רִבִּי עֶזְרָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהָיוּ תְפוּשִׂין בַּגֵּט. הִיא אוֹמֶרֶת. זָכִיתִי. וְהוּא אָמַר. לֹא זָכִיתָה. תַּפְלוּגְתָּא דְּרִבִּי וּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה שֶׁהָיוּ תְפוּשִׂין בַּשְּׁטָר. הַמַּלְוֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי הוּא שֶׁאָבַד מִמֶּנִּי. וְהַלֹּוֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי הוּא שֶׁפְּרַעְתִּיו לָךְ. יִתְקַייֵם הַשְּׁטָר בְּחוֹתְמָיו. דִּבְרֵי רִבִּי. דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יַחֲלוֹקוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתָּפוּשׂ בָּעֵדִים. מַה פְלִיגִין. כְּשֶׁכְּתָבוֹ לְאוֹרֶךְ וּשְׁנֵיהֶן תְּפוּשִׂין בָּעֵדִים. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא אֲפִילוּ כוּלָּהּ בְּיָדָהּ וְחוּט אֶחָד בְּיָדוֹ אֵינוֹ גֵט. דִּכְתִיב וְנָתַן בְּיָדָהּ. עַד שֶׁיְּהֵא כוּלּוֹ בְיָדָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. ר' מנא לא היא דד''ה הכא דשאני בגט אפי' כולה בידה כו' דונתן בידה משמע עד שיהא כולו בידה:
כי פליגי כשכתבו לאורך. כלומר שהעדים חתמו לאורך השטר ושניהן תפוסין בשוה במקום העדים וה''נ נימא דבפלוגתא דר' ורשב''ג היא כדמוקי ר''א ואם הן חלוקין על הכתוב' שהיא אומרת זכיתי בגט ותן לי כתובתי והוא אומר לא זכית אם שניהן במקום עדים תופסין לרשב''ג יחלוקו ולר' צריכה היא לקיימו ואם א' מהן תפוס במקום העדים הכל הולך אחר מקום העדים:
הכל הולך אחר התפוס בעדי'. כלומר דר''א מפרש דלא פליגי אם אחד מהן הוא תופס במקום העדים והשני בשאר מקום השטר שהכל הולך אחר התופס במקום עדים שהוא עיקר השטר:
תפלוגתא. אם בפלוגתא דר' ורשב''ג תליא דפליגי בשנים אוחזין:
יתקיים השטר בחותמיו. כדמפרש לה בבבלי שם דף ז' דר' סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וה''ק אי מקיים לי' המלוה פליג ואי לא לא פליג ורשב''ג סבר אין צריך לקיימו ואע''ג דלא מקיים ליה יחלוקו:
היא אומרת זכיתי. כבר בגט זה והוא אומר לא זכיתה אלא שתפסת מידי מאי ומי מהימן:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. כְּתָבוֹ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַחֲתָמוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהָלַךְ לִיתְּנוֹ לָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְלֹא מְצָאָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּבָא וּמְצָאָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָהּ בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. מִפְּנֵי שֶׁכְְּתָבוֹ לָאָרֶץ וַחֲתָמוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל נִכְתַּב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנֶחְתַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ לִיתְּנוֹ לָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְלֹא מְצָאָהּ. וּבָא וּמְצָאָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. נָתַן לָהּ אֶת גִּיטָּהּ וְאַחַר כָּךְ אָֽמְרָה. תִּזְכֶּה לִי חֲצֵירִי שֶׁבְּעַכּוֹ. אָמַר רִבִּי חִינְנָה. נַעֲשֵׂית כְּמִי שֶׁהָֽיְתָה יָדָהּ אֲרוּכָּה. אִילּוּ מִי שֶׁהָֽיְתָה יָדָהּ אֲרוּכָּה וְהוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ וּנְטָלָתוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וְנֶחְתַּם. אָמַר רִבִּי אַבָּא 4b מָאן אָמַר דְּלֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' ירמיה בעי כתבו בא''י כו' ובא ומצאה בא''י. מאי כלומר דהבעיא היא מפני שנתנו לה בא''י ואע''ג שנחתם בח''ל מי אמרינן הואיל הנתינה בא''י היא א''צ שיאמר:
צריך. ופשיט לה דאעפ''כ צריך שיאמר בפ''נ ובפ''נ מפני שכתבו בארץ וחתמו בח''ל כלומר דהחתימה היא בח''ל ואין הולכין אחר מקום הנתינה אלא הכל הולך אחר מקום החתימה:
אבל נכתב בא''י ונחתם בא''י כו'. לאו דוקא שנכתב נמי בא''י אלא אפילו נחתם לחוד א''צ כיון שהנתינה היה בא''י והעיקר בא להשמיענו שאע''פ שהלך ליתנו בח''ל לא גזרינן אטו המוליך מא''י לח''ל שצריך. א''נ לדיוקא איצטריך טעמא שהחתימה היה ג''כ בא''י אבל אם נחתם בח''ל צריך שיאמר בפ''נ ובפ''נ אע''ג דהכתיבה והנתינה היה בא''י שהכל הולך אחר החתימה:
נתן לה את גיטה ואח''כ אמרה תזכה לי חצירי שבעכו. האי נתן לה גיטה דקאמר אדבתרה קאי שנתן הגט בחצירה של עכו ואח''כ אמרה תזכה לי חצרי שבעכו הגט אשר שמה:
נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה. ותוכל להגיע לגיטה וכלומר דאשמועינן שאינה צריכה עומדת בצד חצירה אלא כיון דהחצר משתמרת לדעתה מגורשת:
אילו כו'. כלומר דקס''ד שא''צ בפ''נ ובפ''נ בכה''ג והילכך מתמה לא יהא אלא המוליך גט לשם שהוא צריך לומר בפ''נ ובפ''נ ומה בכך שרואין כמי שהיתה ידה ארוכה:
א''ר אבא מאן אמר דלא. צריך בפני נכתב ובפנו נחתם דודאי צריך אלא דעיקר הרבותא אתא ר''ח לאשמועינן דאינה צריכה עומדת בצד חצרה וזכתה לה חצרה:
מְתִיב רִבִּי לִעֶזֶר לְרַבָּנִן. כְּמָא דְאִית לְכוֹן הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אַף אֲנָא אִית לִי הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט מִלִּמֵינָהּ שֶׁלְּקַיסָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר לֵיהּ. אִין צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. וְאֵין לִמֵינָהּ שֶׁלְּקַיסָרִין כְּקַיְסָרִין. אָמַר רִבִּי אָבִין. סְפִינָּה מַפְרֶשֶׂת הָֽייְתָה. וְתַנֵּי כֵן. הַמֵּבִיא גֵט מִן הַסְּפִינָּה כְּמֵבִיא מִחוּצָה לָאָרֶץ. וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ספינה מפרשת בים. היתה ועליה הביא את הגט ובספינה אע''פ שמא''י הובא צריך לומר ותני כן המביא כו':
ואין למינה של קסרין כקסרין. בתמיה ואמאי צריך:
א''ל אין. כן הוא שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם:
אתא עובדא קימי רבי אבהו. ששאלו ממנו אם צריך:
מלמינה של קסרין. למין הוא מחוז וחוף הים וקסרין מא''י היא:
מתיב ר''א לרבנן. אר''א דמתני' קאי דאמר אפי' מכפר לידים ללוד צריך ומתיב תיובתא לרבנן דאמרי א''צ ומאי שנא מהמביא ממדינה למדינה במדה''י דסבירא לכו דצריך וכן אני אומר בהמביא ממדינה למדינה בא''י ואע''ג דכפר לודים לא היה מא''י אלא מובלעות הן בתחומה של א''י מ''מ צריך לטעמא דמדמי להו כמו ממדינה למדינה בח''ל שאע''פ שסמוכה מ''מ צריך שאין השיירות מצויות ואין העדי' מצויין לקיימו וכן נמי בסמוכות לא''י והוא ממדינה למדינה:
הָֽיְתָה הֵגֶמוֹנֵייָא אַחַת וְנַעֲשֵׂית שְׁתַּיִם. אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. וְכֵן שְׁתַּיִם וְנַעֲשׁוּ אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היתה הגמוניא אחת כו'. לרשב''ג דקאמר במתניתין אפילו מהגמיניא להגמוניא ועד שיהו שני הגמוניות משעת כתיבה עד שעת נתינה אבל אם היתה אחת בשעת הכתיבה ונעשית שתים או איפכא אינו צריך:
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵרְקַם וְלַמִּזְרַח וּרְקַם כְּמִזְרַח. מֵאַשְׁקְלוֹן וְלַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן כְּדָרוֹם מֵעַכּוֹ וְלַצָּפוֹן וְעַכּוֹ כְצָפוֹן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ורקם. עצמה נידונית כמזרח העולם ולא כא' והמביא מרקם צריך לומר בפ''נ ובפ''נ וכן כולם רקם למזרחה של א''י וחוצה ואשקלון לדרומ' ועכו לצפונה אבל מערב של א''י אין צריך גבול שהים הגדול גבולה. כדכתי' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו' והלכה כר' יהודה:
מתני' ר' יהודה אומר מרקם ולמזרח. מרקם ועד סוף העולם למזרחו הוי מדינת הים:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָדָא בַּר עַתְלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר בְּגִיטִּין. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. לָמָּה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. דִּיתֵמַר הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא מֵיקַל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִין. סָֽבְרִין מֵימַר בְּיָחִיד אֶצֶל יָחִיד. אֲבָל בְּיָחִיד אֶצֶל חֲכָמִים לֹא. וְהָכָא אֲפִילוּ יָחִיד אֶצֶל חֲכָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלכה כר''מ בגיטין. דאמר כל שלא נעשה כתיקון חכמים יוציא והולד ממזר:
והוה ר' זעירא מסתכל ביה. כמתמיה על דבריו:
למה את מסתכל בי. והשיב לו ר''ז דאיתמר הלכ' כמי שהוא מיקל בד''ס:
סברין מימרין כו'. כלומר ועוד כמוסיף תמה הוא דאנן סברין לומר דביחיד אצל יחיד הלכה כדברי המיקל בדברי סופרים אבל ביחיד אצל רבים אפי' בדרבנן לקולא לא והכא יחיד אצל חכמים הוא ואתה מחמיר כדברי היחיד:
הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם בָּא וְעִירֵר עֱרָרוֹ בָטֵל. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁעִירֵר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת. עִירֵר עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט לִפְנֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לֵיהּ. מְנַיִין אַתְּ. אָמַר לֵיהּ. מִכְּפַר סִמַיי שֶׁבְּתְחוּם עַכּוֹ. אָמַר לֵיהּ. אַף אַתְּ צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. וְאַל תִּזָּקֵק לָעֵדִים. וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ רִבְּוּ אִילַעִאי. רִבִּי. וַהֲלֹא כְּפַר סִמַיי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא קְרוּבָה לְצִיפּוֹרִין יוֹתֵר מֵעַכּוֹ. אָמַר לֵיהּ. הוֹאִיל וְיָצָא הַמַּעֲשֶׂה בְהֵיתֵר יָצָא. מָהוּ הוֹאִיל וְיָצָא הַמַּעֲשֶׂה בְהֵיתֵר יָצָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. שֶׁאִם בָּא וְעִירֵר עֱרָרוֹ בָטֵל. אִילּוּ הַמֵּבִיא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּא האוּ צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נִתְחַתֵּם. הֲוֵי לֹא שַׁנְייָה. הוּא עֶרֶר מִשֶׁנִּישֵּׂאת הוּא עֶרֶר עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכל מודים שאם בא כו'. כלומר אפילו במקום שאינו צריך כגון בא''י ואם אמר בפ''נ ובפ''נ מהני מיהת שאם בא הבעל וערער עררו בטל:
עד כדון. לא שמענו דאין הבעל יכול לערער אלא משנישאת בגט זה ואין בדבריו כלום:
עירער עד שלא נשאת ונשאת. מאי אם אמרינן הואיל ובא לערער מקודם שנשאת לא נתכוין לקלקלה ודילמא קושטא קאמר:
נישמעינה. לזה מן הדא מעשה כו':
