משנה: הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית וּבַעַל חוֹב בַּבֵּינוֹנִית וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בַּזִּיבּוּרִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף כְּתוּבַּת אִשָּׁה בַּבֵּינוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הנזקין שמין להן. ניזקן וגובין בעידית שבנכסי המזיק וכגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק דשיימינן בעידית דמזיק וגובה מהן כפי נזקו:
ובעל חוב בבינונית. דמדאורייתא לא גבי אלא מזיבורית דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה ואין דרכו של אדם להוציא אלא הפחות שבנכסיו ומפני תיקון העול' אמרו בעל חוב בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין:
וכתובת אשה בזיבורית. דליכא למיחש בה לנעילת דלת שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא:
רשב''ג. ובנוסחת הבבלי ר''מ והל' כת''ק:
קָנָה שָׂדֶה בַיּוֹבֵל. רִבִּי אילָא אָמַר. קָנָה קַרְקַע. אַבָּא בַּר מָמָל אָמַר. לֹא קָנָה קַרְקַע. מָתִיב רִבִּי אַבָּא בַּר מָמָל לְרִבִּי אִילָא. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. קָנָה קַרְקַע. יַחְפּוֹר בָּהּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. אָמַר לֵיהּ. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְשָׁב לַאֲחוּזָּתוֹ. בְּעֵיינוֹ. אַייתֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שְׁמוּעָתָא קֳדָמֵיהוֹן 26a וְלֹא יָדַע דְּעוֹד אִינּוּן פְּלִיגין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵבִיא וְקוֹרֵא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מֵבִיא. מַה פְלִיגִין. בַּקִּרְייָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵבִיא וְקוֹרֵא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קנה שדה. מחבירו ביובל כלומר כל זמן שהיובל נוהג שהמכירה אינה אלא לפירות:
קנה קרקע. כל זמן שהוא בידו קנין פירות שלו כקנין הגוף הוא ונ''מ לענין ביכורים כדלקמן:
יחפור בה. הלוקח בורות שיחין ומערות:
ושב לאחוזתו בעייניה. כמות שהיתה:
ולא ידע דעוד אינון פליגין. שהם בעצמן מחולקין בזה אם קנה קרקע או לא דרבי יוחנן אמר הקונה שדה בזמן היובל מביא ביכורים וקורא דקנין הפירות כקנין הגוף דמי ור''ל אמר אינו מביא וקורא דלאו כקנין הגוף דמי כדמפרש ר''א דלענין קרייה הוא דפליגי ולר''ל אינו קורא שאינו יכול לומר מראשית פרי האדמה אשר נתת לי:
סליק פריקא בס''ד
שמועתא קדמיהון. הביא שמעתא זו לפני ר''י ור''ל:
הלכה: הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית כול'. קַל וַחוֹמֶר לְהֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפַּי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְהֶכְשֵׁר נְזָקִין. הָדָא דְתַנִּינָן. שׁוֹר רְעֵהוּ וְלֹא שׁוֹר הֶקְדֵּשׁ. אִם לְנִיזְקֵי גוּפוֹ. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. נְזָקִין לְהֶדְיוֹט וְאֵין נְזָקִין לְגָבוֹהַּ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה מְנָא לְהֶקְדֵּשׁ. וְהָלַךְ שׁוֹרוֹ וְהִזִּיק. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה בַעַל חוֹב וְיִגְבֶּה בְּבֵינוֹנִית. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית. קַל וַחוֹמֶר לְהֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם לנזקי גופו. לאדם שהזיק הקדש הא תני רבי חייא דאין נזקין לגבוה דילפינן הקדש מתרומה דכתיב איש כי יאכל קדש ודרשינן פרט למזיק:
אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש שלא תאמר כו'. והלך שורו והזיק ל''ג לה ואגב שטפא דלקמן הוא. ואפשר לפרש לפי גירסת הספר דמיירי שהיה עליו חוב להקדש וגם חוב נזקין ורבותא קמ''ל דלא תימא הנזקין דוחין להקדש מן העידית דלא יהא אלא כב''ח לפום כן קאמר ק''ו דאפילו בכה''ג הקדש גובה מהעידית ושניהן חולקין בהן:
שלא תאמר. לא יהא אלא כבעל חוב בעלמא ואין דינו אלא בבינונית קמ''ל ק''ו להקדש שמשלם מן העידית שבנכסיו:
אם להכשר נזקין. שהזיק שורו להקדש וממונו שהזיק הכשר נזקין קרי ליה:
הדא דתנינן. הרי תנינן בב''ק שור רעהו כתיב ולא שור של הקדש ומשמע דבין בקרן בין בשן ורגל ממעט ליה הקדש:
גמ' קל וחומר להקדש. מן הנזקין שישלם מן העידית ולקמי' מפרש לה:
מה אנן קיימין. הא דקאמר ק''ו להקדש:
תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק נִגָּבִין מִן הַמְשׁוּעֲבָדִין. נִיחָא נֶזֶק. חֲצִי נֶזֶק לֹא מִגּוּפוֹ הוּא מְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר בְשׁוֹר תָּם שֶׁהִזִּיק וְהָלַךְ הַבַּעַל וּמְכָרוֹ. כְּבָר נִשְׁתַּעְבֵּד גּוּפוֹ לְבַעַל הַנֶּזֶק. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. תִּיפְתָּר שֶׁזְּקָפָן עָלָיו מִלְוֶה. מֵעַתָּה לֹא תִגָּבֶה אֶלָּא בְּבֵינוֹנִית. מֵאַחַר שֶׁעִיקָּרוֹ נֶזֶק גּוֹבֶה בָּעִידִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ניחא נזק. שלם דמשלם מן העלייה והוי כבעל חוב דעלמא ונגבה מן המשועבדין אלא חצי נזק שור תם שהזיק לא מגופו הוא משלם והיאך שייך בה מן המשועבדים הא אין משתלם אלא מן הבעלים ומגופו:
תיפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו. דמכרו מכור הוא וחוזר וגובה הניזק מהלוקח דכבר נשתעבד מעיקרא גופו לדידיה:
רבנין דקיסרין. מפרשי דמיירי שזקפן עליו במלוה כלומר שעמד בדין עמו וזקפן על המזיק במלוה ובכי הא נגבית מן המשועבדים:
מעתה לא תגבה אלא בבינונית. ל' שאילה הוא דהואיל ונעשית כמלו' וא''כ אמור מעתה לא יגבה אלא מן הבינונית כב''ח וקאמר דלא היא מאחר שעיקר דין הניזקין בעידית כלומר היכי דמשלם מעלייה וה''נ אע''פ שתם הוא הואיל ועמד בדין עמו וזקפו עליו במלוה נגבית מן העדית ומן המשועבדין:
שָׂדֵהוּ פְּרָט לִמְשׁוּעֲבָד. כַּרְמוֹ פְּרָט לְהֶקְדֵּשׁ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהִזִּיק וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מְנָה וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מְנָה. אִם בְּשֶׁהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ הִזִּיק. הָדָא הִיא דְּתַנִינָן. שׁוֹר רְעֵהוּ וְלֹא שׁוֹר הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר בְּשׁוֹר שֶׁלְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁרָעָה לְתוֹךְ שְׂדֶה הֶדְיוֹט. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. אֲנָן בָּעִנָן קַרְקַע הֶקְדֵּשׁ וְאַתְּ אָמַרְתָּ תּוֹךְ שְׁדֶה הֶדְיוֹט. אֶלָּא כֵן. אֲנָן קַייָמִין בָּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה מְנָה לָהֶקְדֵּשׁ. וְהָלַךְ הוּא וְהִזִּיק. שֶׁלֹּא תֹאמַר. אִילּוּ נְזָקִין וּמִלְוֶה בָּעֵדִים הַנְּזָקִין קוֹדְמִין. וָכָא קוֹדֵם הַנֶּזֶק לָהֶקְדֵּשׁ. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. כַּרְמוֹ פְּרָט לְהֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם בשהזיק ואח''כ הקדישו. לכרמו:
שדהו פרט למשועבד. אם לא עמד בדין מיירי ולא פליג אדר''ח:
מה אנן קיימין. הא דממעט להקדש:
הדא הוא דתנינן. כלומר הא תנן בערכין הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה בו את הנכסים הללו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו כדמפרש התם טעמא הא דמוסיף עוד דינר שלא ואמרו הקדש יוצא בלא פדיון ושמעינן מינה דהיכא שחובו קדים גובה מן ההקדש ולא יהא נזיקין כבעל חוב:
אם בשהקדיש. הכרם ואח''כ הזיק הא תנינן שור רעהו וכדלעיל דמכולהו ממעטינן להו להקדש בין קרן בין שן ורגל:
שרעה לתוך שדה הדיוט. והזיקו שהוא פטור:
אנן בעינן קרקע הקדש. הא בקרקע הקדש אנן עוסקין כדדריש כרמו פרט להקדש ואת אמרת שור הוא של הקדש והשדה של הדיוט בתמיה:
אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש. ונתחייב להקדש ואין לו אלא זה הכרם לגבות ממנו:
והלך הוא והזיק. ושורו הלך והזיק לשדה אחר. והנכון דגרסינן הכא בהדיא והלך שורו והזיק:
שלא תאמר אילו. יש כאן עליו נזיקין ומלוה בעדים לגבות הנזקין קודמין לב''ח:
וכא. וה''נ קדם הנזק להקדש לגבות דלא יהא אלא כמלוה ע''פ דהנזקין קודמין לו קמשמע לן כרמו פרט להקדש כלומר פרט לשהוא משועבד להקדש שהרי חוב ההקדש חל עליו מקודם וההקדש קודם לנזקין:
מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ. שֶׁלַּמַּזִּיק. דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטָב כַּרְמוֹ שֶׁלַּנִּיזָק. קַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי עֲקִיבָא. נִיזּוֹק. וְאַתְּ אָמַר כֵּן. אֶלָּא בֵּית דִּין רוֹאִין אֵי זֶהוּ שָׂדֵהוּ יָפָה לִפְנֵי הַנִּיזּוּק וְשָׁמָה לָהּ כַמּוֹהָ. כְּהָדָא דְּתַנֵּי. יָכוֹל אִם אָֽכְלָה מִן הָעִדִּית שָׁמִין לוֹ מִן הָעִידִּית. מִן הַזִּיבּוּרִית שָׁמִין לוֹ מִן הַזִּיבּוּרִית. הֵיךְ עֲבִידָא. עִידִית שֶׁבַּזִּיבּוּרִית טָבָא סַגִּין. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצָאת מַשְׁבִּיחַ אֶת הַנִּיזָּק. רוֹאִין אֶת הַשָּׂדֶה כְּאִילּוּ מְלֵיאָה עִידִּית וְשָׁמִין לוֹ מִן הָעִידִית. וְזִיבּוּרִית שָׁמִין לוֹ מִן הַזִּיבּוּרִית. נִמצָא מְשַׁלֵּם מִן הָעִידִּית עַל הָעִידִּית וּמִן הַזִּיבּוּרִית עַל הַזִּיבּוּרִית. מְנַיִין לְרִבִּי עֲקִיבָא הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית. לֵיתָה מִן הַתּוֹרָה. אִיתָא מִן הַתַּקָּנָה. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית. מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין. שֶׁיְּהֵא אָדָם אוֹמֵר. מַה בְיָדִי גֶּזֶל מַה בְיָדִי מַזִּיק. לְמָחָר רוֹאִין בֵּית דִּין שָׂדֶה יָפָה שֶׁלִּי וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִלְּפָנַיי. וְסוֹמְכִים אוֹתָהּ לַמִּקְרָא. מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. עַד כְּדוֹן קַרְקַעוֹ. מַשְׁכּוֹנוֹ לָמַד מִקַּרְקָעוֹ. מַה קַרְקָעוֹ בָּעִידִּית אַף מַשְׁכּוֹנוֹ בָּעִידִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא ה''ק דשמין בשל ניזק. וכדמפרש ואזיל:
יכול אם אכלה מן העידית כו'. שאם אכלה ערוגה אחת שמינה ויש כאן ערוגה שמינה בין הכחושות יכול ששמין כמה יפה אותה ערוגה וכך משלם לו ואם אכלה כחושה משלם כפי ערוגה אחת מן הכחושות:
היך עבידא עידית שבזיבורית טבא סגין. כלומר ודאי אי אתה יכול לומר כן דהיך עבידא הא עידית שבזיבורית יפה היא הרבה ושומת' יותר ביוקר משומת ערוגה אחת עידית בין העידית ואם את אומר כן נמצאת משביח את הניזק הרבה והורע כחו של מזיק:
רואין את השדה. סיומא דברייתא היא כלומר אלא כך הוא שרואין את השדה כאלו כולה מליאה עידית ושמין ערוגה אחת שמינה בין השמינות ומשלם לו ולא הורע כחו של מזיק כ''כ:
וזיבורית. ואם אכלה זיבורית בזה ודאי משלם מזבורית נמצא כו' שהכל בשדה של ניזק שיימינן:
מנין לר''ע הנזקין שמין להן בעידית. כלומר ודאי מדקתני במתני' מפני תיקון העולם דקאי על כל הני דחשיב אנזקין כו' ולר''ע ודאי בדמזיק קאמר כדפרישית במתני' דהא לדידיה מן התורה בדניזק הוא ומנין הוא זה ומה טעם יש בו:
ליתה מן התורה. ודאי מן התורה ליתה אלא מן התקנה איתא כדתניא בתוספתא:
מפני הגזלנין. שיהיו נזהרין מלהזיק שיהא אדם אומר מה לי לגזול מה לי להזיק הרי למחר ב''ד מוציאין שדה יפה שלי מלפני:
וסומכין אותה למקרא. כלומר אע''פ שמן התורה באמת בשל ניזק שמין ב''ד עושין סמך מן המקרא מיטב שדהו דשל מזיק הוא ומגבין אותה ממנו:
עד כדון קרקעו. שמשלם ממיטב:
משכונו. מטלטלין שלו וע''ש שניטלין מיד אל יד קרוין משכון שכן מזה אל זה ומנין שהן משתלמין ממיטב:
למד מקרקעו. מה קרקע ממיטב אף כל דיהיב ליה ממיטב הוא:
קשיא על ר''ע ניזוק. כלומר מאי של ניזק דקאמר הרי זה ניזוק מנכסיו ואת אומר כן ומה שייך של ניזק הכא:
שָׂדֵהוּ 26b פְּרָט לִמְטַלְטְלִין. כַּרְמוֹ פְּרָט לָרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק. שָׂדֵהוּ פְּרָט לִמְטַלְטְלִין. בָּהֶן דְּלָא בָעֵי מְטַלְטְלִין מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְהָכָא כְהָדָא דְתַנֵּי. אֵין לִי אֶלָּא קַרְקַע. מְנַיִין שֶׁאִם רָצָה לִיתֵּן כֶּסֶף. תַּלְמוּד לוֹמַר. כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו. מַה בְּעִית מֵימַר קַרְקַע עִיקָּר. אִי נֵימַר כֶּסֶף עִיקָּר. וְיַחֲלִיטוּ לוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וָאֲנָן חֲמֵיי רַבָּנִין מַחֲלִטִין לוֹ קַרְקָעוֹת. כַּרְמוֹ פְּרָט לָרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי נִיסָא. בְּשֶׁחָפַר אָבִיו בּוֹר וְהִזִּיק בְּחַיֵי אָבִיו וְנָֽפְלוּ לוֹ נְכָסִים אַחַר מִיתַת אָבִיו. הָיָיתִי אוֹמֵר. יִשְׁתַּעְבְּדוּ נְכָסִים לְאוֹתוֹ הַנֶּזֶק. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר. כַּרְמוֹ. פְּרָט לָרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונפלו לו נכסים אחר מיתת אביו. שנפלו לו מאבי אביו שמת אחר מיתת אביו דבשעה שהזיק היו הנכסים ראוין ומהו דתימא ישתעבדו הנכסים לאותו נזק שנתחייב אביו קמ''ל כרמו שמוחזק בו פרט לראוי שאינו כבמוחזק:
והזיק בחיי אביו. ולא היה לו ממה לשלם:
בשחפר אביו בור. לאו דוקא אלא חדא מנזקין נקט וה''ה בשן ורגל או בשורו מועד שהזיק ואינו שוה לפי הנזק:
ואנן חמיי. והא אנן רואין דרבנין לא נהגו כן אלא מחליטין להניזק קרקעות אם יש לו אלא ש''מ דה''ק פרט למטלטלים שאינן קודמין להגבות לקרקעות:
אי נימר כסף עיקר. דאי תימא דה''ק מנין שאם יש לו קרקע ורוצה ליתן לו כסף שעל כרחו של ניזק לוקח הכסף ולא קרקע א''כ ויחליטו לו משעה ראשונה כלומר דלפ''ז מגבין להניזק מהמטלטלי' קודם מהקרקע:
מה בעית מימר קרקע עיקר. כלומר על כרחך דהכי תפרש לה דקרקע עיקר וה''ק מנין שאם אין לו קרקע ורצה ליתן כסף גובה ולא אמרינן שצריך לקנות קרקע ולהגבותו ת''ל כסף וגו' אבל אם יש לו קרקע קרקע קודם:
והכא. ואתיא הא דהכא כהדא דתני אין לי אלא קרקע דכתיב מיטב שדהו:
בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה. כלומר דלא תימא דלמעט מטלטלין לגמרי הוא דאתא אלא הכי קאמר במי שלא רוצה ליקח מטלטלין מתחילה אם מוצא הוא קרקע וקמ''ל דאין כופין אותו ליקח מטלטלין מאחר שיש לגבות מן הקרקע כדמסיק:
פרט למטלטלין. כדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source