רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי. 34b עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאָֽמְרָה. הֲבֵא לִי. וְאָמַרה לוֹ. הִתְקַבֵּל לִי. אָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי. וְהוּא אָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי. אַשְׁכָּח תַּנֵּי עַל תְּרַוֵּיהֹן. הֲרֵי זֶה גֵּט וְאִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְהָא תַנִּינָן. וְנָתַן בְּיָדָהּ. אֵין לִי אֶלָּא בְיָדָהּ. מְנַיִין בְּיַד שְׁלוּחוֹ בְּיַד שְׁלוּחָהּ מִשְּׁלוּחוֹ לִשְׁלוּחָהּ מִשְּׁלוּחָהּ לִשְׁלוּחוֹ מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָתַן וְנָתַן. מַה תַנֵּי אֵי אֶיפְשִׁי. רִבִּי. דְּתַנֵּי. אָֽמְרָה. הָבֵא לִי גִיטִּי. וְהָלַךְ וְאָמַר לוֹ. אִשְׁתָּךְ אָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ זָכָה לָהּ וְנִתְקַבֵּל לָהּ. אִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ. אִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ. אֵי אֶיפְשִׁי שֶׁתְּקַבְּלוֹ לָהּ אֶלָּא שֶׁתּוֹלִיכוֹ לָהּ. וִקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי. הֵילָךְ מִן דִּיבּוּרִי אִם רָצָא לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. וִקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי נָתָן. הֵילָךְ לִדִיבּוּרָהּ אִם רָצָא לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. רַב הוּנָא אָמַר. נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ. אַסִּי אָמַר. כָּל הֵיכָא דְאָמַר. שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ. מְגוּרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוּרֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' זעירא בעי גרסינן הכא קודם מילתיה דרב הונא ובספרי הדפוס נתחלפה הגי':
מגורשת ואינה מגורשת. כל זמן שלא הגיע הגט לידה ואם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:
נעשה שלוחו ושלוחה. היכא דקאמר' היא התקבל לי והבעל אומר הולך שלוחה ושלוחו הוא דמספקא ליה אי הולך כזכי דמי או לא:
וקשיא על דר' נתן הילך לדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר. בתמיה כלומר דאדרבא תיקשי לך טפי אדר' נתן דהילך יותר משמע כפי דיבורה ומתגרשת בקבלתו מיד ואמאי קאמר ר' נתן זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור דמשמע דוקא באלו אבל בהילך יחזור ואמאי והא הילך לפי דיבורה משמע:
וקשיא על דרבי. דקאמר בהילך נמי אם רצה לחזור לא יחזור ואמאי והא הילך מן דיבורי משמע כלומר הא לך ממני ושליח להולכה עשאו ואם רצה להחזיר יחזיר:
ה''ג רבי נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר יחזיר התקבל וזכה לה אם רצה להחזיר לא יחזיר רבי אומר בכולן לא יחזיר עד שיאמר לו אי איפשי כו'. וכן הוא במס' מ''ש והכי הוא בתוספתא ושם גריס רשב''ג במקום ר' נתן:
הילך הוליכו לה כו'. ואמר לו הבעל באחד מלשונות הללו אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי ר' כדקאמר בסיפא ולקמן מפרש טעמייהו:
מה תני אי אפשי. מאן תנא במתני' דס''ל דוקא אם אמר אי אפשי שתקבל אלא הולך אם רצה לחזור יחזור רבי היא דתני:
והא תנינן כו' ת''ל ונתן ונתן. תרי זימני בפרשה מכל מקום וקשיא לרב הונא:
ולעתה בתריה. קיבלה ממנו וחזר אחריו הלכה זו מ' זימני:
רב הונא בשם רב אין האשה עושה שליח כו'. דהבעל מקפיד משום דבזיון הוא לו שאינה רוצה לקבל הגט בעצמה אבל כשהיא עושה שליח לקבל ממנו הא ידע ולא קפיד:
אשכחתני על תרויהון הרי זה גט ואם רצה להחזיר יחזיר גרסי'. וכן הוא בתוספתא פ''ד ופליגא אדר''נ דאמרי' כיון שנתן עיניו לגרשה תיגרש כל היכי דמיגרשא:
עד כדון. עד כאן קאמר רב נחמן דאינו גט כשאמרה הבא לי והשליח אמר לו אשתך אמרה התקבל לי איפכא מאי אם אמרה התקבל לי והוא אומר לו אשתך אמרה הבא לי כלומר מי אמרינן טעמיה דר''נ דסבר אדיבורא דידיה קא סמיך וה''נ אדיבורא דידיה קא סמיך ושליח להולכה שווייה וא''כ כי מטא גיטה לידה הוא דמיתגרשה או דילמא בעלמא סבר ר''נ אדיבורא דידה קא סמיך והתם טעמא דעקר לשליחותיה ודאמר לא בעינא למיהוי שליח להולכה אבל הכא דגרע לשליחותיה שהיא אמרה לקבלה והוא אומר שרוצה להטריח אפי' להולכה אמרינן אדיבורא דידה קא סמיך ומכי מטי גיטא לידיה דשליח מתגרשת:
ה''ג בתוספתא אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליכו לה כו' וכן הגי' בבבלי בפלוגתא דרבי ור' נתן והילך מלבד לא גריס בבבלי בפלוגתייהו:
אָמַר לוֹ. הוֹלֵךְ גֵּט אִשְׁתִּי גֵּט בִּתָּהּ גֵּט אֲחוֹתָהּ. וְהָלַךְ וּנְתָנוֹ לָהּ. אֵינוֹ גֵּט. תְּבָעוֹ הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ. תֵּן גֵּט לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ. הֵילָךְ גֵּט אִשְׁתִּי גֵּט בִּתָּהּ גֵּט אֲחוֹתָהּ. וְהָלַךְ וּנְתָנוֹ לָהּ. הֲרֵי זֶה גֵט. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי שַׁמַּי. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. בְּאוֹמֶרֶת. יְהֵא לִי בְיָדָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר לו. מעצמו להשליח הולך גט לאשתי ואחר שנתנו לידו חזר ואמר גט בתה גט אחותה הוא אינו גט דחיישינן שמא ביטל הגט:
תבעו השליח ואמר לו תן גט לאשתך. ומיירי שהאשה עשתה לו שליח לקבלה וכן הוא בהדיא בתוספתא ואמר הילך גט אשתי וחזר ואמר גט בתה גט אחותה ה''ז גט וטעמא דמילתא כיון דאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי סתמא דמילתא אדעתא דהכי יהיב ליה ואיהו קאמר ליה הילך דלכ''ע כזכי דמי כדפרישית ואין בדבריו אחרונים כלום:
זו דברי רבי. דס''ל לא עקר הבעל שליחות הקבלה שלה אלא דוקא באומר אי אפשי שתקבל אלא הולך אבל כל זמן שלא אמר אי אפשי לא כדלעיל:
אבל חכמים אומרים באומרת. מתחילה להשליח יהא הגט הזה לי בידך בהא הוא דאין הבעל יכול לחזור דכבר זכה לה השליח אבל אם לא אמרה לו כן אפילו לא אמר הבעל אי אפשי אלא הילך סתם אם רצה לחזור חוזר:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אַף לְעִנְייָן מַתָּנָה כֵן. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן הַתּוֹרָה זִיכָּת אוֹתָהּ בְּגִיטָּהּ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלָּהּ. אִית לָךְ מֵימַר בְּמַתָּנָה. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. אָמַר לֵיהּ וְהֶן הוּא הִין צֶדֶק. אָֽמַר לוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאֲמָרוֹ הִין צֶדֶק הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף לענין מתנה כן. לר' הוא דקבעי:
אם במתנה נמי הולך כזכי דמי ואדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שנתן לו זה במתנה ואם הנותן אינו יכול לחזור בו:
תמן. שאני בגט דהתם התורה זיכתה בגיטה לעשות. שליח כדדרשינן מושלחה אבל במתנה אית לך למימר דאדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שלא יוכל הנותן לחזור בו:
ועוד מן הדא. דבהדיא קאמר ר' יוחנן בפ' הכסף האומר ליתן מתנה יכול הנותן לחזור בו ובהא ודאי הולך לאו כזכי דמי:
קם ר' יוסי. והקשה לר' יעקב וא''ל והן הוא הין צדק וכי זה הוא הן צדק דדרשינן הין צדק שיהא הן שלך צדק:
א''ל בשעה שאמרו. ליתן לו הין צדק היה כדאמר התם דבשעת אמירה צריך לומר לו בדעת גמורה וע''ז קפדה התורה אבל אם בא לחזור קודם שהגיע ליד המקבל חוזר:
אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגָתָא כְאִילֵּין פְּלוּגָתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי גִיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְנָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירַשׁ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּייוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. וְאַתְיָא דְּרִבִּי כְרִבִּי יוֹסֵי. וּדְרִבִּי נָתָן כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר לֵיהּ וְאַתְּ מַה בְיָדָךְ. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא אָמַר רִבּי חִייָה בַּר אָבִין אָדָא בַּר תַּחְלִיפָא בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. 35a מַה פְלִיגִין. עַצְמוֹ לְעִנְייָנוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בְּאוֹתוֹ עִנְייָן גֵּט הוּא. וְהָכָא אֲפִילוּ בָעוֹסְקִין בְּאוֹתוֹ עִנְייָן הִיא מַחֲלוֹקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכא. אבל הכא פלוגתייהו דרבי ור' נתן אפי' בעסוקים באותו ענין הבעל עם השליח דר' סבר הולך כזכה ואינו יכול לחזור ולר' נתן לאו כזכה דמי:
דאמר ר' זעירא מה פליגין בשהפליגו עצמן לעניינות אחרי'. לא נחלקו שם ר' יוסי ור' יהודה אלא אם הפליגי עצמן מענין גיטין או קידושין לעסוק בענין אחר קודם שנתן לה אבל אם היו עסוקין באותו ענין בדיבור עסקי גיטה או קידושיה עד שעת נתינה הכל מודים דהוי גט או קידושין:
ואת מה בידך. ר' חגיי שאל לר' ייסא ואת מה בידך אם ס''ל נמי דהני תנאי כהני תנאי וא''ל דשאני התם ולא שייכא פלוגתייהו להדדי:
ודר' נתן. דס''ל בעינן שיגלה דעתו שרוצה לקיים שליחותה ודוקא באומר התקבל וזכה לה שהודה לדברים הראשונים שאמר השליח דשליח קבלה הוא כר' יהודה דאמר צריך לפרש שעל דעת הראשונה הוא נותן לה:
ואתייא דרבי. דאמר בהולך אם רצה לחזור לא יחזור משום דס''ל לא בעינן שיפרש דבריו ויגלה דעתו שאינו מבטל שליחותה ואפי' בהולך אמרי' מסתמא דעתו הילך כמה שאמרה כרבי יוסי דס''ל נמי אע''פ שלא פירש אמרי' דעתיה אדמעיקרא הוי:
ולא פירש. שזה גיטה או קידושיה:
ואתיין אילין פלוגתא. דרבי ורבי נתן כפלוגתייהו דרבי יוסי ורבי יהודה במעשר שני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source