גָּזַל מָרִישׁ וּבְנָאוֹ בַּבִּירָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. יְקַעְקֵעַ כָּל הַבִּירָה וְיִתְּנֶנּוּ לוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. נוֹתֵן לוֹ דָמָיו בְּשָׁווְיוֹ מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשָּׁבִין. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁגְּזָלוֹ מְשׁוּפֶּה. אֲבָל אִם גְּזָלוֹ וְשִׁיפָּהוּ דָּמִים הוּא חַייָב לוֹ. גְּזָלוֹ וְשִׁיפָּהוּ עַל גַּב מְקוֹמוֹ מַהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ חוֹרְבָה שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וּבְנָייָהּ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. בִּיקֵּשׁ לִיטּוֹל עֵצָיו וַאֲבָנָיו אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בָּעֵי. אִילּוּ הַפּוֹרֵק חֲבִילָתוֹ לְתוֹךְ חוֹרְבָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְהָלַךְ לִיטְּלָהּ שֶׁמָּא אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְלֹא שְׁמִיעַ דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי מִשּׁוּם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִשּׁוּם יִישׁוּב. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הֲוִינָא סְבַר מֵימַר. מַה פְלִיגִין. בָּאָרֶץ. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מִשּׁוּם יִישׁוּב. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא בָאָרֶץ הִיא בְחוּצָה לָאָרֶץ. בִּיקֵּשׁ לִיטּוֹל עֵצָיו וַאֲבָנָיו מָהוּ. אוֹמְרִים לוֹ. הַמְתֵּן עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּתוֹכָהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. נוֹתְנִין לוֹ מִיַּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נותנין לו מיד מעותיו:
מהו. שחייב לשלם מיד:
עד שידור בתוכה. ואז ישלם לך שוויין:
בשגזלו משופה. שכבר מתוקן הוא לבנין אבל אם גזלו ושיפה הוא קנאו בשינוי ודמים הוא שחייב לו:
נישמעינה מן הדא. ברייתא היורד כו' וידו על התחתונה שאם השבח יתר על ההוצאה אין לו אלא הוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח אין לו אלא כשיעור שבח:
אין שומעין לו. וה''נ במריש אם שיפהו במקומו ולא בנאו בבירה אין שומעין לי ליטול:
אלו הפורק. על הא דקאמר ביקש ליטול עציו ואבניו אין שומעין לו פריך ואמאי מי לא הוי כאילו פורק חבילתו לתוך חרבתו של חבירו דודאי נוטל את שלו:
וקאמר הש''ס ולא שמיע ליה כו'. דה''ט משום יישוב כלומר כי היכי דלא תיכחוש ארעיה שהנוטל עצים ואבנים מתוך הבנין מקלקל הוא את היסוד ונמצא זה מפסיד:
יאות. שפיר הוא דקאמר ר' יוסי דהוי סבר מימר דמה פליגין התם אם שומעין לו או לאו דוקא בארץ דקס''ד משום יישוב א''י הוא:
מן מה דאמר ר' יעקב משום יישוב. סתמא ש''מ בין בארץ בין בח''ל דטעמא משום כחשא דארעא הוא:
ביקש ליטול עציו ואבניו. כלומר שכר מעותיהן דהא ליטלן ממש אין שומעין לו:
ע''ג מקומו. שלא הסיעהו ממקומו אלא במקום שהיה שם שיפיהו מהו אם קנה ונוטל המריש ונותן לו דמיו:
רַב הַמְנוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. קְטַנָּה אֵין לָהּ חוּפָּה שֶׁתֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי אִמִּי. 31a מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. נִישֵּׂאת לַכֹּהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. רִבִּי אָבִין בָּעֵי. בְּשֶׁנִּכְנְסָה לַחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה וּשְׁלָחָהּ לְבֵית אָבִיהָ וְהִגְדִּילָה. מָהוּ שֶׁתֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. עַל גַּב חוּפָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין לה חופה שתאכל בתרומה. אין חופה מאכילתה בתרומה כ''ז שלא נבעלה:
מתני' אמרה כן. דקתני נישאת לכהן דוקא נישאת מדלא קתני נכנסה לחופה:
והגדילה מהו שתאכל בתרומה. מחמת חופתה שנכנסה בעודה קטנה מי אמרינן הואיל ועכשיו הגדילה אוכלת או לא:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני בהדיא אוכלת ע''ג חופתה הראשונה אע''פ שלא נבעלה משהגדילה:
עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל. בְּדִין הֲוָה אֲפִילוּ [] נוֹדְעָה לָרַבִּים לֹא תְכַפֵּר. לָמָּה אָֽמְרוּ תְכַפֵּר. שֶׁלֹּא יְהֵא הַמִּזְבֵּחַ שָׁמֵם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּדִין הֲוָה אֲפִילוּ נוֹדְעָה לָרַבִּים תְּכַפֵּר. לָמָּה אָֽמְרוּ לֹא תְכַפֵּר. שֶׁלֹּא יְהֵא מִזְבֵּחַ מְקַבֵּל גְּזֵילוֹת. וְכַמָּה הֵם רַבִּים. רִבִּי גּוֹרְיוֹן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. שְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַהֲבֵאתֵם גָּזוּל אֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה. מַּה פִּסֵּחַ וְחוֹלֶה בְּגָלוּי אַף כֹּל בְּגָלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בדין הוא אפילו לא נודעה לרבים לא תכפר. חטאת הגזולה דמתני' דס''ל יאוש כדי לא קני:
שלא יהא המזבח שמם. מן קרבנות ומפני תיקון המזבח אהא דמכפרת קאי כדפרישית במתני':
בדין הוה דאפי' נודעה לרבים תכפר. דס''ל יאוש כדי קני:
שלא יהא המזבח מקבל גזילות. כלומר שלא יאמרו המזבח מקבל גזילות ומפני תיקון המזבח אדיוקא קאי:
מה פסח וחולה בגלוי. הוא אף כל מה שבגלוי ונודע הוא דאינו מכפר:
משנה: לֹא הָיָה סִיקָרִיקִין בִּיהוּדָה בַּהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה. מֵהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה וְאֵילָךְ יֵשׁ בָּהּ סִיקָרִיקִין. כֵּיצַד. לָקַח מִסִּיקָרִיקִין וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת מִקְחוֹ בָטֵל. מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקָרִיקִין מִקְחוֹ קַייָם. לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה מִקְחוֹ בָטֵל מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ מִקְחוֹ קַייָם. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶן אָֽמְרוּ נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִיקַּח אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִיקַּח הֶן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוֹשִיב בֵּית דִּין וְנִמְנוּ שֶׁאִם שָׁהֲתָ בִּפְנֵי הַסִּיקָּרִיקִין שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כָּל הַקּוֹדֵם לִיקַּח יִקַּח וְנוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מקחו בטל. דאמרינן מיראה עבד:
מתני' לא היה סיקריקון ביהוד'. סיקריקון עכו''ם הורג נפשות ונותן לו קרקע כדי שלא יהרגנו ולשון סיקריקון שא קרקע והניחני. כלומר שלא דנו דין סיקריקון לומר שהקונה קרקע של ישראל מיד עכו''ם רוצח יהיה חייב לדון עם הבעלים:
בהרוגי מלחמה. בשעה שהיתה הגזירה קשה על ישראל ליהרג במלחמה שהלוקח ממנו באותו שעה היה מקחו קיים ולא היה צריך לדון עם ישראל בעל הקרקע משום דאגב אונסיה הוה גמר ומקני לסקריקון. וקי''ל תליוה וזבין זביניה זבינא ובגמרא מפרש מאי שנא ביהודה דנקט:
מהרוגי מלחמה ואילך. שלא היתה הגזירה ליהרג דנו דין סיקריקין לומר שהקונה ממנו יעשה דין עם הבעלים כמו שמפורש במשנה לקמן:
לקח מן האיש. קרקע המיוחדת לכתובת אשתו או שכתוב בכתובה או שהכניסה לו שום בכתיבתה וכ''ש שאר נכסים דאי לא עבדה ליה אומר לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה:
