הָאוֹמֵר. טַבִּי עַבְדִּי עָשִׂיתִי בֶּן חוֹרִין. עוֹשֶׂה אֲנִי אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין. הֲרֵי זֶה בֶן חוֹרִין. זָכָה. רִבִּי אִינַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד בִּשְׁטָר. יֵעָשֶׂה בֶן חוֹרִין. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים. לֹא זָכָה. תְּנוּ שְׁטָר שִׁיחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי. וָמֵת. רִבִּי אוֹמֵר. לֹא זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. זָכָה. כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לְקַייֵם דִּבְרֵי הַמֵּת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. שִׁחְרְרוּ. אַף רִבִּי מוֹדֶה. אִם בְּאוֹמֵר. כִּתְבוּ וּתְנוּ. אַף רַבָּנִין מוֹדוּ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּאוֹמֵר. תְּנוּ. רִבִּי אוֹמֵר. הָאוֹמֵר. תְּנוּ. כְּאוֹמֵר. כִּתְבוּ וּתְנוּ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. הָאוֹמֵר. תְּנוּ. כְּאוֹמֵר. שִׁחְרְרוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא. ע''כ כן אנן קיימין באומ' תנו סתם ולר' כאומ' כתבו ותנו ולא כלום הוי ולרבנן האומ' תנו לא נתכוין בשטר אלא שחררו קאמר:
בסתם חלוקין. כדמפרש ואזיל שלא אמר אלא תנו סתם דבמה אנן קיימין אם באומר בפי' שחררו אפילו רבי מודה דזכה ואם באומר כתבו ותנו אפי' רבנן מודו דלא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה:
תנו שטר שיחרור זה לעבדי ומת ר' אומר לא זכה כו'. ובתוספתא גריס איפכא וכח''א לא זכה דאין שטר לאחר מיתה אבל כופין את היורשין לשחררו ולקיים דברי המת ולגי' האי תלמודא צ''ל דהא דקאמר כופין את היורשין אדברי רבי קאי:
וחכ''א לא זכה. שאין זה אלא הבטחה שמבטיחו לעשותו בן חורין לאחר זמן ובשטר אחר:
יעשה בן חורין. משמע לשון עתיד ובבבלי התם גריס אעשנו ר' אומר זכה דהכי משמע אעשנו בן חורין עכשיו בשטר זה שאני מוסר לו:
ובלבד בשטר האי האומר דקתני כותב הוא שכותב לו אלו הלשונות בשטר ומוסר לו אבל באמירה בעלמא לא מהני:
עשיתי בן חורין כו'. כלומר אם אמר באחד מן הלשונו' הללו זכה העבד:
האומר טבי עבדי. לאו דוקא אלא איש פלוני עבדי ונקט לטבי שהוא מפורסם לעבד בש''ס וברייתא זו הובאה בבבלי השולח דף מ':
הלכה: הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי כול'. כָּל אָתָר אַתְּ אָמַר. תֵּן כְּהוֹלִךְ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. תֵּן כִּזְכֵה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. זְכֵה גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי. זְכֵה שְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי. לְשָׁם מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לְאָדָם אֶלָּא בְפָנָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. חוֹבָה הוּא בֵין לַזֶּה בֵּין לַזֶּה. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. זְכוּת הוּא לָעֶבֶד וְחוֹבָה הִיא לָאִשָּׁה. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ שֶׁלְּקָצִין. הֲרֵי חוֹבָה הוּא לָעֶבֶד. חֲבֵרַייָא אָֽמְרוּ. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּמוּכֵּי שְׁחִין. הֲרֵי זְכוּת הוּא לְאִשָּׁה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. אִילּוּ הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ שֶלֹּא מִדַּעְתּוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ מָכוּר. 8a וְהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ שֶׁמָּא מְגוּרֶשֶׁת הִיא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קִנְייָנוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. קִנְייָנוֹ הוּא אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסְלוֹ מִן הַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני שהוא קנינו א''ר אבין קנינו הוא כו'. כלומר דר' אבין מפרש ומסיים מילתייהו דרבנן דאכילתו בתרומה הוא מפני קנינו והרי יכול לפוסלו מן התרומה בלתי ידיעתו דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל ופסיל ליה כדאמרן:
שמא מגורשת היא. בתמיה דהא כל זמן שלא קיבלה גיטה ודאי אינה מגורשת והילכך אינו יכול לזכות לה גט בלא ידיעתה:
אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו. שלא מידיעתו שמא אינו מכור הוא והילכך לא שייך ביה לקרות חובה משום שפוסלו מן התרומה דליבעי דעתו של עבד דהא אי בעי מוכרו לישראל בלא ידיעתו ופוסלו מן התרומה כל היכא דאיתיה:
והמגרש את אשתו שלא מדעתה. כלומר שלא בידיעתה דאע''ג דאשה מתגרשת בעל כרחה מכל מקום ידיעתה בעינן שצריך שתדע שמגורשת ממנו:
גמ' כל אתר את אמר תן כהולך. כלומר דמקשה הש''ס הא בעלמא אמרינן תן כהולך הוא ולאו כזכי דמי כדאמרי' בשנים אוחזין דף י' גבי המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ומשנתינו דתנן התם אמר תנה לי נטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה משום דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי וכן אמר שם בהאי תלמודא הלכה ב' אלמא תן לאו כזכי דמי:
והכא את אמר תן כזכה. דמפרש טעמא מפני שזכין לאדם שלא בפניו ומשני כיני מתניתא זכה גט זה לאשתי וכן זכה גט זה לעבדי דבאמת מיירי דאמר זכה והילכך לחכמים בשחרורי עבדים זכות הוא לו וקנה אבל אם אמר תן לאו כלום הוא:
לשון מתניתא אמרה כן. והכי מוכח מלישנא דמתני' דקתני לפי שזכין אלמא בלשון זכיה מיירי:
רבי מאיר אומר. השתא מפרש טעם פלוגתייהו במתני' דר''מ ס''ל חובה הוא בין לאשה בין לעבד והילכך בשניהם יחזיר ורבנין כו' כדפרישית במתני':
הגע עצמך. לרבנן דקאמרי לעולם זכות היא לעבד והגע עצמך אם היה עבדו של קצין ושר והרי חובה הוא לו דלא ניחא ליה ליפיק מיניה:
חברייא אמרי. דהכא נמי בעי ר' יוחנן על דקאמרי דחובה היא לאשה לעולם הגע עצמך אם היתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה שתצא ממנו:
לית לך אלא כהדא. כלומר לא תימא דטעמייהו משום דזכות לעבד וחובה לאשה לחוד הוא דהא זימנין איפכא משכחת לה אלא ה''ק רבנן לר''מ דקאמר דחובה הוא לעבד שפוסלו מן התרומה וע''ז השיבו לו:
הָאוֹמֵר. תֶּן מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי שֶׁאֲנִי חַייָב לוֹ. הוֹלִךְ מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי בְּפִקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְיָדִי. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְחַייָב הָאִישׁ בַּאֲחֵרָיוּתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתוֹ הָאִישׁ אֶת שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי אִילָא. הַמַּתָּנָה כְחוֹב. תֶּן מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. הוֹלִךְ מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. תֶּן זֶה שְׁטָר מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. הוֹלִךְ שְׁטָר זֶה מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר (לֹא) יַחֲזִיר. הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת יַחֲזִיר לַמְשַׁלֵּחַ. וְאִם מֵת יִתֵּן לְיוֹרְשָׁיו. זְכֵה מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. קַבֵּל מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. זְכֵה שְׁטָר זֶה מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. קַבֵּל שְׁטָר זֶה מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת יִתֵּן לְיוֹרְשָׁיו. וְאִם לְאַחַר מִיתָה זָכָה יַחֲזִיר לַמְשַׁלֵּחַ. שֵׁאֵין אָדָם זוֹכֶה בִכְתָב לְאַחַר מִיתָה. מִי שֶׁאָמַר. מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. טוֹל מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. יְהֵא מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי בְיָדָךְ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְהָדֵין זָכָה לְחַבְרֵיהּ לָא יְכִיל חֲזוֹר בֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והדין. מי שזכה בדבר בשביל חבירו לא יכול ג''כ לחזור וליתנו מידו:
מי שאמר מנה זה כו'. כולן כהולך הן וזכה ואם רצה לחזור לא יחזור:
שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. אשטר מתנה קאי ולאו דוקא ובמנה נמי לא זכה כיון דליתיה למקבל בשעת מתן מעות:
ואם לאחר מיתה זכה. שבשעת מתן מעות כבר מת זה יחזיר למשלח:
הלך ומצאו שמת. זה שנשתלח לא יחזיר למשלח ואם מת יתן ליורשיו אבל אם אמר זכה או קבל כו' יתן ליורשיו של המקבל שכבר זכה בהן בשעת המתנה:
המתנה כחוב. דגם במתנה הוי הולך כזכי ואינו יכול לחזור:
וחייב האיש באחריותו. אע''פ שזכה השליח בשביל זה מכל מקום המשלח חייב באחריות עד שיקבל אותו האיש מי שנשתלח לו את שלו:
האומר תן מנה זה לפלוני כו' לא יחזיר. דבמלוה ובפקדון בין שאמר תן בין שאמר הולך הוי כזכי וכשהגיע ליד השליח זכה בשביל המקבל ואין המשלח יכול לחזור ובפקדון דוקא כשהוחזק הנפקד כפרן דודאי ניחא לבעליו שיצא מתחת ידו אבל בלאו הכי לא דקי''ל יכול המפקיד לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ושמא לא ניחא ליה ולא זכה זה בשבילו והכי מסיק לה בבבלי דף י''ד:
הָאוֹמֵר. יִנָּֽתְנוּ כָל נְכָסָיו לִפְלוֹנִי. וְהוּא כֹהֶן. וְהָיוּ שָׁם עֲבָדִים. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. הֲרֵי אֵילּוּ אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. זָכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה. 8b אִם בְּשֶׁלֹּא קִיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה אַף רַבָּנִן מוֹדוּ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי אוֹמֵר. לֵית בַּר נַשׁ אֲמַר. אֵי אֶיפְשַׁר. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשַׁר. הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִילָּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוכיח סופו על תחלתו. שלא נתרצה משעה הראשונה במתנה והילכך שתק בתחילה:
רבי אומר לית בר נש. אין אדם יכול לומר אח''כ אי אפשי אלא מכיון שקיבל עליו שלו הן ושוב אינו יכול לחזור:
אלא כן אנן קיימין בסתם. בשעה הראשונה שתק ולבסוף צווח:
אם בשלא קיבל עליו. אלא צווח מעיקרא ואמר אי אפשי בהן אף רבנן מודו דשל יורשי הנותן הן:
בסתם חלוקין. שבתחילה שתק ולא נתברר לנו דעתו כדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין אם משקיבל הלה עליו משעה ראשונה כשנתן לו ונתרצה במתנה זו אף רשב''ג מודה דזכה בהן:
זכו בהן היורשין. של הנותן:
אע''פ. שזה אמר אי איפשי בהן זכה והעבדים אוכלין בתרומה בשבילו:
האומר ינתנו כל נכסיו לפלוני. ואותו פלוני הוא כהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source