ואל יזזקק לעדים. כשתאמר בפ''נ ובפ''נ לא תיזקק לעדים אח''כ אם יבא ערעור:
שאם בא וערער עירעורו בטל. והיינו דקאמר שיצא בהיתר שלא יועיל עירעור הבעל והשתא מסיק למילתיה אילו המביא כו' דודאי אינו צריך וקאמר דמהני לבטל עירער הבעל והתם עד שלא נישאת הוה:
הוי. ש''מ דאין חילוק ואפילו עד שלא נשאת אין בערערו כלום:
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מֵרְקַם וְלַמִּזְרַח כול'. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְצִיפּוֹרָייָא. אַתּוּן אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף הַמֵּבִיא מִבָּבֵל לְכָאן אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהוּא צָרִיךְ. דְּהִיא מַתְנִיתָא. 5a רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מֵרְקַם וְלַמִּזְרַח וּרְקַם כְּמִזְרַח. וַאֲפִילוּ תֵימַר. חֲלוּקִין עַל רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאֵין רְקַם כַּמִּזְרַח. שֶׁמָּא מִבָּבֵל לְכָאן. רַב אָמַר. עָשִׂינוּ עַצְמֵינוּ כְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִיטִּין. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. בְּעָא קוֹמֵי מִיחְזוֹר בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ כַּהֲנָא. וּמַה נַעֲשֶׂה לָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁנִּישְּׂאוּ. אָמַר לֵיהּ. וּמַה בְיָדָךְ. דְּהוּא סְבַר כְּהָדָא דְרִבִּי דְּתַנֵּי. הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם לֹא נִכְתַּב לְפָנָיו וְלֹא נֶחְתַּם לְפָנָיו. תֵצֵא בִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר. דִּבְרֵי רִבִּי. אֲבָל חֲכָמִים לֹא הוֹדוּ לַדָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תצא בשלשה עשר. דבר שמנו חכמים בפ' האשה שהלכה וכן בהזורק דלא נעשה כתיקון חכמים והיינו דקאמר מה נעשה לראשונות לדידך שאתה מוציא לעז לפסלן:
אבל חכמים לא הודו לדבר. אלא יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפ''נ ובפ''נ:
דהוא סבר כהדא דרבי כו'. ובבבלי גריס ר''מ וכן הוא בהזורק:
ומה בידך. את מה סבור דקאמרת ומה נעשה כלומר מה כוונתך אם דעתך לפסול אפילו בדיעבד במקום שצריך לומר ולא אמר וקאמר באמת כן הוא לכהנא:
בעא קימי מיחזור ביה. בעא רב לחזור בו והרשב''א ז''ל גריס בהדיא בעא רב מיחזור ביה. ומה נעשה.לנשים הראשונות שנישאו בגיטן ולא הצריכו לומר בפ''נ ובפ''נ:
אפי' משכונה לשכונה. בבבל צריך לומר ולאו דוקא משכונה לשכונה אלא ממקום למקום קאמר כדקאמר טעמא התם דבני מתיבתא בגירסייהו טרידי:
עשינו עצמינו כא''י לגיטין. רב היה מקובל כך הואיל וגמירי התם ובקיאין ושכיחי מתיבת' דאזלה ממקום למקום:
שמא מבבל לכאן. בתמיה כלומר דאף ר''מ לא קאמר אלא על עכו דמקרבא שמא מבבל דמרחקא לכאן. ובבבלי דף ו' בעי ר' ירמיה כה''ג וקאמר הוא מותיב והוא מפרק לה לבר מבבל:
שאין רקם כמזרח. כמו וכו' הוא כלומר שאין עכו כצפון אלא כא''י:
ואפילו תימר חלוקין על ר''י. דהרי ר''מ חולק במתני':
ואני אומר שהוא צריך. כדמוכח ממתני' דר' יהודה אומר רקם כמזרח רישא דמילתא נקט וכן כולה וקתני מעכו לצפון ועכו כצפון ובבל בצפונה של א''י קיימא אלמא דצריך:
אף המביא מבבל לכאן אינו צריך. דרבי חנינא סבר כרב דאמר לקמן בבל כארץ ישראל לגיטין:
גמ' לצפוריי'. לאנשי ציפורי אתון אמרין בשם רבי חנינא גרסינן וכן הוא ביבמות פ''ק הלכה ב':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source