מקחו בטל. דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי:
ניתן לבעלים רביע. ששיערו דסיקריקון מתוך שבחנם באה לידו מוזל גביה רבעא:
אימתי. אמרינן דהקרקע נשארת אצל הלוקח אלא שנותן רביע לבעלים:
בזמן שאין בידם ליקח. שלא היה ביד הבעלים ליקח בשעה שלקח הלוקח מסקריקון:
אבל אם יש בידן ליקח. בשעה שלקחה ליקח:
הן קודמין לכל אדם. אע''פ שקדם הלוקח וקנה הבעלים מסלקין אותו כל זמן שירצו:
לפני סיקריקון. ברשותו:
עַד כְּדוֹן בִּשְׁתֵּי שְׁטָרוֹת. הָיָה שְׁטָר אֶחָד. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. כָּל שֶׁכֵּן מִקְחוֹ בָטֵל. וְהוּא שֶׁלָּקַח מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי בֵּיבוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. כָּל שֶׁכֵּן מִקְחוֹ קַייָם. וְהוּא שֶׁלָּקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה. וְאֵין כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לָאִשָּׁה מְשׁוּעֲבָד לָאִישׁ. לָאֲכִילַת פֵּירוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד כדון בשני שטרות. אהא דקתני במתני' לקח מן האיש כו' קאי כלומר עד כאן לא שמענו אלא אם האשה כתבה ללוקח שטר אחר ולא חתמה עצמה על שטר שיש לו מבעלה דהכי משמע סתמא דלישנא דמתני' וחזר ולקח מן האשה:
היה שטר אחד. שחתמה עצמה על אותו שטר של בעל מאי:
כ''ש מקחו בטל והוא שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה. כלומר בזה כ''ש הוא דאמרי מקחו בטל אם בתחילה לקח מן האיש דתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי לחתום על אותו שטר עצמו שלקחת ממנו:
כ''ש מקאו קיים והוא שלקח מן האשה כו'. כלומר בסיפא נמי כ''ש הוא בשטר אחד דמקחו קיים:
ואין כל כו'. וכי מה שיש לאשה לא משועבד הוא לבעלה. לאכילת פירות ואמאי קאמרת מכרו בטל לגמרי:
גָּלִיל לְעוֹלָם יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. הַמְטַלְטְלִין אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. תַּנֵּי. חֲכִירֵי בַּתֵּי אָבוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. הַיּוֹרֵד מִשֵּׁם חוֹב וּמִשֵּׁם אֲנָפָרוּת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. אֲנָפָרוּת עַצְמָהּ מַמְתֶּנֶת לַבְּעָלִים שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. מַכְרִיזִין וְהוֹלְכִין אַרְבַּע שַׁבָּתוֹת לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. נָֽסְבָהּ מִן חָכוּר וְייֵבָהּ לְחָכוּר. אָתָא בְעָא מִיטְרָף. אֲמַר לֵיהּ. וְלָאו חָכוּר אַתְּ. שְׁבוֹק לִי. וּמָה דְּאַתְּ גְּזִי גְּזִי. נָֽסְבָהּ מִבַּעַל הַבַיִת וְייֵבָהּ לְחָכוּר. אָתָא בָעֵי מִיטְרוֹף. אֲמַר לֵיהּ. מָה הֲנָייָה לָךְ דְּאַתְּ מְסִיבְנָא מִינֵּיהּ וְהוּא מְנַסְּבָא מִינָּךְ. אֶלָּא מַה דְאִית לִי בְּחֵיילִי אֲנָא יְהִיב לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין בהם משום סיקריקון. ולקמן מפרש לה:
היורד משם חוב. עכו''ם שירד לשדה מחמת חובו על ישראל:
ומשם אנפרות. גזלן בעלמא ואין מסור בידו ליהרג אין בהם משום סיקריקון שיהא הקרקע נשארת ביד הלוקח ולתת לבעלים רביע אלא מחזיר לו הקרקע בחנם דהאי לאו אונסא הוא ולא גמר ומקני:
מכריזין. שמא עדיין יבאו הבעלים ואח''כ יש בה דין סיקריקון:
פתר לה תרין פתרין. אחכירי בתי אבות דקאמר אין בהן משום סיקריקון וכלומר תפרש לה בתרי לישני:
נסבה מן חכור וייבא לחכור. אם לקח הסיקריקון מיד החוכר שהיתה שדה זו אצלו בחכירות ונתנה ג''כ בחכירות אצל חוכר אחר ובא הראשון לטרוף ממנו והשני רוצה לנהוג בה דין סיקריקון שתשאר בידו ויתן לו רביע:
א''ל ולאו חכור את. כלומר שהראשון אומר לו וכי לאו בחכירות באה השדה לידך ולא הפסדת כלום וא''כ שבוק לי ומה דאת גזי גזי מה שאכלת ממנה בין כך אכלת וזה הריוח שלך והיינו דקאמר אין בהן משום דין סיקריקון לומר שהשני צריך לחזור הקרקע לחוכר הראשון:
נסבה. לישנא אחרינא הוא אם לקח הסקריקון מיד בעל הבית ונתנה לאחר בחכירות ובא בעה''ב ליטרוף מיד החוכר:
א''ל. החוכר מה הנאה יש לך בזה אם אתה תוציא ממני והעכו''ם יחזור ויגזול ממך אלא תשאר בידי ומה שיש בכחי אראה ליתן לך דבר מה מחכורה עד שתשיג ידך להוציא ממנו הכל ואין בה משום סיקרוקון דקאמר שאין החוכר נותן לו רביע. א''נ יש לפרש דאמר ליה כו' אבעה''ב קאי וכעין לישנא קמא. כלומר שבעה''ב אומר לו בשעה שבא לטרוף ממנו וכי מה הנאה יש לך שהשדה אצלך בחכירות שלפעמים אתה מרויח ממנו בשכר טרחך כשהשנה מתברכת שאתה נותן לו כך וכך כורים לשנה והמותר היא שלך ולפעמים הוא לוקח ממך ואתה מפסיד כשהשנה אינה מתברכת וא''כ מוטב שתחזירנה לי ואני אתן לך מה שבכחי דבר מה לפייסך ואין בה משום סיקריקון דקאמר נמי אהא דצריך להחזיר לבעלים הוא:
חכירי בתי אבות. חוכרין השדה בכך וכך כורין לשנה ורגילין לחכור שדותיהן ממשפחה זו מעולם הן ואבותיהן:
המטלטלין אין בהם משום דין סיקריקון. ואינו נותן לבעלים כלום מפני שמתייאשין מהן:
גליל. שלא היתה שם גזירת שמד לעולם יש בו משום דין סיקריקון:
הלכה: לֹא הָיָה סִיקָרִיקוֹן בִּיהוּדָה כול'. 31b בָּרִאשׁוֹנָה גָֽזְרוּ שְׁמָד עַל יְהוּדָה. שֶׁכֵּן מְסוֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתָם. יְהוּדָה הָרַג אֶת עֵשָׂיו. דִּכְתִיב יָֽדְךָ בְּעוֹרֶף אוֹיְבֶיךָ. וְהָיוּ הוֹלְכִין וּמְשַׁעְבְּדִין בָּהֶן וְנוֹטְלִין שָׂדוֹתֵיהֶן וּמוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים. וְהָיוּ בַעֲלֵי בָתִּים בָּאִין וְטוֹרְפִין וְהָֽיְתָה הָאָרֶץ חֲלוּטָה בְּיַד סִיקָרִיקוֹן. נִמְנְעוּ מִלִּיקַּח. הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהֵא סִיקָרִיקוֹן בִּיהוּדָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה. אֲבָל הֲרוּגִים שֶׁנֶּהֶרְגּוּ מִן הַמִּלְחָמָה וְהֵילַךְ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן. וַהֲרוּגִים שֶׁלִּפְנֵי הַמִּלְחָמָה לֹא כִלְאַחַר הַמִּלְחָמָה הֵן. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא סִיקָרִיקוֹן וְגָזַל וְחָמַס. לֹא הִסְפִּיק לִכְתּוֹב תָּרְפּוֹ עַד שֶׁבָּא סִיקָרִיקוֹן לְכָל הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא תְהֵא הֲלָכָה לְמֶחֱצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא תהא הלכה למחצה. דיש הרבה שנגזלו בשעת המלחמה ואי אמרת להאי דיינין לה דין סיקריקון ולהאי לא א''כ נראית כהלכה למחצה דאין הכל יודעין שנטלה מזה לפני המלחמה:
תיפתר שבא סיקריקון. קודם המלחמה וגזל וחמס ממנו הקרקע ולא הספיק לכתוב טרפו ולהציל ממנו בדין עד שבא סיקריקון לכל העולם שבאה המלחמה והילכך אין בהם משום דין סיקריקון:
ופריך והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר מלחמה הן. דאכתי לא מיקרי סכנת מלחמה ואמאי אין בהן משום דין סיקריקון:
הרוגים שנהרגו מן המלחמה ואילך. כלומר שעדיין הם הורגים ומחמת סכנת הריגה נותן להם קרקע יש בהן משום דין סקריקין דלאחר המלחמה לא גמר ומקני דאמר האידנא לשקול ולמחר תבענא ליה בדינא:
לפני. או לפני המלחמה:
במה דברים אמורים ר' הכי תני לה בתוספתא:
והיו בעלי בתים באין וטורפין. מיד הלוקח ומחמת זה נמנעו מליקח והיתה הארץ חלוטה ביד סיקריקון כדמפרש שנמנעו מליקח ולפיכך התקינו שלא יהא דין סיקריקון ביהודה לומר שלא יוכלו ליטרף מהלקוחות כדי שלא תשאר הארץ ביד הסקריקון:
גמ' בראשונה גזרו שמד על יהודה. ולפיכך קתני במתני' יהודה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source