צָרִיךְ לִמְסוֹר לוֹ כָּל שְׁלִיחוּתוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. צָרִיךְ לִמְסוֹר לוֹ כָּל שְׁלִיחוּתוֹ. רִבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא אָמַר. אֵין צָרִיךְ לִמְסוֹר לוֹ כָּל שְׁלִיחוּתוֹ. מַייתֵי לָהּ דְּרִבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא מִן הָדָא. אֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אֶלָּא אוֹמֵר. שָׁלִיחַ בֵּית דִּין אֲנִי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חָזַר בֵּיהּ רִבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא מִן הָדָא. אֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אֶלָּא אוֹמֵר. שָׁלִיחַ בֵּית דִּין אֲנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזר ביה ר' אבין בר כהנא מן הדא אין השליח צריך שיאמר בפ''נ ובפ''נ. כלומר דמעיקרא הוי דייק מסיפא אלא אומר שליח ב''ד אני וחזר בו דאדדייקת מסיפא דייק מרישא דקתני א''צ שיאמר בפ''נ ובפ''נ ולא ממעט אלא הא אבל אם מסר לו הבעל שליחות שאר דברים צריך שימסור לו כל שליחותו:
מייתי לה דר' אבין בר כהנא מן הדא. כלומר שמביא ראיה לדבריו מדקתני אין השליח האחרון כו' אלא אומר שליח ב''ד אני ש''מ בהא סגי וא''צ לומר יותר דלא צריך לו למסור כל שליחותו:
וצריך למסור לו כל שליחותו. לשון שאילה הוא אם צריך הראשון למסור להשני כל השליחות שמסר לו הבעל וכגון שמסר לו הבעל שארי דברים בשליחותו:
18a חָלָה הַשָּׁלִיח. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְשָׁאַל וְשָׁלַח לְרִבִּי חִייָה וּלְרִבִּי יָסָא וּלְרִבִּי אִימִּי וְהוֹרוֹן לֵיהּ. אֵין הַשָּׁלִיח הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אֶלָּא אוֹמֵר. שָׁלִיחַ בֵּית דִּין אֲנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והורון ליה. ממתני' דקתני אין השליח האחרון ולא קתני שליח השני מכלל דשליח שליח משוי שליח:
חלה השליח. בעיא היא כלו' אם זה השליח השני חלה מהו אם יכול לעשות עוד שליח:
משנה: הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי וְאֶת הֶעָנִי לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקָן מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַייָמִין וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מֵת כֹּהֵן אוֹ לֵוִי אוֹ הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי. מֵתוּ צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין. אִם הִלְוָום בִּפְנֵי בֵית דִּין אֵינוֹ צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אינו צריך ליטול רשות. דיש כח ביד ב''ד להטיל חוב זה על הכהונה והלויה לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה:
צריך ליטול רשות מן היורשים. שירשו מהם קרקע ועליהם מוטל לפרוע חוב אביהם צריך ליטול מהם רשות אם רוצים לפרוע חוב זה מתרומות ומעשרות הללו דשמא רוצים הם ליקח מתנותיהן ולפרוע חוב מורישם ממקום אחר:
מתני' להיות מפרי' עליהן מחלקן. כשיפרי' התרומה ימכרנה ויעכב הדמים לעצמו בשביל חובו שיש לו על הכהן וכן מעשר ראשון ומעשר עני בשביל החוב שיש לו על הלוי ועל העני והמעשרות יעכב ויאכל שהן מותרים לזרים מכיון שאין כאן גזל מתנות שכבר נתן דמיהן אלא שמפרי' ממעשר ראשון תרומת מעשר לכהן:
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרַב. דְּרַב אָמַר. יוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעֲבָד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוֶה בְּעֵדִים נִיגְבֵּית מִן הַמְשׁוּעֲבָדִין כָּךְ אֵינָהּ נִיגְבֵּית מִן הַיּוֹרְשִׁין. פָּתַר לָהּ בְּמִלְוֶה בִשְׁטָר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִלְוֶה בְּעֵדִים נִיגְבֵּית מִן הַיּוֹרְשִׁין וּבִלְבַד יוֹרְשִׁין שֶׁיָּֽרְשׁוּ קַרְקַע. כְּהָדָא אִילֵּין דְּרַב נְחֶמְיָה אַשְׁאִלוֹן לְצִיבּוּרַייָא פְּרִיטִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית צִיבּוּר כּוּלֵּיהּ עֲתִר לֵית צִיבּוּר כּוּלֵּיהּ מֵיעֲנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית ציבור כוליה עתר כו'. כלומר כשם שאין הציבור כולו עניים דגמירי ציבורא לא מיעני כך אי איפשר שיהו כולם עשירים ואין אתם צריכין לחוש שמא אין כאן עני:
לית הדא פליגא על דרב. מתני' דקתני צריך ליטול רשות מן היורשין ואם נתנו רשות מהני וכי לא פליגא על רב היא דאמר ירושה כמשועבדין הויא כשם שאין מלוה בע''פ נגבית מן המשועבדין כך אינה נגבית מן היורשין ואם כן אין עליהן לפרוע חוב אביהן ורשות דידהו לא מהני מידי וקשיא מתני' לרב:
פתר לה. רב למתני' במלוה בשטר שהוא נגבית מן היורשין כשם שנגבית ממשועבדים:
רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אפילו תימא במלוה בעדים ומשכחת לה שנגבית מן היורשין ובלבד שירשו קרקע דאז מוטל עליהן לפרוע חוב אביהן ומהני רשותא דידהו:
כהדא. מילתא באנפי נפשה היא כלו' מעשה כזה אירע אילו של בית ר' נחמיה הלוו מעות לציבור להפריש עליהן מעשר עני בשביל חלק העניים שבתוכן:
אתא עובדא קומי רבנן. ששאלו אם נחוש שמא העשירו כלן ואינם ראוין למעשר עני:
רִבִּי חִייָה בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בְּיוֹרְשֵי כְהוּנָּה וּלְוִייָה הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בְּיוֹרְשֵׁי עָנִי אֵין לְעָנִי נַחֲלָה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֵין לָךְ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָא לִידֵי מִידָּה זוֹ. אִם לֹא הוּא בְנוֹ. אִם לֹא בְנוֹ בֶּן בְּנוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. הַמַּלְוֶה מָהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר בּוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הֶעָשִׁיר וְאֶת הֶעָנִי אֵין מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן. שֶׁאֵין מַפְרִישִין עַל הָאָבוּד. וְזָכָה הֶעָנִי בְּמַה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ. הָדָא אָֽמְרָה הַמַּלְוֶה אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ביורשי כהונה ולוייה היא מתניתא. הא דקתני ואם מתו צריך ליטול רשות מן היורשין איורשי כהן ולוי קאי שצריך ליטול מהן רשות שמא יפרעו חוב אביהן ויעכבו המתנות לעצמן:
אבל ביורשי עני אין לעני נחלה. כלומר אין לעוני נחלה דלא שייך לומר ליטול רשות מן היורשין וכי נחלה לעוני שיהיו יורשיו ג''כ עניים וראוין למעשר עני דשמא עשירים הן:
לידי מדה זו. עניות וכהאי דאמר בפ' שואל לעולם יבקש אדם רחמים על עצמו שלא יבא לידי מדה זו כו' ואיידי דאיירי בהא מילתא מייתי להאי דבר קפרא א''נ דמייתי ראייה שאין עוני ירושה לדורות אלא גלגל הוא שחוזר בעולם:
הדא אמרה יכול הוא לחזור בו. כלומר ממתני' שמעינן דהלוה יכול לחזור בו אם ירצה לפרוע מעותיו מדקתני צריך ליטול רשות מן היורשין ואין המלוה יכול לומר לא נתתי מעותי מתחילה אלא ע''מ להפרי' עליהן. המלוה מהו שיחזור בו. אלא הא קא מיבעיא לן אם המלוה יכול לחזור בו ולומר תן לי מעותי ואיני רוצה להפרי' עליהן:
נישמעינה. לזה מן הברייתא דלעיל המלוה כו' וזכה העני שהעשיר עכשיו במה שבידו ואינו חייב לפרוע לו חובו שמתחלה ע''מ שלא לפרעו הלוהו וש''מ דאין המלוה יכול לחזור בו:
לֵית כָּאן אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אֲבָל חוֹשֵׁשׁ הוּא שֶׁלֹּא יַעֲשִׁיר הֶעָנִי. וְתַנֵּי כֵן. הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הֶעָנִי וְאֶת הֶעָשִׁיר אֵין מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן. שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עַל הָאָבוּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית כאן אינו חושש. אהא דקתני במתני' אינו חושש שמא העשיר העני קאי וקאמר הש''ס דסמי מכאן הא דלא אמרו אינו חושש אלא שמא מת הכהן או הלוי דאף אם מתו יכול להפרי' עליהן בחזקת היורשין או בחזקת כל השבט שהקרוב להם ראוי ליורשן וכולן זוכין במתנות כהונה ולויה אבל במעשר עני חושש הוא שלא יעשיר העני ואז אינו יכול להפריש דשמא יורשיו לאו עניים הן כדלקמן:
ותני. בתוספתא כן המלוה מעות את העני להיות מפרי' עליו והעשיר אין מפרישין עליהן שאין מפרישין על האבוד שכיון שהעשיר העני כאבודין הן מעותיו שזה אינו יכול לגבות חובו ממנו מכיון שמתחילה הלוהו ע''מ שלא לפרוע וליטול מעשר עני אינו יכול והילכך צריך ליתן מעשר עני שלו לאחרי':
הלכה: הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלִיפִּין בְּיַד כֹּהֵן פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְרִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב. כְּלוּם אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא בְקַייָם. בְּרַם הָכָא עַד כְּדוֹן בָּעֵי מִיזְרַע. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַכָּרֵי כְהוּנָּה וּלְוִיָּה הִיא מַתְנִיתָא. וְהָא תַנִּינָן עָנִי. וְיֵשׁ מַכָּר לְעָנִי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. כֹּהֵן לֵוִי שֶׁהָיָה חַייָב לְיִשְׂרָאֵל מָעוֹת וְאָמַר לוֹ. הַפְרֵשׁ עֲלֵיהֶם מֵחֶלְקִי. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא תַנִּינָן אֶלָּא. הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי וְאֶת הֶעָנִי לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקוֹ. כְּשֶׁהִלְוָוהוּ עַל מְנָת כֵּן. 18b הָא לֹא הִלְוָוהוּ עַל מְנָת כֵּן לֹא. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. אֲפִילוּ לֹא הִלְוָוהוּ עַל מְנָת כֵּן. חֵילֵיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא מִן הָדָא. וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה חַייָב לְיִשְׂרָאֵל מָעוֹת. אָמַר לָהֶן. הַפְרֵשׁ עֲלֵיהֶם מֵחֶלְקִי. וְלֹא יְהֵא גוֹבֶה וּמַפְרִישׁ. שֶׁאֵין לֵוִי עוֹשֶׂה לֵוִי. שֶׁלֹּא אָמַר אֶלָּא. לֹא יְהֵא מַפְרִישׁ. הָא מִשֶׁלּוֹ מַפְרִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא אמר אלא לא יהא גובה ומפריש. לא אמרו אלא שלא יהא גובה מאחרים ומפרי' הא משלו מפרי' על החוב ואע''פ שלא הלוהו מתחילה ע''מ כן וכ''מ כר' זירא:
וכן בן לוי. רישא דתוספתא הכי איתא ישראל שקבל שדה מכהן אמר לו על מנת שהמעשרות שלי ארבע או חמש שנים מותר לעולם אסור שאין כהן עושה כהן וכן בן לוי שהיה חייב מעות לישראל לא יהא גובה מאחרי' ומפריש עליו שאין לוי עושה לוי. כלומר שאין לוי זה יכול לעשותו לישראל כמו לוי ולהגבות מעשרות באחרים בשביל חובו:
חילי' דר' זירא. ראייתו של ר''ז מהאי ברייתא דתני בתוספתא דדמאי:
ולא תנינן. אנן לא תנינן אלא בהלוהו מתחילה ע''מ כן בהא אמרינן דהוי כמטא לידיה הא לא הלוהו ע''מ כן אלא שאח''כ אמר לו להפריש מחלקו ולגבות בחובו אינו כלום שלא זכה לו בשעת הלואה:
אתא עובדא כו'. שאלו לפני ר' אימי כה''ג מאי הרי שהיה כהן או לוי חייב מעות לישראל בתחילה ואח''כ אמר לו הפרש עליהן המתנות מחלקי אם מהני:
והא תנינן עני ויש מכר לעני. בתמיה דבעני לא שייך מכירו ואוהבו אלא לכל עני שיזדמן נותן לו:
במכירי כהונה ולויה היא מתני'. הכא במאי עסקינן שהם מכיריו ואוהביו ואינו רגיל לתת תרומותיו ומעשרותיו אלא להם ואסחי להו שאר כהני דעתייהו והוי כמאן דמטי לידייהו דהני:
כלום אמר יוסי לא בקיים. מי דמי להא דהתם לא אמר ר' יוסי אלא בדבר שבעין הוא ושייך שפיר דעשו כזוכה אבל הכא שעדיין בעי למיזר' התבואה והיאך זכה הכהן בדבר שלא בא לעולם שיזכה לזה שיקבלנו בחובו לצאת בו ידי נתינה:
דתנינן תמן. בבכורות גבי רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים אחד לו ואחד לכהן וס''ל לרבי מאיר דשלו חייב במתנות ממ''נ אי בכור הוא כלו לכהן ואי לאו בכור הוא חייב במתנות ור' יוסי פוטר דהואיל וחליפיו ביד כהן עשו שאינו זוכה כזוכה והוי ליה כאלו זכה בו הכהן והגיע לידו וכשנפל בו מום נתנו. לישראל ונמצא פטור מן המתנות דכבא מיד כהן לישראל חשבינן ליה וה''נ הוי כמטא ליד הכהן וזכה בו הואיל וכבר קיבל המעות ונמצא זה מקבל עכשיו בחובו ויצא ידי נתינה:
גמ' דר' יוסי היא. מתני' דקתני מפרי' עליהן ואע''ג דלא אתי לידי כהן ולא זכה עדיין בתרומה זו שיקבלנה זה בחובו כר' יוסי אתייא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source