מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ. שֶׁלַּמַּזִּיק. דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטָב כַּרְמוֹ שֶׁלַּנִּיזָק. קַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי עֲקִיבָא. נִיזּוֹק. וְאַתְּ אָמַר כֵּן. אֶלָּא בֵּית דִּין רוֹאִין אֵי זֶהוּ שָׂדֵהוּ יָפָה לִפְנֵי הַנִּיזּוּק וְשָׁמָה לָהּ כַמּוֹהָ. כְּהָדָא דְּתַנֵּי. יָכוֹל אִם אָֽכְלָה מִן הָעִדִּית שָׁמִין לוֹ מִן הָעִידִּית. מִן הַזִּיבּוּרִית שָׁמִין לוֹ מִן הַזִּיבּוּרִית. הֵיךְ עֲבִידָא. עִידִית שֶׁבַּזִּיבּוּרִית טָבָא סַגִּין. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצָאת מַשְׁבִּיחַ אֶת הַנִּיזָּק. רוֹאִין אֶת הַשָּׂדֶה כְּאִילּוּ מְלֵיאָה עִידִּית וְשָׁמִין לוֹ מִן הָעִידִית. וְזִיבּוּרִית שָׁמִין לוֹ מִן הַזִּיבּוּרִית. נִמצָא מְשַׁלֵּם מִן הָעִידִּית עַל הָעִידִּית וּמִן הַזִּיבּוּרִית עַל הַזִּיבּוּרִית. מְנַיִין לְרִבִּי עֲקִיבָא הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית. לֵיתָה מִן הַתּוֹרָה. אִיתָא מִן הַתַּקָּנָה. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית. מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין. שֶׁיְּהֵא אָדָם אוֹמֵר. מַה בְיָדִי גֶּזֶל מַה בְיָדִי מַזִּיק. לְמָחָר רוֹאִין בֵּית דִּין שָׂדֶה יָפָה שֶׁלִּי וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִלְּפָנַיי. וְסוֹמְכִים אוֹתָהּ לַמִּקְרָא. מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. עַד כְּדוֹן קַרְקַעוֹ. מַשְׁכּוֹנוֹ לָמַד מִקַּרְקָעוֹ. מַה קַרְקָעוֹ בָּעִידִּית אַף מַשְׁכּוֹנוֹ בָּעִידִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
למד מקרקעו. מה קרקע ממיטב אף כל דיהיב ליה ממיטב הוא:
משכונו. מטלטלין שלו וע''ש שניטלין מיד אל יד קרוין משכון שכן מזה אל זה ומנין שהן משתלמין ממיטב:
עד כדון קרקעו. שמשלם ממיטב:
וסומכין אותה למקרא. כלומר אע''פ שמן התורה באמת בשל ניזק שמין ב''ד עושין סמך מן המקרא מיטב שדהו דשל מזיק הוא ומגבין אותה ממנו:
מפני הגזלנין. שיהיו נזהרין מלהזיק שיהא אדם אומר מה לי לגזול מה לי להזיק הרי למחר ב''ד מוציאין שדה יפה שלי מלפני:
ליתה מן התורה. ודאי מן התורה ליתה אלא מן התקנה איתא כדתניא בתוספתא:
מנין לר''ע הנזקין שמין להן בעידית. כלומר ודאי מדקתני במתני' מפני תיקון העולם דקאי על כל הני דחשיב אנזקין כו' ולר''ע ודאי בדמזיק קאמר כדפרישית במתני' דהא לדידיה מן התורה בדניזק הוא ומנין הוא זה ומה טעם יש בו:
וזיבורית. ואם אכלה זיבורית בזה ודאי משלם מזבורית נמצא כו' שהכל בשדה של ניזק שיימינן:
רואין את השדה. סיומא דברייתא היא כלומר אלא כך הוא שרואין את השדה כאלו כולה מליאה עידית ושמין ערוגה אחת שמינה בין השמינות ומשלם לו ולא הורע כחו של מזיק כ''כ:
היך עבידא עידית שבזיבורית טבא סגין. כלומר ודאי אי אתה יכול לומר כן דהיך עבידא הא עידית שבזיבורית יפה היא הרבה ושומת' יותר ביוקר משומת ערוגה אחת עידית בין העידית ואם את אומר כן נמצאת משביח את הניזק הרבה והורע כחו של מזיק:
יכול אם אכלה מן העידית כו'. שאם אכלה ערוגה אחת שמינה ויש כאן ערוגה שמינה בין הכחושות יכול ששמין כמה יפה אותה ערוגה וכך משלם לו ואם אכלה כחושה משלם כפי ערוגה אחת מן הכחושות:
קשיא על ר''ע ניזוק. כלומר מאי של ניזק דקאמר הרי זה ניזוק מנכסיו ואת אומר כן ומה שייך של ניזק הכא:
אלא ה''ק דשמין בשל ניזק. וכדמפרש ואזיל:
שָׂדֵהוּ 26b פְּרָט לִמְטַלְטְלִין. כַּרְמוֹ פְּרָט לָרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק. שָׂדֵהוּ פְּרָט לִמְטַלְטְלִין. בָּהֶן דְּלָא בָעֵי מְטַלְטְלִין מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְהָכָא כְהָדָא דְתַנֵּי. אֵין לִי אֶלָּא קַרְקַע. מְנַיִין שֶׁאִם רָצָה לִיתֵּן כֶּסֶף. תַּלְמוּד לוֹמַר. כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו. מַה בְּעִית מֵימַר קַרְקַע עִיקָּר. אִי נֵימַר כֶּסֶף עִיקָּר. וְיַחֲלִיטוּ לוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וָאֲנָן חֲמֵיי רַבָּנִין מַחֲלִטִין לוֹ קַרְקָעוֹת. כַּרְמוֹ פְּרָט לָרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי נִיסָא. בְּשֶׁחָפַר אָבִיו בּוֹר וְהִזִּיק בְּחַיֵי אָבִיו וְנָֽפְלוּ לוֹ נְכָסִים אַחַר מִיתַת אָבִיו. הָיָיתִי אוֹמֵר. יִשְׁתַּעְבְּדוּ נְכָסִים לְאוֹתוֹ הַנֶּזֶק. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר. כַּרְמוֹ. פְּרָט לָרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פרט למטלטלין. כדמפרש ואזיל:
בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה. כלומר דלא תימא דלמעט מטלטלין לגמרי הוא דאתא אלא הכי קאמר במי שלא רוצה ליקח מטלטלין מתחילה אם מוצא הוא קרקע וקמ''ל דאין כופין אותו ליקח מטלטלין מאחר שיש לגבות מן הקרקע כדמסיק:
והכא. ואתיא הא דהכא כהדא דתני אין לי אלא קרקע דכתיב מיטב שדהו:
מה בעית מימר קרקע עיקר. כלומר על כרחך דהכי תפרש לה דקרקע עיקר וה''ק מנין שאם אין לו קרקע ורצה ליתן כסף גובה ולא אמרינן שצריך לקנות קרקע ולהגבותו ת''ל כסף וגו' אבל אם יש לו קרקע קרקע קודם:
אי נימר כסף עיקר. דאי תימא דה''ק מנין שאם יש לו קרקע ורוצה ליתן לו כסף שעל כרחו של ניזק לוקח הכסף ולא קרקע א''כ ויחליטו לו משעה ראשונה כלומר דלפ''ז מגבין להניזק מהמטלטלי' קודם מהקרקע:
ואנן חמיי. והא אנן רואין דרבנין לא נהגו כן אלא מחליטין להניזק קרקעות אם יש לו אלא ש''מ דה''ק פרט למטלטלים שאינן קודמין להגבות לקרקעות:
בשחפר אביו בור. לאו דוקא אלא חדא מנזקין נקט וה''ה בשן ורגל או בשורו מועד שהזיק ואינו שוה לפי הנזק:
והזיק בחיי אביו. ולא היה לו ממה לשלם:
ונפלו לו נכסים אחר מיתת אביו. שנפלו לו מאבי אביו שמת אחר מיתת אביו דבשעה שהזיק היו הנכסים ראוין ומהו דתימא ישתעבדו הנכסים לאותו נזק שנתחייב אביו קמ''ל כרמו שמוחזק בו פרט לראוי שאינו כבמוחזק:
אֵין שָׁם אֶלָּא עִידִּית גּוֹבֶה בָּעִידִּית. בֵּינוֹנִית גּוֹבֶה בַּבֵּינוֹנִית. זִיבּוּרִית גּוֹבֶה בַּזִּיבּוּרִית. עִידִּית וּבֵינוֹנִית. הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית וּבַעַל חוֹב וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בַּבֵּינוֹנִית. בֵּינוֹנִית וְזִיבּוּרִית. הַנִּיזָּקִין וּבַעַלֵי חוֹב שָׁמִין לָהֶן בַּבֵּינוֹנִית וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בַּזִיבּוּרִית. הָֽיְתָה עִידִּית שֶׁלּוֹ יָפָה מִשֶּׁלְּכָל אָדָם עִידִּית הִיא. בֵּינוֹנִית שֶׁלּוֹ יָפָה מִשֶּׁל כָל אָדָם בֵּינוֹנִית הִיא. זִיבּוּרִית שֶׁלּוֹ יָפָה מִשֶּׁל כָל אָדָם זִיבּוּרִית הִיא. הָֽיְתָה עִידִּית שֶׁלּוֹ בֵּינוֹנִית שֶׁלְּכָל אָדָם. רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי אִילָא בָּעֵי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בֵּינוֹנִית וְזִיבּוּרִית. הַנִּיזָּקִין וּבַעַלֵי חוֹב שָׁמִין לָהֶן בַּבֵּינוֹנִית וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בַּזִיבּוּרִית. וּכְמַה דְּאַתּ בָּעֵי עִידִּית וּבֵינוֹנִית נִיזָּקִין דּוֹחִין לְבַעֲלֵי חוֹב בַּבֵּינוֹנִית. וְדִכְוָותָהּ. בֵּינוֹנִית וְזִיבּוּרִית יִדְחוּ הַנִּיזָּקִין לְבַעֲלֵי חוֹב בַּזִּיבּוֹרִית. רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה לוֹ עִידִּית וּמְכָרָהּ וּכְבַר נִדְחוּ לְבַעֲלֵי חוֹב לְגְבוֹת בַּבֵּינוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי בר' בון בשם רב חסדא. לעולם בשלו הן שמין והכא ל''ק דתיפתר שהיתה לזה עידית ומכרה לאחר שלוה מזה וכבר נדחו לב''ח לבינונית ואישתעבד להו האי בינונית מעיקרא ולפיכך שוב אין נדחין לזיבורית. והכי מסיק לה בבבלי ב''ק דף ח' דבשלו הן שמין:
וכמה דאת בעי. כלומר אלא אי אמרת דבשלו הן שמין קשיא כמה שאתה ר''ל היכא שאין לו אלא עידית ובינונית הניזקין דוחין לב''ח שיגבו מבינונית כדקאמר לעיל ה''נ ודכוותה אם יש לו בינונית וזיבורית ידחו הניזקין לב''ח בזיבורית דהא עכשיו בינונית שלו נחשב לעידית אלא לאו ש''מ דבשל עולם הן שמין:
נישמעינה. לזה מן הדא דקתני בינונית וזיבורי' הניזקין וב''ח גובין מן הבינונית אי אמרת בשל עולם שמין שפיר דאף על גב דאין לו אלא בינונית וזיבורית לא אמרינן תעשה הבינונית כעידית ואין ב''ח גובה מהן משום דלא אזלינן בתרי' אלא בשל עולם והן בינוני':
היתה עידית שלו בינונית של כל אדם ר' זירא ור' אילא בעי. בכה''ג מאי בשלו הן שמין ואין גובין מהן אלא נזקין או בשל עולם הן שמין וב''ח נמי גובה מהן:
היתה עידית שלו יפה משל כל אדם עידית היא. מילתא דפשיטא היא ומשום סיפא נקטה בינונית שלו יפה משל כל אדם בינינית היא ולא אמרינן תעשה כעידית ואין ב''ח גובה ממנה דהרי יש לו שלשתן:
אין שם אלא עידית. והיו עליו ב''ח וכתובת אשה ונזקין גובה לכולם מעידית וכן אם אין שם אלא בינונית כו':
