לֵית כָּאן אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אֲבָל חוֹשֵׁשׁ הוּא שֶׁלֹּא יַעֲשִׁיר הֶעָנִי. וְתַנֵּי כֵן. הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הֶעָנִי וְאֶת הֶעָשִׁיר אֵין מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן. שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עַל הָאָבוּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני. בתוספתא כן המלוה מעות את העני להיות מפרי' עליו והעשיר אין מפרישין עליהן שאין מפרישין על האבוד שכיון שהעשיר העני כאבודין הן מעותיו שזה אינו יכול לגבות חובו ממנו מכיון שמתחילה הלוהו ע''מ שלא לפרוע וליטול מעשר עני אינו יכול והילכך צריך ליתן מעשר עני שלו לאחרי':
לית כאן אינו חושש. אהא דקתני במתני' אינו חושש שמא העשיר העני קאי וקאמר הש''ס דסמי מכאן הא דלא אמרו אינו חושש אלא שמא מת הכהן או הלוי דאף אם מתו יכול להפרי' עליהן בחזקת היורשין או בחזקת כל השבט שהקרוב להם ראוי ליורשן וכולן זוכין במתנות כהונה ולויה אבל במעשר עני חושש הוא שלא יעשיר העני ואז אינו יכול להפריש דשמא יורשיו לאו עניים הן כדלקמן:
הלכה: הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלִיפִּין בְּיַד כֹּהֵן פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְרִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב. כְּלוּם אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא בְקַייָם. בְּרַם הָכָא עַד כְּדוֹן בָּעֵי מִיזְרַע. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַכָּרֵי כְהוּנָּה וּלְוִיָּה הִיא מַתְנִיתָא. וְהָא תַנִּינָן עָנִי. וְיֵשׁ מַכָּר לְעָנִי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. כֹּהֵן לֵוִי שֶׁהָיָה חַייָב לְיִשְׂרָאֵל מָעוֹת וְאָמַר לוֹ. הַפְרֵשׁ עֲלֵיהֶם מֵחֶלְקִי. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא תַנִּינָן אֶלָּא. הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי וְאֶת הֶעָנִי לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקוֹ. כְּשֶׁהִלְוָוהוּ עַל מְנָת כֵּן. 18b הָא לֹא הִלְוָוהוּ עַל מְנָת כֵּן לֹא. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. אֲפִילוּ לֹא הִלְוָוהוּ עַל מְנָת כֵּן. חֵילֵיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא מִן הָדָא. וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה חַייָב לְיִשְׂרָאֵל מָעוֹת. אָמַר לָהֶן. הַפְרֵשׁ עֲלֵיהֶם מֵחֶלְקִי. וְלֹא יְהֵא גוֹבֶה וּמַפְרִישׁ. שֶׁאֵין לֵוִי עוֹשֶׂה לֵוִי. שֶׁלֹּא אָמַר אֶלָּא. לֹא יְהֵא מַפְרִישׁ. הָא מִשֶׁלּוֹ מַפְרִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכן בן לוי. רישא דתוספתא הכי איתא ישראל שקבל שדה מכהן אמר לו על מנת שהמעשרות שלי ארבע או חמש שנים מותר לעולם אסור שאין כהן עושה כהן וכן בן לוי שהיה חייב מעות לישראל לא יהא גובה מאחרי' ומפריש עליו שאין לוי עושה לוי. כלומר שאין לוי זה יכול לעשותו לישראל כמו לוי ולהגבות מעשרות באחרים בשביל חובו:
שלא אמר אלא לא יהא גובה ומפריש. לא אמרו אלא שלא יהא גובה מאחרים ומפרי' הא משלו מפרי' על החוב ואע''פ שלא הלוהו מתחילה ע''מ כן וכ''מ כר' זירא:
גמ' דר' יוסי היא. מתני' דקתני מפרי' עליהן ואע''ג דלא אתי לידי כהן ולא זכה עדיין בתרומה זו שיקבלנה זה בחובו כר' יוסי אתייא:
דתנינן תמן. בבכורות גבי רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים אחד לו ואחד לכהן וס''ל לרבי מאיר דשלו חייב במתנות ממ''נ אי בכור הוא כלו לכהן ואי לאו בכור הוא חייב במתנות ור' יוסי פוטר דהואיל וחליפיו ביד כהן עשו שאינו זוכה כזוכה והוי ליה כאלו זכה בו הכהן והגיע לידו וכשנפל בו מום נתנו. לישראל ונמצא פטור מן המתנות דכבא מיד כהן לישראל חשבינן ליה וה''נ הוי כמטא ליד הכהן וזכה בו הואיל וכבר קיבל המעות ונמצא זה מקבל עכשיו בחובו ויצא ידי נתינה:
כלום אמר יוסי לא בקיים. מי דמי להא דהתם לא אמר ר' יוסי אלא בדבר שבעין הוא ושייך שפיר דעשו כזוכה אבל הכא שעדיין בעי למיזר' התבואה והיאך זכה הכהן בדבר שלא בא לעולם שיזכה לזה שיקבלנו בחובו לצאת בו ידי נתינה:
במכירי כהונה ולויה היא מתני'. הכא במאי עסקינן שהם מכיריו ואוהביו ואינו רגיל לתת תרומותיו ומעשרותיו אלא להם ואסחי להו שאר כהני דעתייהו והוי כמאן דמטי לידייהו דהני:
והא תנינן עני ויש מכר לעני. בתמיה דבעני לא שייך מכירו ואוהבו אלא לכל עני שיזדמן נותן לו:
אתא עובדא כו'. שאלו לפני ר' אימי כה''ג מאי הרי שהיה כהן או לוי חייב מעות לישראל בתחילה ואח''כ אמר לו הפרש עליהן המתנות מחלקי אם מהני:
ולא תנינן. אנן לא תנינן אלא בהלוהו מתחילה ע''מ כן בהא אמרינן דהוי כמטא לידיה הא לא הלוהו ע''מ כן אלא שאח''כ אמר לו להפריש מחלקו ולגבות בחובו אינו כלום שלא זכה לו בשעת הלואה:
חילי' דר' זירא. ראייתו של ר''ז מהאי ברייתא דתני בתוספתא דדמאי:
רִבִּי חִייָה בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בְּיוֹרְשֵי כְהוּנָּה וּלְוִייָה הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בְּיוֹרְשֵׁי עָנִי אֵין לְעָנִי נַחֲלָה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֵין לָךְ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָא לִידֵי מִידָּה זוֹ. אִם לֹא הוּא בְנוֹ. אִם לֹא בְנוֹ בֶּן בְּנוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. הַמַּלְוֶה מָהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר בּוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הֶעָשִׁיר וְאֶת הֶעָנִי אֵין מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן. שֶׁאֵין מַפְרִישִין עַל הָאָבוּד. וְזָכָה הֶעָנִי בְּמַה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ. הָדָא אָֽמְרָה הַמַּלְוֶה אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נישמעינה. לזה מן הברייתא דלעיל המלוה כו' וזכה העני שהעשיר עכשיו במה שבידו ואינו חייב לפרוע לו חובו שמתחלה ע''מ שלא לפרעו הלוהו וש''מ דאין המלוה יכול לחזור בו:
הדא אמרה יכול הוא לחזור בו. כלומר ממתני' שמעינן דהלוה יכול לחזור בו אם ירצה לפרוע מעותיו מדקתני צריך ליטול רשות מן היורשין ואין המלוה יכול לומר לא נתתי מעותי מתחילה אלא ע''מ להפרי' עליהן. המלוה מהו שיחזור בו. אלא הא קא מיבעיא לן אם המלוה יכול לחזור בו ולומר תן לי מעותי ואיני רוצה להפרי' עליהן:
לידי מדה זו. עניות וכהאי דאמר בפ' שואל לעולם יבקש אדם רחמים על עצמו שלא יבא לידי מדה זו כו' ואיידי דאיירי בהא מילתא מייתי להאי דבר קפרא א''נ דמייתי ראייה שאין עוני ירושה לדורות אלא גלגל הוא שחוזר בעולם:
אבל ביורשי עני אין לעני נחלה. כלומר אין לעוני נחלה דלא שייך לומר ליטול רשות מן היורשין וכי נחלה לעוני שיהיו יורשיו ג''כ עניים וראוין למעשר עני דשמא עשירים הן:
ביורשי כהונה ולוייה היא מתניתא. הא דקתני ואם מתו צריך ליטול רשות מן היורשין איורשי כהן ולוי קאי שצריך ליטול מהן רשות שמא יפרעו חוב אביהן ויעכבו המתנות לעצמן:
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרַב. דְּרַב אָמַר. יוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעֲבָד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוֶה בְּעֵדִים נִיגְבֵּית מִן הַמְשׁוּעֲבָדִין כָּךְ אֵינָהּ נִיגְבֵּית מִן הַיּוֹרְשִׁין. פָּתַר לָהּ בְּמִלְוֶה בִשְׁטָר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִלְוֶה בְּעֵדִים נִיגְבֵּית מִן הַיּוֹרְשִׁין וּבִלְבַד יוֹרְשִׁין שֶׁיָּֽרְשׁוּ קַרְקַע. כְּהָדָא אִילֵּין דְּרַב נְחֶמְיָה אַשְׁאִלוֹן לְצִיבּוּרַייָא פְּרִיטִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית צִיבּוּר כּוּלֵּיהּ עֲתִר לֵית צִיבּוּר כּוּלֵּיהּ מֵיעֲנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית ציבור כוליה עתר כו'. כלומר כשם שאין הציבור כולו עניים דגמירי ציבורא לא מיעני כך אי איפשר שיהו כולם עשירים ואין אתם צריכין לחוש שמא אין כאן עני:
אתא עובדא קומי רבנן. ששאלו אם נחוש שמא העשירו כלן ואינם ראוין למעשר עני:
כהדא. מילתא באנפי נפשה היא כלו' מעשה כזה אירע אילו של בית ר' נחמיה הלוו מעות לציבור להפריש עליהן מעשר עני בשביל חלק העניים שבתוכן:
רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אפילו תימא במלוה בעדים ומשכחת לה שנגבית מן היורשין ובלבד שירשו קרקע דאז מוטל עליהן לפרוע חוב אביהן ומהני רשותא דידהו:
פתר לה. רב למתני' במלוה בשטר שהוא נגבית מן היורשין כשם שנגבית ממשועבדים:
לית הדא פליגא על דרב. מתני' דקתני צריך ליטול רשות מן היורשין ואם נתנו רשות מהני וכי לא פליגא על רב היא דאמר ירושה כמשועבדין הויא כשם שאין מלוה בע''פ נגבית מן המשועבדין כך אינה נגבית מן היורשין ואם כן אין עליהן לפרוע חוב אביהן ורשות דידהו לא מהני מידי וקשיא מתני' לרב:
תַּמָן תַּנִּינָן. הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין. שֶׁמָּא תִבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעַ. וְהָדָא מַתְנִיתָא לֹא כְרִבִּי יוֹסֵי וּכְרִבִּי שִּׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. תַּמָּן לְמַפְרֵעַ נִתְקַלקְלָה. בְּרַם הָכָא מִיכָּן וְהֵילַךְ נִתְקַלקְלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר''ז. שאני התם דלמפרע נתקלקלה שלא היתה לה חזקת תרומה שהרי לא הופרשה מעולם אבל הכא מכאן ואילך נתקלקלו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר''א וסברי שאם מצא שאבדו למפרע חושש הוא על הכל מיהת מה שאכל בחזקת מתוקן הוא שהרי הובררה התרומה בשעה שהפרישה:
והדא מתני'. דהכא דקתני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש לכלום דלא כר' יוסי ור''ש:
תני. ותני עלה בתוספתא שם רבי יוסי ור''ש אוסרין שמא תבקע הנוד כו':
תמן תנינן. פ''ז דדמאי הלוקח יין מבין הכותים קודם שגזרו על יינן והכותים חשודים על הכל על התרומה ועל המעשרות והלוקח מהן צריך לעשר ודאי ואם הוא ע''ש בין השמשות שאי אפשר להפרי' דתנן ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי אומר שני לוגין שאני עתיד להפרי' הרי הן תרומה בתוכו עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני דעל קריאת השם בלבד לא גזרו בין השמשות ומיחל. מתחיל ושותה מיד ולאחר השבת יוציא מן הנוד ההוא כדי שיעור תרומה ומעשרות:
הלכה: הַמַּנִּיחַ פֵּירוֹת כול'. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנָס בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן יַנַּאי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין לָךְ מְקוּלְקָל מֵעֵת לְעֵת אֶלָּא יוֹם הָאַחֲרוֹן בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ מְתוּקָּן מֵעֵת לְעֵת אֶלָּא יוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַד וְנִמְצָא חָסֵר. חִינְנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַסִּי בַּר מָמָל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. זוֹ לְהוֹצִיא מִדִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר. דְּתַנִינָן. אִם אָֽבְדוּ הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לָעֵת. דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זו להוציא מדברי ר' אלעזר. ממתניתין דמקואות לאו ראיה דלא אתיא כר''א דמתני' דהכא דהא קתני ה''ז חושש מעת לעת ונהי דמפרשת עד מעת לעת של הנחה קאמר והא התם לעולם חוששין ואפילו במעת לעת הראשון אלא ש''מ מתני' דמקואות כחכמים אתייא דחלוקין על דברי ר''א:
דתנינן תמן. כהא דתנינן במקואות מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות עד שיודע שטבל כראוי וה''נ כל הימים למפרע חוששין עד מעת לעת של הנחה:
ר' יוחנן אומר אין לך מתוקן מעת לעת אלא יום ראשון בלבד. משעת הנחה מעת לעת הוא דמחזקינן להו בחזקת קיימין ומכאן ואילך חוששין:
גמ' זאת אומרת. מדקתני ה''ז חושש מעת לעת ולא קאמר עד מעת לעת דהוי משמע דחושש הוא כל הימים למפרע משעת בדיקה עד מעת לעת של הנחה שמע מינה שאין לך מקולקל מעת לעת אלא יום האחרון בלבד משעת בדיקה הוא דחוששין מעת לעת ותו לא:
משנה: 19a הַמַּנִּיחַ פֵּירוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת מָעוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַייָמִין. אִם אָֽבְדוּ הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לָעֵת דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בּוֹדְקִין אֶת הַיַּיִן בְּקָדִים שֶׁלְּמוֹצָאֵי הֶחָג וּבְהוֹצָאַת סְמָדַר וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת מַּיִם בַּבּוֹסֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובשעת כניסת המים לבוסר. כשהן כפול הלבן נקראין בוסר וכשהלחלוחית נכנסה וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת המים פי' אחר היו כותשין הענבים כשהן בוסר ונותני' לתוכן מים ועושים חומץ לטבול והלכה כר' יהודה:
ובהוצא' סמדר. כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן:
בקדים של מוצאי החג. כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג:
בג' פרקים בודקין את היין. שהניחו להיות מפרי' עליו צריך לבדקו שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין:
מעת לעת. של בדיקה בשבדק ומצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת על פירות אחרי' צריך להפרי' עליהן מספק וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש אלא סומכין אחזקה:
ה''ז חושש. לאותן טבלים שתקן בהבטחתן של אלו ואם לא אכלן צריך להפרי' מהן שמא כשאמר הרי תרומה בעירות שהקצתי כבר היו אבודין:
ואם אבדו. הלך לבדקן ומצאן שאבדו:
מתני' המניח פירות להיות מפריש עליהן כו'. סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו ואומר הרי תרומתי באותן פירות שהקציתי לכך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source