משנה: שְׁנֵי גִיטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְצַד זֶה וּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה וּשְׁנַיִם עֵדִים יְווָנִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה. אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרִין עִמּוֹ כָּשֵׁר. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווָנִי עֵד אֶחָד יְווָנִי וְעֵד אֶחָד עִבְרִי בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד אחד עברי כו' שניהן פסולין. טעמא משום דחיישינן שמא הראשון מן עדי היונים גונדלית חתום ושינה מנהגו וחתם כדרך העברי שלפניו והשני חתם כדרכו וכן עברי השני כדרכו ונמצא על הראשון שלשה עדים ועל השני אינו אלא עד אחד והשני פסול או שמא עברי השני שינה מנהגו וחתם גונדלית כדרך היוני שלמעלה הימנו והיונים לא שינו מנהגם ונמצא עברי השני ושני יונים חתומין על השני ואין חתום על הראשון אלא עברי הראשון ומשום דלא ידעינן בהי מינייהו חתימי תלתא ובהי מינייהו לא חתים אלא חד שניהן פסולין:
מתני' שני גיטין שכתבן זה בצד זה. ברוחב המגילה ושני עדים עברים באים מתחת הראשון לתחת השני שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן שני ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית כדרך הזה אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתו בנו של יוסף שמעון ונמצא שם העד חתום על גט הב' ושם אביו על הראשון והיונים על הב' חתמו כזה גט גט עברי'' ראובן בן יעקב את שהעדים עברי שמעון בן יהודה הראשונים יוני יוסף בן שמעון נקרין עמו כשר. יוני נפתלי בן יחצאל אם העברי' חתומים למעלה הימנו כשר ואם היוני' חתומים למעלה השמאלי כשר וטעמא מפרש בבבלי דחיישינן דילמא גונדלית חתמו אם העברים למעלה חיישינן שמא היוונים חתמו שלא כמנהגם אלא כדרך העברים ונמצא שכולן חתומים על הראשון וכן איפכא ומיהו את שהעדים הראשוני' נקרין עמו כשר דודאי הראשוני' בין עברים בין יונים אינם משנים מנהגם:
הלכה: חֲמִשָּׁה שֶׁכָּֽתְבוּ כְּלָל בָּגֵּט כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְשׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. חֲזָקָה עַל הַכֹּל חָתַם. שׁוֹאֵל אֲנִי בְשָָׁלוֹם פְּלוֹנִי. לֹא חָתַם אֶלָּא עַל שְׁאִילַת שָׁלוֹם בִּלְבַד. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֲפִילוּ אָמַר. שׁוֹאֵל אֲנִי בְשָָׁלוֹם פְּלוֹנִי. חֲזָקָה עַל כֹּל חָתַם. אֵי זֶהוּ כְלָלוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹחָנָן. אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת פְּלֹנִית וּפְלוֹנִי לִפְלֹנִית. אֵי זֶהוּ כְלָלוֹ שֶׁלְּרֵישׁ לָקִישׁ. אָנוּ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי מְגָֽרְשִׁין אֶת נָשׁוֹתֵינוּ מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם הִזְכִּיר גֵּירוּשִׁין לְכָל אַחַת וְאַחַת שֶׁהוּא צָרִיךְ טוֹפֶס וְעֵדִים לְכָל אַחַת וְאַחַת. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה קָרְבָּן. צְרִיכִין פֶּתַח לְכָל אַחַת וְאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה כוֹתֵב טוֹפֶס לְכָל אַחַת וְאַחַת וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּן. אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ כָּשֵׁר. שְׁמוּאֵל אָמַר. פְּרָטוֹ שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר כְּלָלוֹ שֶׁלְּרִבִּי יְהוּדָה וּפְרָטוֹ שֶׁלְּרִבִּי יְהוּדָה כְּלָלוֹ שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר. אָמַר שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין שֶׁאֵין פְּרָטוֹ שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר כְּלָלוֹ שֶׁלְּרִבִּי יְהוּדָה וּפְרָטוֹ שֶׁלְּרִבִּי יְהוּדָה כְּלָלוֹ שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְשׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. חֲזָקָה עַל הַכֹּל חָתַם. שׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. לֹא חָתַם אֶלָּא עַל שְׁאִילַת שָׁלוֹם בִּלְבַד. אִם אוֹמֵר אַתְּ. פְּרָטוֹ שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר כְּלָלוֹ שֶׁלְּרִבִּי יְהוּדָה. אֲפִילוּ אָמַר. וְשׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. חֲזָקָה עַל הַכֹּל חָתַם. 52b מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין פְּרָטוֹ שֶׁלְּרִבִּי יְהוּדָה כְּלָלוֹ שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֲפִילוּ אָמַר. חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶמֶת. חַייָב עַל כָּל אַחַת. וְלֵית בַּר נַשׁ אֲמַר אֲפִילוּ אֶלָּא דּוּ מוֹדֶה עַל קַדְמִייָתָא. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר בֵּין שֶׁאָמַר. חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶמֶת. כְּלָל וּפְרָט הוּא. אִם אָמַר. חִיטִּין שְׂעוֹרִין כּוּסְמִין. כְּלָל שֶׁאֵין בוֹ פְרָט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ה''ג ע''ד דרבי יהודה אם אמר חטה ושעורה וכוסמת כלל שאין בו פרט. דרבי יהודה לא פליג אלא בחטה ושעורה וכוסמת דלא מחשיב לכל אחד למין בפני עצמו אבל בחטין ושעורין וכוסמין על כרחך דלא פליג כדקתני התם במתני' וכדמוכח מברייתא דקאמר לרבי יהודה ולא לך ולא לך חייב על כל א' וא':
אמר רבי חנינה. בהא פליגי דלרבי מאיר בין אמר חטין ושעורין וכוסמין בין אמר חטה ושעורה וכוסמת כלל ופרט הוא כלומר כלל שיש עמו פרט דמפני שאמר בוי''ו נעשה מהכלל פרט וקאי שבועה על כל אחת ואחת וכן אם אמר חטה ושעורה וכוסמ' דס''ל לר''מ דמין חטה ומין שעורה קאמר:
מאי כדון. ובמה פליגי רבי מאיר ורבי יהודה:
מתני' אמרה כן. ממתני' שמענו דלא כדמפרש שמואל דאמר פרטו של ר' יהודה דהיינו ולא לך ולא לך דקאמר התם חייב על כל א' וא' זהו כללו של ר''מ וא''כ לר''מ בהא אינו חייב אלא אחת והא תני התם ר''מ אומר אפי' אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ולא שייך לומר אפי' אא''כ מודה הוא בקמייתא לרבי יהודה וס''ל גם בחטין ושעורין וכוסמין כדקתני התם ברישא והיינו נמי כולא לך ולא לך דחייב על כל אחת ואחת אלמא דאין זה כללו של ר''מ אלא אליביה נמי פרטא הוי כמו אליבא דרבי יהודה ולקמיה מפרש במאי פליגי:
מאי כדון. כלומר ומהיכא שמעי' להו לר' ינאי ור' יוחנן דלא כשמואל:
אם אומר את. ואי ס''ד כשמואל דפרטו של ר''מ היינו לא לך לא לך בלא וי''ו כללו של ר' יהודה הוי ח''כ קשיא כמו דמשוי התם ר' יהודה לא לך לא לך לכללא דאמרי' שבועה אכלן קאי ולא אכל חד וחד הכי נמי נימא אפי' שואל אני בלא וי''ו דחזקה על הכל חתמו אלא ע''כ ר' ינאי ור' יוחנן דאזלי מילתייהו אליבא דר' יהודה ס''ל דר' יהודה לא משוי כללא בלא לך לא לך אלא דוקא דאמר שבועה שאין לכלכם בידי הוא דהוי כללא:
מיליהון דרבנין אמרין. מדברי רבי יוחנן שאמר בשם רבי ינאי אנו למדין דלא ס''ל כשמואל אליבא דר' יהודה דהא אמרי לעיל אם כתב שואל אני בשלום בלא וי''ו לא חתם אלא על שאילת שלום:
מתני'. דהכא נמי מסייע לר' יוחנן דקתני היה כתוב טופס לכל אחת איני כשר אלא את שהעדים נקרין עמו דמשמע בכי הא הוא דהוי פרטא אבל אם לא היה כתוב טופס לכל אחת אלא שהשלים הטופס אחר שכלל כל השמות אע''פ שהזכיר שם כל איש ואשה ביחד כללא הוי וכלן כשרין:
מן הדא. דתנינן בנדרים קונם שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן כל אחד ואחד נדר בפני עצמו הוא וצריכין פתח לכל אחד ואחד אבל אם לא הזכיר קרבן לכל אחד כנדר אחד הוי וא''צ אלא פתח א' לכלן דנדר שהותר מקצתו הותר כלו וה''נ כן:
חייליה דר' יוחנן. ראיה לדבריו שכל זמן שלא הזכיר גירושין לכל אחת הוי כלל:
מודה ר' יוחנן שאם הזכיר גירושין לכל אחת. שכתב איש פלוני מגרש פלונית ופ' מגרש לפ' דהוי כל אחד גט בפני עצמו וצריך להשלים הטופס ולחתום עדים אחר כל גט וגט:
כללו של ריש לקיש. דוקא אם כתב אנו פ' ופ' מגרשין לפ' ולפ' שכלל כל האנשים יחד והנשים יחד אבל אם הזכיר שם כל איש ואשה ביחד לאו כללא הוא דמיחשב כל גט וגט בפני עצמו ונמצא גט האחרון מפסיק בעדות ואין העדים מעידין אלא עליו ור''ל נמי לטעמיה אזיל דס''ל דאין חילוק בשאילת שלום אם כתב בוי''ו או לא דהוי''ו לא מעלה ולא מוריד:
איזהו כללו של ר' יוחנן. השתא מפרש למתני' אליבא דפלוגתייהו דלרבי יוחנן כלל דקתני שכתב איש פלוני מגרש את פלונית ופלוני לפ' דאע''ג שהזכיר שם כל איש ואשה יחד לכל אחד אפ''ה כלל הוי משום דכתב ופ' לפ' בוי''ו והוי מוסיף על ענין הראשון כמו דאמר בשאילת שלום:
אפי' אמר שואל אני. אפי' נכתב בלא וי''ו אמרינן על הכל חתמו והגט כשר:
שואל אני. בלא וי''ו ענין בפני עצמו הוא ומפסיק ולא חתמו אלא על שאילת שלום ולא על הגט ופסול:
גמ' ושואל אני. אם כתב שאילת שלום אחר הגט והעדים מלמטה חזקה על הכל חתום דוי''ו ושואל אני מוסיף על ענין ראשון הוא וחתימת העדים גם על הגט קאי וכשר:
פרטו של ר''מ כללו של ר' יהודה. פלוגתא דרבי מאיר ור''י בפ' שבועת הפקדון גבי תן לי חיטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין חייב על כל א' וא' רבי מאיר אומר אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב על כל א' וא' ובברייתא מפורש יותר פלוגתייהו כדהובאה בבבלי שם דף ל''ח גבי היו חמשה תובעין אותו פקדון ת''ר כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל א' וא' דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר שבועה לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל א' וא' ומפרש שמואל דכללו של ר''מ הוא פרטו של ר' יהודה מה ששמע ר' יהודה שהיה ר''מ עושה אותו כלל והיינו ולא לך ולא לך בוי''ו וס''ל דאינו חייב אלא אחת בזה פליג רבי יהודה ועושה אותו פרט וחייב על כל א' וא' וממילא שמעינן דפרטו של ר''מ והיינו לא לך לא לך דאי לא מאי הוי תו פרטא לר''מ זהו כללו של ר' יהודה והכי קאמר ולא לך חייב על כל א' אבל לא לך אינו חייב אלא אחת:
שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַחַק אוֹ תְלוּת. מִגּוּפוֹ פָּסוּל. שֶׁלֹּא מִגּוּפוֹ כָּשֵׁר. וְאִם הֶחֱזִירוֹ מִלְּמַטָָּה אֲפִילוּ מִגּוּפוֹ כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. צָרִיךְ לְהַחֲזִיר שְׁתֵּי שִׁיטִּין מְקוֹם הַכְּתָב. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב. צָרִיךְ לְהַזְכִּיר עִנְייָנוֹ שֶׁלַּגֵּט עִמּוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. לֹא הִזְכִּיר עִנְייָנוֹ שֶׁלַּגֵּט עִמּוֹ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי בָּא. תַּמָּן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. עֵדִים פְּסוּלִין אֵינָן נַעֲשִׂין כְּהַרְחֵק עֵדוּת. שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא לְהֶכְשֵׁירוֹ שֶׁלַּגֵּט. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. הָכָא בְשֵׁם רַב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שיש בו מחק או תלות. תיבות תלויות מגופו בתורף השטר שם הלוה והמלוה והמעות והזמן פסול אם לא חזר וקיימן כדלקמי':
שלא מגופו. אלא בטופס השטר כשר אפי' לא חזר וקיימן אלא שאין למדין מהן:
ואם החזירו מלמטה. שכתב ודין קיומן או שהחזיר התיבות האלו מלמטה אפי' הן מגופו כשר:
צריך להחזיר שתי שיטין מקום הכתב. כלומר אם יש כאן מקום חלק ב' שיטין צריך להחזיר בהן מקום כתיבת השטר בכאן ובכאן נכתב כדי שלא יהא חלק בין השטר לעדים:
צריך להזכיר ענינו של גט עמו. כלומר שצריך להחזיר גם מענינו של שטר עמו בשיטה האחרונה:
לא הזכיר. אפי' לא הזכיר מענינו של גט דס''ל למדין משיטה האחרונה ואין חוששין לזייף:
מחלפא שיטתיה דרבי בא. קשיא דידיה אדידי' דהתם בפ''ק קאמר עדים פסולין אינן נעשין כהרחק עדות כלומר אם הרחיק העדים מן הכתב ומלאוהו בעדים פסולין כשר שלא באו אלא להכשירו של שטר למלאות האויר ולא נתכונו להעיד ועכ''פ שמעינן דהרחק עדות פסול דחיישינן לזייף והכא קאמר הכין דאין חוששין:
תמן בשם רבי ירמיה קאמר והכא בשם רב. והתם גרים רבי יסא בשם רבי ירמיה:
הלכה: שְׁנֵי גִיטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְצַד זֶה כול'. הִרְחִיק אֶת הָעֵדִים מִן הַכְּתָב. מְקוֹם שְׁנֵי שִׁיטִּין פָּסוּל. פָּחוֹת מִכֵּן כָּשֵׁר. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָלָק מְקוֹם שְׁנֵי שִׁיטִּין לְעִנְייָן אֶחָד. אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא פָּסוּל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווָנִי עֵד אֶחָד יְווָנִי וְעֵד אֶחָד עִבְרִי בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. וְעִבְרִי גַּבֵּי יְווָנִי לֹא כְעִנְייָן אֶחָד הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא. הִתְחִיל בְּסוֹף שְׁתַּיִם וְגָמַר בְּסוֹף אַרְבַּע כָּשֵׁר. כַּמָּה יְהוּ הָעֵדִים רְחוֹקִין מִן הַכְּתָב. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נִקְרִין עִמּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְלֹא שִׁיטָּה. רִבִּי דּוֹסִתַּאי בֵּירִבִּי יַנַּאי אוֹמֵר. בלא חֲתִימַת יַד הָעֵדִים. בְּאֵי זֶה כְתָב מְשָׁעֲרִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי שַׁבָּתַי. מְלֹא חֲתִימַת יַד הָעֵדִים. 53a רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָא כְּדֵי לך ולך. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. חֲתִימַת יוֹסֵי בֶּן יַנַּאי כַּחֲתִימַת שָׁאוּל בֶּן בָּרוּךְ. אָמַר לֵיהּ. לָכֵן צְרִיכָה. חֲתִימַת יוֹסֵי בֶּן יַנַּאי כַּחֲתִימַת שָׁאוּל בֶּן בָּרוּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
באיזה כתב משערין. חלק ב' שיטין שאמרנו:
מלא חתימת ידי עדים. כלומר כפי כתב העדים משערין ולקולא שכתיבת העדים יותר גסה מכתב הסופר וטעמא שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר:
כדי לך ולך. ב' שיטין שאמרו משערין הן ואוירן וכדי לך לך זה ע''ג זה שאם יהיו בב' שיטין זה בעליונה וזה בתחתונה צריך שלא יגע למ''ד של התתתון בך' העליון והיינו ב' שיטין וד' אוירין:
חתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך. כלו' אם אין בחתימתן לא למ''ד ולא ך' אם משערין כמו שאלו היה שם כמו שאול בן ברוך:
לכן צריכה. ודאי שכן הוא ולהכי צריכ' לאשמועינן דלעולם משערין באוירין אלו אע''פ שאין כאן בחתימתן לא למ''ד ולא ך':
מלא חתימת יד העדים. כפי חתימת ב' עדים:
מלא שיטה. אחת כשר:
כדי שיהו נקרין עמו. כלומר שצריך להיותם סמוכין לכתב כדי שיהו נקרין כשאר השטר ולא יהא שום הרחקה והפסק ביניהן לשטר ופליג אברייתא דלעיל:
התחיל בסוף שתים. אהרחיק ב' שיטין קאמר דדוקא ב' שיטין שלמות פסול אבל אם התחיל לחתום בסוף שיטה השניה כשר והא דקאמר וגמר בסוף ארבע לאו דוקא דאגמר לא קפדינן וכל היכא דבעי ליגמר אלא שהתחלה צריך להיות קודם ב' שיטין שלמות מן השטר:
ועברי גבי יוני לא בענין אחר הוא. דודאי כענין אחר מיקרי וכהפסק בין הכתב להעדים ומשום האי טעמא שניהן פסולין כר' שמעון בר בא:
מתניתא אמרה כן. דלאו דוקא שיש כאן חלק בין כתב לעדים אלא אפי' כתב עליו ענין אחר פסול דקתני עד אחד עברי כו' וכדפרישי' במתני' שהעברי חתום על הראשון והיוני על השני ונמצא שם אביו של העברי מפסיק בין הגט השני לעד היוני וכן שם אביו של היוני מפסיק לעברי השני:
אפי' כל שהוא. כלומר אפי' אין ענין האחר ממלא כל הב' שיטין אלא כל שהוא מהן. א''נ אפי' כל מקום שהוא אפי' בתוך השטר וכן משמע לעיל בפ' כל הגט:
חלק מקום ב' שיטין לענין אחר. כלומר אע''פ שלא הניח המקום חלק אלא שכתב בין שטר לעדים ענין אחר שלא מענין השטר:
פחות מכאן כשר. דבשיטה אחת אין חשש דהא אין למדין משיטה אחרונה ולקמן מסיק לה דאפי' בשיטה ומחצה כשר:
פסול. משום דחיישינן דילמא מזייף וכתב מאי דבעי בריוח שבין השטר לעדים:
גמ' הרחיק את העדים מן הכתב. בעלמא קאי כדגריס לה בפ' גט פשוט ומייתי לה הכא משום דלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source