד:
וחלה. בגמ' מפרש דוקא חלה:
מתני' המביא גט בא''י. שאין צריך לומר בפ''נ ובפ''נ:
היוצא לידון. בדיני נפשות:
ספינה המוטרפת. ועדיין לא טבעה:
מתני' כרקום. תרגום מצור כרכומין:
בת ישראל לכהן. חומרי מתים ובת כהן לישראל חומרי חיים:
וְעוֹד שְׁלֹשָׁה הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן. אֶת שֶׁגְּרָרָתוֹ הַיָּה וְאֶת שֶׁשְּׁטָפוֹ נָהָר וְאֶת שֶׁנָּֽפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת. נוֹתְנִין עָלֶיהָ חוּמְרֵי חַיִים וְחוּמְרֵי מֵתִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן וּבַת כֹּהֶן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועוד שלשה הוסיפו עליהן. שנותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים לענין תרומה וכן לענין איסור אשת איש:
משנה: 17a שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא לִפְנֵי חֲכָמִים וְקִייְמוּ אֶת דְּבָרָיו עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ כַּרְקוֹם וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּיטָּרֶפֶת בַּיָּם וְעַל הַיּוֹצֵא לִידוֹן שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת קַייָמִין. אֲבָל עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְקוֹם וּסְפִינָה שֶׁאָֽבְדָה בַיָּם וְהַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוּמְרֵי חַיִים וְחוּמְרֵי מֵתִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טול לי ממנה חפץ פלוני. ותן לה גט זה:
אם אמר לו. בעל לשליח:
ה''ז משלחו ביד אחר. ועושה שליח מאליו וא''צ ב''ד:
וחלה. בגמ' מפרש דוקא חלה:
מתני' המביא גט בא''י. שאין צריך לומר בפ''נ ובפ''נ:
היוצא לידון. בדיני נפשות:
ספינה המוטרפת. ועדיין לא טבעה:
מתני' כרקום. תרגום מצור כרכומין:
בת ישראל לכהן. חומרי מתים ובת כהן לישראל חומרי חיים:
הלכה: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְחָלָה כול'. אָמַר רִבִּי מָנָא. לָכֵן צְרִיכָה. וְהוּא שֶׁבָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וּבָא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵעָשֶׂה כְגִיטֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגִיטֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לכן צריכה והוא שבא לארץ ישראל. מתני' דקתני ואומר לפניהם בפ''נ ובפ''נ ומאי קמ''ל פשיטא אלא דלא תימא הואיל ועכשיו בא''י הוא ובא''י הוא עושה שליח שני יעשה כגיטי א''י וגיטי א''י כו' קמ''ל דצריך הואיל והראשון ממדה''י הביאו. א''נ על הא דצריך שליח השני לומר שליח ב''ד אני קאי דלא תימא הואיל ובא לא''י יעשה כגיטי א''י ואין צריך לומר כלום קמ''ל דאומר שליח ב''ד אני כדי שידעו שנעשה הדבר בהכשר:
משנה: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְחָלָה עוֹשֶׂה בֵית דִּין וּמְשַׁלְּחוֹ וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם. וְאֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אֶלָּא אוֹמֵר שָׁלִיחַ בֵּית דִּין אֲנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שליח ב''ד אני. ומסתמא ב''ד עשו הדבר בהכשרו:
מתני' עושה ב''ד. שליח ומשלחו:
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן חַייָב. רִבִּי בָּא בְּרִיהּ דְּרִבִּי חִייָה. מִשּׁוּם תְּנַאי גִיטִּין. 17b מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. קִידֵּם הַבַעַל וּנְטָלָהּ. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם תְּנַאי גִיטִּין. יֵאוּת. אִין תֵּימַר שֶׁאֵין רְצוֹנִי שֶׁיְּהֵא פִקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר. הֲרֵי אֵין פִּקְדּוֹנוֹ בְּיַד אַחֵר. אַף בְּקִידּוּשִׁין כֵּן. מַה בֵין גִּיטִּין מַה בֵין קִידּוּשִׁין. בְּיַד כָּל אָדָם מָצוּי לְגָרֵשׁ. לֹא בְיַד כָּל אָדָם מָצוּי לְקַדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה בין גיטין. כלומר דמתמה הש''ס מאי קא מיבעיא לך וכי מה בין גיטין לקידושין וקאמר דלא היא דשאני קידושין שאין ביד כל אדם מצוי לקדש שצריך שיפייסנה ולדבר על לבה אם תתרצה והילכך אפשר שלא היה דעתו לעשות שליח אלא להראשון בלבד שמכירו ויודע בטיבו של זה אבל גיטין יד כולן שוה בהן למסור לה הגט. ולא איפשיט':
אף בקידושין כן. בעיא היא אם נתן רשות לשליח לקדש לו אשה מהו שיכול זה לעשות שליח אחר:
אין תימר. מטעם שאין רצוני כו' הרי אין פקדונו ביד אחר שכבר נטלו הימנה ויכול לשלח הגט ביד אחר:
קידם הבעל ונטלה. להחפץ ממנה איכא בינייהו דאין תימר משום תנאי גיטין יאות כלומר שפיר עדיין הקפדת הבעל קיים דלא עשאו שליח בגט זה אלא כשהוא יטול החפץ ממנה:
מה נפק מביניהון. מאי ביניהו לענין טעמא דמתני':
משום תנאי גיטין. נגעו בה שהבעל מקפיד שיטול הראשו החפץ מתחילה ממנה ואז ליהוי גיטא ואפי' כמ''ד שומר שמסר לשומר פטור הכא שאני:
לית הדא פליגא על רבי יוחנן. בניחותא הא דקתני במתני' שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר וכר' יוחנן דאמר בפ''ק דקידושין שומר שמסר לשומר הראשון חייב שאין רצון הבעלים שיהא פקדונו ביד אחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source