מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁקְּשָׁרוֹ וַחֲתָמוֹ מִבִּפְנִים. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פָּשׁוּט. אִם בִּשֶׁקְּשָׁרוֹ וַחֲתָמוֹ מִבַּחוּץ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתו פָּשׁוּט. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁקְּשָׁרוֹ מִבִּפְנִים וְאַחַר כָּךְ חֲתָמוֹ מִבַּחוּץ. בְּדָא רִבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. הֵשִׁיב רִבִּי עַל דְּבְרֵי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלָּגֵט. אִם בְּשֶׁקּוֹשָׁרוֹ וַחוֹתָמוֹ מִבַּחוּץ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁקִּשֻּׁרוֹ מִבִּפְנִים וְאַחַר כָּךְ חֲתָמוֹ מִבַּחוּץ. בְּרַם רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין יָכוֹל לַעֲשׂוֹתו פָּשׁוּט. הֵשִׁיב רִבִּי עַל דִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט מוֹכִיחַ עָלָיו אִם פָּשׁוּט הוּא אִם אֵינוֹ פָשׁוּט. אֵי זֶהוּ גוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט. אָמַר רִבִּי בָּא. כַּיי דָּמַר רַב חוּנָא. לְעוֹלָם אֵין הָעַדִים חוֹתְמִין בּוֹ מִלְּמַטָּה עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן. אֲנֵי פְלוֹנִי בֶּן פְלוֹנִי מְקוּבָּל עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בּוֹ לְמַעֲלָן. וְהָא תַנֵּי. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת כֵּן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת מְקוּשָּׁרִין כָּךְ הוּא. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֲפִילוּ תֵימַר הוּא פָשׁוּט הוּא מְקוּשָּׁר. מְקוּשָּׁר הוּא מְעַכֵּב פָּשׁוּט אֵינוֹ מְעַכֵּב. רִבִּי אָחָא אָמַר. בְּמוֹסִיף עַל הַהֲלָכָה. פָּשׁוּט בִּשְׁנַיִם וּמִנְהַג בִּשְׁלֹשָׁה. עוּשִׂין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. מְקוּשָּׁר מֵאֲחוֹרִיו מִנְהָג מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרִיו. עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִתּוֹכו וּמֵאֲחוֹרִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איזהו. מאי גופו של גט מוכיח:
מה אנן קיימין. השתא מפרש לפלוגתייהו דרחב''ג ורבנן במה פליגי:
אם בשקשרו וחתמו מבפנים. שקשרו בחוץ כדין המקושר אלא שהעדים חתמו מתוכו ולא מאחוריו בזה כ''ע מודיי שיכול לעשותו פשוט שהרי עדיין אין עליו עדים מבחוץ ומה בכך שקשרו הא יכול להתירו:
אם בשקשרו וחתמו מבחוץ. ולא מתוכו בזה כ''ע מודיי ואפי' רחב''ג שאינו יכול לעשותו פשוט שדין מקושר גמור עליו וכשר הוא:
אלא. בהא פליגי שקשרו מבחוץ וחתמו עדים מתוכו וחזרו אח''כ וחתמו גם מבחוץ בדא פליגי דרחב''ג סבר יכול לעשותו פשוט ורבנן סברי שאינו יכול לעשותו פשוט כלומר שאינו רשאי:
השיב רבי על דברי רחב''ג. וכי היאך יכול לעשותו פשוט והא גופו של גט מוכיח עליו אם פשוט הוא או לא כדמפרש רבי בא לקמיה וא''כ הא גופו של גט מוכיח על זה שהוא מקושר ואינו יכול לשנותו:
כהאי דאמר רב הונא. לעיל שאין העדים חותמין על המקושר אא''כ כתוב בו שריר וקיים וא''כ גוף הגט מוכיא שהוא מקושר שכתוב עליו שריר וקיים:
והא תני. ומקשי הש''ס על דברי רבי שהשיב על רחב''ג והתניא טופס שטרות כן הוא שכותבין עליהן שריר וקיים וקס''ד דבכל טופס שטרות קאמר אפי' בפשוט וא''כ מה זו תשובה על דברי רחב''ג:
טופס שטרות מקושרין כך הוא. קאמר אבל בפשוט איני כן שאינו צריך לכתוב עליו שריר וקיים וא''כ אכתי הויא תשובה על דברי רחב''ג:
אמר רבי אבין. אפילו תימא דבפשוט נמי לכתחילה כותבין שריר וקיים הוא פשוט הוא מקושר חד דינא אית להו ומיהו במקושר מעכב אפי' בדיעבד פסול אם לא נכתב משום חשש זיוף כדלעיל ובפשוט אינו מעכב וא''כ אין כאן תשובה על רחב''ג שהרי בפשוט נמי כותבין שריר וקיים:
ר' אחא. נמי משני לתשובה שהשיב רבי על רחב''ג:
כמוסיף על ההלכה. כלומר דלא שייך כאן גופו של גט מוכיח אם מקושר הוא או פשוט שאפי' אנו רואין שכתוב בו שריר וקיים ואין טופס הפשוט כן איכא למימר פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרי וכן לענין העדים שהוסיף עליו וחתמו בשלשה הכל לשופרא דשטרי כדמסיק:
פשוט. דינו בשנים עדים ומנהג בשלשה כלומר אם רצה לנהוג ולהוסיף עליו עוד עד שלישי עושין אותו בשלשה דאין איסור בדבר וכן במקושר דדינו לחתום העדים מאחוריו:
מנהג מתוכו ומאחוריו. ואם רצה לנהוג ולחתום מתוכו ומאחוריו עושין אותו מתוכו ומאחוריו דמה בכך דבכל כה''ג אמרינן דהכל לשופרא דשטר' הוא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָתְנִיתָא בִּמְחוּסָּר עֵד אֶחָד וּבִלְבַד מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַעֲלָן. שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה לְמַעֲלָן פָּסוּל. וְאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַטָּה כָשֵׁר. רִבִּי מָנָא בָעֵי. עָד כְּדוֹן בִּרְצוּפִין. הָיוּ מְסוּרָגִין. כַּיי דָּמַר. נַעֲשִׂין כְּהַרְחֵק עֵדוּת. שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא בְּהֶכְשֵׁירוֹ שֶׁלַּגֵּט. וָכָא כָּאן. הָיוּ תִשְׁעָה. מַתִּיר שְׁנַיִם וּמְחַתֵּם שְׁנַיִם. אוֹ אֵין שְׁנֵי הָעֵדִים בְּגֵט הַמְקוּשָּׁר כְּלוּם. הָיוּ חֲמִשָּׁה. פְּשִׁיטָה שֶׁהוּא מַתִּיר אֶחָד וּמְחַתֵּם אֶחָד. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. הַתָּרָתוֹ מַתִּרָתוֹ. 49a וּכְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַתּוֹרֶף כָּשֵׁר. שֶׁאֲפִילי קוֹשֵׁר וְאַחַר כָּךְ חוֹתֵם. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁקּוֹשֵׁר כוּלְּהֶם וְאַחַר כָּךְ חָֽתְמוּ שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל אִם קוֹשֵׁר שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוּנִים וְחוֹתֵם אֲפִילוּ מְקַשֵּׁר וּמְחַתֵּם כַּמָּה כָּשֵׁר. הִילְכְתָא. גֵּט הַמְקוּשָּׁר בְּקֶשֶׁר וְאַחַר כָּךְ מְחַתֵּם. הָיָה מְקַשֵּׁר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמְחַתְּמָן. פְּשִׁיטָה רִאשׁוֹן וְשֵׁינִי לֹא נִמְצְאוּ חֲתוּמִין בְּגֵּט הִמְקוּשָּׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל אם קושר ג' הראשונים וחותם. שלא עשה מתחלה אלא ג' קשרים עם העדים עליו כדינו בזה אפילו מקשר ומחתם אא''כ כמה דבעי כשר דכיון שכבר נעשה כהכשרו תו לא איכפת לן במה שנעשה אחר זה ואינו מעכב אם העדים הן כפי הקשרים שעשה אח''כ או לא והיינו נמי דמסיים. הילכו''ת גט המקושר. שאמרנו בקשר כל הקשרים ואח''כ חותם. א''נ הילכות גט המקושר מקשר ואח''כ חותם וזה נמי כשר והיינו הך וכדאמרן:
היה מקשר ראשון ראשון ומחתמן. אחר כל הקשר חתם העד עליו מיד:
פשיטא ראשון ושני לא נמצאו חותמין בגט המקושר. כלומר בזה ודאי הוא שבעוד שלא חתם השלישי עליו עדיין אין לו דין מקושר הואיל והקשרים כולן לא נעשו כאחד ואין עליו עוד אלא ב' עדים ונ''מ שיכול לעשותו פשוט אפי' לרבנן דפליגי עליה דר' חב''ג כשחתמו כבר מבחוץ כדלקמן והכא כיון שהשנים הקשרים לבדן הן שנחתמו אין לו דין מקושר:
התורף כשר שאפילו קושר ואח''כ חותם. כלומר דין גט המקושר הוא שאפילו קושר כל' הקשרים ואח''כ חותם.עליהן העדים כשר ולא בעינן דוקא שיחתום מיד אחר כל קשר וקשר ולפיכך מעכבין הקשרים שהם יתר על העדים וצריך להתירן כדי להשוותן עם העדים הא לאו הכי לא מעכב וכדמסיק לקמיה. והא דנקט התורף מפני שהטופס לא היו עושין מקושר כ''א פשוט כדאמר לעיל ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר:
הדא דתימא בשקושר כולהם ואח''כ חתמו שלשה הראשונים. אסוקי מילתא היא כלומר הא דאמרן שצריך להשלים בעדים או להתיר הקשרים בשקשר כל הקשורים ואחר כך חתמו עליו ג' הראשונים כדין המקושר ונמצאו הקשרי' יותר על העדים בהא צריך להשלים או להתיר הקשרים כדי להשוותן עם העדים:
מתני'. דקתני הכל משלימין עליו אם היה קשריו מרובין מעדיו דוקא במחוסר עד אחד ממנין קשריו אבל אם היו מחוסרין שנים או יותר אין משלימין בו בפסולין אלא אחד פסול וא' כשר:
ובלבד משלשה ולמעלן. והא דמשלימין בפסול דוקא אם החסרון מג' ולמעלה כגון שהיו ארבעה קשרים וג' עדים דאז יכול להשלים הרביעי בפסול וכדמפרש ואזיל:
שנים ושלשה למעלן. כלומר אם חסרון העדים הוא שנים או שלשה והחסרון הוא למעלה מג' קשרים ועדים כדאמרן:
פסול. כלומר בכה''ג יכול להשלים בפסול לפי שהשלשה קשרים ועדים שהן מדין המקושר כשרים וכתיקונו הוא וכל שהוא משלשה ולמעלה משלימו בפסול ומיהו בחד פסול דוקא והשאר בכשרים כדלעיל:
ואחד משלשה ולמטה. ואם חסר עד א' מג' ולמטה שהיו כאן ג' קשרים ושני עדים:
כשר. כלומר צריך להשלים בעד כשר דוקא וטעמא דבעינן שלשה במקושר כשנים בפשוט מה התם שנים כשרין בעינן אף במקושר ג' כשרים בעינן:
היו מסורגין. מהו אם חתמו בסירוגין אחד כשר וא' פסול א' כשר וא' פסול אם בזה נמי לא מכשרינן אלא חד קרוב או פסול או אפילו טובא נמי:
כהאי דאמר. כלומר דפשיט הש''ס כהאי דאמר בפרק גט פשוט גבי הרחיק העדים מן השטר ב' שיטין ומילאהו בקרובים כשר שלא באו להעיד אלא להכשירו של שטר שהיו עדיו מרוחקין וכן בשטר שהיו עדיו מרובים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול אמרינן נעשה בהרחק עדות שלהכשיר השטר באו:
וכא כאן. וה''נ אם הן מסורגין אפילו טובא כשרין דנעשה כהרחק עדות:
היו תשעה. זו בעיא אחריתא היא אם היה כאן תשעה קשרים ואין עליו אלא חמשה עדים ונמצא קשריו מרובין מעדיו בארבעה:
מתיר שנים ומחתם שנים. אם אמרינן דיכול להתיר שני קשרים ומחתם שנים אפילו פסולין כדי שיהו מנין העדים כפי מנין הקשרים או דילמא אין שני העדים בגט המקושר כלום כלומר שהרי אמרנו לעיל שאין יכול להשלים שני עדים פסולין. והיותר נראה דגרסינן כאן היא ארבעה ופירש שאם היו ארבעה קשרים ואין כן אלא שני עדים כשרים ואמרינן לעיל דמשלשה ולמטה אינו יכול להשלים בעד א' פסול והילכך בעי אם יכול להתיר שני קשרים ולחתום השנים כשירים או דילמא אין שני עדים כלום בגט המקושר דשלשה בעינן וכיון שלא התיר כל הקשרים ועדיין שם מקושר עליו בפחות משלשה עדים לאו כלום הוא ולא איפשיטא:
היו חמשה. קשרים ואין כאן אלא שלשה עדים בזה פשיטא שהוא מתיר קשר אחד ומחתם אחד פסול דמג' ולמעלה משלים בעד פסול אחד:
וכר' חנניה בן גמליאל דרחב''ג אומר. וכמו וכו' הוא ועל מתני' דהתם סמיך דקתני פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהן פסולין רחב''ג אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט שיכול להתיר קשריו ונמצא פשוט הוא וה''נ התרתו מתרתו שאע''פ שקשרו יכול להתירו כרחב''ג:
רבי מנא בעי ע''כ ברצופין. ה''פ עד כאן לא פסלינן להשלים החסרון אם הם שנים או יותר בפסולין כי אם בפסול א' דוקא והשאר בכשרים כדאמרן לעיל אלא בשהיו הפסולין חתומין רצופין זה אחר זה וטעמא דילמא אתו לקיומי בתרי פסולים וחד כשר דשמא הב''ד לא יכירו אלא חתימת ב' הקרובים או הפסולים ואחד מן הכשרים והן לא ידעו שהן קרובין או פסולין ונמצא שתתקיים בעדו' פסולה:
לְאַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵינִים לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו שֶׁלְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְרִבִּי טַרְפוֹן וְרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשְׁעַ. אֵין אַתֶּם מֵשִׁיבִין אֶת הָאֲרִי לְאַחַר מִיתָה. הֵשִׁיב רִבִּי טַרְפוֹן. הֲרֵי שֶׁאָמַר לָהּ. הֲרֵי אַתּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי. וְהָֽלְכָה וְנִישֵּׂאת. מֵת בְּלֹא בָנִים הֵיאַךְ זֹאת מִתְייַבֶּמֶת. לֹא נִמְצָא מַתְנֶה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָטֵל. מֵעַתָּה לֹא יִשָּׂא בַּת אָחִיו שֶׁלֹּא יַתְנֶה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סְבָרָא טַעֲמָא. תַּמָּן הַתּוֹרָה אָֽסְרָתָהּ עָלָיו. בְּרַם הָכָא הוּא אָֽסְרָה עָלָיו. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. נִיתְנֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה נָשִׁים כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּבָר אִיתְמַר טַעֲמָא. תַּמָּן הַתּוֹרָה אָֽסְרָהּ עָלָיו. בְּרַם הָכָא הוּא אָֽסְרָה עָלָיו. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. הֲרֵי שֶׁאָמַר לָהּ. הֲרֵי אַתּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי. וְהָֽלְכָה וְנִיסֵּית לְאָחִיו וּמֵת בְּלֹא בָנִים. הֵיאַךְ זֶה מַתִּיר מַה שֶׁאָסַר הָרִאשׁוֹן. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה. שֶׁמִּיתַת וְגֵירוּשִׁין ומַתִּירִין בָּזֶה מַה שֶׁאָסַר הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. לֹא אָמַר אֶלָּא שֶׁמִּיתַת וְגֵירוּשִׁין. הָא נִישּׂוּאִין לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והלכה ונישאת לאחיו. של זה הפלוניומת בלא בנים היאך זו מתייבמת דהא אסירה ליה ולא נמצא שזה כמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל כלומר מכת מעשה שלו גורם לעקור דבר מן התורה:
מעתה לא ישא. אדם את בת אחיו שלא יתנה כלומר שלא יגרום לעקור דבר מן התורה שאם ימות בלא בנים אינה יכולה להתייבם:
סברא טעמא. שמע ותסבור הטעם דלא דמי להא דהתם התורה אסרה עליו ואין האיסור בא מחמתו אבל הכא הוא הגורם לעקור דבר מן התורה מחמת שאסרה על זה:
ניתני שש עשרה נשים כר''א. לדברי ר''א משכחת לה נמי באשת איש שפוטרת צרתה באומר לה חוץ מפלוני ונשאת לאחיו ומת בלא בנים דהואיל והיא אסורה להתייבם פוטרת צרתה:
כבר איתמר טעמא. הא כבר שנינן לה כה''ג ושאני בט''ו עריות דהתם התורה אסרה והאיסור בא ממילא ע''י קידושין אבל הכא הוא הגורם לאסרה עליו והילכך לא קחשיב בהדייהו. והלכה וניסת לאחר ומת גרסינן בדברי רבי ירמיה בספרי הדפוס כתוב לאחיו ומת בלא בנים וטעות הדפוס הוא אגב שיטפא דלעיל:
והלכה וניסת לאחר ומת היאך. הדין כלומר דר' ירמיה בעי אליבא דר''א דס''ל מותרת לכל חוץ מאותו פלוני ואם ניסת לאחר ומת מהו שתנש' עכשיו לפלוני:
זה מתיר מה שאסר הראשון. אם אמרי' דמאחר שניסת לאחר ניתקה מאישות הראשון לגמרי וזה מתיר מה שאסר הראשון או לא:
מילתיה אמרה. וקאמר הש''ס דמאי תיבעי ליה לרבי ירמיה הא שמעינן ממילתיה דר''א שמיתתו של שני כגירושין גמורין הן ומתיר בזה מה שאסר הראשון דאי לאו הכי קשה על ר''א דנמצאת עוקר דבר מן התורה אם ניסת לאחיו ומת בלא בנים כמו שהשיב רבי טרפון עליו אלא ודאי דלאחר מיתת השני מותר לפלוני מטעמא דאמרן:
לא אמר אלא שמיתתו גירושין. כלומר השתא דפשטינא לה ממילתיה דר''א דס''ל הכי ולא אמרן אלא שמיתת השני עושה גירושין גמורין ומותרת לפלוני:
הא נישואין לא. אבל אם נישאת לאחר ונתגרשה הימנו בהא לא אמרי' דמותרת עכשיו לפלוני דלא שמעינן ממילתיה דר''א אלא מיתה עושה גירושין מכח קושיא דלעיל אבל אם נתגרשה מהב' לאו ש''מ דהא אם ניסת לאחיו ונתגרשה אין כאן יבום. ובתוספתא גריס שהוא תשובת רשב''א הרי שניסת לאחר ומת היאך זה מתיר מה שאסר הראשון והנכון לגרוס ה''נ כאן ועלה קאמר הש''ס מילתיה אמרה כו' כלומר דמכאן נשמע שהשני מתיר ורבי ירמיה מדייק דוקא מיתה אבל לא נישואין כדפרי':
הלכה: הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי אִילַי. טַעֲמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְיָֽצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָֽלְכָה וְהָֽיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. אֲפִילוּ לֹא הִתִּירָהּ אֶלָּא לְאָדָם אַחֵר. שְׁמוּעָתָא רוֹבָה מִמַּתְנִיתָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה בְּשֶׁהוּתְּרָה לַכֹּל וְאָֽסְרָהּ לְאָדָם אַחֵר. שְׁמוּעָתָא אָֽמְרָה בְּשֶׁאָֽסְרָהּ לַכֹּל וְהִתִּירָהּ לְאָדָם אַחֵר. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מִיתָה מַתֶּרֶת וְגֵט מַתִּיר. מַה מִיתָה מַתֶּרֶת וּמֶחֱצָה אַף הַגֵּט מַתִּיר וּמֶחֱצָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. וְיָֽצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָֽלְכָה וְהָֽיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. הַקִּישׁ הֲוָייָתָהּ לִיצִיאָה. מַה המיתה יְצִיאָתָהּ אֵין לָהּ יְצִיאָה אֶצֶל אַחֵר. אַף הֲוָייָתָהּ אֵין לָהּ הֲוָייָה אֶצֶל אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה טעמא. אלא מיהת מ''ט דר''א משום דמקיש גט למיתה:
מה מיתה מתרת ומחצה. כלומר דעבודה חוץ שמצינו שאינה מתרת לכל אלא למחצה כגון אלו העריות שנאסרה עליהם מחמת נישואי בעלה דאין מיתת בעלה מתרת להם אף הגט מתיר ומחצה שאע''פ שנשארה באיסור לזה מפלוני מותרת היא לכל:
ה''ג הקיש יציאה להוייתה מה הווייתה אין לה הויה אצל אחר אף יציאתה אין לה יציאה אצל אחר ובספרי הדפוס נתחלפה בטעות. כלומר מה קידושין כשנתקדשה לזה אין לה שום הויה אצל כל אדם אף יציאתה צריך שתהיה מותרת לכל ולא שתהא נשארת באיסור לפלוני ואכתי צריכה יציאה ממנו משום זה הפלוני:
שמועתא אמרה. כלו' ולשמעתא וטעמיה דרבי אילי א''כ אפילו אמר לה אי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני בלבד תהא מותרת ולישמענין במתני' רבותא טפי דאפי' בזה אמר ר''א הוי גט:
שמועתא רובה ממתניתא. בתמיה שמעתתא דרבי אילי עדיפא ממתני' דאיהו טפי קאמר ממה דשמעינן ממתני' שלא אמר ר''א אלא כשהתירה לכל אדם חוץ מאחד:
לאיש אחר. כתיב אפי' לא התירה אלא לאדם אחד ה''ז מגורשת מדלא כתיב והיתה לאחר:
גמ' טעמא דר''א. דמתיר אפי' בחוץ לפלוני:
משנה: הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לְאִישׁ פְּלוֹנִי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִטְּלֶינּוּ מִמֶּנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹּאמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם. אִם כְתָבוֹ בְּתוֹכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אוסרין. והל' כחכמים ולא אסרו חכמים אלא כשאמר הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני או חוץ מפלוני דהוי שיורא אבל אם אמר לה ה''ז גיטך על מנת שלא תנשאי לפלוני מודו רבנן דהוי גט שהרי התירה לכל אדם במסירת הגט אלא שהתנה עמה שלא תנשא לפלוני והוי כשאר תנאי בעלמא ואסרי רבנן למגרש לומר ה''ז גיטך על מנת שתנשאי לפלוני שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה:
ד''א מתיר. טעמיה מפרש בגמרא:
מתני' המגרש. ואמר לה בשעת מסירה:
תַּנִּיתָהּ הָכָא וְתַנִּינָתָהּ תַּמָּן כָּשֵׁר. הֲוֵי צְרִיכָה מִיתְנַייָא תַּמָּן. אִילּוּ תַנִּינָתָהּ הָכָא וְלֹא תַנִּינָתָהּ תַּמָּן הֲוִינָן אָֽמְרִין. הָכָא עַל שֶׁהוּא חוֹמֶר בָּעֲרָיוֹת פָּסוּל. תַּמָּן עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹמֶר בָּעֲרָיוֹת כָּשֵׁר. הֲווֵי צְרִיכָה מִיתְנַייָא תַּמָּן. אוֹ אִילּוּ מִיתְנַייָא תַּמָּן 49b וְלֹא מַתְנִינָן הָכָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. תַּמָּן צַל יְדֵי שֶׁהוּא גוֹבֶה בוֹ פָּסוּל. וְהָכָא עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ גוֹבֶה בוֹ כָּשֵׁר. הֲווֵי צְרִיכָה מִיתְנַייָא הָכָא וְצוֹרְכָה מִתְנַייָא תַּמָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליק פירקא בס''ד
אילו תנינתה הכא. הוי אמינא הכא הוא דפסול משום חומר עריות אבל התם דמיירי נמי בשאר שטרות כדאמרי' בריש פרק גט פשוט כשר ואי אשמועינן התם ה''א על ידי שהוא לגבות ולהוציא ממון פסול הוא שלא נעשה כתקנת חכמים אבל הכא כשר הוי צריכא למיתני הכא וצריכא למיתני תמן:
תנינתה הכא ותנינתה תמן. הכא תנן גט קרח פסול והתם נמי תנינן מקושר שנעשה שלא כדינו פסול ול''ל למיתני בתרווייהו ועביד הש''ס צריכותא. ול''ג כשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source