לְאָמָה. לְאָמָה בִּלְבַד. מְלַמֵּד שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ וּמַתְנֶה עִמּוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְהוּ עָלֶיהָ יִיעוּדִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָייוֹ בָטֵל. וְלֵית לְרִבִּי מֵאִיר כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָייוֹ בָטֵל. אִית לֵיהּ תְּנַיי אֵיפְשַׁר לוֹ לְקַייְמוֹ בְסוֹפוֹ. וְזֶה אֶיפְשַׁר לוֹ לְקַייְמוֹ בְסוֹפוֹ. וְלֵית לֵיהּ לְרַבָּנִין תְּנַיי אֶיפְשַׁר לְקַייְמוֹ בְסוֹפוֹ. אִית לוֹן תְּנַיי מָמוֹן. וְזֶה תְּנַיי גּוּף הוּא. וְהָא תַנֵּי. נוֹשֵׂא אָדָם אִשָּׁה וּמַתְנֶה עִמָּהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְהֵא לָהּ עָלָיו לֹא שְׁאֵר וְלֹא כְסוּת וְלֹא עוֹנָה. נִיחָא שְׁאֵר וּכְסוּת. וְעוֹנָה לֹא תְנַיי גּוּף הוּא. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. תִּיפְתָּר בִּקְטַנָּה. מַה מְקַייֵם הָדָא תַנָּייָא לְאָמָה. מוֹכְרָהּ אַלְמָנָה לְכֹהֶן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. מַה מְקַייֵם הָדֵין תַנָּייָה לְאָמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בְּאַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין. וְהָא תַנֵּי. מוֹכֵר הוּא אָדָם אֶת בִּתּוֹ לְאִישׁוּת וְשׁוֹנֶה. לְשִׁפְחוּת וְשׁוֹנֶה. לְאִישׁוּת אַחַר שִׁפְחוּת. אֲבָל לֹא לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תַּנָּיִין אִינּוּן. מָאן דְּאִית לֵיהּ אַלְמָנָה לְכֹהֶן גָּדוֹל אִית לֵיהּ שִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת. מָאן דְּלֵית לֵיהּ אַלְמָנָה לְכֹהֶן גָּדוֹל לֵית לֵיהּ שִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת. מַה מְקַייֵם הָדֵין תַנָּייָא לְאָמָה. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה נָשׂוּי לָאֲחוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שהיה נשוי לאחותה. שאין קידושין תופסין בה ואינה נמכרת אלא לאמה:
מה מקיים הדין תנייא לאמה. האי דלית ליה שפחות אחר אישות:
מאן דאית ליה אלמנה לכהן גדול. כלומר מאן דמוקי לה לאמה באלמנה לכהן גדול אית ליה דיכול למכרה לשפחות אחר אישות ומאן דלא מוקי לה בהכי משום דלית ליה שיכול למכרה לשפחות אחר אישות:
תניין אינון. אלא תנאי היא דפליגי בזה אם יכול למכרה לשפחות אחר אישות או לא:
והא תני מוכר הוא אדם את בתו לאישות ושונה. והא על כרחך באירוסין מיירי שאם קדשה אביה ונתאלמנה או נתגרשה מן הארוסין חוזר ומקדשה לאחר וכסף קידושין שלו דעדיין ברשותו היא דאי כשנשאת שוב אין לאביה רשות בה וקתני בסיפא אבל לא לשפחות אחר אישות אלמא אפילו אחר אירוסין שוב אינו יכול למוכרה לשפחות והדרא קושיא לדוכתה האי לאמה מאי עביד ליה:
תיפתר באלמנה מן האירוסין. דס''ל להאי תנא הא דאין מוכר בתו לשפחות אחר אישות דוקא אחר אישות ממש אבל לאחר אירוסין יכול הוא למוכרה ומיתוקמא שפיר במוכר אלמנה מן הארוסין לכ''ג שאינה אלא לאמה:
מה מקיים הדין תנייא לאמה. אדבתרה קאי האי תנא דס''ל לקמן אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות ותו לא מיתוקמא באלמנה והאי לאמה מאי עביד ליה:
מוכרה. להאי תנא בא ללמדינו שמוכרה אלמנה לכ''ג כו' אע''פ שאינו יכול לייעדה ואינה נמכרת לו אלא לאמה בלבד:
מה מקיים הדא תנייא לאמה. האי תנא דס''ל תנאו בטל האי לאמה מאי עביד ליה:
תיפתר בקטנה. דלא איכפת לה בעונה והלכך תנאו קיים:
אית לון. בתנאי ממון דבהא תנאו קיים אם איפשר לקיימו בסופו ואפי' במתנה על מה שכתוב בתורה אבל זה תנאי גוף הוא שלא לייעדה ותנאו בטל:
ועונה לא תנאי גוף הוא. וקתני תנאו קיים:
לאמה. כתיב כי ימכור איש את בתו לאמה ודרשינן לאמה בלבד נמי הוא יכול למוכרה ויכול להתנות עמו ע''מ שלא יהיה יכול לייעדה:
ולית ליה לר''מ כל המתנה כו'. בתמיה והא שמעינן לר''מ בפ' אע''פ דס''ל תנאו בטל. אית ליה תניי אפשר לו לקיימו בסופו. כלומר ודאי מתנה על מה שכתוב בתורה אית ליה דתנאו בטל מיהו בהא פליג דס''ל לר' מאיר דהא דקי''ל כל תנאי שאיפשר לקיימו בסופו תנאו קיים כדתנן בסוף פרק הפועלים אמתנה על מה שכתוב בתורה נמי קאי דלא אמרינן תנאו בטל אלא אם אי אפשר לקיימו והיינו שיהא צריך עכ''פ לעבור על דברי תורה וזה אי אפשר לקיימו מיקרי אבל אם אפשר לקיימו כמו הכא שהרי אין חובה עליו מן התורה לייעד אלא אם רצה לייעד מייעד ואפשר לקיימו בסופו הוי ולא מתנה על מה שכתוב בתורה הוא:
ולית ליה לרבנן תנאי שאיפשר לקיימו בסופו. דהוי תנאי:
מְכָרָהּ לָזֶה וְקִידְּשָׁהּ לָזֶה שִׂיחֵק הָאָב בָּאָדוֹן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא שִׂיחֵק הָאָב בָּאָדוֹן. נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר לְאִשָּׁה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. אִילּוּ הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁמָּא אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁינִי. מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. אִילּוּ הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁמָּא אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת לִשְׁנֵיהֶן. מִכְּבָר לִכְשֶׁיִּרְצֶה. 10b הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הִשִּׂיאָהּ שֶׁשִּׂיחֵק הָאָב בָּאָדוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכרה לזה וקידשה לזה. מכר בתו לאחד והלך וקדשה לאחר:
שיחק האב באדון. ואהני מעשיו ומקודשת לשני:
וחכמים אומרים לא שיחק האב באדון. ואם רצה ליעדה מיעד:
נעשה. ומפרש טעמייהו דלר' יוסי בר' יהודה נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ואילו בא אחר וקידשה בתוך ל' יום ודאי מקודשת לאחרון היא וה''נ כיון דמעות הראשונים לאו לקדושין ניתנו ולא חל היעוד מעכשיו קדושי השני קדמו:
מכבר לכשירצה. כלומר וה''נ חלו קידושי יעוד מכבר לכשירצה האדון לייעדה דרבנן לטעמייהו דסבירא להו מעות הראשונים לקדושין ניתנו והוי כמאן דאמר מעכשיו ואם האב קדשה לאחר לא שיחק באדון שהרי עומדת נמי בספק קידושי האדון:
הכל מודים שאם השיאה. האב לשני ששיחק האב באדון שאין לאחר נשואין כלום:
מעכשיו לאחר שלשים יום. זה קאי לטעמייהו דרבנן דרבנן מדמי להו לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ואילו בא אחר וקדשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשניהם היא כלומר שעומדת בספק קידושי שניהם כדתנן לקמן ריש פרק האומר מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה מקודשת ואינה מקודשת:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מוֹכְרָהּ לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת אַף לֹא שִׁפְחוּת אַחַר שִׁפְחוּת. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בְּבִגְדוֹ בָהּ. פַּעַם אַחַת הוּא בוֹגֵד בָּהּ וְאֵינוֹ בוֹגֵד בָּהּ פַּעַם שְׁנִייָה. מַה מְקַיימִין רַבָּנִן טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בְּבִגְדּוֹ בָהּ. מִכֵּיוָן שֶׁפִּירֵשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ עוֹד אֵין לְאָבִיהָ בָּהּ רְשׁוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון שפירש טליתו עליה. דסברי יש אם למקרא ובבגדו קרינן לשון בגד דכיון שפירש האדון טליתו עליה ויעדה שוב אין לאביה רשות למכרה דשפחות אחר אישות הוא:
מה מקיימין רבנן טעמא דרבי שמעון בן יוחאי. דס''ל בברייתא דלעיל מוכר לשפחות ושונה:
אף לא שפחות אחר שפחות. כדמפרש טעמיה דכתיב בבגדו בה וס''ל יש אם למקרא ולמסורת ומדלא כתיב בביגדו ביו''ד משמע נמי לשון בגידה כיון שבגד בה פעם אחת ומכרה שוב אין בוגד בה פעם שניה:
כְּתִיב וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת וגו'. הָא כֵיצַד. זֶה שֶׁהוּא נִמְכַּר בְּבֵית דִּין וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים. וְזֶה שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת. רִבִּי אִמִּי בְּעָא. פְּשִׁיטָא זֶה שֶׁהוּא נִמְכַּר בְּבֵית דִּין בֵּית דִּין כּוֹתְבִין שְׁטָרוֹ. זֶה שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ מִי כוֹתֵב אֶת שְׁטָרוֹ. כְּתִיב לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶיךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אוֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָֽדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים. שָׂכִיר עוֹבֵד בַּיּוֹם וְאֵינוֹ עוֹבֵד בַּלַּיְלָה. עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. כְּתִיב לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ. וְאַתְּ אוֹמֵר אָכֵן. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רַבּוֹ מַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה כְנַעֲנִית וְנִמְצָא עוֹבֵד בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה קוֹנֶה כֹהֵן. אָמַר לֵיהּ. וְיִשְׂרָאֵל לֹא הֵיתֵר מִכְּלַל אִיסּוּר הוּא. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי בָּא בַּר מָמָל כָּאן חָזַר בֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתיב והגישו אדוניו אל האלהים. דמשמע שילך להב''ד וכתיב והגישו אל הדלת דמשמע בינו לבין עצמו:
זה שהוא נמכר בב''ד. קסבר האי תנא אחד שמכרוהו ב''ד בגניבתו ואחד שמכר עצמו נרצע אלא מכרוהו ב''ד צריך שיוליכו להב''ד וימלך במוכריו ונרצע וזה שהוא מוכר את עצמו נרצע בינו לבין עצמו וכן הוא במכילתא פ' משפטים:
פשיטא. הוא זה שנמכר בב''ד ב''ד כותבין שטרו אנו ב''ד פלוני מכרנוהו לפלוני:
זה שהוא מוכר את עצמו מי כותב שטרו. דאמרינן לעיל בריש ההלכה סדר מכירה של הבת אחד המקנה כותב אני פ' מכרתי ואחד הקונה כותב אני פ' לקחתי ולא דמיא למכירת השדה שהמקנה דוקא כותב והיינו דמיבעיא ליה הכא במוכר עצמו אם למכירת הבת דמי או למכירת שדהו מדמינן ליה והמקנה צריך שיכתוב אני פ' מכרתי עצמי לפלוני ולא איפשיטא:
כי משנה שכר שכיר. משמע שהוא עובד כפליים כשכיר:
כתיב לא ירדנו ואת אומר אכן. בתמיה שעובד בין ביום בין בלילה:
רבו משיאו. בעל כרחו אשה כנענית ולהא אתייא:
הגע עצמך. שהיה קונה לעבד כהן אם נמי מותר בשפחה כנענית מי נימא הואיל והישראל ג''כ אסור בשפחה והתורה התירה כאן ול''ש כהן ול''ש ישראל או דילמא שאני כהנים שרבה בהן הכתוב מצות יתירות:
א''ל וישראל לא היתר מכלל איסור הוא. שהתורה התירתו מכלל איסור שאסור בעלמא בשפחה והוא הדין לכהן:
כד שמעון רבי בא בר ממל כאן חזר ביה. כששמע רבי בא דרשת רבי יהודה כאן כדלקמן חזר ביה ממה שנסתפק מתחלה דודאי אפילו כהן מותר כדמסיק:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמָא הָעִבְרִייָה 11a יוֹצְאָה בְנִישּׂוּאִים מִקַּל וָחוֹמֶר. מָה אַם הַסֵּימָנִין שֶׁאֵינָן מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מֵרְשׁוּת הָאָב הֲרֵי הֵן מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מֵרְשׁוּת הָאָדוֹן. נִישּׂוּאִין שֶׁהֵן מוֹצִיאִין מֵרְשׁוּת הָאָב אֵינוֹ דִין שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתָהּ מֵרְשׁוּת הָאָדוֹן. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלְּמִשְׁנָה. יְתֵירָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִייָה. שֶׁהִיא קוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּסֵּימָנִין. בַּר פְּדָייָה אָמַר. אָמָא הָעִבְרִייָה יוֹצְאָה בְּמִיתַת רַבָּהּ. מַה טַעֲמָא. וְאף לַאֲמָֽתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן וּכְתִיב וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם. הִקִּישׁ אָמָא עִבְרִייָה לַנִּרְצָע. מַה הַנִּרְצָע יוֹצֵא בְּמִיתַת רַבּוֹ. אַף אָמָא עִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְּמִיתַת רַבָּהּ. וְאַתְייָא דְּבַר פְּדָייָה כְּהָדֵין תַּנָּייָא דְתַנֵּי. עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַבֵּן וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבַּת. אָמָא הָעִבְרִייָה עוֹבֶדֶת אֶת הַבַּת וְאֵינָהּ עוֹבֶדֶת אֶת הַבֵּן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין עִבְרִיָּה בֵּין עִבְרִי אֵינָן עוֹבְדִין לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת. מַה מְקַייֵם הָדֵין תַּנָּייָה וְאַף לַאֲמָֽתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן. פָּתַר לָהּ בְּהַעֲנָק. דְּתַנֵּי. אֵילּוּ שֶׁמַּעֲנִיקִין לָהֶם. הַיּוֹצֵא בַּשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל וְאָמָא הָעִבְרִיָּה שֶׁהִיא קוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּסֵּימָנִין. אֲבָל הַיּוֹצֵא בְּגֵירָעוֹן כֶּסֶף וּבְמִיתַת הָאָדוֹן אֵין מַעֲנִיקִין לָהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל היוצא בגרעון כסף. בין עבד ובין אמה כשהן יוצאין בגרעון כסף דיציאה בע''כ של אדון הויא וכן כשהן יוצאין במיתת האדון אין מעניקין להן:
ואמה העברייה שהיא קונה את עצמה בסימנין. דשנים ויובל כתיבי בהאי קרא ועברייה מהיקישא נתרבתה:
וביובל. זה הנרצע:
היוצא בשנים. זה עבד העברי:
פתר לה. להיקישא דקרא בהענקה קאי דבקראי כתיב הענקה והדר דין דנרצע ועליה כתיב ואף לאמתך תעשה כן ולהענקה קאמר:
מה מקיים הדין תנייה. האי היקישא ואף לאמתך תעשה כן דכתיב בנרצע:
אית תניי תני בין עברייה בין עברי כו'. דדריש ועבדך שש שנים ולא לבן ולא לבת:
ואתייא דבר פדייה. דקאמר הקיש אמה העברייה לנרצע אלמא דס''ל שאר העבד עובד את הבן כהדין תנייא:
יוצאה במיתת רבה. ואינה עובדת לא את הבן ולא את הבת שהקישה הכתוב לנרצע דכתיב ביה והיה לך עבד ולא לבן ולא לבת:
אני אין לי אלא של משנה. כפי ששנינו במשנה יתירה עליו כו' ותו לא:
רשב''ל בעא קומי רבי יוחנן. ותהא אמה העברייה יוצאת בנשואין אם נשאת לאחר תצא מרשות האדון מק''ו מסימני נערות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source