פְּשִׁיטָה דָא מִילְתָא. מִלְוֶה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית בּוֹ כַּפְרָנוּת אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת. כַּפְרָנוּת שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִלְוֶה מְשַׁמֶּטֶת. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. אַף לְמִידַּת הַדִּין כֵּן הִיא. מִלְוֶה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית כַּפְרָנוּת גּוֹבֶה. כַּפְרָנִית שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִלְוֶה גּוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מלוה שהיא נעשית כפרנית גובה. כלומר מי נימא לענין הגבייה נמי הכי דליכא למימר גובה ממש דהא ודאי כל זמן שהיא כפרנית אינו גובה אלא דאם אח''כ כפרנית שהיא ניעשית מלוה שהודה או שבאו עדים אם נאמר דבמילתא קמייתא קיימא ונגבית בבינונית כמו דהויא כמלוה לענין שמיטה או דילמא דהוי לי' כנמחל שיעבודו הראשון ומוקמינן אד''ת ואינו גובה אלא מזיבורית ולא איפשיטא:
אף למידת הדין כן הוא. אלא הא דקמיבעיא לן אם לענין דין הגבייה ממה להגבותו נמי כן הוא:
כפרנית ונעשית מלוה. שהודה או שבאו עדים קודם סוף השמיטה נמי פשיטא דמשמטת כשאר מלוה ובשלא כתבו לו ב''ד פסק דין דאי לאו הכי ה''ל כגבוי דכל מעשה ב''ד אינו משמט:
מלוה שהיא נעשית בו כפרנות. שתבעו וכפר בו והגיע השמיטה והוא בכפירתו ואחר השמיטה הודה אינה נשמטת דבשעת השמיטה לא קרינן ביה לא יגוש שהרי כפר בו:
דָּרַשׁ רִבִּי סִימַאי. וְהָאִישׁ. זֶה שָׁלִיחַ בֵּית דִּין. שֶׁאִם נִכְנַס הַמַּלְוֶה הוּא מוֹצִיא אֶת הַיָּפֶה. וְם נִכְנַס הַלֹּוֶה הוּא מוֹצִיא אֶת הָרָע. הָּא כֵיצַד. שָׁלִיחַ בֵּית דִּין נִכְנַס וּמוֹצִיא אֶת הַבֵּינוֹנִית. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. דְּבַר תּוֹרָה הוּא שֶׁיִּכָּנֵס הַמַּלְוֶה. דִּכְתִיב וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתֶּה נוֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה. עַד כְּדוֹן מַשְׁכּוֹנוֹ. קַרְקָעוֹ לָמַד מִמַּשְׁכּוֹנוֹ. מַה מַשְׁכּוֹנוֹ בַּבֵּינוֹנִית אַף קַרְקָעוֹ בַּבֵּינוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ע''כ במשכונו. עד כאן במטלטלים דכתיב יוציא וגו'קרקעו מניין שהיא בבינונית למד כו':
ד''ת הוא שיכנס הלוה גרסינן דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו וגו'. ומן התורה בזיבורית אלא מפני התקנה הוא בבינונית:
דרש רבי סימאי. ופליג דס''ל דמן התורה ב''ח בבינונית דכתיב והאיש ודריש ליה אשליח בית דין ודרכו להוציא בינונית:
וּבַעַלֵי חוֹב בַּבֵּינוֹנִית. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם רוֹאֶה אֶת שְׂדֵה רֵעֵהוּ יָפָה וּמַלְוֶה אוֹתוֹ מָעוֹת וְעוֹקֵף וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ. מֵעַתָּה לֹא יָשׁוּמוּ לוֹ אֶלָּא בַּזִּיבּוּרִית. אָמַר רִבִּי יוּדָה. וְכֵינִי. אֶלָּא שֶׁלֹּא לִנְעוֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי בְנֵי אָדָם. 27a שֶׁלְּמָחָר הוּא מְבַקֵּשׁ לִלְווֹת וְאֵינוֹ מוֹצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלמחר הוא ללוות. מחזר הוא ללוות:
וכיני. באמת כן היה מן הדין שישומו לו בזיבורית אלא שלא לנעול דלת בפני לווין:
ועוקף. מבקש עקיפין לשלם לו מן שדהו:
מפני הרמאין. אמרי בבינונית ולא בעידית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source