הלכה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז כול'. תַּנִּי. לֹא הִסְפִּיקָה לִיתֵּן עַד שֶׁמֵּת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. תִּינָּתֵן לְאָבִיו וּלְאָחִיו וְהִיא פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם. אַף בְּקִידּוּשִׁין כֵּן. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לֵיךְ מָאתַיִם זוּז. וְלֹא הִסְפִּיק לִיתֵּן עַד שֶׁמֵּת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אָבְיו וְאָחִיו נוֹתְנִין לָהּ וְהִיא זְקוּקָה לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשכר מניקה שנו. כלומר לא דמתני' מיירי שהתנה עמה על מנת שתניקי את בני אלא בהתנה עליה ע''מ שתתן שכר מניקה להניק את בנו דבהא איכא למימר לצעורה קא מכוין דהוי ליה כאלו התנה עמה ע''מ שתתן לו מאתים זוז ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן וי''ח חדש לר' יהודה:
מתני' פליגא על ריש לקיש. דהא קתני ב' שנים ואמאי קאמר אפי' שעה אחת:
לאחר מיתה אפי' לא שמשתו ולא הניקתו כלום. שמת קודם ששימשתו או הניקתו דכיון שהתנה עליהם סתם לא הקפיד אלא כל זמן שצריך לו ולא איכוין אלא לרווחא וכל שאינו צריך אינו מעכב שלא התנה מתחלה בכך:
רשב''ל. סבר כל סתם כמפרש יום א' או אפי' שעה אחת דמי והילכך אפי' בחייו בשעה א' סגי:
אפי' לא הניקתו כל צרכו. כלומר דלא תימא זמן הראוי להנקה קאמר וכמי שפירש כך וכך שנים ואם מת תוך הזמן הראוי לכך לא הוי גט הילכך קמ''ל דכיון שלא פירש זמן קצוב כמו שפירש שתשמשנו ושתניקנו כל זמן שצריך לו קאמר:
לאחר מיתה. ששימשתו או הניקתו ומת אפי' הניקתו או שימשתו שעה אתת כבר נתקיים התנאי והא דנקט בר' חייא באב בחייו לישנ' דכל צרכו ולאחר מיתה לא כל צרכו לאו דוקא דהא לדידיה אין חילוק באב בין בחיים בין לאחר מיתה דהכא והכא כל צרכו מיקרי דכי שימשתו שעה א' ומת היינו כל צרכו אלא משום פלוגתא דר''ל נקט לה דאמר אפי' בחייו שעה א' סגי:
גמ' כל צרכו. בתינוק שתי שנים או שמנה עשר חדש לר' יהודה ובאב כל ימי חייו:
גמ' והיא פטורה מן החליצה ומן היבום. דקסבר תנאה הוי דקי''ל כל האומר ע''מ כאומר מעכשיו דמי וה''ק מעכשיו יהא גט ע''מ שתתקיימו התנאי והילכך יכולה לקיים התנאי אפי' אחר מיתה ונותנת לאביו או לאחיו כדי לפטור עצמה מן החליצה ומן היבום:
אף בקידושין כן. אם אמר הרי את מקודשת כו' לרבן שמעון בן גמליאל יכולין אביו או אחיו לקיים התנאי כדי לזוקקה לחליצה או לייבום:
משנה: 43a הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם נָֽתְנָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם מְגוֹרֶשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַעֲשֶׂה בְצַייְדָן שֶׁאָמַר אֶחָד לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִיצְטָֽלְיָתִי וְאָֽבְדָה אִיצְטָֽלְיָתוֹ וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה ואין הלכה כרשב''ג:
שלא בהקפד'. אע''פ שהוא שלא בהקפדה שלא הכעיסתו ואין העכבה ממנה אינו גט וכ''ש אם היה בהקפדה:
מת הבן. ולא הניקתו או שמת האב ולא שמשתו ה''ז גט דכיון שלא קבע זמן לאו לצעורה אכוין בתנאו אלא להרוחה דידיה והא לא איצטריך ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:
שמנה עשר חדש. ואם הניקה אותו אחר ששלמו ב''ש לרבנן וי''ח חדש לרבי יהודה אין זו יניקה ולא נתקיים התנאי ואין הלכה כר' יהודה:
שתי שנים. ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו הוי זמן:
מתני' כמה היא מניקתו. כלומר כמה היא זמן היניקה שאם הניקתו אפי' יום אחד בזה הזמן נתקיים התנאי וכמ''ד בבבלי כל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו וכמה תניק את בנו כמפרש יום אחד בלבד דמי:
מתני' הרי זו מגורשת ותתן. מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט וחייבת ליתן מה שהתנה עמה ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן אינה צריכה גט אחר:
בתוך ל' יום מגורשת. מהו דתימא לאו קפידא הוא אלא לזרזה קא אתי קמ''ל:
מעשה בצידן. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לה על מנת שתתן לי איצטליתי ואבדה איצטליתו דוקא קאמר לה רשב''ג אומר תתן לו דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחא דידיה ומעשה נמי בצידן כו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה ואין הלכה כרשב''ג:
אָמַר רִבִּי יוּדָן. בְּשֶׁאָֽבְדָה בְּאוֹנֶס אֲנָן קַייָמִין. עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּמַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִן הַשְּׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וָכָא אֲתִינָן מִיתְנֵי שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִן הַשְּׁבוּעָה. אֶלָּא כְּשֶׁאָֽבְדָה בִּפְשִׁיעָה אֲנָן קַייָמִין. דָּמִים עָשׂוּ אוֹתָהּ בְּאִיצְטָלִית. רַבָּנִן אָֽמְרִין. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ מִשּׁוּם תְּנָאֵי גִיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא בשאבדה בפשיעה אנן קיימין. ומדינא חייבת לשלם וקסבר רשב''ג דמים עשו אותה כאיצטלית ואם נותנת דמיה פטורה:
רבנין אמרין. כלומר ולחכמים דפליגי עליה דרשב''ג קסברי אחת זו ואחת זו בין שנאבדה בפשיעה בין באונס הכא משום תנאי גיטין נגעו בה והילכך דוקא איצטלית צריכה שתתן לו:
בשאבדה באונס אנן קיימין. הא דקתני אם אבדה איצטליתו תתן לו את דמיה בשנאבדה באונס עסקינן דקס''ד דמים לאו כאיצטלית הן ואם בפשיעה אבדה חייבת להעמיד לו איצטלית אחרת והילכך מוקי לה באונס דמדינא פטורה אלא דהכא משום דבעיא לקיומי לתנאי' ותתן לו את דמיה והא דלא מחייבינן לה שבועה שלא פשע' משום דעשו אותה כהא דתנינן בסוף פרק השוכר את הפועלים מתנה ש''ח להיות פטור מן השבועה וה''נ כאלו התנה עמו מתחילה שתפטור מן השבועה דתקנת חכמים היא גבי אשה:
וכא אתינן מיתני שומר חנם להיות פטור מן השבועה. בתמיה וכי מה שייך הכא לומר דנפטרת משבועה משום דכמתנה הוי הרי דמים משלמת היא לו:
משנה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב הֲרֵי זֶה גֵט. עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים וְעַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים. מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אֵי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי שֶׁלֹּא בְהַקְפָּדָה אֵינוֹ גֵט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּזֶה גֵּט. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִמֶּנָּה הֲרֵי זֶה גֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה ואין הלכה כרשב''ג:
שלא בהקפד'. אע''פ שהוא שלא בהקפדה שלא הכעיסתו ואין העכבה ממנה אינו גט וכ''ש אם היה בהקפדה:
מת הבן. ולא הניקתו או שמת האב ולא שמשתו ה''ז גט דכיון שלא קבע זמן לאו לצעורה אכוין בתנאו אלא להרוחה דידיה והא לא איצטריך ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:
שמנה עשר חדש. ואם הניקה אותו אחר ששלמו ב''ש לרבנן וי''ח חדש לרבי יהודה אין זו יניקה ולא נתקיים התנאי ואין הלכה כר' יהודה:
שתי שנים. ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו הוי זמן:
מתני' כמה היא מניקתו. כלומר כמה היא זמן היניקה שאם הניקתו אפי' יום אחד בזה הזמן נתקיים התנאי וכמ''ד בבבלי כל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו וכמה תניק את בנו כמפרש יום אחד בלבד דמי:
מתני' הרי זו מגורשת ותתן. מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט וחייבת ליתן מה שהתנה עמה ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן אינה צריכה גט אחר:
בתוך ל' יום מגורשת. מהו דתימא לאו קפידא הוא אלא לזרזה קא אתי קמ''ל:
מעשה בצידן. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לה על מנת שתתן לי איצטליתי ואבדה איצטליתו דוקא קאמר לה רשב''ג אומר תתן לו דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחא דידיה ומעשה נמי בצידן כו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה ואין הלכה כרשב''ג:
הלכה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא כול'. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּחַייָו וְהוּא שְׁתְּשַׁמְּשֶׁינּוּ כָּל צוֹרְכוֹ. וְהוּא שֶׁתָּנִיקִי כָּל צוֹרְכוֹ. אֲפִילוּ לֹא שִׁימְּשַׁתּוּ כָּל צוֹרְכוֹ. אֲפִילוּ לֹא הֵנִיקַתּוּ כָּל צוֹרְכוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ שִׁימְּשַׁתּוּ שָׁעָה אַחַת. אֲפִילוּ הֵנִיקַתּוּ שָׁעָה אַחַת. לְאַחַר מִיתָה אֲפִילוּ לֹא שִׁימְּשַׁתּוּ וְלֹא הֵנִיקַתּוּ כְּלוּם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ. שְׁתֵּי שָׁנִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אָבִין. בִּשְׂכַר מֵנִיקָה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשכר מניקה שנו. כלומר לא דמתני' מיירי שהתנה עמה על מנת שתניקי את בני אלא בהתנה עליה ע''מ שתתן שכר מניקה להניק את בנו דבהא איכא למימר לצעורה קא מכוין דהוי ליה כאלו התנה עמה ע''מ שתתן לו מאתים זוז ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן וי''ח חדש לר' יהודה:
מתני' פליגא על ריש לקיש. דהא קתני ב' שנים ואמאי קאמר אפי' שעה אחת:
לאחר מיתה אפי' לא שמשתו ולא הניקתו כלום. שמת קודם ששימשתו או הניקתו דכיון שהתנה עליהם סתם לא הקפיד אלא כל זמן שצריך לו ולא איכוין אלא לרווחא וכל שאינו צריך אינו מעכב שלא התנה מתחלה בכך:
רשב''ל. סבר כל סתם כמפרש יום א' או אפי' שעה אחת דמי והילכך אפי' בחייו בשעה א' סגי:
אפי' לא הניקתו כל צרכו. כלומר דלא תימא זמן הראוי להנקה קאמר וכמי שפירש כך וכך שנים ואם מת תוך הזמן הראוי לכך לא הוי גט הילכך קמ''ל דכיון שלא פירש זמן קצוב כמו שפירש שתשמשנו ושתניקנו כל זמן שצריך לו קאמר:
לאחר מיתה. ששימשתו או הניקתו ומת אפי' הניקתו או שימשתו שעה אתת כבר נתקיים התנאי והא דנקט בר' חייא באב בחייו לישנ' דכל צרכו ולאחר מיתה לא כל צרכו לאו דוקא דהא לדידיה אין חילוק באב בין בחיים בין לאחר מיתה דהכא והכא כל צרכו מיקרי דכי שימשתו שעה א' ומת היינו כל צרכו אלא משום פלוגתא דר''ל נקט לה דאמר אפי' בחייו שעה א' סגי:
גמ' כל צרכו. בתינוק שתי שנים או שמנה עשר חדש לר' יהודה ובאב כל ימי חייו:
גמ' והיא פטורה מן החליצה ומן היבום. דקסבר תנאה הוי דקי''ל כל האומר ע''מ כאומר מעכשיו דמי וה''ק מעכשיו יהא גט ע''מ שתתקיימו התנאי והילכך יכולה לקיים התנאי אפי' אחר מיתה ונותנת לאביו או לאחיו כדי לפטור עצמה מן החליצה ומן היבום:
אף בקידושין כן. אם אמר הרי את מקודשת כו' לרבן שמעון בן גמליאל יכולין אביו או אחיו לקיים התנאי כדי לזוקקה לחליצה או לייבום:
משנה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל. הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרִס וְחָזַר בָּטֵל הַתְּנַאי. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַי וְחָזַר בָּטֵל הַתְּנַאי. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר בָּטֵל הַתְּנַאי. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא הוֹאִיל וְלֹא נִתְייַחֵד עִמָּהּ הֲרֵי זֶה גֵּט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי זה גט. אע''ג שלא עבר מנגד פניך ל' יום שהרי היה הולך ובא ה''ק הרי זה גט לאחר מכאן כשישתהא ל' יום עובר מנגד פניה וקמ''ל דלא אמרי' הואיל ומעיקרא היה הולך ובא ניחיש שמא פייס ובטל גיטא דמאחר שלא נתייחד עמה בשעה שהיה הולך ובא לא חיישינן שמא פייס והילכך כשיתקיים התנאי וישהא ל' יום עובר מנגד פניה הוי גיטא:
כ''ז שאעבו' מכנגד פניך ל' יום. כשאשתה' ל' יום עובר מנגד פניך אז יהא גט:
וכן אם היה הולך למדינת הים והגיע לעכו. שהוא בקצה גבול' של א''י וחזר בתוך ל' יום בטל הגט שהרי לא הלך למדה''י וגם לא נשתהא ל' יום:
וכן אם היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי. שהוא בקצה גבול הגליל:
מתני' היה הולך מיהוד' לגליל. מתני' הכי משמע דקאמר ה''ז גיטך אם לא באתי מכאן עד ל' יום דהתנאי הוא מיום שאצא מכאן וקתני היה הולך מיהודה לגליל משמע שתלה הגט גם בביאתו לגליל ומפרש בבבלי דהכא מיירי שהתנה שני תנאים אי מטינא לגליל לאלתר ליהוי גיטא ואי לא מטינא לגליל אי משתהינא תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא ואי לא לא ליהוי גיטא והלך והגי' לאנטיפטר' שהוא סוף ארץ יהודה וחזר קודם שלשים יום בטל הגט דלא לגליל מטא ולא אישתהי תלתין יומין:
חַד בַר נַשׁ אַקְדַּם פְּרִוּטִין לְאִילְפָא וּנְגַב נַהֲרָא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. הָא אִילְפָא. אֵייְתֵי נַהֲרָא. אַבָּא בַּר הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא הֲוָא מַצְלֵי דִייגַב נַהֲרָא בְּגִין דְּנִיסַּב פְּרִיטוֹי. אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי אַבָּא סָֽבְרִין כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. חָֽתְכָה כְּמִי שֶׁעִיכְּבָה. נֶחְתַּךְ יָדָהּ כְּמִי שֶׁלֹּא עִיכְּבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חתכה דדה גרסי'. ואליבא דרשב''ג קאי אם חתכה היא דדה ואינה יכולה להניק העכבה ממנה נחתך דדה אין העיכוב ממנה וה''ז גט:
ה''ג אשכחת אמר ר' יוחנן ור' בא לא סברי כרשב''ג ור''ל ורב נחמן בר יעקב סברי כרשב''ג. דרשב''ג במתני' קאמר כל עכבה שאינה הימנה ה''ז גט ויש טענת אונס כר''ל ורב נחמן אבל ר' יוחנן ור' אבא לא סברי כוותי':
אבא בר הונא. קאמר בשם רבי אבא דהוי מצלי כלו' דפליג וס''ל אין טענת אונס טענה וכשהיה מקדים מעות לבעל הספינה ורצה לחזור בו היה מתפלל שיתנגב הנהר כדי שיקח ממנו המעות בחזרה שיכול לומר הרי אין אתה יכול לעבור:
הא אילפא אייתי נהרא. כלומר דיכול לומר לו הרי הספינה מוכנת אייתי את נהרא מה אני יכול לעשות אין העיכוב ממני דס''ל לרב נחמן יש טענת אונס:
אקדים פריטין לאילפא. נתן מעות לבעל הספינה בשביל שכר הספינה שיוליך סחורתו למקום פלוני ולבסוף נתנגב הנהר:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבּי יוֹחָנָן. סֶדֶר סִימְפוֹן כָּךְ הוּא. אֲנָא פְּלָן בַּר פְּלָן מְקַדֵּשׁ לִיךְ אַנְתְּ פְּלָנִית בַּת פְּלָן עַל מְנָת לִיתֵּן לָךְ מִיקְמַת פְּלָן ומנכסים לְיוֹם 43b פְּלָן. דְּאִין אָתָא יוֹם פְּלָן וְלָא כְּנַסְתִּיךְ לָא יְהַוֵּי לִי עָלַיִךְ כְּלוּם. אִירַע לוֹ אוֹנֶס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אוֹנְסָא כְּמָאן דְּלָא עֲבַד. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אוֹנְסָא כְּמָאן דַּעֲבָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אִין הֲוָה צְרִיךְ לְמֵיעֲבַד. וְאִין אֲתָא יוֹם פְּלָן וְלָא כְנָסָתָהּ לִי לֹא יְהַוֵּי לִי עָלַיִךְ כְּלוּם. רִבִּי יוֹחָנָן מִי דְמִיךְ פְּקִיד לִבְנָתֵיהּ דִּי יְהַווְייָן עָֽבְדָן כְּרֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר. שֶׁמָּא יַעֲמֹד בֵּית דִּין אַחֵר וְיִסְבֹּר דִּכְווָתֵיהּ. וְנִמְצְאוּ בָנָיו בָּאִין לִידֵּי מַמְזֵרוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר שמא יעמד ב''ד אחר ויסבר דכוותיה. דר''ל שיש טענת אונס ואם אח''כ יקדשנה אחר לא הוו קידושין דהא אליביה קידושי הראשון חלין ונמצאו בניו באין לידי ממזרות לפי שבאמת קידושי הראשון לאו כלום הן אליבא דר''י וקידושי השני קידושין ולפיכך ציוה להן שינהגו להתנות בעצמן כדאמר ר''ל וא''כ אף אותו הב''ד יפסקו דקידושי הראשון לאו כלום הן:
ר' יוחנן מי דמיך. בשעת פטירתו ציוה לבנותיו אם יארע להן כך שינהגו לכתוב כהדא דר''ל ולהתנות בעצמן:
ע''ד דר''ל אין. כמו כן הוה צריך למיעבד ואין אתא כו' כלומר שאין כאן תקנה אחרת ולעולם יכול לפטור עצמו בטענת אונס אא''כ חזרה האשה והתנה עמו שאם יבא יום פלוני ולא תכנוס אותי אין לך עלי כלום שאז אין יכול לפטור עצמו בטענת אונס דבדידה קיימא מילתא:
כמאן דעבד. כמו שנעשה דס''ל יש טענת אונס ונתקיימו הקידושין ויתן לה מה שפסק לה:
אונסא כמאן דלא עבד. כמו שלא נעשה ולא נתקיים כלומר דס''ל דאין טענת אונס בקידושין ואין לי עליה כלום:
אירע לו אונס. כשהגיע הזמן ולא היה יכול לכונסה באותו יום כפי שהתנה:
מיקמת פלן. מתנה ודבר מסוים פלוני:
סדר סימפון שטר קידושין שכתוב על תנאי כך וכך ומשום דאם לא נתקיים התנאי לא הוו קידושין קרי ליה סימפון דשוברו בתוכו ומשום דלקמן נקט לה הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source